״אני יודע מה עשית בקיץ האחרון״, סקירה לגרסת 2025

כחלק מהניסיון המתמיד של הוליווד למציאת פתרונות לא יצירתיים להבאת הקהל לאולמות ועשיית עוד כסף, ראשי האולפנים השונים התחילו בשנים האחרונות להחיות מחדש סרטי אימה קלאסיים ואהובים יותר או פחות, וליצור להם המשכוני מורשת (או באנגלית Legacy sequels), סרטים שבדרך-כלל מתרחשים כמה עשורים אחרי הסרט או הסרטים המקוריים, לעיתים אף מוחקים מהתודעה סרטי המשך אחרים שנעשו בדרך, משלבים שחקנים חדשים וצעירים שיובילו את הפרנצ'ייז קדימה לצד כמות נכבדת של שחקנים מהסרט המקורי והאהוב. המשכוני המורשת שואפים להביא את הסרטים האלו לקהל חדש, כשהם מעדכנים את העולם והנרטיב והדמויות המרכזיות ככה שיתאימו לזמנים המודרניים, לצד החזרת המעריצים המקוריים בזכות לחיצה חזקה על כפתורי הנוסטלגיה עם חזרתם של השחקנים המקוריים והפיכת הסרט המקורי ודמויותיו לאגדה בתוך הסרט החדש.

אחרי שסרטים כמו "צעקה", "ליל המסיכות", "המנסרים מטקסס" ו"קנדימן" (אם למנות כמה) זכו לטיפול הקולנועי הזה עם דרגות שונות של הצלחה, הגיע תורו של עוד פרנצ'ייז אימה לקבל המשך מורשת – "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" (I Know What You Did Last Summer), שגרסתו המקורית יצאה בשנת 1997 והמשכו, "אני עדיין יודע מה עשית בקיץ האחרון", כשנה לאחר-מכן. היה גם סרט שלישי נשכח שיצא ישירות לוידיאו בשנת 2006 ועוד סדרה טלוויזיה משנת 2021 שבוטלה אחרי עונה אחת. לאורך העשור האחרון נעשו ניסיונות להחיות את הפרנצ'ייז, אחד מהם על-ידי אחד מיוצרי האימה האהובים בעולם, מייק פלנגן, שהציע לעשות ריבוט מוחלט העומד בפני עצמו ולא קשור לסרטים המקוריים. הפרויקט הזה לא קרם עור וגידים, ובסופו של דבר התקבלה ההחלטה לייצר המשכון מורשת "רגיל", בהובלתה של הבמאית והתסריטאית ג'ניפר קייטין רובינסון, אחרי ההצלחה של סרטה הקודם, "עושות נקמה" המפתיע והנהדר שהופץ בנטפליקס בשנת 2022.

"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" גרסת 2025 עוקב אחרי אותם סימני דרך נרטיביים של הסרט המקורי מ-97', עם שינויים מסוימים: אווה (צ'ייס סוי וונדרס) חוזרת הביתה לעיירה סאות'פורט שבצפון קרוליינה עבור מסיבת האירוסין של חברתה הטובה ביותר, דניקה (מדלין קליין), לטדי (טייריק וות'רס). היא פוגשת באקס שלה, מיילו (ג'ונה האוור-קינג) ובחברה ישנה עימה לא שמרה על קשר בשם סטיבי (שרה פידג'ן). החבורה העליזה יוצאת לסיבוב בעיירה שכולל אלכוהול וקצת סמים קלים אחרי המסיבה, אבל הלילה הזה נגמר רע כאשר הם גורמים בטעות לתאונה שנגמרת במוות של אדם אלמוני. החבורה מנקה את העקבות שלה ונשבעת לא לדבר על המקרה. בדיוק שנה לאחר-מכן, אווה שוב חוזרת לסאות'פורט, שוב עבור מסיבת אירוסין של דניקה, הפעם לגבר אחר. אבל הפעם, החבורה מתחילה לקבל איומים מטרידים ממישהו שטוען כי הוא יודע מה הם עשו בקיץ האחרון.

אם להמשכון המורשת של "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" היה יתרון אחד על פני שאר חבריו, זה שהוא ממשיך ומתבסס על סרט שאמנם היה די פופולרי, אבל לא איכותי במיוחד. צפייה חוזרת בסרט המקורי מגלה סרט אימה נוסטלגי וכיפי מצד אחד, אבל בעיקר מטופש ושטחי להחריד, שהתיישן מאוד בשלושת העשורים האחרונים. במקום שבו המשכוני המורשת האחרים צריכים להתחרות באיכות של הסרטים עליהם הם מתבססים ולנסות ולעמוד ברף שלהם, במקרה הנוכחי הרף הוא די נמוך מלכתחילה. הייתה כאן הזדמנות פז לקחת את הפרנצ'ייז הזה כמה צעדים קדימה ולעשות ממנו משהו אחר, טוב יותר ועמוק יותר. לצערי, הבמאית ושותפה לכתיבת התסריט סם לנסקי נצמדו כל-כך לחוקים, השבלונות והשפה של הסרט המקורי, שיצאה להם הגרסה הכי גרועה שניתן היה לדמיין: לא רק סרט שמרגיש דומה מדי לסרט הראשון בלי שום חידושים מעניינים או מרגשים, אלא גם אחד שבגלל ההיצמדות הפנאטית שלו לקודמו מרגיש כמו צל חיוור שלו, חיקוי זול שלא מצליח להצדיק את קיומו.

התסריט רע במיוחד, והוא מתגלה במערומיו בעיקר כאשר הוא כן מנסה לכאורה לעשות דברים קצת אחרת ולצאת מהנתיב הנרטיבי שמכתיב המקור. ניתן לראות בבירור כמה הוא חסר השראה ועצלני, עם בחירות סיפוריות משעממות וברורות מאליהן וטוויסטים לא מפתיעים, חסרי היגיון ולא מנומקים. הדמויות החדשות חסרות כל עומק או איפיון אמיתי, עד כדי כך הכתיבה מרושלת שאנחנו לא מקבלים שום מידע ממשי על הדמות הראשית, אווה. אנחנו לא יודעים במה היא עובדת, מה היא עושה בחייה, מה סיפור הרקע שלה או מדוע עזבה את סאות'פורט. כמעט בכל פעם שרובינסון ולנסקי מנסים לתת הסברים למהלכים עלילתיים או בחירות שעושות הדמויות זה לא עובד, ונוצרת הרגשה של סרט שנע קדימה רק מכוח האינרציה שנותן לו הסרט המקורי, בלי שום יכולת לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. האינטגרציה של הדמויות מהסרט המקורי, בגילומם של ג'ניפר לאב יואיט ופרדי פרינז ג'וניור, אמנם מרגישה טבעית ולא כאילו ניסו לדחוף אותם לסרט החדש בכוח, אבל גם הם נשארים לצערי רק כקישוט נוסטלגי בלי עומק.

"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" כן בעל ערך בידורי מסוים, אם כי בעיקר לא בכוונה. ההומור שמנסים ליצור היוצרים לא עובד, אבל בשלב מסוים קשה להישאר אדיש לכמה הסרט הזה לא טוב, ואפשר להתחיל לצחוק עליו ועל הבחירות שלו. זה לא קורה באופן מודע, אלא באופן טבעי הרגשתי את עצמי, יחד עם לא מעט מאלו שחלקו איתי את הצפייה בסרט, מתחילים לצחוק או לגחך ברגעים לכאורה לא-נכונים, לא מהבדיחות הגרועות אלא מהסרט עצמו. גם אימה אמיתית אין בסרט הזה, הוא לא מבהיל או מבחיל או מדמם במיוחד, אין בו מיתות משוכללות או יצירתיות האופייניות לסרטי סלאשרים. במקום להתרגש, להיבהל או להיות מעוניין באופן אקטיבי במהלכים עלילתיים או בגורלן של הדמויות, מצאתי את עצמי נהנה מצפייה בקרקס של כשלונות קולנועיים: מהמשחק המוגזם וחסר העידון של הקאסט החדש והמקורי כאחד, שמרגיש מתאים יותר לסדרת נוער גרועה מאשר לסרט קולנוע; מרגעי כתיבה כה מביכים שהם כמעט מפוארים, הכוללים שורות דיאלוג ואינטראקציות אנושיות מלאכותיות ומכניות; ומהבימוי כל-כך חסר השראה שמאגד את הכל ביחד.

אני לא אשקר, הייתה בי ציפייה ש"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" החדש יצטרף לקבוצה המוצלחת של המשכוני המורשת לסרטי אימה. גם בגלל שהוא ממשיך סרט בינוני עם פרמיס מוצלח, מה שנותן לו לכאורה קרקע פורייה, כפי שכבר כתבתי, וגם בגלל זהות הקולנועית שמאחוריו. אני הייתי ממעריציו הגדולים והקולניים ביותר של "עושות נקמה", שהיה ההפתעה הכיפית ביותר של 2022. אבל כל הדברים שג'ניפר קייטין רובינסון הוכיחה שיש לה בסרטה הקודם – ההומור העוקצני, הבחירות הנרטיביות המפתיעות, היד הבטוחה על ההגה – פשוט מתפוגגים בסרטה החדש. לא ראיתי את כל המשכוני המורשת שיצאו, אבל אני מרגיש בנוח להגיד שגם אם "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" הוא לא הגרוע שבהם, הוא ללא ספק אחד מהגרועים ביותר. וגם אם אפשר היה לסלוח לו על דברים מסוימים, מגיעות דקות הסיום שלו. מבלי להיכנס לספוילרים, רק אגיד שהן הופכות את הכל לרע ונורא הרבה יותר.