22 בינואר 2022 מאת עופר ליברגל
כל ניסיון להגדיר סוגים מסוימים של סרטים כנבדלים מאחרים, נידון לחוסר דיוק או כישלון. לא פעם אני מנתח בראשי סרט, או אף כותב עליו כאן, כמונע על ידי דמויות ולא על ידי עלילה. אולם בצפייה בסרטו החדש של אהרון קשלס, "דרומית לגן עדן" (South of Heaven), הגעתי למסקנה כי הסרט הזה מונע על ידי כוח אחר: כנות רגשית. כלומר, בהחלט… להמשך קריאה
7 ביולי 2018 מאת לירון סיני
יש משהו שמייצר ציפיות נמוכות בדמות של אנטמן ביחס לשאר גיבורי מארוול הקולנועיים, למרות החינניות המתפתחת של פול ראד שמגלם אותו. אם תבקשו ממני לתאר עכשיו את הסרט הראשון, למשל, אני לא חושבת שאצליח להיזכר. התחושה הכללית שנשארה היא "היו כמה צחוקים טובים, היו כמה בדיחות מתאמצות וקצת נמתחות, מייקל דאגלס אחלה, למה לאוונג'לין לילי יש קסדה על הראש? רגע,… להמשך קריאה
כל ניסיון להגדיר סוגים מסוימים של סרטים כנבדלים מאחרים, נידון לחוסר דיוק או כישלון. לא פעם אני מנתח בראשי סרט, או אף כותב עליו כאן, כמונע על ידי דמויות ולא על ידי עלילה. אולם בצפייה בסרטו החדש של אהרון קשלס, "דרומית לגן עדן" (South of Heaven), הגעתי למסקנה כי הסרט הזה מונע על ידי כוח אחר: כנות רגשית. כלומר, בהחלט… להמשך קריאה
יש משהו שמייצר ציפיות נמוכות בדמות של אנטמן ביחס לשאר גיבורי מארוול הקולנועיים, למרות החינניות המתפתחת של פול ראד שמגלם אותו. אם תבקשו ממני לתאר עכשיו את הסרט הראשון, למשל, אני לא חושבת שאצליח להיזכר. התחושה הכללית שנשארה היא "היו כמה צחוקים טובים, היו כמה בדיחות מתאמצות וקצת נמתחות, מייקל דאגלס אחלה, למה לאוונג'לין לילי יש קסדה על הראש? רגע,…
תגובות אחרונות