• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

מהדורת שבת: 21 באפריל 2012

21 באפריל 2012 מאת מערכת סריטה

שבוע מוזר עבר הבלוג, בעיקר ממרכזו ועד תומו. אפשר היה להתלונן על חוסר התחשבות הגלובלי על כך שהליין-אפ של פסטיבל קאן ה-65 הוכרז ביום השואה עצמו וחצי גמר ליגת האלופות התקיים אף הוא ביום זה, אבל גם האקדמיה הישראלית לקולנוע הכריזה על המתמודדים הראשוניים לפרסי אופיר דווקא בערב יום השואה. מוזר, כאמור. אבל בכלל לא על זה רצינו לדבר אתכן ואתכם. יותר על:
קריאה נרגשת ומשעשעת להבאת סשה ברון כהן לארץ, 100 סרטי האימה הגדולים ע"פ טיים אאוט לונדון, החדשים של סודרברג, קרוננברג, ג'אד אפטאו וג'ייסון סיגל (יחד ולחוד), טריילר מלא של "ההתחלפות", גלגולו של פוסטר הסרט הישראלי "אורחים לרגע", קצת "בקתת הפחד" וגם שובם של חיפושי הגוגל התמוהים שלכם, אנשים משונים שכמותכם.

אור

נתחיל בפרויקט הכיפי שהרים טיים אאוט של לונדון לבחירת 100 סרטי האימה הטובים ביותר בכל הזמנים. סביר להניח שאם השבוע הזה היה נראה קצת אחרת, הייתי מקדיש לו פוסט שלם ומעמיק כפי שמגיע לו. המגזין פנה לעשרות אנשי קולנוע מכל העולם וביקש מהם לדרג את עשרת סרטי האימה הטובים ביותר, רשימה שהפכה לאחלה צ'ק ליסט אם אתם רוצים להשלים פערים.
הגאווה הגדולה ביותר היא כמובן הכללתם של יקירינו אהרון קשלס ונבות פפושדו, האבא והאמא (או האמא והאבא) של "כלבת" האהוב עלינו. גם סיימון פג, ג'ו דנטה, ניל מרשל, שון דורקין, גיירמו דל טורו, רוב זומבי, אליס קופר, ומבקר הקולנוע הבריטי הסנוב האהוב עלי גאי לודג', נתנו את בחירותיהם.
בתור סאקר רציני של רשימות ושל סרטי אימה, הפרויקט הזה, התקבל אצלי באופן טבעי בהתלהבות אך גם בלא מעט אכזבה. הדבר הראשון שצריך להבהיר כשמדובר ברשימת סרטי ז'אנרים היא האם פונים לפרקטיקה או לקלאסיקה. כלומר האם מדובר ברשימת 100 סרטי האימה הטובים ביותר או ברשימת 100 הסרטים המפחידים ביותר. אלו שתי רשימות שונות לחלוטין, ובמקרה שלפנינו כנראה שהיה מדובר באופציה הראשונה.
למשל, אם הייתי צריך לדרג את סרטי האימה הטובים בכל הזמנים אז בוודאי ובוודאי שהייתי מכניס את "מגרש השדים" של וויליאם פרידקין. מדובר בקלות באחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם. אבל בעיני הסרט הזה לא מפחיד. בכלל. בזמן שאני חושב שמדובר בפסגה קולנועית, גם כשהייתי בן 13 וצפיתי בו לראשונה לא מצאתי בו שום דבר שגרם לי להתכווץ בכורסה ולקוות שזה ייגמר. המקרה ההפוך לכך הוא כמובן "בית קברות לחיות" (שאיש מכל המכובדים לא ציין ברשימותיו). סרט שרוב הדברים בו – בימוי, עיצוב, משחק – לא בדיוק נשיפה בעורפו של "הסנדק", אבל בכל דברי ימי הקולנוע לא פחדתי מסרט בזמן ולאחר הצפייה.
אני צפיתי ב66 סרטים מהרשימה (לא מספיק, בעיני) ואני באמת ממליץ לכם להדפיס אותה ולקחת אותה אתכם לספריית הדי.וי.די הקרובה למקום מגוריכם.

בשבוע הבא יוצא סוף סוף לבתי הקולנוע הסרט "אורחים לרגע" בו צפינו בפסטיבל ירושלים האחרון ושהיה ההפתעה הגדולה והמשמחת של פרסי אופיר הקודמים, שם ניכס לעצמו 7 מועמדויות כולל סרט, במאית ותסריט. אז לפני שאני מתחיל להתלונן אני רק רוצה לספר לכם שמדובר בסרט מקסים ומומלץ. לכו לראות אותו.
מה שכן – בגלל כל מיני מכרי פייסבוק משותפים שלי, יצא לי לחזות מעט בתהליך בחירת הפוסטר של הסרט במהלך השנה. כל מיני פוסטרים הוצגו ואפילו אם זכרוני אינו מטעה אותי התבצע איזה משאל בנושא.
הפוסטר הראשון שנבחר היה הפוסטר הזה:

בזמן שהוא פוסטר נאה למדי אין לו ולו דבר וחצי דבר עם הוייב הצעיר והקומי של הסרט. זה נראה יותר כמו פוסטר לסרט מלחמה אירופאי. כנראה שאנשי "אורחים לרגע" הבינו זאת ולפתע הופיע פוסטר חדש, שעלי להתוודות, התאהבתי בו בשנייה.

 אני חושב שהפוסטר הזה נפלא. הוא צבעוני ומסקרן ויש בו משהו נורא מיוחד ומדוייק. לכן כל כך התעצבתי כאשר בסופו של דבר נבחר לסרט הפוסטר הצהוב ביותר בהיסטוריה של האדם המודרני, יחד עם המשפט הלירי "סרט ישראלי".

אני אגיד לכם את האמת, אני חושב שהפוסטר הזה איום ונורא ועושה עוול לסרט המקסים הזה. הוא נראה סרט ילדים צרפתי מהסוג שמגיע לארץ בחנוכה עם דיבוב לעברית. אני מניח שהבחירה בו הייתה כרוכה בהרבה כאב ראש והחלטות ומדגמים, וכנראה שדעתי היא דעת מיעוט, אבל עדיין מדובר בפספוס בעיניי.

שני טריילרים של סרטים מעניינים יצאו השבוע. האחד מקבל את תואר הטריילר המצטיין של הזמן האחרון והשני את הטריילר המבאס-אך-עם-הסתייגות של החודש.
זוכרים איך העתיד נראה בסרטי האייטיז? אם הספקתם לשכוח את הנה לכם הטריילר המצטיין לסרטו החדש של דייויד קרוננברג, במאי שאני אוהב מאוד ושביאס לי את החיים עם האחרון שלו. הסרט החדש שלו, "קוסמופוליס", שהתקבל לתחרות בפסטיבל קאן, פשוט נראה כאילו פול ורהובן עדיין בשיאו. הנה לכם הסרט שאני הכי מחכה לו השנה, אחרי החדש של אנדרו דומיניק (שגם הוא בפסטיבל קאן).

לעומת זאת, הטריילר החדש של סטיבן סודרברג, Magic Mike, נראה איום ונורא. אתם זוכרים את סרטו המדהים "חברה בתשלום" שבמרכזו שחקנית פורנו ובין זוגה מאמן הכושר שמנסים לפתוח עסק משלהם? אז הנה זה שוב בגרסת התקציב, אבל עם טריילר שמתאים יותר למידותיה של מיילי סיירוס מאשר לסודרברג:

ההסתייגות מגיעה בכך שאם יש במאי שאני סומך עליו – תמיד – הוא סודרברג. וגם הטריילר של "בגידה כפולה" היה קטסטרופלי. סודרברג תמיד יודע מה הוא עושה, והוא עושה הכל בכוונה. לפחות הטריילר עזר לי להוריד ציפיות ולשמוח יותר כאשר אגלה במהלך 2012 שסודרברג עבד עלי שוב.

ובפינה המצחיקה/מדכאת של חיפושי גוגל תמוהים שהובילו השבוע לסריטה:
החברים המתוסכלים שחיפשו את "לא הבנתי נערה עם קעקוע דרקון" ו"אני רוצה לראות סרט היום". מקווה שהדברים הסתדרו. בנוסף, ג'יימס פרנקו בוודאי היה כועס מאוד אם היה יודע שמישהו חיפש את "ג'יימס פרנקו דמדומים".
בפינת הזימה חזינו ב"סרטים בלוקים סקס ישראל צריכה" ו"סקס נשים עים גברים בסרט פורנו ערומים". אתם יודעים, לעומת הפורנו של אנשים בלבוש מלא…

עופר

האם יש חשיבות לסביבה בה רואים את הסרט לראשונה, או קשר לתגובה שלך לגבי הסרט? התשובה שלי היא באופן חד משמעי כן, עוד לפני השבוע. אז אורון ואור ראו את "בקתת הפחד" בהקרנת מבקרים ולא ממש אהבו ואני ראיתי את הסרט בהקרנה שאירגן "עין הדג" בסביבה מוקפת מעריצים ומאוד אהבתי את הסרט. אחר כך גם ראיתי אותו פעם שנייה ועדיין מאוד אהבתי, למרות שאני מודע לכך שיש בסרט הרבה בעיות. בכל מקרה, תודה ל"עין הדג" גם עבור פוסטר שהם זכרו כי זכיתי בו, גם אחרי שאני שכחתי כי זכיתי בו.

השנה ראיתי די הרבה טריילרים די גרועים לסרטים שהתבררו בסוף כטובים. אחרי הטריילרים של "לכודים" או "ג'ון קרטר" לא חשבתי שאהנה מן הסרטים – וטעיתי. גם "רחוב ג'אמפ 21" אחד מן הסרטים הטובים של השנה בעיניי, לווה בטריילר שלא ממש עשה חשק. בכל אופן, הנה טריילר שדווקא ממש גורם לי לרצות לראות את הסרט אותו הוא מקדם:

למרות שגם המשפט "מן היוצרים של 'קח את זה כמו גבר' ו'החבובות'" היה עושה את העבודה. המפיק הוא ג'אד אפטאו שהשלים גם סרט כבמאי השנה – This Is 40 ספין אוף ל"הדייט שתקע אותי" המתמקד בזוג הנשוי שגילמו לסלי מאן ופול ראד בסרט. מבין שאר הקאסט של הסרט המקורי, דווקא ג'יסון סיגל צפוי להיות זה שישחזר את תפקידו מן הסרט הקודם (למרות שהוא לא ממש היה קשור למשפחה הזו) וחוץ ממנו יש שם את אלברט ברוקס, ג'ון ליתגו, מליסה מקראתי ולנה דאהם (שהסדרה שלה "בנות" עלתה שבוע בארה"ב, גם היא בהפקת אפטאו). אבל הדבר המעניין הוא תאריך ההפצה – 21 לדצמבר. אפטאו מכווון לאוסקר.

לגביי המלצות טלוויזיה: השבוע יעלה פוסט מיוחד ליום הזיכרון ו/או יום העצמאות ולאחר מכן אני מקווה שהפינה תחזור במתכונת שבועית. לא תמיד יש את הזמן הדרוש, ודרוש הרבה זמן.

אורון

השבוע ראיתי כמה סרטים שהתעצלתי לכתוב את דעתי עליהם בטוויטר, ואשר אולי אתייחס אליהם בהרחבה כאשר יעלו לאקרנים בקרוב, אבל בינתיים אעשה זאת בקצרה כאן – אז באשר ל"אלברט נובס", הפרוייקט של גלן קלוז, אני מוכרח להקדים ולשאול באיזה מן עולם דפוק אנחנו חיים? איך ההופעה של ג'נט מקטיר לא הספיקה לה לפחות לאוסקר אחד? תזכירו לי מי זכתה במקומה? אהה! תודו שלקח לכם דקה להיזכר. וזה היה בסך הכל לפני חודשיים. באשר ל"קוריולאנוס", אשר הוקרן כאן במסגרת הפסטיבל הבריטי, אומר שלא הייתי מתנגד שרייף פיינס יהפוך להיות קנת' בראנה החדש. אבל הסרט הכי חמוד שראיתי השבוע, די במקרה יש לציין, הוא "חיים מועילים" ("La Vida Util"), סרטו של האורוגוואיי פדריקו ואירוח. הסרט מתמקד בסינמטק עתיק המצוי בפני סגירה, ובעובדיו המסורים והוא מעין שיר הלל לפילם ולימים שאינם עוד, ימים של אהבת קולנוע שאינה תלויה בדבר, של שליחות, של תום. הוקסמתי.

כבר דיווחנו שהחוג לקולנוע של אוניברסיטת ת"א בחר ב"הדיקטטור" של סשה ברון כהן לפתוח את פסטיבל סרטי הסטודנטים המתקרב ובא. אבל מה שהם באמת רוצים זה להביא יחד עם הסרט גם את סשקה. הנה המאמץ האחרון שלהם – שני פרומקין ביימה, רינה הורן הפיקה, עמוס גבע ערך ויואב ואזנה מככב. בעיניי זה מצחיק לפחות כמו המקור:

וכאילו שכולם ישימו טריילרים חוץ ממני. הצחקתם אותי. אז אחרי מקבץ טיזרים שאינם חלק מהסרט, קבלו את הטריילר המלא של "ההתחלפות". לדעתי, מבריק:

אז בזמן שבאינטרנט תקתקו דיווחים נמהרים על תוכניית פסטיבל קאן באמצע יום השואה, אנחנו חשבנו שמגיע להם יותר. גם לשואה וגם לקאן. הבלוג בהחלט יתייחס לפסטיבל הקולנוע היוקרתי והחשוב בתבל, אבל בפירוט שיאפשר התעמקות ראויה והזלת ריר נאותה על כל הטוב הזה שהתקבץ לו בתחרות הרשמית. מה גם שמי שרוצה לשמוע על סרטים ישראלים בקאן, מלבד "רסן" של אתי ציקו מאונ' ת"א, ייאלץ לחכות בכל מקרה להמשך השבוע, אז יוכרזו המשתתפים בשלל המסגרות השונות של הפסטיבל.

אה, ואפרופו "בקתת הפחד" ועין הדג – סורו הנה כבר מחר בבוקר בערב, מובטחת הפתעה.

נ.ב.
השבוע עברנו את מחסום 200,000 הצפיות של גולשים בבלוג מאז היווסדו. אז תודה שאתן ואתם קוראים וקוראות. ציון דרך נוסף, ודי משלים את היחס ההדדי של כותבים-קוראים, הוא הפוסט ה-600 שלנו (בשנה וחצי של פעילות) שנכתב השבוע. סתם שתדעו.

השאר תגובה