18 במאי 2014 מאת עופר ליברגל
סרטו החדש של לארס פון טרייר, שאני מתייחס אליו כאן כיצירה אחת בת כ-4 שעות, הוא בראש בראשונה עימות בין גיבורה הרוצה יותר מן השקיעה המרהיבה לבין גיבור המסתפק בכתם קטן של אור על בניין בתור זריחה. בין תאווה שלא יודעת שובע ושום הגזמה לא מספיקה לה, לבין מי שמוצא יופי בפשטות ובמועט. העימות בין מי שמצהירה על עצמה כ"נימפומנית"… להמשך קריאה
1 באפריל 2014 מאת פבלו אוטין
אני חייב להודות שאני אוהב הרבה יותר את השם שהסרט הישראלי "הבן של אלוהים" קיבל באנגלית: Magic Men. אנשים קסומים, אנשי הקסמים, או משהו בסגנון, נותן ביטוי לטון ולאווירה שהסרט הזה מנסה להנחיל לצופים והצופות שלו. תחושה של קסם ויופי בעולם. הסרט מספר את הסיפור של אב חילוני ניצול שואה (מכרם ח'ורי) בשם אברהם קופינס, ובנו החרדי (זהר שטראוס) שלא דיברו… להמשך קריאה
17 במרץ 2014 מאת עופר ליברגל
יש סרטים שממשיכים לעורר בי שאלות והדים. שכל צפייה בהם הינה שונה, כל מחשבה עליהם מובילה למקום אחר. "אנדריי רובלב" (Andrei Rublev) של הבמאי אנדריי טרקובסקי הוא סרט כזה - סרט קשה לפענוח, שמבקש הרבה מן הקהל, אבל גם סרט אנושי מאוד, מעמיק ומלהיב שאף גורם לעצב רב. ביום שלישי, ה-18.3, הסרט מוקרן בסינמטק תל אביב בשעה 20:00. לפני כמה שבועות… להמשך קריאה
11 במרץ 2014 מאת שירה ש. בן-סימון
דוק של מועקה ועליבות שורה על טרילוגיית סרטי "גן-עדן" של הבמאי האוסטרי המוערך אולריך זיידל, הראשון מתוכה יצא לאקרנים בארץ בשבוע שעבר תחת השם "גן עדן לאוהבים". במקור הסרט נקרא "גן עדן: אהבה" (Paradise: Love) וההבדל משמעותי ביותר, כפי שכתב כאן עופר. ההחלטה להפיץ את הסרט בארץ אמנם מבורכת, אך אין מנוס מלרחם על כל מי שיחשוב שהוא הולך לראות… להמשך קריאה
23 בפברואר 2014 מאת עופר ליברגל
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… להמשך קריאה
21 בינואר 2014 מאת אורון שמיר
כמה ההכפשות שמעתי על הדמות שמגלמת אמה תומפסון בסרט "להציל את מר בנקס" (Saving Mr Banks), מאז עלה למסכים בראשית השנה האזרחית. פ' ל' טראוורס, הסופרת מאחורי "מרי פופינס" שעוברת בסרט זה מסע שכנועים כדי להפוך את יצירתה לסרט של וולט דיסני, תוארה באוזניי בתור אשה קטנונית, מעצבנת, משביתת שמחות, כבדה, חמוצה, מתנשאת, מעליבה ופחות או יותר כמקור על הרוע… להמשך קריאה
11 בינואר 2014 מאת עופר ליברגל
יש סרטים שעדיף פשוט לחוות. שמחבקים אותך, מפתיעים אותך, מלמדים אותך במהלך הצפייה בדרך שלא ציפית לה. אולי עדיף להיכנס לסרטו של ספייק ג'ונז, "היא" (Her) מבלי לדעת כלום. אם אתם רוצים את ההמלצה שלי, פשוט לכו לראות, ועדיף שתדעו כמה שפחות. הדיון שלי בסרט יכלול מן ההתחלה הרבה ספוילרים (אזהיר כשהם מגיעים), כי הסרט מפתיע ומעמיק כבר מן הפריים… להמשך קריאה
1 בדצמבר 2013 מאת עופר ליברגל
צריך להתחיל במקרה הזה מן השורה התחתונה: "כחול הוא הצבע החם ביותר" (La vie d'Adèle בצרפתית, Blue is the Warmest Color באנגלית) של עבדלטיף קשיש הוא לא רק אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה בקולנוע האירופאי. הוא גם אחד מן הסרטים שהכי ריגש אותי, הכי נשאר חרות בזיכרוני, בשל כמות גדולה למדי של מעלות. ויש לי איתו בעיות, חלקן… להמשך קריאה
22 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
"פנתר לבן", סרטו של דני רייספלד - שהוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, בפסטיבל הקולנוע בירושלים ומציג בימים אלו בבתי הקולנוע - הוא ללא ספק סרט ז'אנר הן בעלילה שלו והן בסגנון שלו. אולם, מדובר בסרט המשלב בצורה טבעית ולא מאולצת בין כמה ז'אנרים, כאשר לפחות לגבי שני הראשונים הוא מציית לחוקי הז'אנר באופן נאמן ומסורתי: זהו סרט ספורט/אגרוף בו המתאגרף הוותיק לוקח… להמשך קריאה
19 באוקטובר 2013 מאת אור סיגולי
שני סרטים הסובבים סביב אותו נושא ונעשים במקביל הוא משהו שכבר מזמן הפסקנו להתייחס אליו כאל דבר מה מרעיש. הדבר קורה בערך פעם בשנה אם לא יותר. בין אם זה מטאורים ("ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית"), ביוגרפיות ("טרומן קפוטה" ו"ידוע לשמצה"), חרקים ("באג לייף" ו"עבודת נמלים"), קוסמים ("יוקרה" ו"אמן האשליות") או עיבודים ליצירות מופת ("הפיתויים האסורים של ואלמונט" ו"יחסים מסוכנים" אי שם… להמשך קריאה
סרטו החדש של לארס פון טרייר, שאני מתייחס אליו כאן כיצירה אחת בת כ-4 שעות, הוא בראש בראשונה עימות בין גיבורה הרוצה יותר מן השקיעה המרהיבה לבין גיבור המסתפק בכתם קטן של אור על בניין בתור זריחה. בין תאווה שלא יודעת שובע ושום הגזמה לא מספיקה לה, לבין מי שמוצא יופי בפשטות ובמועט. העימות בין מי שמצהירה על עצמה כ"נימפומנית"… להמשך קריאה
אני חייב להודות שאני אוהב הרבה יותר את השם שהסרט הישראלי "הבן של אלוהים" קיבל באנגלית: Magic Men. אנשים קסומים, אנשי הקסמים, או משהו בסגנון, נותן ביטוי לטון ולאווירה שהסרט הזה מנסה להנחיל לצופים והצופות שלו. תחושה של קסם ויופי בעולם. הסרט מספר את הסיפור של אב חילוני ניצול שואה (מכרם ח'ורי) בשם אברהם קופינס, ובנו החרדי (זהר שטראוס) שלא דיברו… להמשך קריאה
יש סרטים שממשיכים לעורר בי שאלות והדים. שכל צפייה בהם הינה שונה, כל מחשבה עליהם מובילה למקום אחר. "אנדריי רובלב" (Andrei Rublev) של הבמאי אנדריי טרקובסקי הוא סרט כזה - סרט קשה לפענוח, שמבקש הרבה מן הקהל, אבל גם סרט אנושי מאוד, מעמיק ומלהיב שאף גורם לעצב רב. ביום שלישי, ה-18.3, הסרט מוקרן בסינמטק תל אביב בשעה 20:00. לפני כמה שבועות… להמשך קריאה
דוק של מועקה ועליבות שורה על טרילוגיית סרטי "גן-עדן" של הבמאי האוסטרי המוערך אולריך זיידל, הראשון מתוכה יצא לאקרנים בארץ בשבוע שעבר תחת השם "גן עדן לאוהבים". במקור הסרט נקרא "גן עדן: אהבה" (Paradise: Love) וההבדל משמעותי ביותר, כפי שכתב כאן עופר. ההחלטה להפיץ את הסרט בארץ אמנם מבורכת, אך אין מנוס מלרחם על כל מי שיחשוב שהוא הולך לראות… להמשך קריאה
1. בתוך עולם חשוך, אדם מנסה למצוא אור בתוכו, לתקשר עם קהל. בתוך אולם חשוך, של מועדון הנקרא "אור הגז", אמן מנסה לתקשר עם קהל, להיכנס לתוך עמקי נשמתו ולהוציא משם משהו לטובת הקהל. לא, זה לא שיש עליו תאורה, זה שהאור בוקע ממנו למען המעטים שקולטים אותו - כי יש בו איכות שאין באחרים. במידה רבה, על התחושה הזו… להמשך קריאה
כמה ההכפשות שמעתי על הדמות שמגלמת אמה תומפסון בסרט "להציל את מר בנקס" (Saving Mr Banks), מאז עלה למסכים בראשית השנה האזרחית. פ' ל' טראוורס, הסופרת מאחורי "מרי פופינס" שעוברת בסרט זה מסע שכנועים כדי להפוך את יצירתה לסרט של וולט דיסני, תוארה באוזניי בתור אשה קטנונית, מעצבנת, משביתת שמחות, כבדה, חמוצה, מתנשאת, מעליבה ופחות או יותר כמקור על הרוע… להמשך קריאה
יש סרטים שעדיף פשוט לחוות. שמחבקים אותך, מפתיעים אותך, מלמדים אותך במהלך הצפייה בדרך שלא ציפית לה. אולי עדיף להיכנס לסרטו של ספייק ג'ונז, "היא" (Her) מבלי לדעת כלום. אם אתם רוצים את ההמלצה שלי, פשוט לכו לראות, ועדיף שתדעו כמה שפחות. הדיון שלי בסרט יכלול מן ההתחלה הרבה ספוילרים (אזהיר כשהם מגיעים), כי הסרט מפתיע ומעמיק כבר מן הפריים… להמשך קריאה
צריך להתחיל במקרה הזה מן השורה התחתונה: "כחול הוא הצבע החם ביותר" (La vie d'Adèle בצרפתית, Blue is the Warmest Color באנגלית) של עבדלטיף קשיש הוא לא רק אחד מן הסרטים הכי מדוברים של השנה בקולנוע האירופאי. הוא גם אחד מן הסרטים שהכי ריגש אותי, הכי נשאר חרות בזיכרוני, בשל כמות גדולה למדי של מעלות. ויש לי איתו בעיות, חלקן… להמשך קריאה
"פנתר לבן", סרטו של דני רייספלד - שהוקרן בפסטיבל קולנוע דרום, בפסטיבל הקולנוע בירושלים ומציג בימים אלו בבתי הקולנוע - הוא ללא ספק סרט ז'אנר הן בעלילה שלו והן בסגנון שלו. אולם, מדובר בסרט המשלב בצורה טבעית ולא מאולצת בין כמה ז'אנרים, כאשר לפחות לגבי שני הראשונים הוא מציית לחוקי הז'אנר באופן נאמן ומסורתי: זהו סרט ספורט/אגרוף בו המתאגרף הוותיק לוקח… להמשך קריאה
שני סרטים הסובבים סביב אותו נושא ונעשים במקביל הוא משהו שכבר מזמן הפסקנו להתייחס אליו כאל דבר מה מרעיש. הדבר קורה בערך פעם בשנה אם לא יותר. בין אם זה מטאורים ("ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית"), ביוגרפיות ("טרומן קפוטה" ו"ידוע לשמצה"), חרקים ("באג לייף" ו"עבודת נמלים"), קוסמים ("יוקרה" ו"אמן האשליות") או עיבודים ליצירות מופת ("הפיתויים האסורים של ואלמונט" ו"יחסים מסוכנים" אי שם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות