• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • אימת החודש - אוקטובר 2017
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

פוסט אוסקר 2010/11

28 בפברואר 2011 מאת אור סיגולי

מה שקורה בדרך כלל זה שאני כותב ל'עכבר העיר' ואז אורון מביא את זה לסריטה. הפעם אנחנו הולכים הפוך. האוסקר הסתיים לפני חמש דקות ואני כותב קודם לכאן כדי שאני אוכל להוציא את הכל ואז להתנסח בצורה בוגרת ואחראית לפינה הקטנה באתר של הארץ.

אז ככה-

אז כולנו יודעים, גם אם מסרבים להאמין: "נאום המלך" זכה. הקטע המדהים הוא שטקס האוסקר – קצר וזניח אם כי מתוזמן להפליא – התנהל בדיוק כמו עונת הפרסים עצמה. תחילת הטקס היה שייך ל"התחלה" ו"הרשת החברתית" בזמן ש"נאום המלך" הפסיד פרס אחרי פרס. במערכה השלישית, רגע לפני שהעניין נחתם, "נאום" נתן בראש וצמצם את הפער עד לזכייה.
ניצחון אומלל – אם תרשו לי – נזקף לז"נאום המלך". רק ארבעה פרסים. שליש מסך מועמדויותיו. הוא זכה בגדולים אמנם (סרט, במאי, שחקן ראשי ותסריט מקורי) אבל לא הצליח לנכס לעצמו גריפה טוטאלית כפי שכמה חזו לו. האמת, שבשלב בו "הרשת" זכה בפרס המוזיקה המקורית כבר חשבתי שיהיה סוף טוב. טעיתי.

זכייתו של טום הופר על פני כמה מהיוצרים האמריקניים הכי חשובים שפועלים כיום היא רגע מבלבל ומטריד למדי. זה היה היתד האחרון. אבל אפילו שפילברג, לפני שהכריז על הזוכה הגדול, הסביר שמי שיפסיד יצטרף לרשימה מכובדת שכוללת את "האזרח קיין" ו"ענבי זעם" בין היתר, יצירות מופת מגדירות דור, שלא זכו באוסקר. כנראה מתוך צניעות לא הוסיפו לו תסריטאי האוסקרים את "להציל את טוראי ראיין" כחלק מהרשימה המכובדת אך העצובה הזו.

אבל שווה לזכור, האוסקר עצמו התחיל נפלא. "התחלה" זכה בצילום, כריסטיאן בייל עטור זקן לפרקוני מכוער להפליא זכה סוף סוף, "הרשת" ניצח במוזיקה ועריכה.
לצערינו, "אומץ אמיתי" נותר יתום מאוסקרים על אף עשר מועמדויות. "ברבור שחור" זכה רק באחד, "אליס בארץ הפלאות" זכה בשניים (תלבושות ועיצוב אומנותי) וגם "איש הזאב" יכול להוסיף אוסקר לשמו. די תמוה.

דברים שהבנו מהאוסקר:
1. לעולם לא המר נגד האיגודים. בעיקר בימוי ועריכה.
2. לעולם לא להמר נגד הארווי ויינשטין.
3. לעולם לא להמר נגד ריק בייקר באיפור.
4. לא לקחת שום דבר אישי או שתסיימו כמוני.

תחילת הטקס הייתה בסימן לא נעים עם הפאדיחה שהיא לתת לקירק דאגלס, שבעוד כמה חודשים יחגוג את המאה החמישית שלו על פני כדור הארץ, להגיש את פרס שחקנית המשנה כאילו שלא למדנו כלום ממה שג'ק פאלאנס עשה לפני כמעט עשרים שנה באותו מעמד. דאגלס, שהזכיר לי בחזותו את גארי אולדמן ב"חניבעל", נדמה שעומד להתפגר כל רגע ומתח את שלב הכרזת הזוכה עד למצב בלתי נסבל. זה היה כל כך ארוך שאיימי אדאמס כבר הספיקה להיות מועמדת לאוסקר שוב עד שהוא הכריז על מליסה ליאו כזוכה על "פייטר" וגם היא נתנה נאום נוראי (ולבשה שמלה אפילו נוראית מזה).
על השטיח האדום נראה כאילו כל מה שנטלי פורטמן רוצה לעשות זה ללכת הביתה. הבחורה הייתה על סף דמעות שבסופו של דבר התפרצו כשזכתה. דווקא הנאום שלה היה אחד המקסימים בהחלט. תחי המלכה.

בכל הדיווחים המקדימים לאוסקר סיפרו שאן האת'וואי וג'יימס פרנקו הולכים להנחות את הטקס. אני לא שמתי לב שהם היו שם. היה איזה קטע שבו פרנקו כנראה נכנס לבוש בשמלה אבל יש מצב שחלמתי את זה.
דיויד סידלר, עוד ניצחון לגריאטריה, נתן נאום די מקסים כשזכה באופן לא מוצדק בעליל על ה"תסריט" ל"נאום המלך". "אבא שלי תמיד אמר שאפרח בגיל מאוחר," אמר והזכיר לכולם למה הצביעו בעדו.

אה, ומה הקטע עם ג'ניפר לורנס? האם היא הייתה מודעת לזה שהיא נראית כמו הומאז' ל"משמר המפרץ"?

הדבר הכי משמח בזכייתו של "נאום המלך" הוא הרגע שבו הודה מפיק הסרט ל"חבר שלי, בן" (הנה לכם משפט שלא יופיע בעכבר העיר). בתאכל'ס, בואו נודה בזה, האוסקר זקוק לפינצ'ר יותר משפינצ'ר זקוק לאוסקר וגם ככה הוא בטוח יהיה מועמד שנה הבאה על "נערה עם קעקוע דרקון".

לנסות להבין מה קרה כאן ומה אפשר להשכיל מזה להבא יזכיר במעט את סצינת הסיום של "לקרוא ולשרוף": מישהו עלול לשאול אז מה בעצם למדנו מכל זה. והתשובה שהוא יקבל תהיה מבט תוהה ומבולבל כתשובה. כאשר יתחיל המירוץ בעוד כעשרה חודשים, נזכור את האוסקר הזה ונדע שעדיף לשבת ולחכות בשקט. לאוסקר חוקים משלו.

ואם לגבי ההימורים שלי תהיתם, בהתחשב בעובדה שהלכתי כנגד כל האינסטינקטים שלי והימרתי ל"הרשת" בסרט ובמאי (דבר שאני יודע שיזקף לזכותי בגן עדן) ובהתחשב בכך שזה אחד האוסקרים המבלבלים בעולם, הלך לי סבבה. הצלחתי לקלוע נכון ב14 מתוך 21 הקטגוריות שהימרתי בהן. משאיר לי רק 7 טעויות. תסכימו איתי שזה סביר.

תגובות

  1. לי יש 13 ניחושים נכונים מתוך 24 הקטגוריות. 50% זה פחות או יותר רגיל אצלי אם אני זוכר נכון, כי אני מנחש אוסקר די גרוע. הנה חמש הערות נוספות לפוסט הנ"ל, שמסכמות את הטקס מבחינתי:

    1. ג'יימס פרנקו התערב עם ג'אד אפטאו וסת' רוגן שהוא עולה מסטול להנחות את האוסקר. הוא זכה בהתערבות, אך כולנו הפסדנו.
    2. להתחלה יש ארבעה אוסקרים טכניים, וכולם כולל כולם דאגו להודות לבמאי הסרט כריסטופר נולאן. כי אם האקדמיה לא רואה את מה שנמצא מול העיניים שלה, אולי שטיפת מוח תעזור.
    3. בימאי הסרט הקצר הזוכה, הוא הבחור הגבוה עם ה-Jewfro, לוקח את פרס הנואם המצטיין. בדרך הוא גבר על מתחרים ראויים בדמות תסריטאי נאום המלך המקשיש, קולין פירת' שכבש את יצרו ואפילו נטלי פורטמן המרגשת והמרוגשת.
    4. הטקס היה קצר וכואב. על מקומו של נאום המלך בהיסטוריה של הקולנוע יעיד הרגע שאחרי זכייתו – בו אפילו המנחים התקשו להיזכר בשמו של המנצח ונאלצו להציץ בשלט הענקי.
    5. שוב הסרט הישראלי לא ניצח. בעצם, הפעם הוא לא היה מועמד. אבל זכינו לשמוע תודה לבית הספר ביאליק רוגוזין בתל-אביב. בניגוד לנטלי הירושלמית, שזכרונה החזיר אותה עד גיל 11 ולא יותר.

  2. לי יש גם 13 ניחושים אם לא טעיתי בספירה (מ-24, כולל 3 נפילות בסרט הקצר) כולל נפילה בסרט ובבמאי. בטופסי הצבעה אחרים הלך לי קצת יותר טוב, אבל עדיין שיא שלילי עבורי. לפחות חזיתי כמעט במדויק את התנהגות המנחים – פרנקו התנהג כאילו הוא הגיע לטקס בטעות (אך לא הייתה בדיחה על הזרוע שלו, אלא אם פספסתי – לא היו בדיחות בכלל) והתאוויי אכן שרה יפה – אבל שאר ההנחייה שלה הייתה מביכה. אני דווקא חיבבתי את המופע של קירק דאגלס שהיה אחד משני הרגעים (מעט מאוד) הזכורים היחידים בטקס- השני הוא הגשת הפרס לשחקנית בידי ג'ף ברידג'ס. אפילו הנואמים היום היו חלשים וצפויים. נדמה שכולם הוכנו מראש. פספוס של לילה לבן. אם כי – ויתרתי כמה שעות קודם על צפייה בטקס, פשוט לא הצלחתי להירדם.

  3. דני הגיב:

    שוב האקדמיה הוכיחה את חוסר הרלוונטיות שלה בכך שהעניקה את פרס הסרט הטוב ביותר, דווקא בשנה שבה היו די הרבה סרטים מצוינים, לסרט שנראה כמו דרמת טלוויזיה של ה-BBC.

    "נאום המלך" ישכח כבר בעוד שבוע ובעתיד יזכר בתור "הסרט ההוא זכה במקום אינספשן" כמו "הסרט ההוא שזכה במקום האזרח קיין".

    אה, והנאום של ספילברג גרם להכל להיות שווה את זה.

    אני מניח שהוא אמר את מה שאמר כי כבר היה ברור לו לאן הרוח נושבת וכנראה כמו רובנו הוא גם לא חשב ש"נאום המלך" הוא הזוכה הראוי (ועל הדרך הוא בעצם גם נתן עקיצה להפסד של "להציל את טוראי ראיין").

    1. ליבי איתך, אבל זה כבר נהיה מעייף לומר כמה האקדמיה זקנים ולא רלוונטים כל-כך הרבה שנים. נכון, מדי פעם יש להם פוקסים ("ארץ קשוחה"), אבל בתכלס, זה לא פרס הסרט הטוב של השנה אלא פרס "הסרט הנוח לעיכול ו/או הסרט הסוחף של השנה", ברוב המקרים. זה פוליטיקה – מי שיש לו קמפיין טוב, מנצח. ונשכח כמובן, כי הסרט שלו לא משהו.

      אבל בעוד שנתיים, יש לאקדמיה הזדמנות מצויינת לפצות את כריסטופר נולאן אחת ולתמיד. על בזיונות העבר ועל המגה-ביזיון של השנה, בה לא רק שלא היה מועמד על בימוי (את זה אני מבין, הם לא אוהבים אותי אישית וזה הוכח) אלא שהסרט שלו לא היה מועמד אפילו לעריכה, למרות שהעריכה שלו הייתה לא פחות מפורצת דרך בעיניי. או בקיצור – אני מקווה לראות את "The Dark Knight Rises" באוסקרים של 2012. ולא רק באולם, אלא על הפודיום 🙂

      1. דני הגיב:

        דווקא בשנה ההיא יש לי הרגשה שסרט הקומיקס של השנה יהיה דווקא "אוונג'רס".

        למה? כי זה ג'וס ווידון, והוא גאון, לא פחות מנולן. אולי אפילו… יותר.

        1. אני בדיוק כותב כתבה לעכבר על הקיץ הגדול של סרטי הקומיקס (גרין לנטרן, אקס מן, קפטן אמריקה וכו') שבעצם גרמה לי להבין איזה קיץ היסטורי יהיה ב-2012:
          סופרמן, באטמן וספיידרמן, שלושת גיבורי הקומיקס האהובים בתבל, עם סרטים חדשים ויחד איתם, סרט הקומיקס האולטימטיבי בדמות האוונג'רס. וואו… רועדות לי האצבעות רק מלכתוב את זה!

          1. דני הגיב:

            ו… "הוולברין" של דארן ארונופסקי שיבוסס על הקומיקס שנחשב לטוב ביותר של וולברין 🙂

            2012 היא בכלל שנה מאוד מוזרה. לא רק שספיידרמן, סופרמן, באטמן ו-וולברין שהם ארבעת גיבורי העל הפופולארים ביותר בעולם, מוציאים סרט באותה שנה, בניגוד למה שהיה בעשור הקודם מאז כריסטופר נולן סרטי קומיקס הוכיחו שהם יכולים להיות איכותים לא פחות מ"סרטי אוסקר", אולי אפילו יותר.
            וכל אחד מהסרטים האלה לא רק מכוון להיות סרט קומיקס אקשני גדול וזה גם לא מה שמצפים מרובם, הם מכוונים להיות גם איכותיים. רואים את זה לפי הכשרונות שהצמידו להם.

            אוונג'רס הם לא קבוצת גיבורי העל הידועה בעולם (ליגת הצדק והאקס מן הם בעמדה הזו), וגם היא לא מורכבת מגיבורי העל הפופולארים ביותר בעולם, אבל בגלל איך שבנו את הפרויקט הזה והאיש שבחרו שיביים ויכתוב אותו (האלוהים של כל הגיקים, לא פחות), הוא נהיה לדבר המצופה ביותר ב-2012, אפילו יותר מהסרט השלישי של באטמן.

            בכל מקרה, זו הולכת להיות שנה מטורפת, כמו שראוי משנה שבה אמור להגיע סוף העולם 😛

  4. rinveges הגיב:

    התחלה הוא סרט פופקורן. חביב. זה הכול. כל הדמויות שם כל כך משעממות. אז נכון, מבחינה טכנית הוא היה ממתק לעיניים אבל מבחינת סרט הוא היה די חרא. וזה לא ששכחתי אותו אחרי שבוע, שכחתי אותו אחרי שיצאתי מהאולם. המזל הוא שכל סרט הוליוודי אחר שראיתי מאז מזכיר לי אותו. כולם מדברים אותו דבר.
    כל הסרטים ההוליוודים של העשור האחרון (טוב, לא כולם. אבל רובם) נראים ומתנהגים כמו שסרטי האנימציה התנהגו ומתנהגים אחרי שרק – אותם בדיחות, אותם הבעות פנים, אותם משברים נפשיים ובדיוק אותה מערכה שלישית. זה כל כך משעמם.
    אומרים שההכנסות מקולנוע הולכות ויורדות ושאנשים כבר לא הולכים לקולנוע. והאמת היא שגם אני לא הלכתי לקולנוע כבר הרבה זמן. גם הסאנדנס נראה אותו דבר. אינדי אמריקאי זה סרט הוליוודי שלא מצא מפיק, זה הכול, וסרטים ארופאים זה בסך הכול סרטים אמריקאיים מתחכמים.

    נאום המלך הוא סרט טוב. אולי הוא לא מחדש שום דבר, ויכול להיות מאוד אפילו שהוא משתמש באותם כלים דרמטיים בדיוק כמו כל שעתוק פילמאי אחר שנעשה לאחרונה, אבל הוא עושה את זה עם ים של סטייל, ועם המון כבוד לאמנות הקולנוע. כבוד שמי שחושב שהתחלה הוא סרט – ואני אומר שוב, סרט, לא בידור, – טוב פשוט לא יודע מה זה.

    האוסקר השנה היה חלש בגלל שהסרטים היו חלשים. אומץ אמיתי זה הסרט הכי חלש של הכהנים. אפילו יותר מלהרוג את הליידי. פייטר היה יכול להיות סרט נחמד אם היה מביים אותו איזה רון הווארד או משהו, אבל בשביל במאי כמו דיוויד או ראסל זה פשוט ביזיון, וברבור שחור זה הפעם הראשונה שבמאי מנסה להעתיק את עצמו. זה מצחיק הסרט הזה – בהתחלה הוא ניסה להעתיק מman push cart והאמת שהצליח לו אחלה עם המתאבק. אבל אחרי שכבר גנבת פורמולה לנסות ולגנוב אותה מעצמך שוב זה פשוט לא עובד. זה שאתה עוקב אחרי הדמות שלך עם מצלמת כתף לא יגרום לנו לאהוב אותה בצורה אוטומטית.
    ועל הרשת החברתית אין אפילו מה להגיד. גם אם זה היה חמש דקות ביוטיוב אני לא חושב שהייתי מקדיש לזה זמן. ילדים אמריקאים מפונקים שמרוויחים הרבה יותר מדי כסף עושים סרט על ילדים אמריקאים שעושים הרבה יותר מדי כסף. ופקיד הוליוודי שמעריץ אותם ומנסה לדבר בשפה שלהם כדי שלא ידיחו אותו.
    אם יש בשורה שיצאה מטקס האוסקרים הזה זה שהוליווד היא מכונה מרושעת שמסוגלת לקחת כשרון ולהפוך אותו לזונה עוד לפני שהוא יבין מה קורה לו. וכמובן להצליח לשווק את זה כסוג של עלה תאנה תרבותי. כל הבמאים המועמדים כאן הם במאים עם כשרון קולנועי מוכח שהצליחו לרתום את כל מה שהיה להם על מנת להמשיך ולייצר חרא דביק ומעליב אינטלגנציה.

השאר תגובה