• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

עלו השבוע: "אומץ אמיתי" ו-"אני מספר ארבע"

18 בפברואר 2011 מאת אורון שמיר

שני סרטים חדשים בלבד מפציעים בסוף השבוע הנוכחי על המסכים, בתוספת גיבוי של שני סרטי סינמטקים. על בואו של הסרט החדש של האחים כהן, "אומץ אמיתי" ("True Grit"), בטח שמעתם. אתם יודעים, ג'ף ברידג'ס בתפקיד מרשל אמריקאי מזדקן שעוזר לנערה עקשנית לעלות על עקבות רוצח אביה וכל זה. דעתי המשתפכת עליו כבר התפרסמה כאן בבלוג, אשמח לשמוע עוד דעות.

עוד עולה השבוע אקשיונר המדע הבדיוני "אני מספר ארבע" ("I am Number Four"), שעלילתו מספרת על תשעה חייזרים שנחתו בכדור הארץ ונמצאים במחבוא מתמיד מפני מי שמאיים להשמיד אותם. שלושה מהם כבר אינם, כאשר אנו מתמקדים במספר ארבע, כמשתמע מן הכותרת. הבמאי הוא די.ג'יי קארוזו ("דיסטרביה", "לכודים ברשת") ובתפקידים הראשיים מככבים: אלכס פטיפר, תרזה פאלמר וטימותי אוליפנט. נשמע כמו משהו שהייתי הולך לראות, אלמלא העובדה שזו הפעם הראשונה שאני נתקל בסרט הזה. או שנתקלתי בו טרם יציאתו ושכחתי – סימן עוד פחות טוב. מישהו או מישהי כבר ראו?

בסינמטקים (שאינם בירושלים) תוכלו ליהנות בסוף השבוע גם מסרט המסע הבולגרי "העולם גדול והישועה מעבר לפינה" ("Svetat e golyam i spasenie debne otvsyakade"), מאת הבמאי סטפן קומנדרב, וגם מסרטו הגנוז של דני בויל "127 שעות" ("127 Hours"), בו ג'יימס פרנקו מגלם מטפס הרים הרפתקן שמוצא עצמו לכוד בגרנד קניון במשך חמישה ימים. עלה בידי לתפוס את זה האחרון בסינמטק הירושלמי בשבוע שעבר (ואל תגידו שלא אמרתי לכם, כי כן אמרתי) ואני מוכרח להודות שמבין כל עשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב באוסקר השנה – הוא המגוחך והטיפשי מכולם. אני לא מאוד מעוניין לתת יד להחרבת הכיף של אנשים, בטח אם הם נהנו או התחברו בניגוד אליי, אז בואו רק נגיד שאם אפגוש אי פעם את בויל, אנסה להסביר לו שלעניות דעתי מוזיקת פופ קצבית ומרקידה לא מתאימה לכ-ל סצינה אפשרית. במיוחד לא לעדינות והעצובות שבהן. או שכאשר הגיבור לוקח שלוק מים מן המימיה שלו, לנסות ולצלם ולערוך את זה כרגע היפראקטיבי של אקשן עוצר נשימה, הופך את כל העסק לקומדיה. עכשיו תורכם.

תגובות

  1. שירה הגיב:

    ראיתי את אני מספר 4 , סרט מדהים !!
    פטיפר משחק מושלם , העלילה [המפגרת והצפויה מעט] מדהימה , וסצנות האקשן מדהימות (:
    אני כבר מחכה לסרט הבא ^^

  2. איתן הגיב:

    ראיתי אתמול את "127 שעות" (סביר בעיניי), ואני אעלה פוסט עליו מחר. אבל שאלה, אורון: למה ציפית בדיוק? זה הרי סרט של דני בויל. האיש עם האנרגיות הבלתי נגמרות והמ-א-ו-ד מוגזמות. זה היה די צפוי שהוא ידפוק בראש עם מוזיקה ועם דברים אחרים. ניסיתי לדוג את המוץ מהתבן. חלק מהדברים עובדים לטעמי, וחלק לא. אני רק לא מבין מה אתה כל כך מופתע.

    1. איתן ידידי, אני מאוד רחוק ממופתע. סתם מרוגז שיש סרטים גרועים כמו "127 שעות" בעולם. ציפיתי לסרט עשוי רע שממש לא אתחבר אליו, כמו כל סרט של דני בויל שראיתי בחיי ("טריינספוטינג" נחמד אבל צפייה נוספת חושפת את מגרעותיו הרבות ממעלותיו. את השאר לא אזכיר אפילו). זה פחות או יותר מה שקיבלתי, רק שהפעם זה היה רע כפליים… אם אני אראה עוד סרט אחד שבו אמריקאי מטומטם מנסה "להתחבר" ל"טבע הפראי" – אני טס להוליווד ומתחיל לקצוץ להם ידיים לצלילי מוזיקת פופ. אין שום לו בעיה עם במאים אגרסיביים שהולמים במוח עם סאונד ו/או תמונה. ארונופסקי הוא אחד האהובים עליי, למשל. כן יש לי בעיה עם במאים חסרי ביטחון וכישרון, שמנסים לחפות על כך בפירוטכניקה ריקה וריקנית שאתה מכנה "אנרגיות בלתי נגמרות". כלום לא עבד לי בסרט הזה. נאדה. שנאתי את הגיבור (למרות שאת השחקן אני מחבב), שנאתי את הבנות המטומטמות שהוא פגש, ייחלתי למותו בידיעה שלא כך יסתיים הסרט ובעיקר – השתעממתי ופיהקתי. לא צחקתי כשאחרים צחקו, לא מצאתי שום מקום להתרגש בו ולא הסתכלתי בסוף ההקרנה על ידי הימנית בהקלה. פשוט ביצוע מחורבן לרעיון מחורבן לסרט, זה הכל. אבל מופתע אני לא, אפילו לא מהמועמדויות לאוסקר.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.