מה הסצינה האהובה עליך?

או יותר נכון – "מה הופך סצינה קולנועית לבלתי נשכחת?". אלה השאלות אשר הפנו ראשי בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל, אל עבר ארבעים ומשהו אנשי תרבות בכלל וקולנוע בפרט. את תשובותיהם תוכלו לשמוע בכנס פתיחת שנת הלימודים של "סם שפיגל", אשר יתקיים לאורך כל יום חמישי המתקרב, בסינמטק ירושלים. ללא תשלום בכניסה, כמובן. ואף מילה על מייק לי (טוב, לפחות עד הפסקה הלפני-אחרונה).

בשנה שעברה עשיתי שם חיים. ולא רק בגלל מיני-פסטיבל ע"ש נביא הזעם דובר קוסאושווילי. הסם-שפיגליסטים פשוט יודעים איך לפתוח שנת לימודים בחגיגה, למרות שהתחושה הייתה יותר של מסיבת מוחות והרצאות, עם ניחוח קל של פלצנות. אבל היה כיף, והשנה אני מתכוון לפקוד את האירוע בודאות. אני מניח שנציגות נוספת של הבלוג תהיה גם תהיה.

מה עוד יהיה שם? עשרות אנשי רוח אשר יציגו את הסצינה האהובה עליהם ביותר בקולנוע ואז ידברו עליה במשך לא יותר מ-15 דקות (למרות שאני מזהה כמה דברנים בלתי ניתנים לעצירה ברשימת הדוברים). האורח החגיגי של בית הספר הוא עורך הקולנוע האיטלקי הוותיק רוברטו פרפיניאני, אשר עבד עם שמות כמו ברנרדו ברטולוצ'י על "הטנגו האחרון בפריז" ועם האחים טביאני על "פדרה פדרונה" ו-"כאוס". כבוד.

מבט ברשימה מגלה סרטים קלאסיים ובחירות נחוצות גם אם מובנות מאליהן, לצד סרטים איזוטריים למדי (אם מישהו חוץ מרם לוי ועופר ליברגל ראה את הסרט ההונגרי "אנגי ורה", שיטקבק). אך תמוהים מכל בעיניי הם הסרטים המאוד חדשים אשר מופיעים ברשימה. אני משוכנע שלפרופסור משה הלברטל יש נימוקים מעולים לכך שבחר בסצינה מתוך "חיים של אחרים", למרות שהוא עוד טרי בזיכרון. אבל אני לגמרי מת לשמוע אנשים שבחרו סרטים מהשנה-שנתיים החולפות. כמו את אלכס ליבק שבחר ב"חיבוקים שבורים", ד"ר אורלי לובין שתדבר על "מטען הכאב" וגם יבגניה דודינה שתנמק את בחירתה בסרט הטרי ביותר ברשימה – "סרט לבן". אין הכוונה שמדובר בסרטים שאינם ראויים, או אשר בהכרח אין בהן סצינות בלתי נשכחות. העניין הוא שלעניות דעתי, סרט צריך "להתקרר" קצת כדי שיהיה ניתן לדבר עליו או על חלקים ממנו כעל "נצחיים" או "בלתי נשכחים". אחרת ניתן לחטוא ולערבב בבחירה התלהבות שעדיין לא התנדפה.

אז את מי אני הכי רוצה לשמוע מלבד אלה שכבר הזכרתי? את אורי קליין ("לאורה") ואהוד בנאי ("10") בזכות הדוברים, את ד"ר רות קלדרון ("ראן") ויעל חרסונסקי ("ד"ר סטריינג'לאב") בגלל הסרטים ואת מודי בר-און ("סאלח שבתי") וסייד קשוע ("עזית הכלבה הצנחנית") עקב השילוב בין הדובר לסרט. חשבתי גם לנחש איזה סצינה נבחרה מכל סרט, אבל סם שפיגל כבר הקדימו אותי ואף עשו זאת באופן מבדר למדי. הנה הסצינה האהובה על נחמן אינגבר (או שלא):

יש גם יוטיובונים היתוליים מסוג זה לגילה אלמגור, אהוד בנאי, דורון רבינא ויבגניה דודינה.

לא נותר אלא להמתין עד יום חמישי ולצפות בתוצאות האמת. דיווח יינתן באתר עכבר העיר אונליין, וגם כאן בבלוג, ביום שלמחרת. ואולי אפילו תוך כדי. רק אם יורשה לי, תפילה חרישית – מי ייתן ולא יהפוך האירוע לפסטיבל "מייק לי ביטל את בואו לישראל, למרות שנקבע שיהיה אורח של סם שפיגל כבר מזמן". שאנשים לא ידברו על חלופת המכתבים בינו לבין מנהל בית הספר רנן שור ואנשים אחרים לא יביעו את דעתם בדבר צדקתו בהחרמה המטופשת בה החליט לנקוט. מזל שאיש מן המשתתפים לא בחר בסצינה של לי, מה שהיה עלול להצית תופעה מעין זו. אמן. למרות שאני מעריך שהתייחסות תבוא גם תבוא, ואז אזכה להשתתף בסצינה השנואה עליי בקולנוע – זו המשלבת פוליטיקה ואמנות. נקווה שיהיה מוצלח, ואם לא – בשעה 20:00 עולה לבמה דובר קוסאושווילי, אז לפחות יהיה מעניין. נתראה שם.

בינתיים, אזור התגובות פתוח בפניכם לספר על הסצינה האהובה עליכם (אני לא משתתף במשחק, זה די מנוגד להסתייגות שלי מכימות ודירוג סרטים). או לדבר על איזה טמבל/מלך מייק לי (גם במשחק הזה אני לא משתתף, אלא אם מישהו ידרוך לי על יבלת 🙂