פסטיבל ירושלים 2012: שלושה ימים מומלצים

אז אתם מכירים את זה שאתם רוצים לנסוע לפסטיבל קולנוע מדובר (לצורך העניין, נגיד, סתם, פסטיבל ירושלים), ואתם מחפשים בעיתון או ברשת את מבקר הקולנוע החביב עליכם, או סתם מגגלים "המלצות לפסטיבל", ואז יושבים עם דף ועט ורושמים – כמה? – נגיד 7 או 8 או 9 סרטים שנראים לך מעניינים, ועם הרשימה הזו פותחים את התכנייה? מכירים את זה?
מה שאתם תגלו זה שסרט אחד מוקרן ביום שלישי בבוקר, השני ביום ראשון בערב, הבא בתור בכלל כמה ימים אחר כך ואם יש לכם מזל נפלתם על יום בו מוקרנים שניים מהסרטים שרשמתם, אבל בהפרש של ארבע שעות זה מזה, ומי עכשיו יתחיל לזחול בחום של יולי לחפש מסעדה בעמק רפאים במרחק של רבע שעה הליכה?

אי לכך ובהתאם לזאת, השנה החלטנו, חברי סריטה, להקל עליכם קצת את המאמץ הסיזיפי של לבנות לעצמכם את התכנייה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלא כולם יכולים לקום ולעזוב את חייהם בשביל שבוע של סרטים ויצטרכו להיות קצת יותר ממוקדים בבחירה.
לכן כל אחד מאתנו – עופר, אורון ואני – נמליץ לכם על יום אחד. רק יום אחד שלדעתו של כל בלוגר שווה בגינו לבקש יום חופש, לקחת את הרכב או את לעלות על אוטובוס, לפקוד את עיר הבירה ואת פסטיבל הסרטים היוקרתי שמתקיים בה ולחזור חזרה בהרגשה שכן הספקתם משהו.

אם תרצו יותר מיום אחד – בכלל טוב.

אנחנו ממליצים לכם גם לפתוח בטאב ליד את רשימת ההמלצות והאזהרות שפרסמנו אתמול.

חיות הדרום הפראיות.

עופר ממליץ על יום שישי, ה-6 ליולי

סיכוי סביר שזהו היום העמוס ביותר בפסטיבל, עדיין עם ההתרגשות של הפתיחה, יום שהוא לא יום עבודה עבור רוב האנשים (כלומר: התל אביבים כובשים את ירושלים) ויום בו גם שומרי מסורת יכולים לצפות בסרטים. כמי שעבורו מלאכת סימון הסרטים המסקרנים בתוכניה היא מלאכת סימון חצי (או יותר) מן התוכניה, זהו גם היום בו השאיפה שלי להתפצל לכמה ישויות שונות גדולה במיוחד. מצד שני, כמה מן הסימונים היותר עבים של התוכניה שלי נמצאים ביום הזה בדיוק.

יישות אחת שלי תבלה את כל היום בקולנוע לב מסמדר, מבוקר עד לילה, במשך 7 סרטים שכולם מסקרנים מסיבות מגוונות, בתקווה שעדיין ניתן להכניס אוכל מהקפה לאולם.
כבר בשעה 10:00 היום יתחיל עם לה סיגרה סרט הביכורים של הבמאי הקולומביאני ויליאם וגה. מצד אחד, השעה עלולה להיות מוקדמת מדי עבור סרט שהתוכניה מגדירה כפיוטי ומופשט יותר מטרקובסקי. מצד שני הסרט הזה באמת זכה לביקורת טובות בקאן וסימנתי אותו לפני שידעתי שיגיע לכאן יחסית מהר ועוד למסך גדול. יש סיכוי מסוים שזה יהיה אחד מן הסרטים הגדולים שמסתררים בתוכניה העמוסה.
מיד אחריו ב11:45, תביא ת'חומר – סרט ביכורים נוסף שהשתתף בקאן, הפעם של אדם לאון האמריקאי. אור צפה בו, אני שמרתי אותו לפסטיבל עצמו ועבורי "זוכה פסטיבל SXSW" זה כמעט שווה ערך לזוכה דקל הזהב, משום מה.
ב13:30 אנחנו יוצאים מן הליגה של יצירות ביכורים לעבר אחד מן הבמאים הגדולים בתולדות הקולנוע, ורנר הרצוג, מי שיצר כמה סרטי עלילה מן המופרעים והגדולים בתולדות הקולנוע ובשנים האחרונות מצטיין יותר בתחום הדוקומנטרי. אל תוך האין הוא היצירה המודברת יותר (והארוכה פחות) מבין שני הדוקומנטריים שלו לגבי עונש המוות והפושעים המוצאים להורג. אומנם הסרט כבר קיים בDVD אבל הרצוג שווה מסך גדול, גם בדוקומנטרי.
ב15:45 מגיעה התעלומה של הפסטיבל. ספר החיות של דני קוטה מופיע בתוכניה כסרט דוקמנטרי ללא דיאלוג, העוקב אחר הקשר בין האדם והחיות. נשמע מעניין למדי. הסרט הזה מוקרן בפסטיבל 3 פעמים ובאולמות הגדולים ביותר. משמע, המארגנים לא סבורים שמדובר בפנינת ארט-האוס למטיבי לכת, אלא בסרט סוחף קהל.
שום שיבוץ לא ישכנע אותי שהדשוט של פן-אק רטאנארואנג, שיוקרן ב17:15, הוא סרט סוחף קהל. אבל אין ברירה אל לשים אותו באולמות הגדולים כי את הקולנוע הפואטי של אחד מן הבמאים המאתגרים והמתגמלים יותר בעולם היום צריך לראות על המסכים הגדולים ביותר. אצלו אין ממש טעם לקרוא את העלילה, צריך לצלול לתוך החוויה. סרטיהם של שני הבמאים התאילנדים הפואטים המפורסמים ביותר יוקרנו בפסטיבל ולפחות מבחינתי, רטאנארואנג הוא תמיד המסקרן יותר, זה שהשירה שלו מדברת אל לבי באופן ישיר יותר.
לאחר החווית המאתגרות הללו, ב19:15 יוקרן חיות הדרום הפראי של בן זייטלין. כנראה הסרט המדובר ביותר שיצג השנה בפסטיבל ואני אסתפק בדברים הללו. בטח אורון ירחיב ממש בהמשך פוסט זה.
ב21:15 מגיע חיבוק של דוב הדני, סרט ביכורים רביעי בסמדר ביום אחד. הפעם העלילה המסקרנת עוסקת בבודי בילדר ביישן שאף פעם לא ניהל קשר רומנטי וחי עם אימו. תקציר העלילה הזה כבר קנה אותי, בלי קשר לפרס הבימוי בסאנדאנס.

אבל סמדר הוא כאמור רק אופציה אחת ליום עמוס זה.
מרכז מורשת בגין מציג ב15:15 את הטרילוגיה המקסימה (באמת) של דון הרצפלד וב16:45 את חור המנעול של גאי מאדין, יוצר שרק בשבילו שווה היה להמציא את פסטיבלי הקולנוע ושהסגנון הכמו אילם-אך מאוד סיפורי ופרוורטי שלו יכול להתחבר טוב כדאבל-פיצ'ר עם הרצפלד. עוד קודם לכן, בשעה 12:00 מצוג בסינמטק 4 המקבץ השני של התחרות הקולנוע הקצר של האקדמיה האירופאית. יוצג שם סיפורים קפואים עליו כבר המלצתי בפסטיבל סרטי הסטודנטים וגם הסרט הזוכה בתחרות, אשר בוים בידי טרי גיליאם (!). בתחום הקולנוע התיעודי המאתגר יש את !ויואן לאס אנטיפודס! ב22:00 בסינמטק 2 וב15:00 יצירה נוספת בתחום, נפלאות הצפון-מערב. בערב, יש שתי אופציות: המרתקת יותר עבורי היא זו לצד זו (סינמטק 4 20:00) דיון של כריס קנילי במעבר מקולנוע בפילם לקולנוע דיגיטלי. במקביל יוקרן בסינמטק 3 ב19:45 רומן פולנסקי: זיכרנות מוסרטים ואני באמת לא רואה צורך להוסיף דבר מעבר לכותרת.
גם התחרות הישראלית נפתחת ביום ששי. בתחום העלילתי זה קורה ב17:00 עם בלדה לאביב הבוכה, של בני תורתי, סרט ממנו כבר נהנתי. ב19:30 יוצג אליס של דנה גולדברג שהוא הסרט הישראלי שהכי מסקרן אותי מבין אלו בהם טרם חזיתי ובכלל אחד מן הסרטים הישראלים שהכי מסקרן אותי לראות. עוד קודם לכן, ב15:15, תוקרן מחוץ לתחרות הדרמה בת 40 הדקות איה של מיכל ברזיס ועודד בן נון. כל הסרטים הללו בסינמטק 1.
בסינמטק 3 תיפתח התחרות הדוקומנטרית. זה יתחיל בשעה 14:00 עם ספורים של דנה דורון ואוריאל סיני, סרט אשר תופס את המקום ההכרחי של דוקומנטרי בנושא שואה. אותי מסקרן יותר סרטו החדש של יאיר קדר 7 הסלילים של יונה וולך אשר יוקרן ב15:45, ומטפל במשוררת האהובה ובכך ממשיך את סרטו הקודם של הבמאי שעסק בלאה גלודברג. ייתכן והסרט הדוקומנטרי-ישראלי המרתק של היום יוקרן דווקא מחוץ לתחרות (בשעה 17:30). זהו כך ראינו של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, אשר מורכב מסרטי 8 מ"מ בייתים שצולמו בארץ בעבר היחסית רחוק.
ומי שרוצה לסיים את היום עם תענוג אלים ומרהיב במיוחד, בשעה 22:00 בסנימטק 1 – פשיטה.

טעם החיים

אורון ממליץ על יום שבת, ה-7 ליולי

סינמטק 1 לא נוטה לאכזב אותי. נכון שמקרינים בו בעיקר את הסרטים היותר נגישים או מדוברים, אבל הם בדרך כלל גם הסרטים שאני הכי רוצה לראות (בין היתר). אני מציע יום שכל כולו הטבעת הישבן בכסא מסויים באולם 1 של הסינמטק, עם אופציות לזליגה משם אל לב סמדר. שימו לב שלא תכננתי הפסקות למנוחה / אוכל / שירותים / שתיה, כי הרי לא צריך.

12:38-11:00: "טעם החיים" (סינמטק 1)
אחרי שגיליתי אותו בשנה שעברה, התאהבתי, הקדשתי לו סדרת פוסטים שעדיין רחוקה מלהסתיים והפכתי אותו לאחד הבמאים הנערצים עליי בתבל – אלכס דה איגלסיה וסרט חדש שלו הם לבדם סיבה לעלות לירושלים, מבחינתי. השעה לא אידיאלית (אני מאוד מתקשה לצפות בסרטים לפני הצהריים), אבל מה הסיכוי שאתאפק עד יום שישי האחרון של הפסטיבל? לא גדול, אם להודות על האמת. אני פשוט מת לגלות מה יכול המוח הספרדי המטורף לעשות עם עלילה שנעה בין התמוה לבנאלי.
(הקרנות נוספות: 13.7 ב-19:00, 14.7 ב-9:45)

13:00-15:00: אני עדיין מתלבט מה לעשות בשעה הזאת, כי גם "העתיד הוא לתמיד" הטורקי בלב סמדר וגם "המצעד" הסרבי בסינמטק 1 רק חצי-מעניינים אותי.

15:15-17:00: "הדשוט" (סינמטק 1)
אעתיק מעופר ואומר שפן-אק ראטאנארואנג הוא גם הבמאי התאילנדי שאני הכי מסמפט (ותודה ליאיר רוה), בעיקר בזכות "חיים אחרונים ביקום". כל המדיטציה הקולנועית הזאת בדרך כלל ממש לא בשבילי, ואני בכלל לא מת על צילומי טבע באופן עקרוני. אבל לאיש הזה יש מוח מוזר ומיוחד במינו, שמפיק דברים שלא ראיתי בסרטים אחרים. התקציר של "הדשוט" קצת הפתיע אותי לרעה בהתחלה – שוטר שהפך לרוצח שכיר אשר פעולה שלו משתבשת – אבל אז הגיע הטוויסט.
(הקרנה אחרונה בפסטיבל)

17:00-18:45: "חיות הדרום הפראי" (סינמטק 1) / "הביתה" (לב סמדר)
עד כאן הדמיון ליום הקודם, של עופר, עם ההקרנה האחרונה של מה שודאי יהיה אולם סולד-אאוט אליו לא אוכל להיכנס. למי שיהיה במצבי, אמליץ בחום רב על "הביתה" הטורקי בלב סמדר, שמתחיל ב-17:00, עליו פירטתי בפוסט ההמלצות הקודם שלנו.
אבל כבר ראיתי אותו, אז אין ברירה אלא להידחק אל סינמטק 1 ולברר אחת ולתמיד מדוע הפך "חיות הדרום הפראי" של בן זייטלין לאחד מסרטי הביכורים המדוברים של השנה, גם בסאנדנס וגם בקאן. הסרט הזה מסקרן אותי אישית כיוון שאני לא מצליח לפענח את ה-Feel שלו מקריאת התקציר. משהו בין דרמה ריאליסטית אינדי סטייל, לפנטזיה דלת תקציב. משהו לא ברור.
(הקרנה נוספת של "הביתה" – 14.7 ב-9:30)

19:30-21:00: "חיותה וברל" (סינמטק 1) / "הואלס האחרון" (לב סמדר, מתחיל ב18:45)
תקציר הסרט הציף אצלי תקווה כי יהיה מדובר ב"עמק תפארת" של השנה, בשל הסיפור המתמקד בצמד קשישים שמרגישים תלושים מן העולם. ומהיכרותי עם חומרים של עמיר מנור ("חורבה"), צפייה קלילה ואוורירית זו לא תהיה. בקיצור, אני מסוקרן לאללה מ"חיותה וברל", הסרט הראשון בתחרות הישראלית להערב.
אבל אילו לא הייתי כותב על המסגרת הזו עבור עכבר העיר במהלך הפסטיבל, ייתכן והייתי פוסע דווקא אל קולנוע סמדר, וצופה בסרטה של שרה פולי, "הואלס האחרון", שמאוד קורץ לי. בזכות הקאסט (מישל וויליאמס, סת' רוגן, לוק קירבי ושרה סילברמן) התקציר (סיפור על זוג נשוי ומאושר עד אשר האשה מתאהבת בשכן החדש) וכמובן זהות הבמאית. לא חסרות סיבות לצפות בסרט הזה, וכך אעשה בהקרנה החוזרת שלו, למחרת.
(הקרנות נוספות: "חיותה וברל" ב-9.7 ב-13:00, "הואלס האחרון" ב-8.7 ב-17:30)

21:00 ועד בכלל: ארבע אפשרויות מפתות
"רוק בקסבה" של יריב הורוביץ, יסיים יום שלם באולם 1 של הסינמטק ויהיה הסרט הישראלי השני לערב זה. הוא יוקרן ב-22:00, הקרנה נוספת למחרת ב-11:30.
באותה השעה יוקרן בסינמטק 3 הסרט הדני "חיבוק של דוב", שעופר הזכיר מוקדם יותר ושקנה גם אותי בשלב הפרמיס (אין הקרנות נוספות).
חצי שעה לאחר מכן, כלומר ב-22:30, יקרין סינמטק 2 סרט של במאית סרבית העונה לשם "קליפ". מצד אחד, אני תמיד בעד סרטי התבגרות. מצד שני, הגיבורה מתוארת בתוכניה כפורקת כל עול וכמאוד פעילה מינית ונרקוטית. נשמע הרסני (הקרנה נוספת ב-8.7 ב-22:00).
לעומת זאת, אפשר לסיים את היום עם סרט קסום ועדין בשם "פשיטה", שיתחיל בשעה 21:00 בלב סמדר. סליחה, שכחתי שאין ציניות באינטרנט. אז אמנם כבר כתבנו עליו, אבל רק אגיד שהמון זמן לא ראיתי סרט אקשן כל-כך אלים וקיצוני. וכיפי. (הקרנה נוספת ב-13.7 ב-22:15).

חואן של המתים

אור ממליץ על יום שישי, ה-13 ליולי

יודעים האנשים שמרכיבים את תכניית הפסטיבל שסופי השבוע הם באופן טבעי העמוסים ביותר ולכן לא פלא שאלו גם הימים עם הסרטים המעניינים ביותר. אם דווקא ימי החול מתאימים לכם יותר, הייתי ממליץ על יום ראשון ה8 לחודש (ומסמן שם את: "ספר החיות", "רוק בקסבה", "להשאיר את האור" ו"הואלס האחרון"), אבל אם הייתי צריך לבחור רק יום אחד לעלות בו לירושלים, הייתי בוחר את יום שישי ה13 לחודש, היום לפני האחרון של הפסטיבל.

את היום אפשר לפתוח עם "שרקייה" הישראלי שיוקרן בשעה 10:00 בסינמטק 3. על אף שסרטו של עמי ליבנה לא יתחרה השנה באופירים, מדובר באחד הסרטים המסקרנים של השנה בקולנוע המקומי אחרי שהשתתף בפסטיבל ברלין.
אם אתם עדיין בקטע ישראלי, הייתי ממליץ על "ויולטה מי וידה" שמוקרן ישר לאחר מכן באותו אולם. סרט תיעודי בן 47 דקות שנשמע מרגש במיוחד, ונעשה על ידי שתי יוצרות צעירות ומבטיחות, אור סיני (בימוי ותסריט) ונועה גוסקוב (תסריט, עריכה). גוסקוב היא גם העורכת של הסרט זוכה פסטיבל דוק-אביב "גרייס".
אם החלטתם שלא להכנס לסרט ישר אחרי "שרקייה" אתם מוזמנים לנסות את אולם 1, שם יוקרן בשעה 13:20 הסרט "אלויס נבל", שהיה נציג צ'כיה לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה ונראה כמו סטוץ בין "עיר החטאים" של רודריגז לבין "וואלס עם באשיר". רק הרבה פחות מעניין או מסעיר.
ישר לאחריו (15:30) יוקרן בסינמטק 3 סרטו התיעודי המסקרן של ורנר הרצוג "נדונים למוות". במקביל אליו יוקרן באולם אחד הסרט "חור המנעול" שאני חייב להתוודות שכל כך השתעממתי בו שלא שרדתי ממנו אפילו חצי שעה – אז תנסו על אחריותכם.
שעה 19:00 של אותו יום היא שעה מסובכת. מצד אחד: בשעה הזו יוקרן "טעם החיים" של דה לה איגלסיה (ראו למעלה בהמלצה של אורון) אבל סביר להניח שזה סרט די מטורף אם יש לכם בעיה עם זה. ב19:30 יוקרן אחד הסרטים ההומו-לסביים המדוברים של העת האחרונה "להשאיר את האור". וב19:45 יוקרן מגה ארט-האוס נוסף שסחף את פסטיבל ברלין "טאבו".
אם תבחרו ללכת ל"אלויס נבל", "חור המנעול" ו"טאבו" בזה אחר זה, יכול להיות שבסוף הערב החיים שלכם יראו צבעוניים הרבה יותר. מילולית.
השעה 22:0 גם מביאה עימה דילמה משולשת: מצד אחד "העיתונאי" (אולם 1) דרמת הטראש שביים המועמד לאוסקר לי דניאלס ("פרשס") עם זאק אפרון וניקול קידמן בסצנת אוננות שהשאירה את צופי פסטיבל קאן האחרון די מופתעים. אחרי כל הסרטים השקטים בשחור-לבן היום זה עלול להיות שינוי מרענן או טראומה רצינית; "חואן מהמתים" בסינמטק 2 על פלישת זומבים לקובה. כמובן. ובסינמטק 3 יוקרן "פשיטה" שזכה אצלי בתואר "האקשן הטוב ביותר בשנת 2012 עד כה".

"סריטה" מאחלת לכולם חג ירושלים שמח!