עלו השבוע: "אומץ אמיתי" ו-"אני מספר ארבע"

שני סרטים חדשים בלבד מפציעים בסוף השבוע הנוכחי על המסכים, בתוספת גיבוי של שני סרטי סינמטקים. על בואו של הסרט החדש של האחים כהן, "אומץ אמיתי" ("True Grit"), בטח שמעתם. אתם יודעים, ג'ף ברידג'ס בתפקיד מרשל אמריקאי מזדקן שעוזר לנערה עקשנית לעלות על עקבות רוצח אביה וכל זה. דעתי המשתפכת עליו כבר התפרסמה כאן בבלוג, אשמח לשמוע עוד דעות.

עוד עולה השבוע אקשיונר המדע הבדיוני "אני מספר ארבע" ("I am Number Four"), שעלילתו מספרת על תשעה חייזרים שנחתו בכדור הארץ ונמצאים במחבוא מתמיד מפני מי שמאיים להשמיד אותם. שלושה מהם כבר אינם, כאשר אנו מתמקדים במספר ארבע, כמשתמע מן הכותרת. הבמאי הוא די.ג'יי קארוזו ("דיסטרביה", "לכודים ברשת") ובתפקידים הראשיים מככבים: אלכס פטיפר, תרזה פאלמר וטימותי אוליפנט. נשמע כמו משהו שהייתי הולך לראות, אלמלא העובדה שזו הפעם הראשונה שאני נתקל בסרט הזה. או שנתקלתי בו טרם יציאתו ושכחתי – סימן עוד פחות טוב. מישהו או מישהי כבר ראו?

בסינמטקים (שאינם בירושלים) תוכלו ליהנות בסוף השבוע גם מסרט המסע הבולגרי "העולם גדול והישועה מעבר לפינה" ("Svetat e golyam i spasenie debne otvsyakade"), מאת הבמאי סטפן קומנדרב, וגם מסרטו הגנוז של דני בויל "127 שעות" ("127 Hours"), בו ג'יימס פרנקו מגלם מטפס הרים הרפתקן שמוצא עצמו לכוד בגרנד קניון במשך חמישה ימים. עלה בידי לתפוס את זה האחרון בסינמטק הירושלמי בשבוע שעבר (ואל תגידו שלא אמרתי לכם, כי כן אמרתי) ואני מוכרח להודות שמבין כל עשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב באוסקר השנה – הוא המגוחך והטיפשי מכולם. אני לא מאוד מעוניין לתת יד להחרבת הכיף של אנשים, בטח אם הם נהנו או התחברו בניגוד אליי, אז בואו רק נגיד שאם אפגוש אי פעם את בויל, אנסה להסביר לו שלעניות דעתי מוזיקת פופ קצבית ומרקידה לא מתאימה לכ-ל סצינה אפשרית. במיוחד לא לעדינות והעצובות שבהן. או שכאשר הגיבור לוקח שלוק מים מן המימיה שלו, לנסות ולצלם ולערוך את זה כרגע היפראקטיבי של אקשן עוצר נשימה, הופך את כל העסק לקומדיה. עכשיו תורכם.