30 במרץ 2014 מאת עופר ליברגל
במהלך ההקרנה בה נכחתי של "אני, עצמי ואמא שלי" (!Les garçons et Guillaume, à table) הקומדיה עטורת פרסי הסזאר של גיום גאליין, הבחנתי בתופעה מוזרה - פרצי צחוק מילאו, כצפוי, את האולם, אך דומה כי אלו באו רק מחציו הימני של האולם. זאת בעוד החצי השמאלי, בו ישבתי, נותר יחסית דומם. היה זה ביטוי פיזי יוצא דופן של סרט שמפלג את… להמשך קריאה
29 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
שלוש שנים עברו מאז קם לתחייה אחד הפרנצ'ייזים האהובים ביותר, "החבובות". ג'ייסון סיגל התסריטאי-שחקן, ניקולס סטולר התסריטאי וג'יימס בובין הבמאי, חברו יחד כדי להביא מחדש לבתי הקולנוע סרט חבובות באורך מלא, והצליחו איכשהו לגשר בין מעריצי חבובות שכבר עברו את שנות העשרים והשלושים, לבין צופים חדשים וצעירים הרבה יותר. "החבובות" משנת 2011 היה הצלחה - אם לא כי פנומנלית -… להמשך קריאה
28 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
על אף עצתה של אנט בנינג בפתיחת "הילדים בסדר", אני כן עומד לפתוח בהתנצלות: ידיעותי בתנ"ך ובספרי היהדות הן אולי מעט מעל הבסיסיות, אבל לא מספיק בשביל לתת פרשנויות והתייחסויות ראויות ומעמיקות לסרטו החדש של דארן ארונופסקי בנושאים תיאולוגיים. לצערי הרב אני לא שוחה בחומר (על אף שכן יאמר שקראתי את כל התנ"ך במהלך חודש אחד בצבא, ואת "המיתולוגיה היהודית"… להמשך קריאה
26 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
שני סרטי הדאבל פיצ'ר השבוע (אני לא באמת צריך להסביר את הקונספט שוב, נכון?) הם שני סרטים שהגיעו אלינו אחרי השתהות לא מועטה מכל מיני גורמים שונים. "פילומנה" (שצריך היה להיקרא "פילהמנה", אבל בינינו, עדיף ככה) כבר הרוויח ארבע מועמדויות לאוסקר והפסיד את כולן. בסוף השבוע סקרתי אותו לבלוג, אז תרגישו חופשיים לקרוא. "רכבת הקרח" כבר הופיע בימי הבלוג בסקירה… להמשך קריאה
25 במרץ 2014 מאת אורון שמיר
ושוב איתכם, ואיתכן, בסדרת הפוסטים "אלכס ואני". אלכס הוא הבמאי הספרדי אלכס דה לה איגלסיה, שהכרתי לראשונה בפסטיבל ירושלים של 2012 בזכות סרטו המטורלל עד כדי גאונות "בלדה טריסטה" (Balada Triste de Trompeta, או The Last Circus באנגלית). החיבור היה כה עמוק ומיידי עד כי החלטתי לצפות בכל סרטיו של הבמאי מראשית הקריירה שלו בשנות התשעים ועד היום, בתקווה להכריע… להמשך קריאה
24 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
המשפט הבא כבר הפך לקלישאה מזמן, אבל אין לי מנוס מלהשתמש בו: קשה להאמין. קשה להאמין שעברה שנה בדיוק מאז "אימת החודש" הראשון. אמנם מדובר רק ב-11 מהדורות (לקחנו הפסקה באוקטובר לטובת פסטיבל חיפה), אבל נורא מוזר לחשוב שעברה שנה שלמה מאז השקת הפינה הנסיונית שלי, שמטרתה, אם להיות כנים, היא בסופו של דבר להכריח אותי לראות כמה שיותר סרטי… להמשך קריאה
23 במרץ 2014 מאת אורון שמיר
שאלוהים תעזור לי, כמה חיכיתי לסרט הזה. יש לבונג ג'ון-הו, גדול במאי דרום-קוריאה ולא יעזור למי שיגיד לי אחרת, קטע פרדוקסלי כזה של לספק את הסחורה אבל בכל זאת להשאיר טעם של עוד. כשיצא "אמא" (Mother) ב-2009 הייתי מתודלק בציפיות בזכות סרטיו הקודמים של הבמאי, עליהם כתבתי בפוסט הסוקר את הקריירה הקצרה אך מלאת אימפקט שלו. ציפיותיי נענו במלואן ובדרך… להמשך קריאה
22 במרץ 2014 מאת עופר ליברגל
הערב, ה-22.3, ייפתח בפעם ה-11 פסטיבל הקולנוע הצרפתי, שיימשך עד ה-6.4. בתל אביב הוא יעשה זאת עם הקומדיה שמאיימת להפוך ללהיט קופתי גדול בארץ "אני, עצמי ואמא שלי" (Les Garcons et Guillaume, a Table, במקור), שתעלה להקרנות מסחריות ביום חמישי הקרוב ואז יהיה הזמן להרחיב למה היא אכן תענג חלקים גדולים מן הקהל ולמה צוות הבלוג לא ממש עד ממש לא אהב… להמשך קריאה
21 במרץ 2014 מאת אור סיגולי
אמנם אין דבר ישן מיושן יותר מאוסקר שזה עתה חלף, אבל הפעם שווה רגע לחזור אליו, ולו בשביל ההקדמה לסרט המקסים הזה לשמו התכנסנו. המפיץ העוצמתי הארווי ווינשטין ("ווינשטין קומפני") הצליח לסדר את האוסקר לשני אנדרדוגים במשך שנתיים רצוף עם "נאום המלך" ו"הארטיסט". לקראת האוסקר האחרון, ווינשטין פרש את חסותו על חמישה סרטים: "פרוטבייל", "מנדלה", "המשרת", "אוגוסט: מחוז אוסייג'" ו"פילומנה".… להמשך קריאה
18 במרץ 2014 מאת אורון שמיר
סוף השבוע הקרוב יסמן היסטוריה קטנה אך משמחת בעולם ההפצה הישראלי - קולנוע לב יקרין באופן מסחרי, לראשונה בישראל, סרט של הבמאי הדרום-קוריאני בונג ג'ון-הו. מדובר אמנם בהפקה דוברת אנגלית, בהשתתפות כוכבים אמריקאיים, אבל היסטוריה זו היסטוריה. את הסרט, "רכבת הקרח" (Snowpiercer) אפשר לראות כבר הערב בטרום בכורה (כולל הנחה מתנת הבלוג ופסטיבל אוטופיה) ופבלו שלנו אף הספיק לחוות עליו… להמשך קריאה
במהלך ההקרנה בה נכחתי של "אני, עצמי ואמא שלי" (!Les garçons et Guillaume, à table) הקומדיה עטורת פרסי הסזאר של גיום גאליין, הבחנתי בתופעה מוזרה - פרצי צחוק מילאו, כצפוי, את האולם, אך דומה כי אלו באו רק מחציו הימני של האולם. זאת בעוד החצי השמאלי, בו ישבתי, נותר יחסית דומם. היה זה ביטוי פיזי יוצא דופן של סרט שמפלג את… להמשך קריאה
שלוש שנים עברו מאז קם לתחייה אחד הפרנצ'ייזים האהובים ביותר, "החבובות". ג'ייסון סיגל התסריטאי-שחקן, ניקולס סטולר התסריטאי וג'יימס בובין הבמאי, חברו יחד כדי להביא מחדש לבתי הקולנוע סרט חבובות באורך מלא, והצליחו איכשהו לגשר בין מעריצי חבובות שכבר עברו את שנות העשרים והשלושים, לבין צופים חדשים וצעירים הרבה יותר. "החבובות" משנת 2011 היה הצלחה - אם לא כי פנומנלית -… להמשך קריאה
על אף עצתה של אנט בנינג בפתיחת "הילדים בסדר", אני כן עומד לפתוח בהתנצלות: ידיעותי בתנ"ך ובספרי היהדות הן אולי מעט מעל הבסיסיות, אבל לא מספיק בשביל לתת פרשנויות והתייחסויות ראויות ומעמיקות לסרטו החדש של דארן ארונופסקי בנושאים תיאולוגיים. לצערי הרב אני לא שוחה בחומר (על אף שכן יאמר שקראתי את כל התנ"ך במהלך חודש אחד בצבא, ואת "המיתולוגיה היהודית"… להמשך קריאה
שני סרטי הדאבל פיצ'ר השבוע (אני לא באמת צריך להסביר את הקונספט שוב, נכון?) הם שני סרטים שהגיעו אלינו אחרי השתהות לא מועטה מכל מיני גורמים שונים. "פילומנה" (שצריך היה להיקרא "פילהמנה", אבל בינינו, עדיף ככה) כבר הרוויח ארבע מועמדויות לאוסקר והפסיד את כולן. בסוף השבוע סקרתי אותו לבלוג, אז תרגישו חופשיים לקרוא. "רכבת הקרח" כבר הופיע בימי הבלוג בסקירה… להמשך קריאה
ושוב איתכם, ואיתכן, בסדרת הפוסטים "אלכס ואני". אלכס הוא הבמאי הספרדי אלכס דה לה איגלסיה, שהכרתי לראשונה בפסטיבל ירושלים של 2012 בזכות סרטו המטורלל עד כדי גאונות "בלדה טריסטה" (Balada Triste de Trompeta, או The Last Circus באנגלית). החיבור היה כה עמוק ומיידי עד כי החלטתי לצפות בכל סרטיו של הבמאי מראשית הקריירה שלו בשנות התשעים ועד היום, בתקווה להכריע… להמשך קריאה
המשפט הבא כבר הפך לקלישאה מזמן, אבל אין לי מנוס מלהשתמש בו: קשה להאמין. קשה להאמין שעברה שנה בדיוק מאז "אימת החודש" הראשון. אמנם מדובר רק ב-11 מהדורות (לקחנו הפסקה באוקטובר לטובת פסטיבל חיפה), אבל נורא מוזר לחשוב שעברה שנה שלמה מאז השקת הפינה הנסיונית שלי, שמטרתה, אם להיות כנים, היא בסופו של דבר להכריח אותי לראות כמה שיותר סרטי… להמשך קריאה
שאלוהים תעזור לי, כמה חיכיתי לסרט הזה. יש לבונג ג'ון-הו, גדול במאי דרום-קוריאה ולא יעזור למי שיגיד לי אחרת, קטע פרדוקסלי כזה של לספק את הסחורה אבל בכל זאת להשאיר טעם של עוד. כשיצא "אמא" (Mother) ב-2009 הייתי מתודלק בציפיות בזכות סרטיו הקודמים של הבמאי, עליהם כתבתי בפוסט הסוקר את הקריירה הקצרה אך מלאת אימפקט שלו. ציפיותיי נענו במלואן ובדרך… להמשך קריאה
הערב, ה-22.3, ייפתח בפעם ה-11 פסטיבל הקולנוע הצרפתי, שיימשך עד ה-6.4. בתל אביב הוא יעשה זאת עם הקומדיה שמאיימת להפוך ללהיט קופתי גדול בארץ "אני, עצמי ואמא שלי" (Les Garcons et Guillaume, a Table, במקור), שתעלה להקרנות מסחריות ביום חמישי הקרוב ואז יהיה הזמן להרחיב למה היא אכן תענג חלקים גדולים מן הקהל ולמה צוות הבלוג לא ממש עד ממש לא אהב… להמשך קריאה
אמנם אין דבר ישן מיושן יותר מאוסקר שזה עתה חלף, אבל הפעם שווה רגע לחזור אליו, ולו בשביל ההקדמה לסרט המקסים הזה לשמו התכנסנו. המפיץ העוצמתי הארווי ווינשטין ("ווינשטין קומפני") הצליח לסדר את האוסקר לשני אנדרדוגים במשך שנתיים רצוף עם "נאום המלך" ו"הארטיסט". לקראת האוסקר האחרון, ווינשטין פרש את חסותו על חמישה סרטים: "פרוטבייל", "מנדלה", "המשרת", "אוגוסט: מחוז אוסייג'" ו"פילומנה".… להמשך קריאה
סוף השבוע הקרוב יסמן היסטוריה קטנה אך משמחת בעולם ההפצה הישראלי - קולנוע לב יקרין באופן מסחרי, לראשונה בישראל, סרט של הבמאי הדרום-קוריאני בונג ג'ון-הו. מדובר אמנם בהפקה דוברת אנגלית, בהשתתפות כוכבים אמריקאיים, אבל היסטוריה זו היסטוריה. את הסרט, "רכבת הקרח" (Snowpiercer) אפשר לראות כבר הערב בטרום בכורה (כולל הנחה מתנת הבלוג ופסטיבל אוטופיה) ופבלו שלנו אף הספיק לחוות עליו… להמשך קריאה
תגובות אחרונות