"לילה מסוכן", סקירה

סקוט דריקסון הוא שם שאתם צריכים לזכור, והוא הסיבה המרכזית שראיתי את הסרט לשמו התכנסנו, שהסקירה הזו נכתבת. סביר שלא הרבה משייכים את שמו לפרוייקטים הרבים אליהם הוא קשור, אבל כמו ג'יימס גאן (שעבר מ"סלית'ר" ל"שומרי הגלקסיה") גם דריקסון עומד לעשות את הקפיצה הזו בקרוב, והעובדה שסרט האימה/על-טבעי/רוצח-סדרתי שהגיע לבתי הקולנוע שלנו באופן די מפתיע, היא דבר מה שכדאי להתעכב עליו, גם אם הסרט לא הרבה יותר מסביר.

"לילה מסוכן" (Deliver Us from Evil) הוא סרטו הארוך הרביעי של דריקסון כבמאי. את הקריירה שלו כבמאי פתח עם "השדים של אמילי" (The Exorcism of Emily Rose) שלא הכה גלים כשיצא בשנת 2005, אבל זכה לתגובות מחמיאות במיוחד יחסית למותחן על טבעי, ונחשב לאחד האלגנטיים של הזמן האחרון. אחריו היה "כשהעולם עמד מלכת", רימייק לקלאסיקת המד"ב המיושנת מאוד משנת 1951, שהתקבל בקול ענות חלושה. את שני אלו לא ראיתי כך שאני לא יכול להתייחס אליהם, אבל היה זה סרטו משנת 2012 שהכיר לי אותו, ולרוב קהילת סרטי האימה.

"רוח זדונית" (Sinister), סרטו הקודם של דריקסון לפני "לילה מסוכן" הוא צ'יזבט רוחות שאפילו עשה סיבוב קצרצר בבתי הקולנוע בארץ. על פניו, הסרט הכי מעייף שאפשר לחשוב עליו: סופר מצליח (אית'ן הוק) עובר עם אשתו ושני ילדיו לבית יפה בפרבר אמריקני, לטענתו בשביל מוזה לספרו החדש. מה שהוא מסתיר מבני משפחתו היא העובדה שבבית הזה ילדה קטנה חיסלה את כל משפחתה באופנים שקשה להסביר באופן רציונלי. הוא, ומשפחתו, עומדים להצטער על ההחלטה הזו.
הסרט הצליח מאוד עם הכנסות של כמעט 50 מיליון דולר בארה"ב מתקציב של 3 מיליון בסך הכל. זה לא מנע ממני להתחיל את הצפייה בו סקפטי ומפוהק. רק כאשר הפיהוקים הפכו לצווחות אימה, הבנתי שיש במאי ששווה לשים לב אליו. כמובן שלא הייתי היחיד, ואולפני "מארבל" בחרו בו להיות מי שיוביל את הכיבוש הבא שלהם בבתי הקולנוע – העיבוד המצופה במיוחד לקומיקס "דוקטור סטריינג'".

מה שדריקסון הוכיח ב"רוח זדונית" זה שהוא במאי שיודע איך לביים אימה, שיודע על מה ללחוץ, ומצליח לייצר אפקט מאוד משמעותי. הדבר שהכי בלט לי בסרטו משנת 2012 הוא שמצב החרדה שלי – לא משנה כמה ניסיתי לשכנע את עצמי שמדובר בעוד סרט רוחות צפוי ושגרתי – חלחל אפילו לסצנות "הרגילות". כעבור כמה דקות מתחילת הסרט, אותו ראיתי על מסך הטלוויזיה, לא היה רגע אחד שבו יכולתי להרפות כי חששתי באופן תמידי מאיפה תבוא ההפחדה הבאה.
הוצאת סרטו החדש בארץ הייתה בשבילי אירוע מסעיר למדי, ולכן מיהרתי לבתי הקולנוע בידיעה שסרט כזה לא יאריך ימים אצלנו. בגדול הייתי מפציר בכם ללכת לראות אותו, כדי להוכיח שלסוג הקולנוע הזה יש קהל בארץ ואולי על ידי יגיעו אלינו עוד סרטים, אבל התמונה – כמו תמיד – קצת יותר מורכבת. או מתסכלת. תבחרו אתם.

את "לילה מסוכן" כתב דריקסון יחד עם פול האריס בורדמן, על פי ספרם של של ראלף סרצ'י וליסה קולייר קול, שהתחקו אחר מקרה אמיתי, לטענתם, בו שוטר בשם סרצ'י (כנראה דמותו של כותב הספר) חבר אל כומר צעיר (מנדוזה) במצוד אחר בחור קריפי בצורה יוצאת דופן שכנראה מעורב בסדרת רציחות מוזרה עם אלמנטים דמוניים.
לסרט לוהקו אריק בנה ("טרויה") לתפקיד השוטר ואדגר רמירז ("זעם הטיטאנים") בתפקיד הכומר.

הסרט מנסה לשדך בין שני תתי-ז'אנר של עולם המתח. האחד הוא סרטי הבלשים/רוצחים סדרתיים, והשני הוא צ'יזבטי הרוחות והעל טבעי. השילוב הזה, שנשמע טבעי למדי, דווקא מעט מקרטע בהקשר של "לילה מסוכן" כי הסרט שואב המון מקלאסיקות אחרות, החל מרמת עיצוב הדמויות ועד רמת עיצוב הפריים.
"שבעה חטאים" האיקוני של דיויד פינצ'ר נמצא כמעט בכל רגע בפריים, אבל בצורה מרשימה פחות (לכו תנסו להגיע לפסגה שהרימו המעצב האומנותי מקס ארתור והצלם דריוס קונדהי במותחן האימה מהניינטיז). העיר המאיימת, הקירות הצהובים-חולניים, החדרים האפלים ואור הפנס שחודר אל החשכה ומסתיר יותר ממה שהוא מגלה. כמו סרטו של פינצ'ר, גם "לילה מסוכן" מתרחש רובו אחרי החשיכה, בפינות האפילות של העיר הגדולה, וגם הוא מציג שאריות של טקסים פולחניים מעוותים.
הקשר שנוצר בין השוטר והכומר גם הוא מהדהד אל הבלשים מילס וסאמרסט. סרצ'י הוא איש משפחה שרדוף בעקבות אירוע שנוי במחלוקת מעברו, והכומר הוא החכם והשקול, שמוביל לדרך לא נודעת. אפילו סצנת פאב מסורתית יש בין השניים.
בחלקו השני של הסרט קשה לא להזכר ב"מגרש השדים", גם הוא אילן די גדול להתלות בו, וגם מערכת היחסים בין הכומר הותיק והכומר הצעיר מסרט האימה מפורסם של וויליאם פרידקין, מוצאת את דרכה לתוך איפיון הדמויות של הסרט הזה.

על אף שבמהלך ההקרנה באולם 4 החביב עלי ברב-חן דיזינגוף (המושלם לסרטים מסוג כזה) נרשמו אצלי שתי קפיצות בבהלה שהמשיכו בצמרמורת אשר הצריכה ממני כמה נשימות עמוקות, הרגשתי שהסרט – לפחות בשעתו הראשונה – לא מצליח להקליק. משהו שם לא הסתדר טוב. נסיונות ההבהלה התכופים לא השפיעו עלי בכלל, והפאנץ'-ליינים איתם ניסו התסריטאים לאזן את המתח, עליהם אמון ג'ון מקהייל ("קומיוניטי") בתפקיד הסייד-קיק, לא הצחיקו. הייתה הרגשה של מאמץ כביר שלא מגיע לשום מקום.
אני מניח שחלק מזה היה קשור להופעות הראשיות, שדריקסון לא הצליח להציל. בנה השאיר את הכריזמה שלו בבית, כפי שהוא עושה מאז "Chopper", ורמירז סתם עושה תפקיד לא טוב. כשהוא עובר לדבר בספרדית זה עוד משתפר, אבל בשאר הזמן הוא משחק מדי.

כל אלו לא אומרים ש"לילה מסוכן" הוא סרט רע. יש בו, כאמור, כמה סצנות שמצדיקות את הצפייה והופעה אחת מצויינת של שון האריס בתפקיד סנטינו המפחיד. דריקסון הוכיח שוב, אם כי באופן פחות בהרבה מ"רוח זדונית" שהוא יודע איפה למקם את המצלמה ואיפה לחתוך כדי לייצר סיקוונסים מותחים ומעניינים. המרדף אל המרתף הוא מצויין, הגירוש עצמו, וכל הסצנות בחדרה של בתו של סרצ'י שעלולות לגרום להתקף לב – מעידים על כך שלא מדובר באיזו עשייה סוג ב'. הבעיה המרכזית האמיתית שלו היא שהוא פשוט מזכיר הרבה סרטים אחרים וטובים יותר.
על אף ש״לילה מסוכן״ הרבה פחות אפקטיבי מ"רוח זדונית", נדמה שדריקסון כן משחזר את אותן הבעיות וההצלחות של סרטו הקודם: העיצוב טוב אך מוכר מדי, המשחק לא מרשים בכלל, אבל המתח מצליח להתעלות על כל אלו ובהחלט לספק חוויה סבירה עד כיפית.