30 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
לאחרונה נדמה שיוצרי הקולנוע מנסים לשכנע את העולם ששנות השמונים היו הרבה יותר מגניבות מן הזכור, במיוחד מבחינה מוזיקלית. והרי מדובר באחד העשורים המושמצים בהיסטוריה של המוזיקה, יש שיטענו שבצדק. האחרים לא יודעים על מה הם מדברים. או שאולי הם באמת אוהבים את זה, כיוון שאלה היו צלילי ילדותם ונעוריהם וזהו הפסקול של שנותיהם המעצבות, אשר התנגן ברקע בזמן שרגעים… להמשך קריאה
26 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
סוף שבוע שני ברציפות עם שבעה סרטים חדשים על המסכים. שניים מהם ישראלים. ארבעה מהם ראיתי. הייתי שב ומבטיח סקירות בקרוב, אבל אני כבר לא בטוח מה בעצם יש לי להגיד על כל אחד מהם. בינתיים, הסתפקו בתיאורים התמציתיים שכאן. שני הישראלים הם "רסיסי אהבה" ו-"אמא של ולנטינה". הראשון הוא סרטו של ניסים נוטריקה, המתאר את סיפורה של משפחה ירושלמית-נחלאותית… להמשך קריאה
23 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
כשם שהוא נהנה להציג ילדים ופעוטות בשיא המתיקות שלהם, הקולנוע תמיד רחש חיבה מיוחדת לזאטוטים רעים עד שטניים. רוב סרטי האימה שמכבדים את עצמם יכילו לפחות אימג' אחד מטריד של דרדק מפחיד, ממש כשם שדרמות רבות בונות לפחות קו עלילה אחד סביב מצוקה בתקופת ההתבגרות. בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע "חייבים לדבר על קווין" ("We Need to Talk About Kevin"),… להמשך קריאה
20 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
לפעמים מבקרי הקולנוע הטובים ביותר הם הצופים המזדמנים. אבחנות של אדם שאינו בהכרח אמון על צפייה ביותר מדי סרטים ובחינתם, יכולות להיות חותכות ואמיתיות יותר משל כל בעל מקצוע. רצה הגורל ובסיום ההקרנה של "התמוטטות" ("Margin Call") פלטה גברת מבוגרת את דעותיה באופן שנפל על אוזניי. היא טענה שלא לגמרי הבינה מה בעצם התחולל על המסך, או במה התעסקו הדמויות… להמשך קריאה
19 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
יותר מדי זמן עבר מאז נצפה על מסכי הקולנוע סרט של אלכסנדר פיין. היוצר פנה לסרטים קצרים, אחד מהם היה חלק מפרוייקט "פריז, אני אוהב אותך" ("Paris, je t'aime) ואל הטלוויזיה, עם הסדרה "מצוייד" ("Hung") בהפקתו. סרט הקולנוע האחרון שלו עד השנה, “דרכים צדדיות" ("Sideways") משנת 2004, אמנם רק משתבח עם הזמן אבל ייזכר למעשה כזה שקטע את הרצף הקולנועי המופלא… להמשך קריאה
19 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
לא רק שסוף השבוע הזה עמוס בלא פחות משבעה סרטים, לפחות מהרשימה נראה מבטיח למדי. ניגש ישר לעבודה. "הארטיסט" ("The Artist"), אהוב ליבנו, עולה היום רשמית להקרנות מסחריות אחרי סוף שבוע של הרצה / טרום בכורה. למי שהרגע הופשר חזרה לחיים אחרי שהיה קפוא במשך שנה - סרטו של הבמאי הצרפתי מישל הזנוויציוס (צמד סרטי "OSS 117") יצר סרט אילם… להמשך קריאה
17 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
זה נמשך כבר כמה זמן ואני חושב שכדאי לעשות לזה סוף. הפעם האחרונה שזה קרה היה עם "החבובות", כלומר ממש לא מזמן. העניין הוא שכאשר אני מנסה להסביר שסרטים כמו האחרון, או כמו "צעק4ה" הם לא סגנון ההומור שלי, אנשים אומרים שזה ברור. אני הרי כל-כך נגד כל הטרנד הזה של מודעות עצמית עכשווית שאין פלא שזה לא מדבר אליי.… להמשך קריאה
15 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
הכל התחיל בפסטיבל ירושלים האחרון. המלצה כפולה שלחה אותי, ביום הלפני-אחרון של הפסטיבל, אל סרט ספרדי בשם "בלדה טריסטה" ("Balada Triste de Trompeta") שלא ידעתי עליו יותר מדי. ראוי לציין שאל הסרט הגעתי אחרי שבכל הפסטיבל היה רק סרט אחד שבאמת באמת אהבתי והערכתי ("היו זמנים באנטוליה") ובתחושת אכזבה כללית. ועוד ראוי לציין שעד לאותה נקודה, כלומר חודש יולי, שנת… להמשך קריאה
12 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
החודשים ינואר ופברואר תמיד מביאים איתם את אותה המילה שחוזרת ברוב ביקורות הקולנוע המתפרסמות בתקופה זו של השנה – אוסקר. סרטים מפסיקים להישפט בקנה המידה הרגיל ומתחילים להימדד בעיקר על פי סיכוייהם לזכות בפסלונים מוזהבים של איש עירום. כלומר, במידת התאמתם לטעמה, התמיד שמרני מדי, של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. אולם, כל סרט שנוחת על המסכים שלנו לפני סוף ינואר, אז… להמשך קריאה
12 בינואר 2012 מאת אורון שמיר
הגענו לתקופה הזו בשנה בה בכל סוף שבוע עולה לפחות סרט אחד המקושר עם טקס האוסקר הקרוב. זה שמכריזים על המועמדים שלו בכלל בסוף ינואר ועל הזוכים בו בסוף פברואר. הבטתי בלוח הסרטים העתידים לנחות על המסכים עד הטקס כדי לבדוק את טענתי, ונכון לכרגע היא עומדת במבחן המציאות. שלושה סרטים חדשים חדשים מצטרפים אל בתי הקולנוע החל מהיום, אחד… להמשך קריאה
לאחרונה נדמה שיוצרי הקולנוע מנסים לשכנע את העולם ששנות השמונים היו הרבה יותר מגניבות מן הזכור, במיוחד מבחינה מוזיקלית. והרי מדובר באחד העשורים המושמצים בהיסטוריה של המוזיקה, יש שיטענו שבצדק. האחרים לא יודעים על מה הם מדברים. או שאולי הם באמת אוהבים את זה, כיוון שאלה היו צלילי ילדותם ונעוריהם וזהו הפסקול של שנותיהם המעצבות, אשר התנגן ברקע בזמן שרגעים… להמשך קריאה
כשם שהוא נהנה להציג ילדים ופעוטות בשיא המתיקות שלהם, הקולנוע תמיד רחש חיבה מיוחדת לזאטוטים רעים עד שטניים. רוב סרטי האימה שמכבדים את עצמם יכילו לפחות אימג' אחד מטריד של דרדק מפחיד, ממש כשם שדרמות רבות בונות לפחות קו עלילה אחד סביב מצוקה בתקופת ההתבגרות. בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע "חייבים לדבר על קווין" ("We Need to Talk About Kevin"),… להמשך קריאה
לפעמים מבקרי הקולנוע הטובים ביותר הם הצופים המזדמנים. אבחנות של אדם שאינו בהכרח אמון על צפייה ביותר מדי סרטים ובחינתם, יכולות להיות חותכות ואמיתיות יותר משל כל בעל מקצוע. רצה הגורל ובסיום ההקרנה של "התמוטטות" ("Margin Call") פלטה גברת מבוגרת את דעותיה באופן שנפל על אוזניי. היא טענה שלא לגמרי הבינה מה בעצם התחולל על המסך, או במה התעסקו הדמויות… להמשך קריאה
יותר מדי זמן עבר מאז נצפה על מסכי הקולנוע סרט של אלכסנדר פיין. היוצר פנה לסרטים קצרים, אחד מהם היה חלק מפרוייקט "פריז, אני אוהב אותך" ("Paris, je t'aime) ואל הטלוויזיה, עם הסדרה "מצוייד" ("Hung") בהפקתו. סרט הקולנוע האחרון שלו עד השנה, “דרכים צדדיות" ("Sideways") משנת 2004, אמנם רק משתבח עם הזמן אבל ייזכר למעשה כזה שקטע את הרצף הקולנועי המופלא… להמשך קריאה
הכל התחיל בפסטיבל ירושלים האחרון. המלצה כפולה שלחה אותי, ביום הלפני-אחרון של הפסטיבל, אל סרט ספרדי בשם "בלדה טריסטה" ("Balada Triste de Trompeta") שלא ידעתי עליו יותר מדי. ראוי לציין שאל הסרט הגעתי אחרי שבכל הפסטיבל היה רק סרט אחד שבאמת באמת אהבתי והערכתי ("היו זמנים באנטוליה") ובתחושת אכזבה כללית. ועוד ראוי לציין שעד לאותה נקודה, כלומר חודש יולי, שנת… להמשך קריאה
החודשים ינואר ופברואר תמיד מביאים איתם את אותה המילה שחוזרת ברוב ביקורות הקולנוע המתפרסמות בתקופה זו של השנה – אוסקר. סרטים מפסיקים להישפט בקנה המידה הרגיל ומתחילים להימדד בעיקר על פי סיכוייהם לזכות בפסלונים מוזהבים של איש עירום. כלומר, במידת התאמתם לטעמה, התמיד שמרני מדי, של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. אולם, כל סרט שנוחת על המסכים שלנו לפני סוף ינואר, אז… להמשך קריאה
תגובות אחרונות