• ?פסטיבל אוטופיה חוזר, מה כדאי לראות
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • זה בא בלילה
  • ״קוקו״, סקירה לסרט החדש של פיקסאר
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017
  • אימת החודש - נובמבר 2017

"קולומביאנה", סקירה

3 בספטמבר 2011 מאת אורון שמיר

האמת היא שאני בהחלט מודע לעובדה שהסרט הזה די מזכיר את "ניקיטה" או "לאון", לפעמים את האחד יותר מרעהו. שניהם סרטים מוקדמים של לוק בסון, החתום כתסריטאי/מפיק על האקשיונר החדש "קולומביאנה" ("Colombiana"), כך שהדמיון איננו מקרי. אבל יש שתי סיבות בגינן לא הזכרתי את נקודות ההשקה בסקירה שלפניכם. קודם כל, יתר המבקרים ודאי יעשו זאת בטקסטים שלהם. שנית, מי שעשה את הסרט הזה כנראה לא צפה בשני הסרטים שהוזכרו לעיל, למרות שהוא בוגר בית הספר לקולנוע של בסון. מוזר, חשבתי שזה בסילבוס. בכל מקרה, הנה מה שכן כתבתי על הסרט, עבור עכבר העיר אונליין.

"מה, אני תמיד הולכת לעבודה בתחתונים וגופיה"

קשה לדעת איך באמת פועלים דברים בתעשיית הסרטים העולמית, אבל לפחות לגביי חברת הפקות אחת יש לי ניחוש לא רע בכלל. זה עובד פחות או יותר כך – לוק בסון הוגה רעיון מגניב, לדעתו, לסרט פעולה חדש. הוא מספר אותו בהתלהבות לתסריטאי הבית, רוברט מארק קיימן (“המשלח”, “חטופה”). האחרון יושב לכתוב תסריט, עליו בסון לוקח קרדיט במשותף ואז יוצא לגייס את אחד מבני טיפוחיו כדי לביים אותו. ומכיוון שפייר מורל ולואי לטרייה כבר הפכו למגה-סטארים, נשארנו חבר פחות מוכר בצוות של בסון, אוליבייה מגהטון (“המשלח 3”), כבחירה ראשונה. ומה עוד יכול להיות אדם עם שם כמו אוליבייה מגהטון, מאשר במאי סרטי אקשן? כך נולד לו סרט האקשן החדש "קולומביאנה".

זהו סיפורה של ילדה קולומביאנית בשם קטלייה (זואי סלדנה), אשר בשנת 1992 הייתה עדה להירצחם של הוריה בידי כנופייתו של מאפיונר מקומי. היא נמלטת מן העיר בוגוטה אל ארה"ב ומוצאת מקלט בשיקאגו, אצל דוד אמיליו (קליף קרטיס). חמש עשרה שנה חולפות ואנו עדים להפיכתה של קטלייה למתנקשת מיומנת המשאירה על גופות קורבנותיה ציור של סחלב מסוג קטלייה, על שמו היא נקראת. אחרי 22 גופות מעוטרות פרחים וחורי קליעים, מישהו ב-FBI מתעורר ומחליט ללכוד את האחראי. במקביל, המסר ששלחה הגיבורה מגיע גם אל האנשים שהרגו את הוריה ובהם היא חפצה לנקום.

בשל העובדה שהסרט טרם הטביע את חותמו בקופות הכרטיסים של ארה"ב, הוא עשוי להיזכר בעיקר כעוד מדרגה משמעותית בדרכה של זואי סלדנה לביסוס הקריירה שלה ככוכבת אקשן. מעניין שהפריצה הגדולה התרחשה דווקא ב"אווטאר", למרות ששם לא ראו למעשה את פניה, כיוון שגילמה את החייזרית כחולת העור נייטירי. מאז הספיקה לככב, בצבע הטבעי שלה, בסרטים "סטארטרק", “The Losers” ו-”Takers”. כעת מגיע תורה להחזיק סרט שלם על הכתפיים. והאמת, לא בטוח שהסקס-אפיל שלה מספיק וגם זה בתנאי שאתם אוהבים (או אוהבות) אותן שחומות, גרומות וחתוליות. עליי זה עובד וכנראה שגם על הבמאי שמשחק המון על הסקסיות של הכוכבת שלו. למשל, בסצינה בה היא מתחילה לרקוד בחושניות בדריתה, ללא סיבה אמיתית. או בכך שהיא מחליפה בגדים תמיד מול עינינו ולא בין הסצינות. ייתכן וזהו החלק הצרפתי של ההפקה, בעוד החצי האמריקאי מנע כל אפשרות לעירום ממשי, כמובן.

סיפור המעשה מטופש, אך לא באופן יוצא מגדר הרגיל. כמובן שלא חסרים רגעים הגוררים פליאות מצד הקהל, בסגנון "אז למה הם לא עשו ככה וככה?”, “מדוע בעצם קרה כך וכך?” ואיך אפשר בלי "רגע, מאיפה יש לה אינסוף רובים ענקיים ותחמושת בלתי נגמרת?”. את הקושיות הללו, ורבות אחרות, יש לשמור לעצמכם ולחלוק עם חברים בתום ההקרנה. משום שאין סיבה לצפות ליותר מסרט בו מתרחשת הסיטואציה הבאה: בכיר ב-FBI עוקב במשך תקופה ארוכה אחר מתנקש סדרתי ודוחה את הטענה שמדובר באשה. זאת למרות שסימן ההיכר של אותו רוצח, הוא לעטר את קורבנותיו בציור של פרח, בעזרת שפתון. עניין גברי מובהק, אין ספק. אסור גם להתייחס ברצינות אל סרט שציר העלילה המרכזי שלו מתרחש בשנת 2007, בעוד במשרדי הבולשת תלויה תמונה של ברק אובמה כנשיא ארה"ב. בקיצור, נא לא לקחת ללב שום שורת דיאלוג, טעויות בזמנים או מוזיקה מרגשת בכוח, בקטעים שאמורים לגרום לנו להזדהות עם כאבה העמוק של הדמות הראשית.

הפרמטר היחידי שמעניין בסרטים מסוג זה, במיוחד עם לוק בסון חתום עליהם כתסריטאי/מפיק, הוא האקשן. וכאן "קולומביאנה" מפגין איכויות משופרות. לפחות שתי סצינות בו הם מרגעי המתח-פעולה היותר טובים של הקיץ האחרון, מבחינת מקוריות תסריטאית וגם בימוי יעיל. גם יתר קטעי האקשן מתוסרטים וערוכים כראוי, כך שמבחינת האיכות אין תלונות. גם לא מבחינת הכמות, שכן מתוך 107 דקותיו משכיל הסרט לספק כמה שיותר צידוקים לעוד מרדף רגלי או משימת התנקשות נועזת. בכלל, חוץ מהיעדרות של מרדף מכוניות ראוי לשמו, יש הכל מהכל וברמה סבירה פלוס. כך שאם מתחשק לכם או לכן על יומית לא מחייבת ולא משעממת, תנו צ'אנס לסלדנה הקולומביאנה.

"אני לא מאמינה ששוב תקעו אותי בתעלת האוורור... מה הבעיות של התסריטאי הזה?"

הטקסט הנ"ל פורסם באתר עכבר העיר אונליין

השאר תגובה