12 באפריל 2024 מאת לירון סיני
קשה שלא לרצות לעשות רומנטיזציה לסיפור של איימי וויינהאוס ז"ל. היא מתה מהרעלת אלכוהול ששברה סופית את הגוף שלה, שעבר בולימיה ארוכת שנים, וגם התמכרות להרואין ולאלכוהול. זה קרה אחרי תקופת פיכחות ארוכה, בגיל 27. לפני כן היו הצלחה מטאורית של זמרת עם קול וסגנון שכמו נתלשו מחוץ לזמן ונחתו בשנות ה-2000 המתחכמות כדי לחמם אותנו, להלהיב אותנו, לזכות בכל… להמשך קריאה
31 במרץ 2024 מאת לירון סיני
אלו עדיין ימים משונים, וכל עיסוק בעולם תוכן כבד שאיננו המלחמה בתוכה החיים שלנו מתנהלים מרגיש לפרקים תלוש, מנותק. זה לא תירוץ לכך שלא עלו כאן תכנים חדשים על תת הז'אנר אונס ונקמה בקולנוע תקופה ארוכה. אני מודה, גם בשגרה כשיש לך אפשרות להשלים עוד פער ב"חניבעל" המרהיבה, לתת צ'אנס לאימה בדיסני פלוס על שעון ביולוגי מתקתק (טעות, אני לא… להמשך קריאה
23 במרץ 2024 מאת לירון סיני
"יש משהו לא בסדר איתך. גם אצלי". ככה מסכם נוקס (Knox, מגולם על ידי קונור מקגרגור, לוחם ואלוף MMA ומתאגרף) את מה שאמור להיות התמצית והשיא של העימותים ראש בראש שלו ושל דלטון (ג'ייק ג'ילנהול), ב"שומר הברים" (Road House), החדש. הסרט מבוסס בקווי עלילה כלליים עם כמה מחוות לסרט מ-1989, דאג לימן ביים לפי תסריט של אנתוני בגרוזי וצ'אק מונדרי,… להמשך קריאה
22 במרץ 2024 מאת לירון סיני
"בקרבות אף אחד לא מנצח" - משיב דלטון (פטריק סווייזי המנוח), נטול חולצה וחבול, לרופאה אליזבט (קלי לינץ') שתוקעת בו סיכות כדי לסגור חתך טרי, כשזו שואלת אם הוא ניצח בעימות שהוביל אותו אל חדר המיון לפנות בוקר. בזמן שהם מנהלים שיחה עמוקה יחסית לשעה ולזווית הצילום - הוא מדבר אליה פחות או יותר דרך בית השחי שלו, כי הפצע… להמשך קריאה
16 במרץ 2024 מאת לירון סיני
טוב, לפני הכל הבה אוציא את זה, ואז נוכל להמשיך: אי אפשר שלא להתייחס לשם העברי של "Damsel"', סרט ההרפתקאות שנטפליקס הוציאה ביום האישה הבינלאומי. קודם כל, הוא יושב נהדר עם שמה של השחקנית בתפקיד הראשי. "אם אין נסיך לי" - מילי בובי בראון לי. בראבו, מתורגמני פרילנס של נטפליקס שאולי לא מקבלות תשלום שווה ערך לעבודה שהן עושות, אבל… להמשך קריאה
12 במרץ 2024 מאת לירון סיני
"כל הבחירות שלנו נעשה כדי לשקף ולעמת אותנו עם ההווה, לא לומר 'תראו מה עשו אז', יותר 'מה אנחנו עושים עכשיו'. הסרט שלנו מראה לאן דה-הומניזציה מובילה כשהיא בשיא הקיצוני שלה. היא עיצבה את כל העבר וההווה שלנו. עכשיו, אנחנו עומדים כאן כאנשים שמפריכים את החטיפה של היהדות והשואה על ידי כיבוש שהוביל לקונפליקט עבור כל כך הרבה אנשים חפים… להמשך קריאה
25 בפברואר 2024 מאת לירון סיני
אם התחושה היא, לאחרונה, שאנחנו בשקיעה בתוך חול טובעני, לפעמים לאט ולפעמים בבת אחת, אבל כל הזמן מתוך מאבק להיחלץ שרק מעמיס עוד קשיים, צפייה נעימה היא סוג של תרפיה. היא לא חייבת להוות בריחה מהמציאות, יש מספיק תכנים בדיוניים שמספקים שיקוף וגם ככה הדעת נודדת כל הזמן אל הכאן והעכשיו המתמשך, הבלתי נסבל, מאז ה-7 באוקטובר. אבל כשהסרט שלפנינו… להמשך קריאה
27 בינואר 2024 מאת לירון סיני
לפני הכל בואו נתנחם בשמחה זעירה ולא חשובה בימים אלה, והיא האפשרות לראות בקולנוע את "מסכנים שכאלה" (Poor Things). סרט חדש, מדובר, מועמד ל-11 אוסקרים, בזמן הנכון רגע אחרי ההכרזה על המועמדויות. להשתקע מול מסך ענק לשעתיים ועשר דקות לערך, ולדעת על מה כל הרחשים. כמו הילולת הצפייה ב"ברבי", לפני מה שמרגיש כמו שנים אינספור. האזכור של שני הסרטים זה לצד… להמשך קריאה
21 בינואר 2024 מאת לירון סיני
היאבקות היא בידור אמנותי, מופע עם נראטיב ודמויות שמקבלות בו נתח מהותי ממה שמרכיב את הדבר עצמו. יש בו חשיבות לכישורי משחק ורטוריקה מעבר ליכולות הגופניות של מי שמבצעים אותו. אפשר לקרוא להם מתאבקים, אפשר באותה מידה כמעט לקרוא להם שחקנים, אולי רקדנים, בפעילות תחרותית אגרסיבית שמגיעה עם הסיכונים הפיזיים והנפשיים שלה, כמו כל תחום פרפורמטיבי אתגרי ואינטנסיבי. וכמו בכל… להמשך קריאה
5 בינואר 2024 מאת לירון סיני
יש סוג של חלוקה גסה, אם תרצו, בין יצירות שהן "חשובות" לבין יצירות שהן "מבדרות". הראשונות ניכרות, על פניו, ברצינות ובמסר שהן מבקשות להעביר, ואלו נחשבות כמו קולנוע (ואמנות בכלל) עם ערך. משהו מעבר לבידור ולהנאה שבצפייה במשהו יפה מאוד, או עשוי לעילא, או מוזר, או מצחיק, או מפחיד, או מסעיר וכן הלאה. יצירות שמעבר לכך שהן גורמות לנו להרגיש… להמשך קריאה
קשה שלא לרצות לעשות רומנטיזציה לסיפור של איימי וויינהאוס ז"ל. היא מתה מהרעלת אלכוהול ששברה סופית את הגוף שלה, שעבר בולימיה ארוכת שנים, וגם התמכרות להרואין ולאלכוהול. זה קרה אחרי תקופת פיכחות ארוכה, בגיל 27. לפני כן היו הצלחה מטאורית של זמרת עם קול וסגנון שכמו נתלשו מחוץ לזמן ונחתו בשנות ה-2000 המתחכמות כדי לחמם אותנו, להלהיב אותנו, לזכות בכל… להמשך קריאה
אלו עדיין ימים משונים, וכל עיסוק בעולם תוכן כבד שאיננו המלחמה בתוכה החיים שלנו מתנהלים מרגיש לפרקים תלוש, מנותק. זה לא תירוץ לכך שלא עלו כאן תכנים חדשים על תת הז'אנר אונס ונקמה בקולנוע תקופה ארוכה. אני מודה, גם בשגרה כשיש לך אפשרות להשלים עוד פער ב"חניבעל" המרהיבה, לתת צ'אנס לאימה בדיסני פלוס על שעון ביולוגי מתקתק (טעות, אני לא… להמשך קריאה
"יש משהו לא בסדר איתך. גם אצלי". ככה מסכם נוקס (Knox, מגולם על ידי קונור מקגרגור, לוחם ואלוף MMA ומתאגרף) את מה שאמור להיות התמצית והשיא של העימותים ראש בראש שלו ושל דלטון (ג'ייק ג'ילנהול), ב"שומר הברים" (Road House), החדש. הסרט מבוסס בקווי עלילה כלליים עם כמה מחוות לסרט מ-1989, דאג לימן ביים לפי תסריט של אנתוני בגרוזי וצ'אק מונדרי,… להמשך קריאה
"בקרבות אף אחד לא מנצח" - משיב דלטון (פטריק סווייזי המנוח), נטול חולצה וחבול, לרופאה אליזבט (קלי לינץ') שתוקעת בו סיכות כדי לסגור חתך טרי, כשזו שואלת אם הוא ניצח בעימות שהוביל אותו אל חדר המיון לפנות בוקר. בזמן שהם מנהלים שיחה עמוקה יחסית לשעה ולזווית הצילום - הוא מדבר אליה פחות או יותר דרך בית השחי שלו, כי הפצע… להמשך קריאה
טוב, לפני הכל הבה אוציא את זה, ואז נוכל להמשיך: אי אפשר שלא להתייחס לשם העברי של "Damsel"', סרט ההרפתקאות שנטפליקס הוציאה ביום האישה הבינלאומי. קודם כל, הוא יושב נהדר עם שמה של השחקנית בתפקיד הראשי. "אם אין נסיך לי" - מילי בובי בראון לי. בראבו, מתורגמני פרילנס של נטפליקס שאולי לא מקבלות תשלום שווה ערך לעבודה שהן עושות, אבל… להמשך קריאה
"כל הבחירות שלנו נעשה כדי לשקף ולעמת אותנו עם ההווה, לא לומר 'תראו מה עשו אז', יותר 'מה אנחנו עושים עכשיו'. הסרט שלנו מראה לאן דה-הומניזציה מובילה כשהיא בשיא הקיצוני שלה. היא עיצבה את כל העבר וההווה שלנו. עכשיו, אנחנו עומדים כאן כאנשים שמפריכים את החטיפה של היהדות והשואה על ידי כיבוש שהוביל לקונפליקט עבור כל כך הרבה אנשים חפים… להמשך קריאה
אם התחושה היא, לאחרונה, שאנחנו בשקיעה בתוך חול טובעני, לפעמים לאט ולפעמים בבת אחת, אבל כל הזמן מתוך מאבק להיחלץ שרק מעמיס עוד קשיים, צפייה נעימה היא סוג של תרפיה. היא לא חייבת להוות בריחה מהמציאות, יש מספיק תכנים בדיוניים שמספקים שיקוף וגם ככה הדעת נודדת כל הזמן אל הכאן והעכשיו המתמשך, הבלתי נסבל, מאז ה-7 באוקטובר. אבל כשהסרט שלפנינו… להמשך קריאה
לפני הכל בואו נתנחם בשמחה זעירה ולא חשובה בימים אלה, והיא האפשרות לראות בקולנוע את "מסכנים שכאלה" (Poor Things). סרט חדש, מדובר, מועמד ל-11 אוסקרים, בזמן הנכון רגע אחרי ההכרזה על המועמדויות. להשתקע מול מסך ענק לשעתיים ועשר דקות לערך, ולדעת על מה כל הרחשים. כמו הילולת הצפייה ב"ברבי", לפני מה שמרגיש כמו שנים אינספור. האזכור של שני הסרטים זה לצד… להמשך קריאה
היאבקות היא בידור אמנותי, מופע עם נראטיב ודמויות שמקבלות בו נתח מהותי ממה שמרכיב את הדבר עצמו. יש בו חשיבות לכישורי משחק ורטוריקה מעבר ליכולות הגופניות של מי שמבצעים אותו. אפשר לקרוא להם מתאבקים, אפשר באותה מידה כמעט לקרוא להם שחקנים, אולי רקדנים, בפעילות תחרותית אגרסיבית שמגיעה עם הסיכונים הפיזיים והנפשיים שלה, כמו כל תחום פרפורמטיבי אתגרי ואינטנסיבי. וכמו בכל… להמשך קריאה
יש סוג של חלוקה גסה, אם תרצו, בין יצירות שהן "חשובות" לבין יצירות שהן "מבדרות". הראשונות ניכרות, על פניו, ברצינות ובמסר שהן מבקשות להעביר, ואלו נחשבות כמו קולנוע (ואמנות בכלל) עם ערך. משהו מעבר לבידור ולהנאה שבצפייה במשהו יפה מאוד, או עשוי לעילא, או מוזר, או מצחיק, או מפחיד, או מסעיר וכן הלאה. יצירות שמעבר לכך שהן גורמות לנו להרגיש… להמשך קריאה
תגובות אחרונות