הסרטים הקצרים של My FFF

פסטיבל הסרטים הצרפתי המקוון נעל את שעריו במוצאי שבת. זה הזמן שלכם להצביע לפייבוריטים שלכם באתר הפסטיבל, אם אתם במקרה חלק מרבע מיליון המבקרים הוירטואלים שלו בשבועיים האחרונים, אשר הגיעו מכ-170 מדינות. וזה הזמן שלי להתחיל לפרסם את החוויות האישיות שלי. אפתח אם המתאבנים, באופן טבעי. בתקווה שיהיו גם זמן וכוח לכתוב על הסרטים הארוכים. התנצלותי הכנה בפני כל הבמאים והבמאיות על טעויות בהעתקת השמות הצרפתיים לעברית. והתנצלות מיוחדת בפני ז'אן-כריסטוף לי, שאת סרטו L'Homme à la Gordini (The Man with The Blue Gordini), שום מחשב לא הסכים לנגן לי. כך יצא שצפיתי בתשעה מתוך עשרת הסרטים הקצרים המתחרים, ואלה רשמיי, לפי סדר הצפייה בהם:

Le Petit Dragon (The Little Dragon)
בימוי: ברונו קולט
אנימציית סטופ-מושן מקסימה וחלקה, המקימה לחיים בובת צעצוע של ברוס לי הגדול, בתלבושת הצהובה שהיוותה השראה ל"קיל ביל". ברוס הקטן פורץ את קופסת הפלסטיק שלו ויוצא להרפתקה בדירה של בעליו, שמנמנם בינתיים ואינו עד להתרחשויות המטורפות. חמוד, חינני ושופע הברקות ללא דיאלוגים מיותרים.

En attendant que la pluie cesse (As The Rain was falling)
בימוי: שארלוט ג'וליה
איש ואישה מוצאים מחסה מן הגשם. היה להם רגע, הוא חלף ואז נחשף סוד קטן שמשנה את התמונה. ביצוע יפה, אסתטי ונעים לרעיון חביב, הרבה בזכות שחקנים שמקרינים יופי ואת עול החיים בעת ובעונה אחת. שניהם משתמשים בעיקר בסגנון משחק מבוסס מחוות גוף וניואנסים, בסרט רזה בדיאלוגים ועשיר באווירה. גרם לי לייחל שתהיה זו סצינה אחת מתוך סרט שלם.

Dónde está Kim Basinger? (Where is Kim Basinger?)
בימוי: אדוארד דלוק
הרפתקאותיהם של תיירים צרפתים בארגנטינה, שני אחים שהגיעו לחתונה של אחיהם השלישי. אחד מבואס מהחיים משום שחברתו עזבה אותו זה עתה, השני מנסה לעודדו בעזרת שיטוטים בבואנוס איירס. אהבתי מאוד את הדמויות המצחיקות-אהובות, בסרט שכולו עירבוב של שפות ולעג לקלישאות ודעות קדומות, בעיקר על צרפתים. ועוד בשחור-לבן מגורען ודל תקציב.

Babel
בימוי: הנדריק דוסולייה
מעין סיפור מגדל בבל מודרני, המתרחש במטרופולין אסייאתי דמוי טוקיו או שנגחאי, בה ישנה חלוקה ברורה בין מגוריי העשירים והעניים. באופן אירוני, העניים עסוקים כל-כך בהקמת גורד השחקים האולטימטיבי, עד כי הרובע שלהם מתפורר מהזנחה. זוגתו של הטייקון שהמגדל הוא פרי דמיונו, מפנטזת על פועל פשוט והוא עליה. סיפור מעט שחוק, אבל איזה ביצוע. מבלי להשתמש באף מילה ובהסתמך על דימויים חזותיים בלבד, יוצר הבמאי סרט עוצר נשימה, טריפ ויזואלי מרהיב, בעזרת חזון בלתי מתפשר המשלב צילום ואנימציית מחשב ריאליסטית. אני מת לראות פי'צר של הבמאי הזה (יש לו שלושה קצרים ברזומה).

Cabossés (Battered)
בימוי: לואיס דה פרמוביל
חמישה ילדים בגילאים שונים עורכים פיקניק ביער. הם מוצאים מכונית נטושה ובה מסיכות ו…אקדח. כולנו יודעים מה עושה אקדח שמתגלה במערכה הראשונה לאחר זמן מה. אך זוהי אינה דרמה טרגית במהותה, אלה סרט על סודות והיחשפותם, ובמיוחד על ההשלכות שלהם. לירי ועדין, עם צילומים שטופי אור שמש נוגה בלוקיישן קסום, מעניקים את הדיסוננס הרצוי לאופי האירועים.

C'est gratuit pour les filles (It’s Free for Girls)
בימוי: קלייר בורז' ומרי אמצ'וקלי
סיפורן של שתי נערות חברות, אחת עובדת במטבח של מסעדה והשנייה לומדת להיות ספרית. חלומן המשותף הוא לפתוח סלון תספורת יחדיו, אך מסיבה שהן הולכות אליה מתחילה כדור שלג המשפיעה על המוניטין של אחת מהן. דרמה מאוד ריאליסטית עם מצלמת הכתף הרועדת והטרנדית והרבה קלוז-אפים. לא לגמרי הסגנון שלי, לצערי, אם כי התוצאה בהחלט אותנטית ומשקפת מציאות מסויימת הרווחת לא רק בצרפת ונוגעת לאורח חייהם ושגרת הבילויים של אנשים צעירים החיים בעולם רווי טכנולוגיה.

Chienne d'histoire (Barking Island)
בימוי: סרז' אבדיקיאן
אנימציה לא שגרתית, מעין ציורים בצבעי שמן המתמזגים זה לתוך זה. הנביחות מחליפות את המילים בסרט המתאר את המוני כלבי הרחוב של איסטנבול, שהפכו מטרד עירוני והושלכו לאי רחוק מחופי העיר. מתחיל מקסים והופך למטריד ומבאס, אך חסר פואנטה בסופו של דבר.

Mémoires d’une jeune fille dérangée (Memoirs of a disturbed young girl)
בימוי: קרן מרציאנו
במאית עם שם ישראלי מגישה את הסרט הכי "צרפתי" בחבורה בכל הנוגע לעירום ומיניות. כלומר, היחיד שלא מקמץ באף אחד מן השניים, שכן גיבורת הסרט היא לולה – בת 25, בתולה המחפשת סקס כאשר כל מה שהיא בעצם רוצה הוא אהבה. מגלמת אותה בחן רב הכפילה הצרפתית של מגי ג'ילנהול, בסרט קומי, מבדר, אינטליגנטי והיפראקטיבי – אבל גם הוא לא ממש הטעם שלי.

Une pute et un poussin (A whore and a chick)
בימוי: קלמנט מישל
אשה הלבושה כמו זונה נזרקת מרכב נוסע, צועקת לעברו שהיא לא זונה. מישהו שעושה ג'וגינג נתקל בה עזובה בתחנת אוטובוס באמצע שומקום, גם הוא חושב אותה בטעות לזונה. היא הולכת לצד הכביש האינסופי כאשר היא פוגשת באדם המחופש לאפרוח ענק, ומכאן הופך הסרט למשל על בני אדם, הלבוש שלהם והרושם הראשוני שהוא מותיר. עשוי היטב ומותיר את הצופה עם חיוך על הפנים.