• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

״הדונם של סבתא״, סקירת yes דוקו

29 ביוני 2024 מאת אורון שמיר
מבין כל הסרטים שהוקרנו בפסטיבל דוקאביב, הכי מסובך היה להיכנס לראות את ״הדונם של סבתא״. בזכות באז שהצטבר מאז ההקרנה הראשונה, כל יתר ההקרנות של הסרט בפסטיבל התיעודי התמלאו עד אפס מקום, משאירות סיכוי קלוש עד בלתי אפשרי לכל מי שהגיעו עם תגים (כניסה על בסיס מקום פנוי) ולא עם כרטיסים. גם להשיג כרטיס לא ממש היה בגזרת האפשרי, שכן… להמשך קריאה

״תמיכה מלאה״ ו״אפקט שטייף״, סקירה תיעודית כפולה

28 ביוני 2024 מאת עופר ליברגל
זמן קצר אחרי פסטיבל דוקאביב, רבים מן הסרטים הישראלים שהוקרנו בו הופכים להיות זמינים לקהל, בין אם בצפייה ביתית או בסבב הקרנות בסינמטקים, או שילוב של שתי האופציות. בסקירה זו אכתוב על שני סרטים שפספסתי בפסטיבל והשלמתי לאחרונה, האחד מהם מוקרן כעת בצורה מצומצמת בסינמטקים לקראת שידור בכאן11, השני כבר זמין ב-VOD של yes וערך בכורה בערוץ yes דוקו. מדובר… להמשך קריאה

״ענבל פרלמוטר – אם זה נגמר״, סקירה

2 ביוני 2023 מאת עופר ליברגל
כבר חלף די זמן מאז סיום פסטיבל דוקאביב 2023, מספיק על מנת שאוכל לעמוד מאחורי הקביעה כי התחרות הישראלית בפסטיבל היא הטובה ביותר שזכורה. זאת בשל השילוב בין איכות הסרטים (פחות או יותר ללא יוצא מן הכלל), המגוון הגדול של סגנונות, והשימוש יצירתי בשפה קולנועית. מצב בו יש שלושה סרטים שאני הייתי שוקל להעניק להם את פרס הסרט הטוב ביותר… להמשך קריאה

דאבל פריץ לאנג ב-yes סינמטק: "גם תליינים מתים" ו"רחוב ארגמן"

3 בדצמבר 2022 מאת אור סיגולי
על אף הכל, ובאמת שהדברים מדכאים לחלוטין כרגע, מדינת ישראל התברכה בדבר אחד שקשה לערער עליו: אהבת קולנוע אמיתית. למרות שאנחנו לא נחשבים כשוק משמעותי על ידי אף אחת מחברות ההפצה הבינלאומיות או שירותי הסטרימינג, באופן יחסי למספר תושביה, בישראל יש לא מעט מקומות לצרוך קולנוע איכותי, ישן או חדש, ומקומות לחלוק את החיבה וההתרגשות מיצירות גדולות. בין אם כמות… להמשך קריאה

״מהלך מתוכנן״ (No Sudden Move), סקירה

18 באפריל 2022 מאת אורון שמיר
מאז הפרישה של סטיבן סודרברג (מהוליווד, לא מהקולנוע) הוא מצוי באחת התקופות הפוריות בקריירה שלו. אם נסמן את ״חיי עם ליברצ'ה״ בתור קו פרשת המים, אנחנו מתקרבים לעשור של סרטים, סדרות ושאר מיזמים של הקולנוען שנטש את הזרם המרכזי כדי להתמקד בשוליים המועדפים עליו ממילא. ליתר דיוק, שתי סדרות (״הניק״, ״מוזאיק״), שבעה סרטים באורך מלא ואחד קצר, לצד פרישת חסות… להמשך קריאה

״כוכבי שנות ה-90״ (Kid 90), סקירה

1 בנובמבר 2021 מאת אורון שמיר
בפסטיבל קאן שהתקיים בקיץ הוקרן בבכורה סרט בשם ״ואל״ (Val), הקרוי על שם מושא התיעודי העצמי שלו, ואל קילמר. מדובר במעין סיכום של השחקן לקריירה של עצמו, בעיקר דרך עריכה של יומני וידאו אישיים שצילם באדיקות לאורך חייו. מעין סרט ביתי שהוא לכאורה מעניין יותר משום שהוא מספר את סיפורו של ידוען. כתבתי על הסרט עבור גלריה של ״הארץ״ לאחר… להמשך קריאה

במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 45

3 בפברואר 2021 מאת אורון שמיר
חודש חדש לפנינו, בתקווה להרבה סרטים חדשים ומעניינים שנוכל לכתוב עליהם. כפי שוודאי שמתם לב, הימים האחרונים בבלוג הוקדשו לקלאסיקות וסרטי עבר, מה שהוביל דווקא להרבה עניין מסתבר, אבל זו לא בהכרח התוכנית שלנו להמשך. כתמיד, אנחנו בעד לשלב ולאזן וכך יהיה בימים הבאים. כמו כן, עונת האוסקר צוברת תאוצה וגם זה יהיה משהו שצריך להתייחס אליו, בין אם בטקסי… להמשך קריאה

"מקום יפה למות בו" ו"חגיגה כפולה", סקירת סרטי yes שלא היה לכם מושג שקיימים וכנראה בצדק

21 בינואר 2021 מאת אור סיגולי
בצהריים גשומים במיוחד השבוע, בזמן שאני צפון בדירתי, סוג של עובד מהבית אך למעשה בעיצומו של יום יחסית חלש מבחינת משימות, מצאתי את עצמי בלי תעסוקה. ובזמן שאסור לצאת החוצה כי יש משפט לראש הממ... סגר שלישי, פתאום הבנתי מאיפה מוכרת לי התחושה הזו. אני מרגיש כמו אותן הפעמים שנשארתי חולה בבית הריק מהורים בלי ללכת לבית ספר. רק בלי… להמשך קריאה

במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 21

19 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
בשבוע שעבר כתבתי שהתחושה היא כאילו רק צריך לעבור את אוגוסט בשלום. אתמול התבשרנו שלא רק אני חושב כך, אלא גם מקבלי ההחלטות. בהודעת יח״צ מלאת ״אולי״ ו״אם״, הוכרז על פתיחה אפשרית של אולמות תרבות בתחילת ספטמבר. כלומר עוד שבועיים. קראתי אותה יותר מפעם אחת ולצד המילים הקבועות כמו ״מתווה״ ו״תחלואה״, יש בו כל מיני תלונות של פוליטיקאים שאינם מבינים… להמשך קריאה

״ידיים על ההדק״ (Guns Akimbo), סקירה

6 באוגוסט 2020 מאת אורון שמיר
כשגדלו לו קרניים, התעלמנו. כשהוא נגרר אחרי פול דאנו כגופה מפליצה, חייכנו במבוכה. אפילו כשיצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה, הלך לאיבוד בג׳ונגל וכמעט מת כמה פעמים, קיווינו שזה רק שלב טבעי בהתפתחות ובהתבגרות של אדם צעיר. ודאי של שחקן, בטח שהארי פוטר בכבודו ובעצמו. בדיעבד, היינו אטומים לבחירת תפקידים שהם קריאה לעזרה. אבל עכשיו, דניאל רדקליף התעורר עם אקדחים… להמשך קריאה