22 בינואר 2016 מאת אור סיגולי
לכל אחד מאתנו יש את החוויות הקולנועיות האלו שהותירו אותנו במצב של תדהמה, והייתי אפילו אומר שרובנו חוזרים שוב ושוב לאולם הקולנוע כדי לנסות ולבדוק האם אי פעם נוכל לשחזר את הרגעים האלה, בהם צפייה בסרט הכתה בנו באופן ממש מוחשי, ולאחריה, כשיצאנו לאוויר העולם, מבטינו הצטלבו עם אלו של מישהו אחר ובאותו רגע ידענו שלעולם לא נוכל לגמרי להסביר… להמשך קריאה
21 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
סרטו החדש של הבמאי הבריטי אנדרו הייג, ״45 שנים״ (45 Years), הוא סרט שזקוק לכך שיפנו אליו את הזרקור. מדובר בסרט עדין, בנוי בצורה אלגנטית ומדוייקת, סרט שמציג אלטרנטיבה חכמה ואישית לקולנוע המסחרי. סרט אשר נבנה מרמזים דקים וסומך על הקהל שלו שיוכל לחבר שתיים ועוד שתיים. מדובר בסרט שאני חש צורך עז להמליץ עליו ולנסות לכוון אליו את הקהל אשר יתחבר… להמשך קריאה
21 בינואר 2016 מאת אור סיגולי
כפי שאפשר לצפות מסרט שנעשה על ידי אנשים כשרוניים, יש לא מעט מה להעריך בדרמה החדשה "ספוטלייט" (Spotlight), המביאה את סיפורה האמיתי של קבוצת עיתונאים מה"בוסטון גלוב"'. בראש ובראשונה אפשר להתייחס לגישה יוצאת הדופן שבה נקטו הצ'יפים של הסרט, בראשם הבמאי טום מקארתי, אבל גם שותפו לכתיבה ג'וש סינגר, הצלם מסנובו טקיאנגי והעורך תום מקארדל. על פיהם, מסתבר שבשונה ממה… להמשך קריאה
16 בינואר 2016 מאת אורון שמיר
כל סרט שמגיע עם החותמת המכבידה ״זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן״ אוטומטית נשפט לחומרה. יותר מדי לחומרה. גם במקרה של ״דיפאן״ (Dheepan), זוכה הפרס לשנת 2015, ריצדה במוחי השאלה - זה הכל? מצד אחד, מאוד שמחתי בשביל הבמאי הצרפתי ז׳אק אודיאר, שכבר שני סרטים רצוף מתמודד על הדקל ומפסיד למיכאל האנקה (״נביא״ הפסיד ל״סרט לבן״, בעוד ״חלודה ועצם״ הפסיד ל״אהבה״).… להמשך קריאה
15 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
״למה עזבתני״, סרטה של הדר מורג, אינו סרט נעים. למעשה, הוא מנסה לעורר בקהל חוסר נחת. בין אם על ידי פסקול בולט המדגיש רעשים של מכונות שונות, דרך דימויים אשר מכילים לא מעט אפלה, ולבסוף בסצנת שיא אשר כנראה תגרום לרוב הקהל להסתיר את עיניו. הסרט גם לא מתחנף לקהל בדרך בה הוא פורש את הנראטיב שלו, שכן הוא מאריך סצנות בלי קשר לשיא… להמשך קריאה
13 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
מסגרת "מבט נוסף: פרויקט קולנוע אירופי משוחזר" חוזרת לסינמטקים בארץ בפעם הרביעית. זה קורה החל מיום חמישי הקרוב (14.1) ועד אמצע החודש הבא, כל סינמטק (תל אביב, חיפה, ירושלים, הרצליה וחולון) ותוכניתו הוא. למי שלא זכה להתוודע עד כה לפרוייקט, אציין כי עצם קיומו בנוף התרבותי אמור להספיק על מנת לעודד את כל שוחרי הקולנוע לרכוש כרטיס ולצפות על מסך הגדול בעותקים חדשים… להמשך קריאה
12 בינואר 2016 מאת אור סיגולי
"סרטים מן העבר" היא פינה חודשית בבלוג שמטרתה לגרום לי לקחת נשימה מהמירוץ הסיזיפי אחרי הסרטים החדשים, ולחזור אחורה לחפש סרטים ישנים שפספסתי עד היום וששווה להעלות אותם חזרה לשיחה, בין אם הם טובים או לא. הכללים הם שניים: זה צריך להיות סרט שלא ראיתי מעולם, וזה צריך להיות סרט שגילו מינימום 20 שנה. הרעיון הוא להסתכל על הסרטים האלו… להמשך קריאה
10 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
9 בינואר 2016 מאת אורון שמיר
בעוד כל תשומת הלב בסופש זה הולכת אל שני סרטים גדולים ומדוברים, מאת שני במאים אמריקאיים נודעים (ומאוד שונים זה מזה), התגנב לו סרט שלישי והפך לחביב עליי מבין ההיצע השבועי. כאן בסריטה התייחסנו לשניהם, כאשר אור הילל את ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו, ועופר נשבה בקסמו של ״קרול״ מאת טוד היינס. תרומתי לסקירות הסופש תהיה להפנות את מעט תשומת הלב… להמשך קריאה
7 בינואר 2016 מאת עופר ליברגל
״קרול״ (Carol), סרטו החדש של טוד היינס, הוא אחד מן הסרטים אשר הכי אהבתי בתקופה האחרונה. אולי גם אחד מן הסרטים שהכי אהבתי בשנים האחרונות, או אי פעם, אבל על מנת לעמוד מאחורי אמירה כזו דרוש לי עוד זמן. בנוסף, הסרט הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית של השנה. באופן עקרוני, שני נתוני הפתיחה הללו משולבים אחד בשני, אבל הם… להמשך קריאה
לכל אחד מאתנו יש את החוויות הקולנועיות האלו שהותירו אותנו במצב של תדהמה, והייתי אפילו אומר שרובנו חוזרים שוב ושוב לאולם הקולנוע כדי לנסות ולבדוק האם אי פעם נוכל לשחזר את הרגעים האלה, בהם צפייה בסרט הכתה בנו באופן ממש מוחשי, ולאחריה, כשיצאנו לאוויר העולם, מבטינו הצטלבו עם אלו של מישהו אחר ובאותו רגע ידענו שלעולם לא נוכל לגמרי להסביר… להמשך קריאה
סרטו החדש של הבמאי הבריטי אנדרו הייג, ״45 שנים״ (45 Years), הוא סרט שזקוק לכך שיפנו אליו את הזרקור. מדובר בסרט עדין, בנוי בצורה אלגנטית ומדוייקת, סרט שמציג אלטרנטיבה חכמה ואישית לקולנוע המסחרי. סרט אשר נבנה מרמזים דקים וסומך על הקהל שלו שיוכל לחבר שתיים ועוד שתיים. מדובר בסרט שאני חש צורך עז להמליץ עליו ולנסות לכוון אליו את הקהל אשר יתחבר… להמשך קריאה
כפי שאפשר לצפות מסרט שנעשה על ידי אנשים כשרוניים, יש לא מעט מה להעריך בדרמה החדשה "ספוטלייט" (Spotlight), המביאה את סיפורה האמיתי של קבוצת עיתונאים מה"בוסטון גלוב"'. בראש ובראשונה אפשר להתייחס לגישה יוצאת הדופן שבה נקטו הצ'יפים של הסרט, בראשם הבמאי טום מקארתי, אבל גם שותפו לכתיבה ג'וש סינגר, הצלם מסנובו טקיאנגי והעורך תום מקארדל. על פיהם, מסתבר שבשונה ממה… להמשך קריאה
כל סרט שמגיע עם החותמת המכבידה ״זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן״ אוטומטית נשפט לחומרה. יותר מדי לחומרה. גם במקרה של ״דיפאן״ (Dheepan), זוכה הפרס לשנת 2015, ריצדה במוחי השאלה - זה הכל? מצד אחד, מאוד שמחתי בשביל הבמאי הצרפתי ז׳אק אודיאר, שכבר שני סרטים רצוף מתמודד על הדקל ומפסיד למיכאל האנקה (״נביא״ הפסיד ל״סרט לבן״, בעוד ״חלודה ועצם״ הפסיד ל״אהבה״).… להמשך קריאה
״למה עזבתני״, סרטה של הדר מורג, אינו סרט נעים. למעשה, הוא מנסה לעורר בקהל חוסר נחת. בין אם על ידי פסקול בולט המדגיש רעשים של מכונות שונות, דרך דימויים אשר מכילים לא מעט אפלה, ולבסוף בסצנת שיא אשר כנראה תגרום לרוב הקהל להסתיר את עיניו. הסרט גם לא מתחנף לקהל בדרך בה הוא פורש את הנראטיב שלו, שכן הוא מאריך סצנות בלי קשר לשיא… להמשך קריאה
מסגרת "מבט נוסף: פרויקט קולנוע אירופי משוחזר" חוזרת לסינמטקים בארץ בפעם הרביעית. זה קורה החל מיום חמישי הקרוב (14.1) ועד אמצע החודש הבא, כל סינמטק (תל אביב, חיפה, ירושלים, הרצליה וחולון) ותוכניתו הוא. למי שלא זכה להתוודע עד כה לפרוייקט, אציין כי עצם קיומו בנוף התרבותי אמור להספיק על מנת לעודד את כל שוחרי הקולנוע לרכוש כרטיס ולצפות על מסך הגדול בעותקים חדשים… להמשך קריאה
"סרטים מן העבר" היא פינה חודשית בבלוג שמטרתה לגרום לי לקחת נשימה מהמירוץ הסיזיפי אחרי הסרטים החדשים, ולחזור אחורה לחפש סרטים ישנים שפספסתי עד היום וששווה להעלות אותם חזרה לשיחה, בין אם הם טובים או לא. הכללים הם שניים: זה צריך להיות סרט שלא ראיתי מעולם, וזה צריך להיות סרט שגילו מינימום 20 שנה. הרעיון הוא להסתכל על הסרטים האלו… להמשך קריאה
הקדמה לפרויקט: בשנים האחרונות הולכת ומתבבסת אצלי ההכרה שאינגמר ברגמן הוא אחד הבמאים האהובים עליי. אולם, בניגוד לבמאים אחרים אשר נמצאים אצלי בפסגה, לא בכל סרטיו צפיתי. גם בקרב הסרטים שראיתי, אני חש כי כתבתי על ברגמן פחות, או באופן לא ממצה, לעומת במאים אחרים. אני חש כי טרם הבעתי בפומבי את מלוא התפעמותי. בסדרת פוסטים זו אכתוב משהו על כל סרטי… להמשך קריאה
בעוד כל תשומת הלב בסופש זה הולכת אל שני סרטים גדולים ומדוברים, מאת שני במאים אמריקאיים נודעים (ומאוד שונים זה מזה), התגנב לו סרט שלישי והפך לחביב עליי מבין ההיצע השבועי. כאן בסריטה התייחסנו לשניהם, כאשר אור הילל את ״שמונת השנואים״ של קוונטין טרנטינו, ועופר נשבה בקסמו של ״קרול״ מאת טוד היינס. תרומתי לסקירות הסופש תהיה להפנות את מעט תשומת הלב… להמשך קריאה
״קרול״ (Carol), סרטו החדש של טוד היינס, הוא אחד מן הסרטים אשר הכי אהבתי בתקופה האחרונה. אולי גם אחד מן הסרטים שהכי אהבתי בשנים האחרונות, או אי פעם, אבל על מנת לעמוד מאחורי אמירה כזו דרוש לי עוד זמן. בנוסף, הסרט הוא אחד מן הסרטים הכי מוערכים ביקורתית של השנה. באופן עקרוני, שני נתוני הפתיחה הללו משולבים אחד בשני, אבל הם… להמשך קריאה
תגובות אחרונות