סרטים חדשים: "אנשים כתומים", ״שכונות הפשע״, ״אבודה במיני״, ״רוץ ילד רוץ״, ״המחברת הגדולה״

איזה בוקר מחורבן זה היה. עם הידיעה על מותו של אסי דיין הגדול שהעציבה אותי מאוד, ועם אוכלי הנבלות החמושים במיקרופונים ומצלמות שצרו על דלת ביתו ועטו על גופתו. אם כי אני חייב לציין שהתגובה של רוב פיד הפייסבוק שלי, ממנו היה קשה להתנתק לכמה שעות, מרגישה כמו עצב אמיתי וכן. בעיניי יש בזה משהו מנחם. מלבד ציון הכאב שלנו בעמוד הפייסבוק של סריטה, אני מעריך שנחכה כמה ימים כדי לנסות ולהספיד את אחד הענקים המבריקים ביותר שידענו כאן בארץ, במקום לנסח איזה הספד בזק כשאין עדיין את המילים המתאימות. נדמה לי שיום העצמאות, עם עוד שידור חוזר של ״גבעת חלפון אינה עונה״ בטלוויזיה, יהיה זמן מתאים יותר להיפרד מדיין ז״ל (תמיד חשבתי ש״החיים על פי אגפא״ מתאים יותר להיות הסרט הלאומי, האמת). ולחשוב שבכלל רציתי להתחיל את הפוסט הזה בברכת חג פועלים שמח, אבל כל מה שאני יכול לחשוב עליו כעת הוא על הסימבוליות העברית של התאריך הזה, כפי שכתב רותם יפעת בפרופיל הפייסבוק שלו – אחד במאי.

אבל היום הוא גם יום חמישי וזה אומר סרטים חדשים על המסכים, חמישה ליתר דיוק. חלק מהם מרגישים כמו המשך של יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל באמצע השבוע, אחד מהם ישראלי ושניים אמריקאיים. אז ברשותכם וברשותכן, ננסה להמשיך בשגרת הבלוג, עם הפוסט הזה שעולה באיחור, למרות שעצוב. ועוד נשוב ונכבד את זכרו של אסי דיין ז״ל, שיצירותיו בכל תחומי האמנות והתרבות כבר מנציחות היטב.

״אנשים כתומים״ הוא סרטה הראשון כבמאית של חנה אזולאי הספרי (״שחור״, ״שבעה״), לו היא גם כתבה את התסריט. ריטה שוקרון, אסתי ירושלמי ומיטל גל-סויוסה חביבתנו, מגלמות שלושה דורות במשפחה מרוקאית בעלת כוחות מאגיים, המתאפיינת גם בצבע עור כתום מהרגיל. כאשר האחות הגולה, בגילומה של אזולאי הספרי, שבה ארצה אחרי נתק של עשור וחצי, שבים וצפים גם סודות משפחתיים. הסרט נצפה וסוקר קצרות על ידי אור אי אז בפסטיבל חיפה. ולכבוד עלייתו לאקרנים כתבתי עליו לעכבר העיר.

שני הנציגים האמריקאיים והקיציים לסופש זה הם ״אבודה במיני״ (Walk of Shame) ו״שכונות פשע״ (Brick Mansions). בראשון, ״צעדת בושה״ כפי שהיה יכול להיות נחמד לקרוא לו, אליזבת׳ בנקס מתהוללת בלילה ובבוקר מגלה שהיא מאחרת לראיון העבודה החשוב בחייה וצריכה להתגבר על מכשולים רבים בדרך. סטיבן בריל (״שטן על הזמן״) ביים, ג׳יימס מרסדן תומך. השני, שנראה לי שאפשר לתרגם כ״אחוזות לבנים״, הוא רימייק לפצצת האקשן המושלמת ״Banlieue 13״ מבית היוצר של לוק בסון. אמן הפרקור דויד בל חוזר לתפקידו כמתרוצץ על גגות, ופול ווקר ז״ל מככב כשוטר המנסה להסתנן לשורות ארגון פשע, המצוי ברובע שנסגר מאחורי חומה. קמיל דלמארה, העורך של סרטי ״המשלח״ והבמאי המיועד של ״המשלח 4״, מביים לראשונה. הכל נשאר במשפחה אצל בסון וחבורתו.

שני סרטי השואה של השבוע הם ״המחברה הגדולה״ (A nagy füzet) ההונגרי, ו״רוץ ילד רוץ״ (Lauf Junge Lauf) הגרמני. הראשון מבוסס על ספרה של אגותה קריסטוף, ומספר על שני ילדים הגדלים בתוך הרוע של מלחמת העולם השניה. יאנוש סאס (״אופיום״) ביים. גם אותו תפס אור עוד בפסטיבל הקולנוע של חיפה בשלהי 2013, ונזכר בו בשנית כשהיה הנציג ההונגרי לאוסקרים של אותה השנה (ואף העפיל לתשיעייה). הסרט השני מספר גם הוא על התבגרותו של ילד בצל המלחמה, הפעם בפולין הכבושה, והפעם יש גם נקודה ישראלית – הסרט מבוסס על ספרו של אורי אורלב ומככב בו, לצד קאסט גרמני, גם איתי טיראן. היינריך הדינג עיבד את הספר לתסריט ופפה דאנקוארט (״C(r)ook״) הוא הבמאי.

ואם יורשה לי לחזור לנושא עימו פתחתי – כל הסרטים האלה יחכו לכם ולכן בבתי הקולנוע בימים הקרובים, אבל הערב נראה לי מתאים יותר לצפייה בסרט האהוב עליכם ועליכן של אסי דיין ז״ל. או אולי לצפייה ביצירה של הקולנוען הזה שטרם חוויתם, כפי שנראה לי שאני עומד לעשות.