לקראת פסטיבל אוטופיה 2013: "המזרח" של בריט מארלינג

אם לפסטיבל ״אוטופיה״ הייתה משפחת מלוכה, אין ספק שבריט מארלינג הייתה חלק בכיר ממנה. משהו בין מלכה ונסיכה. זו השנה השלישית ברציפות שהפסטיבל מציג סרט בו היא משחקת, בנוסף להיותה שותפה להפקה ובעיקר לכתיבה. המלכתה התבצעה כבר לפני שנתיים, עם הדרמה (בעלת האלמנטים המשניים של מדע בידיוני) ״ארץ אחרת״ שביים מייק קאהיל. סרט שחשף אותה ואת הבמאי כמי שמכניסים עומק ומורכבות אנושית לסרטי הז׳אנר ובעיקר הראה את יכולתה המרשימה של מארלינג כשחקנית. בשנה שעברה הוצג ״שמע את קולי״ שיתוף הפעולה שלה עם הבמאי זאל באטמנגלי (או בקיצור: באטמן), סרט בו הצד המד״בי בלט יותר, לצד עיסוק בכתות בחברה המודרנית. שני הסרטים הנ״ל הוצגו בפסטיבל סאנדאנס 2011 והביאו למארלינג, מלבד הערכה ביקורתית וכרטיס קבוע לאוטופיה, גם את מה שחמק ממנה קודם לכן: תפקידים עם ״בשר״ בקולנוע ההוליוודי. גם אם בסופו של דבר הסרטים בהם נטלה חלק כשחקנית בלבד רחוקים מרמת התחכום של הסרטים אותם גם כתבה.

וכעת מגיעה הסרט השלישי שלה ככותבת, או יותר נכון הסרט השני של באטמן(גלי) כבמאי: ״המזרח״ (The East). הפעם, הסרט לא משתייך למסגרת המד״ב הראשית של פסטיבל אוטופיה, אלא למסגרת ״דיסטופיה״ לסרטי מתח, אימה, פעולה ונקמה. הסרט המדובר מתאים לראשון ולאחרון של הז׳אנרים בהגדרה, אבל כמו כל הסרטים שבכתיבתם השתתפה מארלינג, הדגש הוא על יחסים בין הדמויות ודילמות מוסריות יותר מאשר על העלילה או הז׳אנר. איני בא לומר כי הסרט אינו מותח וכי העלילה לא מפותלת (הוא מותח; היא מפותלת) אלא כי הסרט מציע לצופה יותר. זוהי חוויה אשר לא רק פותרת את הדרמה המוצגת בה, אלא מציעה שאלות לא פתורות, שישארו במחשבה של הצופה גם לאחר הצפייה.

״המזרח״ נהנה מהצלחת הסרטים הקודמים ונעזר בתקציב גדול יותר וקאסט הכולל כוכבי קולנוע, או לפחות כוכבי אינדי ששמעתם עליהם, בטח במידה ואתם נוהגים לקרוא בבלוג זה. מה שאירוני במידה מסוימת, כי הסרט מדבר בין היתר על התנתקות מן הממון, מעבר לחיים בשולי החברה ובוז לעושר.

״המזרח״ בסרט אינו כיוון גיאוגרפי, אלא ניגוד לעולם המערבי. באופן ספציפי יותר, הוא שם של תנועה אנכריסטית המשלבת חיים בקומונה ופעולות נקם בתאגידי ענק המזהמים את העולם, מרעילים את הציבור בעבור בצע כסף בדרכים ישירות וישירות פחות. מדובר בעיקר בפעולת נקם של להאכיל אותם בתרופה שלהם (לעיתים מילולית) לצד שליטה בסרטונים המפוצים ברשת. כי מדובר אומנם בקומונה החיה במבנה נטוש ליד יער ומתנקת מן המערכת הכלכלית ומאוכל שלא מוצאים בזבל – אבל ידע במחשבים כמובן שיש להם.

לתוך תא שמתגלה כחשוב בקומונה, ארגון ריגול תעשייתי ברשות פטרישה קלארקסון מנסה להחדיר סוכנים. בריט מארלינג היא אחת מהם והיא מתקבלת בקומונה בטבעיות. את הקומונה מנהיג אלכסנדר סקארסגארד הכריזמטי ובין החברים היותר רדיקלים בה נמצאת אלן פייג׳, בתפקיד משנה שהוא אחד מן היותר משרשימים שלה בעת האחרונה. הקומונה מבטיחה לבצע שלוש פעולות גדולות והתא הזה מופקד עליהם, כאשר הדמות של מארלינג הופכת בהדרגה ממקבלת מחסה לפעילה של ממש, כאשר כל הזמן היא למעשה עוסקת גם בריגול. אלא שמטבע הדברים, האידיאולוגיה של חברי הקומונה מבוססת יותר משל המעסיק שלה והגיבורה מתחילה להרהר האם היא בחרה בצד הנכון.

אלא שבחיים אין צד נכון, או לפחות לא בסרטים של מארלינג. המציאות היא הרבה יותר נזילה וכל מה שנראה כתרמית מתגלה כדבר המבוסס על אמת, לכל רעיון מופרך יש הצדקה. הגדולה של מארלינג ובאטמנגלי היא שגם את הנבלים שיש בסרט – ואת הנבלים הגדולים שיש בסרט אני לא מזכיר בסקירה זו – הם מאירים באור אנושי. הסרט דן בבחירה בין צדדים, כאשר כל צד מציע אמת פנימית משלו, ובבחירה בין החברה המודרנית על החסרונות שלה לבין הרצון לייצר אלטרנטיבה אידיאולוגית. אלא שכל אידיאולוגיה כרוחה גם באלימות. והאלימות שבין אדם לאדם, אדם לחברה ואדם לעולם הינה נושא העובר בכל סרטיה של מארלינג ומגיע כאן לחזית הדיון. גם ברמה של אלימות מסוות יותר, לא פיזית, לא טרוריסטית – האלימות שבמאבקי השליטה בין הורים לילדים, בין זוגות נשואים, בין מאהבים.

כאמור, עלילת הסרט מורכבת ומפותלת ולכן לא אחשוף יותר מדי ממנה כאן. הדבר גם ימנע ממני להביע עמדה של ממש כלפי הסוגיות שעולות בסרט, סוגיות שגם הסרט מעדיף רק לגעת בהן ולא לספק אמירה נחרצת, משום שאמירות נחרצות מגבילות את המחשבה והמציאות היא מטבעה פחות נחרצת וחד משמעית. יש הרבה נזק שנגרם על ידי אנשים שמנסים לשפר את העולם, אבל האם זה בהכרח אומר כי הצדק לא נמצא עימם במידה מסוימת? לאף אחד, בטח שלא ליוצרי הסרט, אין פתרונות לשאלה הזו. שאלות פחות פוליטיות, כמו היכולת לבטוח בבן זוג הנמצא כסוכן שתול רוב חייו, הן מעניינות ורלוונטיות לא פחות, כי הרי כל החיים שלו מבוססים על יחסי אמון. "המזרח" מציע חוויה רגשית גם באמצעות הדיון בסוגיות אלו.