• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

"מורה רעה", סקירה

27 באוגוסט 2011 מאת אור סיגולי

שני מדדים ראשיים ישנם לבחינת איכויותיה של קומדיה: הראשון הוא יכולתה להתמודד עם הזמן, אויבו המר וחסר הרחמים של כל סרט שנוצר אי פעם. הפקטור השני הוא שקומדיה טובה גם צריכה להיות מצחיקה אפילו יותר בצפייה השנייה מאשר בראשונה, ואם באמת מדובר בפלא אז כך גם בצפיות הבאות. זה מה שמבדיל קומדיות מפוארות כמו "והרי החדשות", "הגביע הקדוש" ו"בית החיות" מטרנדים בסגנון "אמריקן פאי" ו"בוראט" שצפייה נוספת בהם, בדרך כלל חושפת את חולשותיהם (כשזה הגיע ל"ברונו", אותו השטיק בדיוק, זה כבר היה בלתי צפי).

אין ספק שקשה לשפוט קומדיות בזמן אמת ולכן אין ברירה לדבוק בשורה התחתונה: תאכלס, האם זה מצחיק?

לקומדיה החדשה "מורה רעה" (Bad Teacher), לשמה התכנסנו, לקח קצת זמן עד שהיא הכניסה אותי לעניינים. במרכז הסרט דמותה של אליזבת' האלסי (קאמרון דיאז), מורה כושלת עם פה מלוכלך במיוחד וריקבון מוסרי מתקדם (שלא נדבר על יכולות ההוראה שלה), שכל שאיפתה בחיים היא כסף. ובשביל להשיג כסף היא צריכה ללכוד ברשתה את סקוט דה לא-קרוא, מורה מחליף ממשפחה אמידה למדי (ג'סטין טימברלייק). בשביל זה אליזבת' מחליטה שהיא צריכה הגדלת חזה. ובשביל זה היא צריכה, כמובן, כסף. ובשביל זה היא עושה המון המון דברים איומים.

הרצון על רצון על רצון של אליזבת' (אם מסתכלים על זה מהצד, היא בעצם רוצה כסף בשביל להשיג כסף. סאטירה קפיטליסטית אולי?) הוא סוג של עודף תסריטאי ממש לא נחוץ ולמעשה בא לתרץ שני דברים: האחד, בריאת אי אילו סיטואציות קומיות, שלעיתים יחסית קיצוניות בשביל קומדיה עם ג'סטין טימברלייק, והשני הוא בשביל המסר. כל קומדיה אמריקנית צריכה מסר. רק שהפעם המסר של הסרט די סביר: כל עוד אתה אמיתי לעצמך, כל דבר שתעשה הוא בחזקת לגיטימי. גם אם זה לשקר, לגנוב, להפליל או לנסות להדליק באנג עם כיריים כי אין לך מצית. או לפחות זה המסר המיידי שהסרט מעביר. נכון, זה בעייתי. אבל לפחות מרענן. לא כמו דמות של אישה צעירה וקרייריסטית שמוותרת על הפלה בלי שום סיבה הגיונית, מעבר לשמרנות הוליוודית.

לוסי פאנץ' וקאמרון דיאז. כימיה קומית של אויבות.

בקאסט החינני של הסרט בולט לטובה ג'ייסון סיגל, שמצליח לצלוח את הסרט עם מקסימום אפקטיביות קומית עדינה אך עם מינימום מאמץ. בתפקידים כמו זה, על תקן הבחור הנורמלי (וגם זה, חשוב לציין, אך ורק בהקשר לשאר הדמויות בסרט), בלי אקסצנטריות שהוא הפגין ב"אחי, אני אוהב אותך" ו"הדייט שתקע אותי", הכישרון האמיתי שלו יוצא החוצה.
מהכיוון הנשי, גונבת הסצינות של הסרט היא פיליס סמית'. הפרצוף שלה נורא מוכר ואף פעם לא ברור מאיפה, אז אנחנו פה בשביל לעזור לכם: פיליס מ"המשרד". סמית', לצערינו, מוזנחת ברוב המערכה השנייה של הסרט. אבל אפילו שיש לה רק איזה שטיק או שתיים, היא מצליחה לפרק לחלוטין את שאר הקאסט מסביבה בעזרת יכולות קומיות לא מבוטלות כלל.

אך אם להיות כנים, שאר הקאסט לא נותן לשניים הנ"ל יותר מדי פייט. ג'סטין טימברלייק, תמיד הורס, פה אך ורק בשביל ליהנות, כך נדמה, והוא מנוצח בנוק-אאוט על ידי ג'ייסון סיגל. לוסי פאנץ', שהעיפה ניצוצות קומיים גם ב"שוטרים לוהטים", בתפקיד השחקנית הכי פחות מוכשרת בבריטניה ובתפקיד משמעותי ב"כשתפגשי גבר זר ומסתורי" של וודי אלן, מוחקת כל זהות בריטית שאיתה נולדה אבל כן ציפיתי ממנה ליותר.
ואז מגיעים לבעיה הרצינית באמת של "מורה רעה". כל כך רצינית שהיא מקל בגלגלי הסרט. הכוונה היא לליהוק הראשי. קאמרון דיאז הצליחה לעשות קריירה על אף שהרוב המשמעותי של תפקידיה איום ונורא, וזאת בזכות קומץ תפקידים מצוינים. עם התסריט והבימוי הנכון, דיאז יכולה לעשות דברים לא רעים בכלל, ולראייה "להיות ג'ון מלקוביץ'".
הכריזמה המועטה שלה לא מחזיקה את "מורה רעה" כפי שהייתה אמורה, על אף שהתסריט כן מעניק לה מספר הזדמנויות, ויותר מפעם אחת ניסיתי לדמיין כמה מדהים היה לראות את זואי דשאנל או אמילי בלאנט מגלמות את אליזבת' במקום דיאז.

זה ג'ייק קאסדן הבמאי. והוא לא מוזכר אפילו פעם אחת בסקירה הזאת.

מעבר לכך, מהלך הצפייה ב"מורה רעה" די מבלבל. הניסיון האינסטינקטיבי של הצופה למצוא איזושהי דמות להזדהות איתה הופך לבלתי אפשרי, ונדמה שכל פעם שלבך הולך אחר דמות אחת זה אך ורק מכיוון שהדמות שמולה בלתי נסבלת עוד יותר. זה מה שגורם לכניסה האיטית מדי של הצופה לתוך הסרט. כשזה כן קורה, זה לא רע בכלל. עד אז זה קצת לאה, על אף ההברקות וסצינת "דריי-האמפ" אחת שחייבת להיכנס לאיזשהו פנתיאון ברגע שנמצא אחד שמתאים לסצינות מהסוג הזה.

"מורה רעה" אינו קלאסיקה קומית מיידית וכרגע אין יכולת לדעת אם ישרוד בזיכרון מעבר לחצי שנה הקרובה, או יתקבע כלא יותר מאיזושהי שעה וחצי משובחת לשבת עם חברים ובירות. אבל הוא כן מצחיק. לפחות מצחיק מספיק.

הטקסט הנ"ל פורסם בעכבר העיר אונליין.

השאר תגובה