• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

אלכס ואני: חלק ה' – "הון משותף" (La Comunidad)

25 במרץ 2014 מאת אורון שמיר
ושוב איתכם, ואיתכן, בסדרת הפוסטים "אלכס ואני". אלכס הוא הבמאי הספרדי אלכס דה לה איגלסיה, שהכרתי לראשונה בפסטיבל ירושלים של 2012 בזכות סרטו המטורלל עד כדי גאונות "בלדה טריסטה" (Balada Triste de Trompeta, או The Last Circus באנגלית). החיבור היה כה עמוק ומיידי עד כי החלטתי לצפות בכל סרטיו של הבמאי מראשית הקריירה שלו בשנות התשעים ועד היום, בתקווה להכריע… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק ד' – "Muertos De Risa"

20 בנובמבר 2013 מאת אורון שמיר
לאלו שהצטרפו אלינו זה עתה, הקדמה קצרה: לפני כמעט שנתיים החלטתי לצאת למסע בעקבות קולנוען ספרדי ומטורלל ששמו אלכס דה לה איגלסיה. הסיבה - התאהבות מוחלטת וחסרת מעצורים בסרטו מודל 2011, "בלדה טריסטה" (Balada Triste de Trompeta), שהיה פחות או יותר כל מה שאי פעם רציתי שסרט קולנוע יהיה. הייתכן שביקום מקביל גיליתי את הבמאי הזה כבר בתחילת דרכו והפכתי… להמשך קריאה

פסטיבל חיפה 2013: "סלינג'ר", "ערכו של הזמן", "כל הזמן שבעולם", "אנחנו מה שאנחנו"

21 בספטמבר 2013 מאת אור סיגולי
ערב חג הסוכות שנפל השנה גם על יום שישי נתן את אותותיו בפסטיבל. בבוקר התחילו האנשים לטפטף לאט לאט ובשעות הצהריים המוקדמות חדר העיתונות היה מלא רחש נפלא של אורחים. אגב, בהזדמנות זו אני אתנצל מול כל מי שהתחלתי אתו שיחה שמעולם לא הסתיימה. לא הצלחתי להתמודד עם כמות האנשים שכל אחד מהם מצריך ישיבה רצינית בפני עצמה. לעומת זאת… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק ג' – "Perdita Durango"

21 באוגוסט 2013 מאת אורון שמיר
קיץ לא מרתק במיוחד עובר על הוליווד, בקולנוע הישראלי יש כרגע רק סרט אחד שכולם מדברים עליו, וגם בבלוג המצב מורגש. ממיטת חוליי הזיתי זיכרון על הבטחה שפעם הבטחתי, כדי שלי יהיה מה לכתוב ולכם ולכן משהו לקרוא, אם תרצו בכך. מחר כבר יביא עימו יום חמישי סרטים חדשים ופוסטים חדשים. אז למי שהצטרף או הצטרפה אלינו זה עתה, הנה… להמשך קריאה

"לעוף מהתרגשות", סקירה

25 באפריל 2013 מאת פבלו אוטין
הסרט החדש של אלמודובר הוא כל מה שציפיתי לו: פארסה וולגרית, מצועצעת, בועטת, קלילה, אנרכיסטית, אווילית וסוטה. אני מודע לכך שלא כל אחד או אחת יוכלו ליהנות מפיסת ההגזמה הזאת, אבל אני רוצה להאמין שאם משתחררים ומאפשרים לאווירה הגרוטסקית לסמם אותנו, "לעוף מהתרגשות" (Los Amantes Pasajeros) יכול להפוך לחוויה מרוממת וממסטלת. ככה זה היה עבורי: הנאה צרופה. אבל ראו הוזהרתם, הסרט… להמשך קריאה

"צ'יקו וריטה", סקירה

29 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
שנים הוא חסה בצילם של אחיו. גראוצ'ו עם הבדיחות החכמות, הצפצופים של הארפו אשר ביטאו את רצונו טוב יותר ממילים. אבל הוא הרגיש שהאנגלית השבורה שלו חיונית לקומדיה. והוא ידע דברים. עכשיו זה הזמן לחשוף את האמת שלו, בדוקומנטרי הצרפתי חדש בשם "האמת של צ'יקו" בו נלמד סוס סוף... סליחה, מסתבר שקראתי את כותרת הסרט לא נכון. זוהי ו' החיבור,… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק ב' – "El Día de la Bestia"

22 במאי 2012 מאת אורון שמיר
בפרקים הקודמים של "אלכס ואני": אורון צופה בפסטיבל ירושלים בסרט בשם "בלדה טריסטה". המוח שלו עף. הוא מחליט לחקור בזהותו הקולנועית של יוצר הסרט הזה, אלכס דה לה איגלסיה, כאשר השאלה המנחה היא - האם יכול להיות שהבמאי האהוב עליו תמיד היה שם, אבל איש לא טרח לספר לו? בשלב הראשון, נצפה סרט הבכורה של הגאון הספרדי "Accion Mutante". כעת,… להמשך קריאה

"עצי השיטה", סקירה

7 במאי 2012 מאת אורון שמיר
באמצע חודש זה תושק המהדורה ה-65 של פסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם - פסטיבל קאן. פרסים רבים מחולקים במהלך הפסטיבל, כאשר אחד החביבים עליי באופן אישי, כיוון שהוא תמיד פוגע בול, הוא פרס "מצלמת הזהב” המוענק לסרט ביכורים. את הזוכה של אשתקד, סרט ארגנטינאי בשם "Las Acacias”, פספתי כשהוצג בפסטיבל חיפה הקודם. סרטו של פבלו ג'יורג'לי הוקרן תחת השם העברי "עצי… להמשך קריאה

אלכס ואני: חלק א' – "Accion Mutante"

15 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
הכל התחיל בפסטיבל ירושלים האחרון. המלצה כפולה שלחה אותי, ביום הלפני-אחרון של הפסטיבל, אל סרט ספרדי בשם "בלדה טריסטה" ("Balada Triste de Trompeta") שלא ידעתי עליו יותר מדי. ראוי לציין שאל הסרט הגעתי אחרי שבכל הפסטיבל היה רק סרט אחד שבאמת באמת אהבתי והערכתי ("היו זמנים באנטוליה") ובתחושת אכזבה כללית. ועוד ראוי לציין שעד לאותה נקודה, כלומר חודש יולי, שנת… להמשך קריאה

סקירה כפולה: "חוף מבטחים" + "העור בו אני חי"

26 באוקטובר 2011 מאת עופר ליברגל
שניים מן השמות הגדולים בקרב במאי אירופה מציגים סרטים חדשים שיוצאים בארץ כמעט במקביל ומופצים על ידי אותו מפיץ. בעוד אקי קאוריסמקי הוא שם הנערץ בעיקר על ידי שוחרי קולנוע משובעים, פדרו אלמודובר הוא שם שמוכר בארץ (ולא רק בארץ) יותר מכל במאי אירופאי אחר וגם יותר מרוב הבמאים האמריקאים. למעשה, נדמה לי כי אלמודובר הוא הבמאי היחיד שהקרנה של… להמשך קריאה