20 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
צריך להודות לפסטיבל ירושלים. או לקלל אותו. כבר שנתיים שאני מנסה לכתוב על מיכאלאנג'לו אנטוניוני ולא מצליח. אומנם בבלוג הקודם בו כתבתי פרסמתי שני טקסטים על ל'אוונטורה (L'avventura) שלו, אך היה בהם משהו התחלתי, הסבר כללי מדי, שלא נוגע במהות. אולי זו מהות שלא ניתן לגעת בה כי הרי הסרטים מדברים יותר טוב בעד עצמם אצל אנטוניוני בצורה קיצונית יותר מאצל יוצרים אחרים. למרות… להמשך קריאה
15 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
מאז הערת שוליים לפני כשנה, עלו למסכי הקולנוע בארץ לא מעט סרטים ישראלים עלילתיים, אשר זכו מן הקהל הרחב ליחס שנע בין התעלמות לבוז זועם. היו אולי כמה שכשלו מעט פחות, אבל לא היה שום סרט ישראלי שהפך למדובר באמת מחוץ לקבוצה היחסית מצומצמת של אנשי תעשיית הקולנוע והכתיבה על קולנוע. הדבר הזה אמור להשתנות החל מהשבוע עם עליית סרטו החדש של… להמשך קריאה
10 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
הסיכוי להסכמה עם שופטים בתחרות שהכילה מאות סרטים הוא בלתי אפשרי - וגם בפסטיבל הנוכחי זה לא קרה לי. את הזוכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הצלחתי לפספס, אבל את שאר הזוכים בתחרות הבינלואמית ראיתי ולמרות שכולם נראים כיצירות של במאים בעלי כישרון - השופטים כנראה ראו משהו שאני לא. או אולי לא ראו משהו שאני כן ראיתי בסרטים שכלל לא הגיעו… להמשך קריאה
9 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
תתפלאו, אבל לפחות עבורי הדיקטטור (The Dictator) אינו הסרט הכי וולגרי שעולה לאקרנים בארץ השבוע. סרטה החדש של ג'ולי דלפי יומיים בניו יורק (Two Days in New York) עוקף אותו בכמות האיברים המוצנעים הצצים לפתע, דיון על הפרשות שונות ועיסוק בנושאים אינטימיים בסיטואציות לא מתאימות. לא משהו שצריך להפתיע את מי שראה את 2 ימים בפריז, שהסרט הנוכחי הוא סוג של המשך… להמשך קריאה
7 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
בסופו של דבר, הכאב הגופני הכריע את התענוג הנפשי וביום השלישי של הפסטיבל נאלצתי לצאת באמצע מאחת ההקרנות ולוותר על הקרנת "פרוייקט אחרת" בערב עקב צינון קשה שתקף אותי ביום שלישי. ובכל זאת, גם היום השני והשלישי לפסטיבל הניבו לא מעט סרטים מעניינים ומפגשים עם יוצרים מרתקים. [caption id="attachment_6679" align="alignnone" width="640"] מתוך "סיפורים קפואים", פירוט בהמשך[/caption] המשך… להמשך קריאה
4 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
פוסט זה נכתב עם חיוך מרוח על הפנים. היום הראשון של פסטיבל סרטי הסטודנטים בסינמטק התעלה על כל הציפיות שלי לגבי אווירה ולגבי איכות הסרטים. תענוג לצפות בסרטים, מוקף בעשרות צעירים מן הארץ והעולם שנושמים קולנוע, יוצרים קולנוע ומתווכחים על קולנוע. לדעתי זה גם משפר את הצפייה, כפי שהיה המקרה לגבי מספר סרטים בהם צפיתי בפסטיבל בפעם השנייה. האולמות, לפחות בהקרנות… להמשך קריאה
1 ביוני 2012 מאת עופר ליברגל
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… להמשך קריאה
30 במאי 2012 מאת עופר ליברגל
מנפלאות הפסטיבלים: תמיד יש אירוע שמחמיצים. רצה הגורל וביום חמישי ה-7.6 אני כבר מחויב לכנס הבוגרים של החוג לקולנוע, וכך אחמיץ אולי את האירוע הקולנועי החשוב ביותר בעיניי בפסטיבל סרטי הסטודנטים הנוכחי. אירוע קולנועי שהוא אחד מן האירועים החשובים ביותר של השנה. אירוע שחכיתי לו מספר שנים. הכוונה היא להקרנת עותק משוחזר של האימא והזונה (La maman et la putain, The… להמשך קריאה
20 במאי 2012 מאת עופר ליברגל
תחביב מוזר, לעמוד מחוץ לבית קולנוע במטרה לצותת לשיחות של היוצאים מסרטים ישראלים אהובים. למשל, לראות את המגוון הרחב של נושאי ויכוח שעורר "ואלס עם באשיר". אבל ביציאה מן ה"ההתחלפות" דומה כי אלו אשר שרדו עד סוף הסרט מתחלקים לשתי קבוצות. העיקרית תוקפת את הסרט על היותו "יומרני" מדי ועל כך שהוא לא כזה עמוק ביחס לאנטוניוני /טרקובסקי / ג'וס… להמשך קריאה
13 במאי 2012 מאת עופר ליברגל
יש משהו מוזר בכתיבת ניתוח על הסרט הנוקמים (The Avengers) משום שהחסרון הבולט של הסרט בעיניי (חוץ מהתלת מימד) הוא פשטנות יחסית. כלומר, הוא לא חוקר את הגיבורים שלו לעומק, דוגמת כריסטופר נולאן. מצד שני, הדבר נעשה לעיתים נדירות בסרטי גיבורי על ולעומת הסרטים הקודמים, שהציגו את הדמוית שבו, ייתכן ולנוקמים יש בכל זאת משהו לומר. כלומר, בעצם לכל סרט יש משהו… להמשך קריאה
צריך להודות לפסטיבל ירושלים. או לקלל אותו. כבר שנתיים שאני מנסה לכתוב על מיכאלאנג'לו אנטוניוני ולא מצליח. אומנם בבלוג הקודם בו כתבתי פרסמתי שני טקסטים על ל'אוונטורה (L'avventura) שלו, אך היה בהם משהו התחלתי, הסבר כללי מדי, שלא נוגע במהות. אולי זו מהות שלא ניתן לגעת בה כי הרי הסרטים מדברים יותר טוב בעד עצמם אצל אנטוניוני בצורה קיצונית יותר מאצל יוצרים אחרים. למרות… להמשך קריאה
מאז הערת שוליים לפני כשנה, עלו למסכי הקולנוע בארץ לא מעט סרטים ישראלים עלילתיים, אשר זכו מן הקהל הרחב ליחס שנע בין התעלמות לבוז זועם. היו אולי כמה שכשלו מעט פחות, אבל לא היה שום סרט ישראלי שהפך למדובר באמת מחוץ לקבוצה היחסית מצומצמת של אנשי תעשיית הקולנוע והכתיבה על קולנוע. הדבר הזה אמור להשתנות החל מהשבוע עם עליית סרטו החדש של… 
הסיכוי להסכמה עם שופטים בתחרות שהכילה מאות סרטים הוא בלתי אפשרי - וגם בפסטיבל הנוכחי זה לא קרה לי. את הזוכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הצלחתי לפספס, אבל את שאר הזוכים בתחרות הבינלואמית ראיתי ולמרות שכולם נראים כיצירות של במאים בעלי כישרון - השופטים כנראה ראו משהו שאני לא. או אולי לא ראו משהו שאני כן ראיתי בסרטים שכלל לא הגיעו… 
תתפלאו, אבל לפחות עבורי הדיקטטור (The Dictator) אינו הסרט הכי וולגרי שעולה לאקרנים בארץ השבוע. סרטה החדש של ג'ולי דלפי יומיים בניו יורק (Two Days in New York) עוקף אותו בכמות האיברים המוצנעים הצצים לפתע, דיון על הפרשות שונות ועיסוק בנושאים אינטימיים בסיטואציות לא מתאימות. לא משהו שצריך להפתיע את מי שראה את 2 ימים בפריז, שהסרט הנוכחי הוא סוג של המשך… 
בסופו של דבר, הכאב הגופני הכריע את התענוג הנפשי וביום השלישי של הפסטיבל נאלצתי לצאת באמצע מאחת ההקרנות ולוותר על הקרנת "פרוייקט אחרת" בערב עקב צינון קשה שתקף אותי ביום שלישי. ובכל זאת, גם היום השני והשלישי לפסטיבל הניבו לא מעט סרטים מעניינים ומפגשים עם יוצרים מרתקים. [caption id="attachment_6679" align="alignnone" width="640"] מתוך "סיפורים קפואים", פירוט בהמשך[/caption] המשך… 
פוסט זה נכתב עם חיוך מרוח על הפנים. היום הראשון של פסטיבל סרטי הסטודנטים בסינמטק התעלה על כל הציפיות שלי לגבי אווירה ולגבי איכות הסרטים. תענוג לצפות בסרטים, מוקף בעשרות צעירים מן הארץ והעולם שנושמים קולנוע, יוצרים קולנוע ומתווכחים על קולנוע. לדעתי זה גם משפר את הצפייה, כפי שהיה המקרה לגבי מספר סרטים בהם צפיתי בפסטיבל בפעם השנייה. האולמות, לפחות בהקרנות… 
יש יוצרי קולנוע אשר ניתן לזהות את הסגנון הייחודי שלהם בכל סרט שהם מביימים, כמעט בכל סצנה. ויש את ווס אנדרסון, שהוא מקרה הרבה יותר קיצוני של התופעה - הוא פיתח סגנון שאומנם מושפע מידע קולנועי רחב והשפיע בעצמו על לא מעט יוצרים, אבל דומה כאילו הוא מנתהל בתוך יקום סגנוני נבדל משאר העולם. הסרטים של ווס אנדרסון נראים כאילו… 
מנפלאות הפסטיבלים: תמיד יש אירוע שמחמיצים. רצה הגורל וביום חמישי ה-7.6 אני כבר מחויב לכנס הבוגרים של החוג לקולנוע, וכך אחמיץ אולי את האירוע הקולנועי החשוב ביותר בעיניי בפסטיבל סרטי הסטודנטים הנוכחי. אירוע קולנועי שהוא אחד מן האירועים החשובים ביותר של השנה. אירוע שחכיתי לו מספר שנים. הכוונה היא להקרנת עותק משוחזר של האימא והזונה (La maman et la putain, The… 
תחביב מוזר, לעמוד מחוץ לבית קולנוע במטרה לצותת לשיחות של היוצאים מסרטים ישראלים אהובים. למשל, לראות את המגוון הרחב של נושאי ויכוח שעורר "ואלס עם באשיר". אבל ביציאה מן ה"ההתחלפות" דומה כי אלו אשר שרדו עד סוף הסרט מתחלקים לשתי קבוצות. העיקרית תוקפת את הסרט על היותו "יומרני" מדי ועל כך שהוא לא כזה עמוק ביחס לאנטוניוני /טרקובסקי / ג'וס… 
יש משהו מוזר בכתיבת ניתוח על הסרט הנוקמים (The Avengers) משום שהחסרון הבולט של הסרט בעיניי (חוץ מהתלת מימד) הוא פשטנות יחסית. כלומר, הוא לא חוקר את הגיבורים שלו לעומק, דוגמת כריסטופר נולאן. מצד שני, הדבר נעשה לעיתים נדירות בסרטי גיבורי על ולעומת הסרטים הקודמים, שהציגו את הדמוית שבו, ייתכן ולנוקמים יש בכל זאת משהו לומר. כלומר, בעצם לכל סרט יש משהו…
תגובות אחרונות