• הרוכב
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 54
  • ״פלא״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״קרב המינים״ מגיע לקולנוע
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 53
  • ״הארץ שמעבר להרים״ ו״איפה לילבס ילדת הקרקס״
  • סקירה ישראלית כפולה: ״פיגומים״ ו״הפורצת״
  • ליגת הצדק
  • ארבעים ושבעה מטר
  • ״סוף טוב״, סקירה לסרטו של מיכאל האנקה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 52
  • מחשבות נוספות על ״בלייד ראנר 2049״
  • רצח באוריינט אקספרס
  • בשם בתי
  • תור: ראגנארוק

סקירה בשידור חי: "Inside"

12 בנובמבר 2012 מאת אור סיגולי

בזמן שפבלו עסוק בלהביא את הכתבות הכי משמעותיות של העת האחרונה, בזמן שעופר ממשיך את מסעו הבלתי מתפשר אל הקולנוע האיכותי, בזמן שאורון עסוק בלשדרג את מדור הסרטים של "עכבר העיר", אני – במקום לעשות משהו מועיל באמת – נותן לאחרונה פנייה חדה אל עבר הממלכות האפילות ביותר של הקולנוע ומנצל את הזמן להשלים ולחקור כל מיני פינות חדשות בז'אנר האימה.

כך נזכרתי שלפני קצת יותר משנה עשיתי ניסוי פה בבלוג. לקחתי שני סרטי אימה שמעט חששתי מהם ועשיתי להם סקירה שנכתבת תוך כדי הצפייה בסרט, רגע אחרי רגע. מין תמליל כזה של רצף המחשבות שלי במהלך הסרט.
להפתעתי, הפוסט "סקירה בשידור חי: "הוסטל" + "הנדל האנושי"" הפך להיות אחד הפוסטים הנקראים והפופולריים של סריטה. לא לגמרי הבנתי למה, אבל כבר אז הבטחתי לעצמי שאנסה לעשות את הניסוי הזה שוב אם אמצא את הסרט המתאים. ואז מצאתי.

בסוף השבוע האחרון החלטתי להישיר מבט לאחד הסרטים שהכי חששתי מהם. "Inside" של הצמד הצרפתי אלכסנדרה בוסטילו וז'וליאן מארי משנת 2007. שמעתי על הסרט הזה לא מעט פעמים כשאנשים הזכירו אותו באותה נשימה עם "מארטירס" (Martyrs הצרפתי מ-2008) כאחד מסרטי האימה הקיצוניים והמחרידים שנעשו אי פעם. את "מארטירס" ראיתי לפני כשנה ואני חושב שהוא יצירת מופת של הז'אנר. את "Inside" תמיד דחיתי בטוענות כאלו ואחרות ובינתיים צפיתי בסרטם החדש והמשעמם נורא של הצמד, "Livide". בכל פעם שהגעתי לאוזן השלישית פסחתי ביודעין על ההזדמנות להשאיל אותו. בידיעה שהוא שם… צופה בי ממדף האימה הלא-מתורגם, מתגרה בי.
ביום שישי האחרון גמלה החלטה בלבי, ולקחתי את העותק הבודד שבסיפריה בשתי ידי. "כמו שאמר ניאו לסוכן סמית'," פניתי אליו בבטחון מלא, "it ends tonight".
ועכשיו אני מגיש לכם את הסקירה הסימולטנית השנייה בתולדות סריטה, בו תוכלו לראות צעד אחר צעד את התהליך שעברתי עם הסרט המדמם הזה ומה עובר לבן אדם נורמטיבי (פחות או יותר) בראש בזמן הצפייה.

נ.ב: סוג כזה של סקירה באופן טבעי כולל לא מעט ספויילרים, אבל בכל זאת סימנתי באדום את אלו שבאמת משמעותיים אם תרצו לצפות בסרט. דלגו עליהם אם תבחרו בכך…

לאלו שלא שמעו מעולם על הסרט: "אינסייד" הוא סרט אימה צרפתי בכיכובן של ביאטריס דל ("בטי בלו") ואליסון פראדי, והוא מתרחש כולו בערב חג המולד, יום לפני בו גיבורתינו תעבור ניתוח קיסרי לילדה הבכור. בביתה היא מותקפת על ידי אישה מסתורית ודי מחופפת עם חיבה לכלים חדים.
אתם מוזמנים לצפות בטריילר, אבל אני לא ממליץ כי הוא מספיילר די הרבה…

וכך קרה בזמן הצפייה ב"Inside"…

00:00 התחלנו. אין דרך חזרה מעכשיו.

02:43 חשיבות כרית האוויר ברכב מעולם לא הייתה ברורה יותר.

04:43 שכחתי שבקסטר ("פיראנה", "גבעות הפחד", "מתח גבוה") ערך את הסרט. הבן אדם צריך להיות די מופרע בהתחשב בכמות הזמן שהוא מבלה בחדרי עריכה חשוכים עם הזוועות שהוא עובד עליהן. איזה מלך!

06:29 המשפט ״תהני מהלילה השקט והרגוע האחרון שלך״ מעולם לא היה מצמרר יותר

13:38 הנה הגיע השלב הזה שבו כצופה אתה שואל למה אתה עושה את זה לעצמך.

15:02 הומאז ל״מתחת לחול״ של אוזון נגדע בקאט מצויין.

15:57 אוי, לא! אתם יודעים מה צ'כוב אמר על מסרגה שמופיעה במערכה הראשונה…

20:45 האם ביאטריס דל היא האישה המפחידה בעולם? התשובה היא: אתם לא מבינים עד כמה.

22:15 הסיקוונס בו ביאטריס מגיעה לבית היא אחת מוצלחות שראיתי לאחרונה בסרטי אימה.

26:55 שיט! השוט הכי מפחיד מאז סצנת ה״דג מלוח״ של ״בית היתומים״ הספרדי.

27:39 חייבים לומר: מבחינת צילום הסרט הזה מרהיב.

30:00 מה שאני הכי נגנב ממנו הוא שהסרט לא ניסה להקפיץ (חוץ מרגע אחד) והוא עדיין מורט עצבים.

32:10 לא באמת!

34:05 המשפט ״לא מומלץ לנשים בהיריון״ מעולם לא היה מילולי יותר. אף אישה לא תוכל לעמוד בצפייה הזו.
אני עוצר את הצפייה והולך להפסקת שירותים לרגע. יצא שעשיתי פאוז על עוד פריים מטריד של ביאטריס. תודה לך, שלפוחית.

איכות של צילום אייפון, אבל הייתי חייב לשתף.

 בדיוק גם קיבלתי מייל חשוב מאורון… טוב, כל זה לגמרי שלף אותי החוצה מהסרט. יוצא לסגריה ואז מקווה לחזור חזרה במוד הראוי.

36:31 השילוב הבלתי יאומן של ביאטריס בין כיעור ויופי הוא מהפנט.

40:43 כפי הנראה הסרט, לצערי, נטש את מחוז הפחד ועבר לתחום הגועל. חבל, הלך לנו ממש טוב ביחד עד עכשיו.

44:23 בקסטר מתפרע.

44:28 נראה שיש איזושהי יומרה לאמירה חברתית בסרט. מיקום העלילה בזמן התפרעויות המיעוטים בפרברי פריז ודאי אינה מקרית.

50:43 והנה באה המסרגה! זה אומר שאנחנו במערכה שלישית.

51:55 יש מצב שמדובר באחת הגיבורות היותר מטומטמות בז׳אנר.

54:32 וואו, הקלוז אפ הזה היה שווה הכל. טוב, ממש הגזמתי עכשיו. אבל אפקטי האיפור בסרט מאוד מרשימים.

56:54 יש לי הימור לגבי סוף הסרט. נראה אם אני צודק. (נכתב לאחר הצפייה: טעיתי)

01:03:57 אולי זה בעצם משל על הפחד מלידה. או סתם משהו. יש מצב שזה סתם. משהו.

01:05:12 לא, באמת. היא ממש מטומטמת.

01:07:31 הסכנות שבעישון.

01:08:27 גם מטומטמת וגם לא ראתה אף פעם ״פסגת הפחד״.  כאילו שלשרוף את הפנים של הפסיכופט לא רק יחזיר אותו עצבני ומכוער יותר.

01:10:07 באמת עבודת צילום מרשימה.

01:12:00 עכשיו זה סתם הופך לסרט מגוחך, אבל מסתבר שגם גברים בלי אונה יכולים לתקן ארון חשמל (תבינו את זה באופן הכי מילולי שאתם יכולים).

01:15:27 הסצנה שבאמת מעולם לא חשבתי שמישהו יצלם. ניתוח קיסרי בעזרת מספריים בלבד. סניטריה זה לחלשים.

01:17:08 ועל אף זאת, אם הייתי צריך לתייג את סרט ה״אישה תעשה הכל בשביל ילד״ המחליא אי פעם, עדיין הייתי בוחר ב״רווקה פלוס״.

01:18:40 נגמר. וואו, איזה אובר-הייפ. צילום מדהים, רגעים חזקים מדי פעם, אבל בגדול לא באמת עושה כלום. "מארטירס" לוקח את זה בהליכה עם מספריים תקועות בברך.

ולסיכום:
עוד אנטיקליימקס קולנועי. וחבל, כי באתי הכי מפומפם לסרט הזה…
מכירים את זה שאתם מגיעים לדייט ראשון, מתיישבים מול הבחור (או הבחורה, אני לא שופט) ואחרי עשר דקות של שיחה אתם אומרים לעצמכם "זה הבן אדם שאתו אני אתחתן", ואז כשאתם חוזרים הביתה כעבור שעתיים יש לכם תחושה שקצת הפרזתם?
זה המצב עם "אינסייד". חצי שעה ראשונה היא סוג של מופת, ואז ברגע שבו הסרט עוזב את הגיבורה ועובר לאנטגוניסטית, הכל קורס. חוץ מאותה סצנה מעולה בה האישה המסתורית עומדת בצד השני של החלון, ועוד כמה רגעי איפור מגניבים, אין פה שום דבר שאסור לפספס.
מאכזב.

תגובות

  1. גיא הגיב:

    בוא רק נגיד שזה היה נשמע מספיק מפחיד כדי שאני לא אעז ללכת ולקרוא את התקציר בויקיפדיה עכשיו. כבר היו סרטים שקראתי והזדעזעתי כל כך שאני מצטער שעשיתי את זה (הזחל האנושי 2, סרט סרבי…).
    yikes!

    1. אור סיגולי הגיב:

      אז, כאמור, Inside הוא די בולשיט.
      עם זאת, התקציר של "סרט סרבי" זה הכי קרוב שאני אי פעם אגיע לסרט הזה. לא יאומן שהדבר הזה צולם…

      1. Yaniv Eidelstein הגיב:

        עכשיו אתה אומר שזה בולשיט, אבל שכחת שליווינו אותך בחוויית הצפייה :^)
        זה חלק מהעניין בסרטי אימה, לא? לפחד לפחד לפחד (וגם לצחוק לסירוגין) במהלך הסרט, ואז כשזה נגמר להגיד שבעצם לא היה מפחיד ושזה הכל בולשיט…

        1. אור סיגולי הגיב:

          סרט שבונה מתח באופן כל כך מדהים לחצי שעה ואז משליך הכל לטובת זוועות
          ותו לא, זו אחת מחוויות הצפייה הכי מתסכלות ומכעיסות שיש….

  2. INSIDE הוא אחד מסרטי האימה הטובים ביותר של השנים האחרונות, מבריק בכל אספקט.

  3. איריס הגיב:

    מעשהו צריך להסביר לי איך זה שכמה מסרטי האימה המזעזעים ביותר שראיתי בשנים האחרונות הם צרפתיים דווקא…

    1. פבלו הגיב:

      אבל למה זה מפתיע אותך? מאיפה ציפית שיהיו?

      יש מושג שנקרא
      french cinema of cruelty
      תחפשי בגוגל 🙂 יש מאמרים וקורסים אקדמיים על זה.
      זה התחיל (נראה לי) מבמאי פסטיבלים בולטים כמו קתרין ברייה, פרנסואה אוזון, גספר נואה, מיכאל האנקה וכאלה, וזה גלש לסרטי ז'אנר. אולי זה שווה פוסט?

השאר תגובה