14 במרץ 2023 מאת עופר ליברגל
כאשר מדברים על "דפיקה בדלת", קודם כל צריך להבהיר על איזה "דפיקה בדלת" אנחנו מדברים. לא הסרט של מ. נייט שאמאלן שיצא מוקדם יותר השנה, גם לא הסרט של איילי רות' שגילה לעולם של אנה דה ארמס לפני מספר שנים. התרגום המילולי של שני הסרטים הללו אינו בדיוק "דפיקה בדלת", ואילו הסרט לו מוקדשת הסקירה הזו הוא סרט ישראלי. הדפיקה… להמשך קריאה
1 בינואר 2023 מאת עופר ליברגל
כאשר שומעים על סרט שהוא מתרחש כמעט כולו בחלל אחד (במקרה של הסרט הנידון: דירה) וכולל פחות או יותר רק שלוש דמויות, יש מערך ציפיות מסוים שהוא לא תמיד מדויק. הציפייה היא לסרט שמבוסס על משחק ודיאלוג ופחות על קולנועי יצירתי, משהו שהמילה "תיאטרלי" יכולה להתאים לו, למרות שגם זה לא מדיוק. לאורך תולדות הקולנוע היו כמה במאים שהפגינו וירטואוזיות… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2022 מאת לירון סיני
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
4 בנובמבר 2022 מאת עופר ליברגל
"השתיקה" הוא סרטו הארוך השביעי של שמי זרחין, כמות מכובדת וגדולה בנוף הקולנוע הישראלי. לאורך העשורים האחרונים זרחין פיתח סגנון אישי שניתן לזהות פחות או יותר בכל סרטיו. מצד אחד, רובם נכנסים לתוך הז'אנר הנפוץ בארץ של "דרמה משפחתית", עם נגיעות קומיות ועיסוק כלשהו גם בזהות עדתית. אך בדומה לאבי נשר, עושה רושם שיש גם ניגון אישי לדיאלוג ולדרך הסיפור… להמשך קריאה
23 בספטמבר 2022 מאת עופר ליברגל
ליצור סרט באורך מלא זו משימה קשה בכל מקום, אך לפעמים נדמה כי בישראל זו משימה קשה אף יותר. מעטים הם הבמאים הישראלים שמצליחים להשיג מימון פעם אחר פעם ולביים מספר רב של סרטים. ארז תדמור בונה את את עצמו בשנים האחרונות כיוצר שפועל בלב הקולנוע הישראלי ומצליח לייצר כמות גדולה של סרטים, דבר שמגיע לסוג של שיא כעת, בקיץ… להמשך קריאה
18 בספטמבר 2022 מאת אורון שמיר
הסרט הראשון שהוכרז בטקס פרסי אופיר ה-33 היה גם האחרון שהוזמן לעלות לבמה. הערב נפתח עם זכייתה של ג׳וענה סעיד בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על הופעתה ב״סינמה סבאיא״, והערב הסתיים עם הכתרתו לסרט הטוב ביותר של השנה בקולנוע הישראלי. כפועל יוצא, הוא גם נציג ישראל לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, ובמהלך הטקס התכבד בשלושה פרסים נוספים שהעלו את מניינו לחמישה.… להמשך קריאה
1 בספטמבר 2022 מאת אורון שמיר
חודש ספטמבר הוא תמיד זמן לחגוג כאן אצלנו בסריטה. קודם כל כי זו התקופה בה הוקם הבלוג הזה לפני 12 שנים כבר, שנית משום שלרוב זה מסתנכרן עם לוח השנה העברי המתחדש ואז התחושות חגיגיות במיוחד. עוד מופע חוזר לפני או אחרי תקופת חגי תשרי בכל שנה הוא מבול של קולנוע ישראלי, ומבט על חודש ספטמבר 2022 מגלה שפע תוצרת… להמשך קריאה
23 באוגוסט 2022 מאת עופר ליברגל
"בת האמן" הוא סרט באורך 60 דקות בדיוק והוא נעשה בתקציב לא גדול במיוחד, המצטרף למסורת העשירה של סרטי תעודה ישראליים שעיקרם עיסוק של היוצרים במשפחתם, הפעם בשילוב עם עיסוק באמנות. יכול להיות שהוא מהווה את השעה הכי טובה שראיתי עד כה השנה בקולנוע, או לפחות אחד מן הסרטים הכי מדוייקים ומרגשים שראיתי בעת האחרונה. סרט שמרגע סיום הצפייה בו… להמשך קריאה
29 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
אתמול (חמישי) נאלצתי לעזוב את פסטיבל הקולנוע בירושלים, קצת לפני טקס חלוקת הפרסים שהתקיים בערב. יחד עם זאת, הפסטיבל יימשך עד יום ראשון והסיקור של סריטה טרם הסתיים. אור עדיין נמצא בירושלים ויוסיף לדווח, כולל פוסט מיוחד על הזוכים בהמשך. גם אני צברתי מספיק סרטים לדיווח עמוס נוסף פרט לדיווח הזה, כולל התייחסות לכמה מן הסרטים שזכו אתמול בפרסים. בפוסט… להמשך קריאה
16 ביולי 2022 מאת עופר ליברגל
לפעמים דומה כי בשנים האחרונות, הקולנוע הישראלי שב והתפצל לשני קצוות בשאיפות שלו: מצד אחד, יש את הקולנוע שמכוון לאהדה ביקורותית, פסטיבלים בחו"ל, פרסי אופיר, וכתוצאה מכך אולי גם כמות יפה של קהל שוחרי אמנות שיובילו להצלחה קופתית מסוימת בארץ. מנגד, יש את הקולנוע המסחרי שדומה כי הוא מכוון בעיקר לבני נוער. אני כותב זאת משום שהקולנוע הישראלי המסחרי לרוב… להמשך קריאה
כאשר מדברים על "דפיקה בדלת", קודם כל צריך להבהיר על איזה "דפיקה בדלת" אנחנו מדברים. לא הסרט של מ. נייט שאמאלן שיצא מוקדם יותר השנה, גם לא הסרט של איילי רות' שגילה לעולם של אנה דה ארמס לפני מספר שנים. התרגום המילולי של שני הסרטים הללו אינו בדיוק "דפיקה בדלת", ואילו הסרט לו מוקדשת הסקירה הזו הוא סרט ישראלי. הדפיקה… להמשך קריאה
כאשר שומעים על סרט שהוא מתרחש כמעט כולו בחלל אחד (במקרה של הסרט הנידון: דירה) וכולל פחות או יותר רק שלוש דמויות, יש מערך ציפיות מסוים שהוא לא תמיד מדויק. הציפייה היא לסרט שמבוסס על משחק ודיאלוג ופחות על קולנועי יצירתי, משהו שהמילה "תיאטרלי" יכולה להתאים לו, למרות שגם זה לא מדיוק. לאורך תולדות הקולנוע היו כמה במאים שהפגינו וירטואוזיות… להמשך קריאה
יש משהו לא בטוח בצפייה בסרט תיעודי אישי על נושא כואב. עצם הידיעה המוקדמת על מידת החשיפה מול המצלמות יכולה לערער, לעורר חשש, אי נוחות, דאגה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוויה שעדיין לא מדוברת מספיק שעשויה להפעיל רגשית את כל מי שצופה. ולפני שאמשיך, אזהרה: סרטה של מוריה בן אבות, "בידיים ריקות", במהלכו היא מתעדת את ההריון שלה… להמשך קריאה
"השתיקה" הוא סרטו הארוך השביעי של שמי זרחין, כמות מכובדת וגדולה בנוף הקולנוע הישראלי. לאורך העשורים האחרונים זרחין פיתח סגנון אישי שניתן לזהות פחות או יותר בכל סרטיו. מצד אחד, רובם נכנסים לתוך הז'אנר הנפוץ בארץ של "דרמה משפחתית", עם נגיעות קומיות ועיסוק כלשהו גם בזהות עדתית. אך בדומה לאבי נשר, עושה רושם שיש גם ניגון אישי לדיאלוג ולדרך הסיפור… להמשך קריאה
ליצור סרט באורך מלא זו משימה קשה בכל מקום, אך לפעמים נדמה כי בישראל זו משימה קשה אף יותר. מעטים הם הבמאים הישראלים שמצליחים להשיג מימון פעם אחר פעם ולביים מספר רב של סרטים. ארז תדמור בונה את את עצמו בשנים האחרונות כיוצר שפועל בלב הקולנוע הישראלי ומצליח לייצר כמות גדולה של סרטים, דבר שמגיע לסוג של שיא כעת, בקיץ… להמשך קריאה
הסרט הראשון שהוכרז בטקס פרסי אופיר ה-33 היה גם האחרון שהוזמן לעלות לבמה. הערב נפתח עם זכייתה של ג׳וענה סעיד בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על הופעתה ב״סינמה סבאיא״, והערב הסתיים עם הכתרתו לסרט הטוב ביותר של השנה בקולנוע הישראלי. כפועל יוצא, הוא גם נציג ישראל לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי, ובמהלך הטקס התכבד בשלושה פרסים נוספים שהעלו את מניינו לחמישה.… להמשך קריאה
חודש ספטמבר הוא תמיד זמן לחגוג כאן אצלנו בסריטה. קודם כל כי זו התקופה בה הוקם הבלוג הזה לפני 12 שנים כבר, שנית משום שלרוב זה מסתנכרן עם לוח השנה העברי המתחדש ואז התחושות חגיגיות במיוחד. עוד מופע חוזר לפני או אחרי תקופת חגי תשרי בכל שנה הוא מבול של קולנוע ישראלי, ומבט על חודש ספטמבר 2022 מגלה שפע תוצרת… להמשך קריאה
"בת האמן" הוא סרט באורך 60 דקות בדיוק והוא נעשה בתקציב לא גדול במיוחד, המצטרף למסורת העשירה של סרטי תעודה ישראליים שעיקרם עיסוק של היוצרים במשפחתם, הפעם בשילוב עם עיסוק באמנות. יכול להיות שהוא מהווה את השעה הכי טובה שראיתי עד כה השנה בקולנוע, או לפחות אחד מן הסרטים הכי מדוייקים ומרגשים שראיתי בעת האחרונה. סרט שמרגע סיום הצפייה בו… להמשך קריאה
אתמול (חמישי) נאלצתי לעזוב את פסטיבל הקולנוע בירושלים, קצת לפני טקס חלוקת הפרסים שהתקיים בערב. יחד עם זאת, הפסטיבל יימשך עד יום ראשון והסיקור של סריטה טרם הסתיים. אור עדיין נמצא בירושלים ויוסיף לדווח, כולל פוסט מיוחד על הזוכים בהמשך. גם אני צברתי מספיק סרטים לדיווח עמוס נוסף פרט לדיווח הזה, כולל התייחסות לכמה מן הסרטים שזכו אתמול בפרסים. בפוסט… להמשך קריאה
לפעמים דומה כי בשנים האחרונות, הקולנוע הישראלי שב והתפצל לשני קצוות בשאיפות שלו: מצד אחד, יש את הקולנוע שמכוון לאהדה ביקורותית, פסטיבלים בחו"ל, פרסי אופיר, וכתוצאה מכך אולי גם כמות יפה של קהל שוחרי אמנות שיובילו להצלחה קופתית מסוימת בארץ. מנגד, יש את הקולנוע המסחרי שדומה כי הוא מכוון בעיקר לבני נוער. אני כותב זאת משום שהקולנוע הישראלי המסחרי לרוב… להמשך קריאה
תגובות אחרונות