29 ביוני 2021 מאת אורון שמיר
לגמרי בלי כוונה, יש מסורת חדשה למדור ״מחכים לתרגום״, המקום בסריטה בו אני לא מתאפק עד שסרט כלשהו יגיע ארצה רשמית אלא כותב על חווית הצפייה (החוקית) שלי בו בארה״ב בתקווה שאכן יבליח ובקרוב גם על מסכי ארץ הקודש. כמו בשנה שעברה, אני שקט מאוד בחצי הראשון שלה ואז מתקיף בקצב הולך וגובר עד שהיא מסתיימת. המדור הראשון של 2020… להמשך קריאה
11 באפריל 2021 מאת אורון שמיר
לפני כשנה וחצי, באולם קולנוע, נחשפתי במקרה לטיזר משונה ומסקרן. נראה שאין קשר בין מה שמוצג על המסך לבין עלילה מסוג כלשהו. זה התחיל יותר כמו וידאו-קליפ בכיכובו של מחלק עיתונים מזמר. זה הסתיים בשיחה בין שתי נשים משוחחות על טריילרים של סרטים, מדברות זו על גבי דבריה של חברתה, ומבלי שהפנים שלהן נחשפות. במקום זה, המצלמה מתמקדת בשיערן הצמרירי… להמשך קריאה
24 באוקטובר 2020 מאת אורון שמיר
הסאטירה נאבקת על חייה. יש מי שכבר הספידו אותה לגמרי, במיוחד מאז שדונלד טראמפ זכה במירוץ לנשיאות ארה״ב. אין ספק מה שקרה בארבע השנים האחרונות מייתר את עבודתם של הרבה קומיקאים, שלא מסוגלים להתחרות במציאות מבחינת מופרכות. איך יברא הסאטיריקן הזרה קומית כשאין לאן לדחוף את רף המוזרות? כיצד ישתמש בקומדיה כאמצעי ביקורתי כשהכל מגוחך ושטותי יותר ממה שיעלה על… להמשך קריאה
20 באוקטובר 2020 מאת אורון שמיר
לפני 15 שנה, סשה ברון כהן היה ידוע בעיקר בזכות האלטר-אגו שלו, עלי ג'י. הדמות הפיקטיבית של גנגסטר-צעצוע, שניכס לעצמו דיבור והתנהגות המאפיינים את האוכלוסיה השחורה/קאריבית בלונדון, הייתה אז קצת אחרי שיאה וקרבה למיצוי. ג׳י הפציע כבר בסוף שנות ה-90 ב-״ The 11 O'Clock Show״ ושלט במחצית הראשונה של שנות האלפיים עם תוכנית משלו, ספיישלים, הנחיה של טקסי פרסים, הופעות… להמשך קריאה
17 ביוני 2020 מאת עופר ליברגל
לא מכבר כתבתי על סרטיה של ברברה לודן כבמאית, פוסט שכלל גם אזכור לבמאית ג'ואן מיקלין סילבר, שעל סרטיה הראשונים כתבתי בעבר. כך שכבר חזרתי אל שתי במאיות שהיו פעילות בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, תקופה בה פרחה "הוליווד חדשה". המפיקים נתנו אמון ביוצרים צעירים, שיצרו קולנוע אמנותי לעיתים ניסיוני יותר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בכך שניתנו לנשים… להמשך קריאה
6 באפריל 2020 מאת עופר ליברגל
שם של סרט הוא נקודת המפגש הראשוני בינו ובין הקהל. לא פעם הוא יכול לקבוע מי יצפה בסרט בכלל, ובטח שהדבר נכון לסרטים המופצים על ידי נטפליקס, המגיעים לצופים רבים כאופציה לצפייה רק מפני שהם הפקות מקור וחדשות ועל כן מוקדמות על ידי האלגוריתם. שם כמו "קופי וקארים" נראה כניסיון להרחיק מן הסרט כל קהל אנין טעם. שם שכולו משחק… להמשך קריאה
7 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר
קל להתחיל דווקא בשורה התחתונה במקרה של ״המחשמלים״, שכמו כל קומדיה מסחרית שנוצרת בישראל צריך להריע לו על עצם קיומו. אלה גם הסרטים שהכי קל לשפוט לחיוב או לשלילה, לעתים בחומרה יתרה מהצד שלי, כי או שהם משיגים את מטרתם או שלא. בעיניי, הסרט הזה הוא שעה וחצי של צחוק ובילוי שבסיומו יוצאים עם חיוך מהקולנוע. זה לא פלא בהתחשב… להמשך קריאה
17 באוגוסט 2019 מאת אורון שמיר
פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום בעזרת אפקטים ממוחשבים. בזמן שדיסני מתגאה בטכנולוגיית די-אייג׳ינג שמצעירה שחקנים בסרטי מארוול, והעולם עוצר נשימה בציפייה ל״האירי״ של מרטין סקורסזה שאמור להשיב את הגלגל עבור רוברט דה נירו ואל פאצ׳ינו, קפיצת המדרגה ופריצת הדרך הגיעו בסרט לא צפוי. ״ילדים טובים״ (Good Boys) מציג לראווה שלושה גיבורים בכיתה ו׳, שניים מהם מגולמים בידי דני מקברייד… להמשך קריאה
29 ביוני 2019 מאת עופר ליברגל
"המוסד" הינו סרט המשך, או הרחבה לסרט באורך מלא של הסרט הקצר "המוסד הסגור", מאת אלון גור אריה וחבורת ״היפופוטם״. למי שלא מכירים, מדובר בסרט באורך 45 דקות משנת 2007 שהוקרן במשך מספר רב של שנים בסינמטק תל אביב, בתוספת מופע בימתי של אנשי היפופוטם. הסרט ההוא היה לכאורה פרודיה על סרטי ריגול דרך סיפור על פעילות של המוסד עם… להמשך קריאה
28 ביוני 2019 מאת לירון סיני
יש משהו מהנה ואפילו בעל ערך בידורי, אם יורשה לי, בביקורת שלילית על סרט - כשהיא מוצדקת ומנומקת. לפעמים לא נותר אלא להתפלש בכל מה שלא צלח כדי לפצות על הזמן האבוד. ויודעות ויודעים מה? לפעמים אפילו מתגבשת איזו תובנה מעניינת מתוך ניתוח של אלמנטים שאכזבו, או איזו תחושת שותפות מתוך ההסכמה, כי טרוניה משותפת יכולה להיות מאוד מנחמת. טווח… להמשך קריאה
לגמרי בלי כוונה, יש מסורת חדשה למדור ״מחכים לתרגום״, המקום בסריטה בו אני לא מתאפק עד שסרט כלשהו יגיע ארצה רשמית אלא כותב על חווית הצפייה (החוקית) שלי בו בארה״ב בתקווה שאכן יבליח ובקרוב גם על מסכי ארץ הקודש. כמו בשנה שעברה, אני שקט מאוד בחצי הראשון שלה ואז מתקיף בקצב הולך וגובר עד שהיא מסתיימת. המדור הראשון של 2020… להמשך קריאה
לפני כשנה וחצי, באולם קולנוע, נחשפתי במקרה לטיזר משונה ומסקרן. נראה שאין קשר בין מה שמוצג על המסך לבין עלילה מסוג כלשהו. זה התחיל יותר כמו וידאו-קליפ בכיכובו של מחלק עיתונים מזמר. זה הסתיים בשיחה בין שתי נשים משוחחות על טריילרים של סרטים, מדברות זו על גבי דבריה של חברתה, ומבלי שהפנים שלהן נחשפות. במקום זה, המצלמה מתמקדת בשיערן הצמרירי… להמשך קריאה
הסאטירה נאבקת על חייה. יש מי שכבר הספידו אותה לגמרי, במיוחד מאז שדונלד טראמפ זכה במירוץ לנשיאות ארה״ב. אין ספק מה שקרה בארבע השנים האחרונות מייתר את עבודתם של הרבה קומיקאים, שלא מסוגלים להתחרות במציאות מבחינת מופרכות. איך יברא הסאטיריקן הזרה קומית כשאין לאן לדחוף את רף המוזרות? כיצד ישתמש בקומדיה כאמצעי ביקורתי כשהכל מגוחך ושטותי יותר ממה שיעלה על… להמשך קריאה
לפני 15 שנה, סשה ברון כהן היה ידוע בעיקר בזכות האלטר-אגו שלו, עלי ג'י. הדמות הפיקטיבית של גנגסטר-צעצוע, שניכס לעצמו דיבור והתנהגות המאפיינים את האוכלוסיה השחורה/קאריבית בלונדון, הייתה אז קצת אחרי שיאה וקרבה למיצוי. ג׳י הפציע כבר בסוף שנות ה-90 ב-״ The 11 O'Clock Show״ ושלט במחצית הראשונה של שנות האלפיים עם תוכנית משלו, ספיישלים, הנחיה של טקסי פרסים, הופעות… להמשך קריאה
לא מכבר כתבתי על סרטיה של ברברה לודן כבמאית, פוסט שכלל גם אזכור לבמאית ג'ואן מיקלין סילבר, שעל סרטיה הראשונים כתבתי בעבר. כך שכבר חזרתי אל שתי במאיות שהיו פעילות בקולנוע האמריקאי של שנות השבעים, תקופה בה פרחה "הוליווד חדשה". המפיקים נתנו אמון ביוצרים צעירים, שיצרו קולנוע אמנותי לעיתים ניסיוני יותר, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בכך שניתנו לנשים… להמשך קריאה
שם של סרט הוא נקודת המפגש הראשוני בינו ובין הקהל. לא פעם הוא יכול לקבוע מי יצפה בסרט בכלל, ובטח שהדבר נכון לסרטים המופצים על ידי נטפליקס, המגיעים לצופים רבים כאופציה לצפייה רק מפני שהם הפקות מקור וחדשות ועל כן מוקדמות על ידי האלגוריתם. שם כמו "קופי וקארים" נראה כניסיון להרחיק מן הסרט כל קהל אנין טעם. שם שכולו משחק… להמשך קריאה
קל להתחיל דווקא בשורה התחתונה במקרה של ״המחשמלים״, שכמו כל קומדיה מסחרית שנוצרת בישראל צריך להריע לו על עצם קיומו. אלה גם הסרטים שהכי קל לשפוט לחיוב או לשלילה, לעתים בחומרה יתרה מהצד שלי, כי או שהם משיגים את מטרתם או שלא. בעיניי, הסרט הזה הוא שעה וחצי של צחוק ובילוי שבסיומו יוצאים עם חיוך מהקולנוע. זה לא פלא בהתחשב… להמשך קריאה
פשוט מדהים מה אפשר לעשות היום בעזרת אפקטים ממוחשבים. בזמן שדיסני מתגאה בטכנולוגיית די-אייג׳ינג שמצעירה שחקנים בסרטי מארוול, והעולם עוצר נשימה בציפייה ל״האירי״ של מרטין סקורסזה שאמור להשיב את הגלגל עבור רוברט דה נירו ואל פאצ׳ינו, קפיצת המדרגה ופריצת הדרך הגיעו בסרט לא צפוי. ״ילדים טובים״ (Good Boys) מציג לראווה שלושה גיבורים בכיתה ו׳, שניים מהם מגולמים בידי דני מקברייד… להמשך קריאה
"המוסד" הינו סרט המשך, או הרחבה לסרט באורך מלא של הסרט הקצר "המוסד הסגור", מאת אלון גור אריה וחבורת ״היפופוטם״. למי שלא מכירים, מדובר בסרט באורך 45 דקות משנת 2007 שהוקרן במשך מספר רב של שנים בסינמטק תל אביב, בתוספת מופע בימתי של אנשי היפופוטם. הסרט ההוא היה לכאורה פרודיה על סרטי ריגול דרך סיפור על פעילות של המוסד עם… להמשך קריאה
יש משהו מהנה ואפילו בעל ערך בידורי, אם יורשה לי, בביקורת שלילית על סרט - כשהיא מוצדקת ומנומקת. לפעמים לא נותר אלא להתפלש בכל מה שלא צלח כדי לפצות על הזמן האבוד. ויודעות ויודעים מה? לפעמים אפילו מתגבשת איזו תובנה מעניינת מתוך ניתוח של אלמנטים שאכזבו, או איזו תחושת שותפות מתוך ההסכמה, כי טרוניה משותפת יכולה להיות מאוד מנחמת. טווח… להמשך קריאה
תגובות אחרונות