31 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
הסרט ״אונה״ (Una) מבוסס על המחזה ״ציפור שחורה״ (Blackbird) מאת המחזאי הבריטי דייויד הארוור. המחזה הציג בבכורה בשנת 2005 בפסטיבל הפרינג' באדינבורו, משם המשיך מהר מאוד להצלחה על הבמה בבריטניה ובעוד ארצות רבות ברחבי העולם. ביניהן שתי הפקות אמריקאיות שונות בכיכובו של ג'ף דניאלס - הראשונה ב-2007 יחד עם אליסון פיל, והשנייה בשנה שעברה, כמעט במקביל ליציאת הסרט, כאשר מישל וויליאמס חברה אל… להמשך קריאה
24 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
״שיר ערש שבור״ (Broken Lullaby) הוא סרט שריתק אותי בעבר, אף כי לא הצלחתי למצוא עותק שלו. הסיבה המקורית לעניין שלי בו הייתה העובדה שהוא נחשב לסרט הדרמטי היחיד של ארנסט לוביטש בתקופת הקולנוע המדבר, תקופה בה לוביטש ביסס את שמו כאחד מבמאי הקומדיות השנונים ביותר, תוך שהוא מביים שורה ארוכה של קלאסיקות ששרדו היטב את מבחן הזמן. אחת הגדולות שבהם, צרות… להמשך קריאה
22 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
אחרי מספר עיכובים ודרכים עוקפות, הפוסט האחרון בסדרת הניתוחים שלי על סרטי הטרילוגיה האמריקאית של ג'ורג' סטיבנס עוסק בסרט השני ברצף, וזה אשר לכאורה שימש תירוץ לעיסוק המחודש בסרטים של סטיבנס - ״שיין״ (Shane). המערבון של סטיבנס אף פעם לא לגמרי נעלם מן התודעה, אבל זכה מוקדם יותר השנה לעניין מחודש עקב שילוב קטעים מתוכו וכמה שיחות אודותיו בסרט ״לוגאן… להמשך קריאה
19 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
אחד מן האתגרים הקשים ביותר לאמן הוא המשך עשייה לאחר שיצירה שלו זוכה להערכה גדולה מן הצפוי. סרטו הארוך השני של דסטין דניאל קרטון, ״בית זמני״ (שהוקרן בארץ גם בשם ״טווח קצר 12״, שם הקרוב יותר למקור ״Short Term 12״) היה פיתוח לסרט קצר שיצר, דרמה בלי שחקנים מאוד ידועים אשר התרחשה במרכז לנוער בסיכון, תוך התמקדות בחייה של מדריכה במקום.… להמשך קריאה
15 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
אני מנסה להתאפק ולא לכתוב בראשית דבריי כי המחווה לבמאי מקס אופולס - אשר נפתחת היום (ה-15 לאוגוסט) ותתקיים בסינמטקים של ירושלים, תל אביב, חיפה הרצליה וחולון - היא הזדמנות לצפות על מסך הגדול באחד מן היוצרים החשובים והמרתקים בתולדות הקולנוע. אתאפק כי נדמה שאני ואחרים מעניקים את התואר הזה די בקלות. למשל, רק בפסטיבל ירושלים אמרנו דברים דומים על ז'אן… להמשך קריאה
13 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
הייתה תקופה, לא לפני יותר מדי זמן, בה סרטים בכיכובו של וויל פארל לא זכו להפצה מסחרית בישראל ובאופן קבוע. ניתן להבין מדוע: יש משהו בסגנון המשחק המוגזם של השחקן הזה בקומדיות שמהווה טעם נרכש. הסרטים בכיכובו תמיד עשויים להיראות במבט ראשון מופרזים מדי והמשחק שלו לרוב אף מוקצן יותר מהנחות היסוד המופרכות של התסריט. אבל בסופו של דבר, פארל… להמשך קריאה
12 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
סיום סרטו של ג'ון פורד ״המחפשים״ (The Searchers) הוא אולי הרגע הכי מוכר בתולדות ז'אנר המערבון, למרות שהסיום הזה מרגיש קצת כמו אנטי-קליימקס (ספוילר לסרט בן למעלה מ-60 שנה): אחרי שהגיבור איתן אדוארדס מצא את הילדה/נערה אחריה חיפש במשך שנים (לא אציין בטקסט זה מה היה המניע שלו) הוא שב לעיירת המוצא. כל הדמויות שנותרו בחיים בסרט נכנסות לבית, חוץ מאיתן, בגילומו… להמשך קריאה
11 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
שתי הקטגוריות הנוגעות לסרטים תיעודיים הן סוג של קטגוריות חורגות בפרסי האופיר. בניגוד לסרטים העלילתיים הארוכים, אין להם הקרנות מטעם האקדמיה, ובמקום זאת לכל הסרטים מועלה קישור לאתר האקדמיה, בו חברי האקדמיה יכולים לצפות בזמנם הפנוי. בשיטה זו יש יתרון שכן היא מנגישה את אפשרות הצפייה גם לחברי אקדמיה שלא יכולים להגיע למרכז תל אביב בארבעה-חמישה ערבים שונים במהלך השבוע,… להמשך קריאה
6 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
עבורי, פרנסואה אוזון הוא אחד מן הבמאים הכי מרתקים בקולנוע הצרפתי העכשווי, קודם כל בזכות הכישורים הטכניים שלו. מדובר בבמאי שעושה תמיד שימוש מוקצן ומרהיב באמצעי המבע הקולנועיים - הסרטים שלו מבליטים את העשייה בעזרת צילום עשיר ולא טבעי ועריכה לא שגרתית, דבר אשר הופך גם את סרטיו הפחות טובים למעניינים לצפייה. אוזון משלב את הפן הטכני הזה עם עבודה… להמשך קריאה
2 באוגוסט 2017 מאת עופר ליברגל
בסוף חודש אוגוסט ייצא לדרך בפעם ה-74 פסטיבל הקולנוע של ונציה, פסטיבל הסרטים הותיק בעולם. בשנים האחרונות דומה כי בעוד פסטיבל קאן התקבע כזירה בה רוב היוצרים האירופאים מעדיפים לחשוף את סרטיהם, ונציה הוא הראשון מבין הפסטיבלים אשר מהווים עמדת זינוק למירוץ לפרס האוסקר, מה שמוביל לשפע מרתק של סרטים דוברי אנגלית, אבל לא רק - בכל שנה נחשפות בפסטיבל… להמשך קריאה
הסרט ״אונה״ (Una) מבוסס על המחזה ״ציפור שחורה״ (Blackbird) מאת המחזאי הבריטי דייויד הארוור. המחזה הציג בבכורה בשנת 2005 בפסטיבל הפרינג' באדינבורו, משם המשיך מהר מאוד להצלחה על הבמה בבריטניה ובעוד ארצות רבות ברחבי העולם. ביניהן שתי הפקות אמריקאיות שונות בכיכובו של ג'ף דניאלס - הראשונה ב-2007 יחד עם אליסון פיל, והשנייה בשנה שעברה, כמעט במקביל ליציאת הסרט, כאשר מישל וויליאמס חברה אל… להמשך קריאה
״שיר ערש שבור״ (Broken Lullaby) הוא סרט שריתק אותי בעבר, אף כי לא הצלחתי למצוא עותק שלו. הסיבה המקורית לעניין שלי בו הייתה העובדה שהוא נחשב לסרט הדרמטי היחיד של ארנסט לוביטש בתקופת הקולנוע המדבר, תקופה בה לוביטש ביסס את שמו כאחד מבמאי הקומדיות השנונים ביותר, תוך שהוא מביים שורה ארוכה של קלאסיקות ששרדו היטב את מבחן הזמן. אחת הגדולות שבהם, צרות… להמשך קריאה
אחרי מספר עיכובים ודרכים עוקפות, הפוסט האחרון בסדרת הניתוחים שלי על סרטי הטרילוגיה האמריקאית של ג'ורג' סטיבנס עוסק בסרט השני ברצף, וזה אשר לכאורה שימש תירוץ לעיסוק המחודש בסרטים של סטיבנס - ״שיין״ (Shane). המערבון של סטיבנס אף פעם לא לגמרי נעלם מן התודעה, אבל זכה מוקדם יותר השנה לעניין מחודש עקב שילוב קטעים מתוכו וכמה שיחות אודותיו בסרט ״לוגאן… להמשך קריאה
אחד מן האתגרים הקשים ביותר לאמן הוא המשך עשייה לאחר שיצירה שלו זוכה להערכה גדולה מן הצפוי. סרטו הארוך השני של דסטין דניאל קרטון, ״בית זמני״ (שהוקרן בארץ גם בשם ״טווח קצר 12״, שם הקרוב יותר למקור ״Short Term 12״) היה פיתוח לסרט קצר שיצר, דרמה בלי שחקנים מאוד ידועים אשר התרחשה במרכז לנוער בסיכון, תוך התמקדות בחייה של מדריכה במקום.… להמשך קריאה
אני מנסה להתאפק ולא לכתוב בראשית דבריי כי המחווה לבמאי מקס אופולס - אשר נפתחת היום (ה-15 לאוגוסט) ותתקיים בסינמטקים של ירושלים, תל אביב, חיפה הרצליה וחולון - היא הזדמנות לצפות על מסך הגדול באחד מן היוצרים החשובים והמרתקים בתולדות הקולנוע. אתאפק כי נדמה שאני ואחרים מעניקים את התואר הזה די בקלות. למשל, רק בפסטיבל ירושלים אמרנו דברים דומים על ז'אן… להמשך קריאה
הייתה תקופה, לא לפני יותר מדי זמן, בה סרטים בכיכובו של וויל פארל לא זכו להפצה מסחרית בישראל ובאופן קבוע. ניתן להבין מדוע: יש משהו בסגנון המשחק המוגזם של השחקן הזה בקומדיות שמהווה טעם נרכש. הסרטים בכיכובו תמיד עשויים להיראות במבט ראשון מופרזים מדי והמשחק שלו לרוב אף מוקצן יותר מהנחות היסוד המופרכות של התסריט. אבל בסופו של דבר, פארל… להמשך קריאה
סיום סרטו של ג'ון פורד ״המחפשים״ (The Searchers) הוא אולי הרגע הכי מוכר בתולדות ז'אנר המערבון, למרות שהסיום הזה מרגיש קצת כמו אנטי-קליימקס (ספוילר לסרט בן למעלה מ-60 שנה): אחרי שהגיבור איתן אדוארדס מצא את הילדה/נערה אחריה חיפש במשך שנים (לא אציין בטקסט זה מה היה המניע שלו) הוא שב לעיירת המוצא. כל הדמויות שנותרו בחיים בסרט נכנסות לבית, חוץ מאיתן, בגילומו… להמשך קריאה
שתי הקטגוריות הנוגעות לסרטים תיעודיים הן סוג של קטגוריות חורגות בפרסי האופיר. בניגוד לסרטים העלילתיים הארוכים, אין להם הקרנות מטעם האקדמיה, ובמקום זאת לכל הסרטים מועלה קישור לאתר האקדמיה, בו חברי האקדמיה יכולים לצפות בזמנם הפנוי. בשיטה זו יש יתרון שכן היא מנגישה את אפשרות הצפייה גם לחברי אקדמיה שלא יכולים להגיע למרכז תל אביב בארבעה-חמישה ערבים שונים במהלך השבוע,… להמשך קריאה
עבורי, פרנסואה אוזון הוא אחד מן הבמאים הכי מרתקים בקולנוע הצרפתי העכשווי, קודם כל בזכות הכישורים הטכניים שלו. מדובר בבמאי שעושה תמיד שימוש מוקצן ומרהיב באמצעי המבע הקולנועיים - הסרטים שלו מבליטים את העשייה בעזרת צילום עשיר ולא טבעי ועריכה לא שגרתית, דבר אשר הופך גם את סרטיו הפחות טובים למעניינים לצפייה. אוזון משלב את הפן הטכני הזה עם עבודה… להמשך קריאה
בסוף חודש אוגוסט ייצא לדרך בפעם ה-74 פסטיבל הקולנוע של ונציה, פסטיבל הסרטים הותיק בעולם. בשנים האחרונות דומה כי בעוד פסטיבל קאן התקבע כזירה בה רוב היוצרים האירופאים מעדיפים לחשוף את סרטיהם, ונציה הוא הראשון מבין הפסטיבלים אשר מהווים עמדת זינוק למירוץ לפרס האוסקר, מה שמוביל לשפע מרתק של סרטים דוברי אנגלית, אבל לא רק - בכל שנה נחשפות בפסטיבל… להמשך קריאה
תגובות אחרונות