• עשר לסריטה: פתיחת חגיגות יום ההולדת העגול
  • עשר לסריטה: מסע בין פוסטים באוצרות אישית
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 26
  • פרסי אופיר 2020: רשימת המועמדים המלאה
  • מה לראות בפסטיבל סרטי הסטודנטים 2020
  • סיכום שנת תש״פ בקולנוע הישראלי
  • תמיד השטן
  • ״חמודות״, סקירת נטפליקס
  • השמרטפית מכה שנית
  • פרסי אופיר 2020: החמישיות של סריטה
  • ״אני חושבת לגמור עם זה״, סקירת נטפליקס

"השמרטפית מכה שנית", סקירת נטפליקס

13 בספטמבר 2020 מאת לירון סיני
במהלך הצפייה בסרט ההמשך לקומדיית האימה החביבה עליי מהשנים האחרונות חשבתי שזה היה צפוי. הייתי צריכה לראות את הכשלון של הסרט בא, כמאמר השיר, זו תאונה שחיכתה להתרחש. ולא, גם הערה על סרטי המשך טובים לא תושיע אותו. לא היא, ולא כל אזכור או מחווה אחרים שהוא מתאמץ להכניס כדי לסחוט קמצוץ של התלהבות. "השמרטפית מכה שנית" (היי, לפחות זה… להמשך קריאה

"רומן גורלי", סקירת נטפליקס

20 ביולי 2020 מאת לירון סיני
פעם לסרטים היו שמות ראויים בעברית. במיוחד כשרובם חלקו את אותם שמות תואר או פעולות. הכל היה פשוט יותר כשכל פארודיה מתה מצחוק, כל סרט מתח היה גורלי וכל סרט אקשן (ואולי אימה) היה קטלני. הסתבכנו והתפתחנו מאז, אבל כמו כל דבר שעושה קאמבק מהאייטיז אפשר להיתקל שוב בתרגומי שמות גנריים. והם אוצרים בחובם הבטחה לעולם ברור ולפעמים אפילו משובח,… להמשך קריאה

"נחשים על המטוס": נורא כמו שזה נראה?

15 ביוני 2020 מאת לירון סיני
הטקסט הזה היה אמור להיות כתוב אחרת. יש סרטים שהזיכרון שלהם צרוב בתודעה גם אם לא ראית אותם, כי דיברו עליהם מספיק, כי הטריילר היה מספיק מלהיב או מוזר, או כי יש בהם משפט מפתח אחד שאי אפשר לשכוח. "נחשים על המטוס" (Snakes on a Plane), בבימוי במאי הפעלולים דייויד ר. אליס המנוח, הוא תמצית של רושם נטול צפייה ומעורר… להמשך קריאה

אונס ונקמה בקולנוע – פרק 8: "הזמיר"

15 במאי 2020 מאת לירון סיני
אחת השאלות בביקורת קולנוע בעיניי היא למי הסרט מיועד. או יותר מדויק, מי ייהנו ממנו. כי לצד עניינים קצת יותר אובייקטיביים למראית עין, כמו רמת כתיבת התסריט, טיב המשחק, איכות הצילום וחבורתם, הרבה מאוד מהעמדות לגבי קולנוע או כל פיסת תרבות שהיא תלויות בטעם אישי. ככל שהסרט מוצא חן בעיני יותר אנשים האם הוא בהכרח "טוב" יותר? אם היינו מודדים… להמשך קריאה

"קאטס", האם הסרט באמת נורא כמו שזה נראה?

24 באפריל 2020 מאת לירון סיני
-"את לא תרצי לכתוב כלום. באמת שהוא מוחץ את הרוח האנושית." ובכן, אי אפשר לומר שלא הזהירו אותי מפני ההפקה הקולנועית המפוקפקת של התקופה, זו שיש סיכוי שתחזיק בתואר הזה גם אם הקורונה תיעלם ובתי הקולנוע יתמלאו שוב כמו בחלום נפלא. אורון, שמילותיו מצוטטות כאן למעלה, ממש לא היחיד שהביע סלידה עזה מהדבר שביים טום הופר (זוכה האוסקר על "נאום… להמשך קריאה

"משחקי ציד", סקירה

3 באפריל 2020 מאת לירון סיני
מאוד הולם שסרט שעוסק בין היתר בשנאה הדדית הצליח למנף תחושות דומות למסע הקידום שלו. זה קרה כמה חודשים טובים אחרי ש"משחקי ציד" (The Hunt) כמעט ונקבר מתחת לעוד התבטאות של דונלד טראמפ נגד הוליווד. זה, והעובדה שהיוצרים הניחו שזה לא תזמון טוב להפיץ סרט על אנשים שצדים אנשים אחרים עם נשק חם, כשבדיוק התרחש עוד פיגוע ירי המוני בארצות… להמשך קריאה

כשהחיים הם סרט אימה: חמישה סרטים שמדבררים את הפחדים העכשוויים שלנו

25 במרץ 2020 מאת לירון סיני
לאחרונה כבר הסירו את הכסאות הצבעוניים שמעטרים את שוק לוינסקי בתל אביב, שלא נקבל רעיונות על התקהלות מידבקת. יש אובך בחוץ, ואחד ממוכרי התבלינים, הפנוי באופן יחסי לימים רגילים, מבדר לקוחה בודדת כשהוא משליך חופן תירס. הילולת יונים (טוב, משהו כמו 10 יונים) עטה על השלל. ואין להן מה למהר, לא באמת - אין עומס של הולכי רגל להימלט מהם,… להמשך קריאה

״Color Out of Space״, סקירה

16 בפברואר 2020 מאת לירון סיני
יש סרטים שעצם הקיום שלהם קורא להנמכת ציפיות, אימה זעירה מפני הבאות או לפחות חשש קל. הבמאי, ריצ'רד סטנלי, לא ממש ביים סרט עלילתי באורך מלא מאז שפוטר מ"אי המסתורין של ד''ר מורו" ב-1996, הפקה שידועה בהיותה כישלון מהדהד לאחר רצף של תרחישים מצערים. השחקן הראשי הוא ניקולס קייג', האהוב אך הנלעג בו זמנית, והעלילה היא עיבוד לסיפור של ה.… להמשך קריאה

סיכום 2019: סרטי הקולנוע כחשבון נפש של התקופה

27 בדצמבר 2019 מאת לירון סיני
במשך זמן מה הייתי משוכנעת שסיכום השנה על מוזיקה בקולנוע, כמו שכתבתי בשנה שעברה, יהפוך לסיכום הקבוע השנתי שלי כאן בסריטה. אבל למרות שהשנה היו סרטים בולטים שהמוזיקה נכחה בהם באופן מהותי כחלק מהנרטיב או כמוטיב כמו "אהבה בימים קרים", "ווקס לוקס" אליו לא הצלחתי להתחבר, "Her Smell" שעדיין לא לגמרי זמין לצפייה ועוד עניינים מתישים כמו "רוקטמן" - הם… להמשך קריאה

"יד אבודה" (I Lost My Body), סקירת נטפליקס

2 בדצמבר 2019 מאת לירון סיני
לפני הסקירה עצמה: מי שעוקבת ועוקב אחרי סריטה יודעים כנראה שאני קצת אחרת עכשיו. אני יודעת שכחלק מהדברים שישתנו ולעולם לא ישובו לאופן שבו היו קודם, גם הכתיבה שלי על קולנוע הולכת להיות אחרת במידת מה. אל דאגה, הטעם שלי עדיין אותו הטעם, החיבה הבלתי מסויגת לסרטי אימה חיה ובועטת, כולל כאלו שמערבים הורות וילדים מקריפים כאלמנט מהותי בה. גם… להמשך קריאה