סרטים חדשים: ״סופרמן״, ״ווינר״, ״שיעורים בפינגווינית״, ״להיות נאהבת״, ״פיניק המפלצת הירוקה שלי״

מבין ההרגלים המגונים שצברתי לאורך השנים, הכי מוזר שלי עד כה הוא להגיע לפוסט הקבוע של ימי חמישי בסריטה רק ביום שבת. זה שוב בגלל הנסיבות כמו בשבוע שעבר, מאזעקת בוקר שמשבשת אותי בחמישי עצמו ועד נסיבות משמחות כמו יום פריוויו של פסטיבל הקולנוע ירושלים שנערך אתמול, אבל זה ייפסק בשבוע הקרוב. זה שבו נפרסם כמה המלצות משלנו לפסטיבל שהוא גם של אור, אז נראה שהוא ממליץ על כל הסרטים, לפני הפתיחה שתיערך ביום חמישי ה-17.7. מבחינתי זה הדדליין גם לפרסום פוסט הסרטים החדשים הבא בתור, לפני שנתמלא כולנו באווירת חג ופסטיבל. עד אז, יש גם היצע טרי בבתי הקולנוע החל משלשום והיו לנו שלוש סקירות השבוע, בזכות עופר ולירון ושוב עופר. בלעדיהם היינו נפגשים פה רק פעם בשבוע, הזדמנות טובה להגיד להם תודה על הכתיבה ולכן תודה על הקריאה.

סופרמן (Superman) – האתחול המיוחל לסרטי גיבורי העל של וורנר/די-סי קומיקס מגיע, בדמות סרט ראשון על גיבור העל האייקוני של החברה. לא, לא באטמן, לשמחתי אני חייב להודות (יותר מדי גרסאות של האביר האפל לאחרונה), אלא איש הפלדה, יליד קריפטון, התקווה האמריקאית המעופפת והבלתי מנוצחת קאל-אל. או קלארק קנט כפי שהוא מכנה את עצמו בשפתנו, או פשוט סופרמן, הפעם בגילומו של דייויד קורנסווט (שאינו הנרי קאביל, או כך מספרים לנו). קנט יצטרך להתמודד לא רק עם אתגרים במערכת העיתון הידועה של מטרופוליס, ספציפית מול הקולגה לויס ליין (רייצ׳ל ברוסנהן), אלא בעיקר להיאבק על הרלוונטיות של סופרמן כמגדלור ערכי בעולם ציני וריקני. ניקולס הולט הוא לקס לותר, התעשיין ששואף לקרקע את האיש החזק בעולם, ויש עוד סופר-גיבורים בסרט של ג׳יימס גאן, שעבר את הכביש מהמתחרים במארוול (טרילוגיית ״שומרי הגלקסיה״). הטריילר חושף רבים מהם, אני שמתי עין על קריפטו הסופר-כלב, כמובן. הוא די מכתיב את הטון, מודיע בנביחה שלפנינו סרט מהנה אך מטופש.

שיעורים בפינגווינית (The Penguin Lessons) – הסרט עם השם השני הכי מוזר היום (חכו לסוף), לא באשמת התרגום וההפצה כמובן, הוא סיפור על ידידות בין אדם ובעל כנף. ספציפית, עיבוד לאוטוביוגרפיה של אדם בשם טום מישל, שהיה מורה לאנגלית בארגנטינה ופיתח קשר חברי עם פינגווין. בסרט מגלם אותו סטיב קוגן (שגילו כפול מכפי שהיה מישל בזמן ההתרחשויות), ואת התסריט עיבד שותפו של קוגן לכתיבה, ג׳ף פופ (״פילומינה״, ״למצוא את ריצ׳ארד״). השחקן הבריטי מגלם את הדמות הקבועה שלו שאינה אלן פארטרידג׳: מעין גרסה שלו עצמו בתור פוץ מתנשא וקפוץ שלומד לרדת אל העם. במקרה זה, העם הארגנטינאי של ימי ההפיכה הצבאית. זאת משום שמישל מגיעה אל המדינה הדרום-אמריקאית במרץ 1976, ממש ערב ההפיכה. הוא אמור להיות מורה לאנגלית בבית ספר יוקרתי לנערים מקומיים ממשפחות אמידות או מקורבות לשלטון, אבל מתקשה למצוא חדווה או מוטיבציה. הפינגווין שהוא מציל מכתם נפט ישנה את המצב, בסרט שביים פיטר קטנאו (״ללכת עד הסוף״).

זה מטוס, זו ציפור? האמת שכן, כי התמונה מתוך ״שיעורים בפינגווינית״

ווינר (Winner) – סיפור אמיתי מסוג אחר מאוד מחכה בסרט השלישי (!) על-פי חייה של ריאליטי ווינר. היא אינה מנצחת בתחרות כישרונות טלוויזיונית, זה פשוט השם שלה, אלא מדליפה של מסמכים מסווגים המוכיחים את התערבות רוסיה בבחירות 2016 בארה״ב. היה לנו כבר סרט תיעודי עם שמה המלא, את הסרט ההיברידי ״ריאליטי״ ובו גילמה אותה סידני סוויני, אז כנראה שהדבר ההגיוני לעשות הוא סרט שלישי עלילתי וביוגרפי שגרתי יותר בעשייה, עם שם משפחתה בלבד. הפעם מגלמת אותה אמיליה ג׳ונס (״קודה״), כצעירה ממדינת טקסס שרוצה לשרת את המדינה שלה אבל נתקלת בחומרים שמערערים את ביטחונה בעת עבודתה הזוטרה בסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית. סוזנה פוגל (״המרגל שזרק אותי״, ״קט פרסון״) ביימה וכתבה, על פי ספר מאת קרי האולי. את יתר בני משפחת ווינר מגלמים קוני בריטון, זאק גליפיאנקיס וקתרין ניוטון.

להיות נאהבת (Loveable) – סרט הביכורים של ליליה אינגולפסדוטיר הנורווגית מגיעה אלינו כחצי שנה לאחר פסטיבל חיפה ושנה לאחר בכורתו העולמית בפסטיבל קארלובי וארי, שם יצא מעוטר בפרס חבר השופטים והשחקנית הראשית. זוהי הלנה גורן, שמגלמת את הגיבורה, גרושה טרייה שנדלקת על מוזיקאי בשם זיגמונד. החיזורים ביניהם מובילים למערכת יחסים ומשם לנישואים, אבל זוהי רק נקודת המוצא העלילתית שכן הגיבורה שוב מוצאת עצמה על סף גירושים, דווקא אחרי מה שנראה כמו ויכוח שגרתי. היא נאלצת לבחון מחדש את חייה ואת הבחירות שלה, כך מבטיח התקציר.

פיניק המפלצת הירוקה שלי (Finnick) – גם השבוע יש סרט חדש להורים מותשים וילדים בחופש גדול. כלומר, אני מניח שהוא חדש, לדעתי ההמשכון שלו יצא השנה בעולם אבל אנחנו מקבלים רק כעת את המקור, גרסת 2022. מדובר בהפקת אנימציה רוסית, בהובלת דניס צ׳רנוב (״קיקוריקי״), שתוצג בישראל בדיבוב לעברית כמובן (לא מצאתי בשפת המקור משום מה, אבל את ״עולם היורה״ החדש כן אפשר לראות מדובב לרוסית בישראל). בכל מקרה, פיניק הוא מפלצת ירוקה וגם רואה ואינה נראית, לפחות לא על ידי רוב בני האדם. אל הבית שהוא מתאכסן בו עוברת לגור משפחה חדשה והילדה כן רואה אותו ואף מנסה לפתח עימו ידידות פיניקית. לא להתבלבל עם הסרט החדש של ווס אנדרסון, שעדיין לא עלה אצלנו לאקרנים משום מה.

50 שנה למלתעות: הסיפור האמיתי (Jaws @ 50: The Definitive Inside Story) – נסיים עם דוקומנטרי חדש (מאתמול) בדיסני+ ששמו מסביר בדיוק לרגל מה הוא נוצר. הבמאי לורן בוזארו שמרבה ליצור סרטים אודות היצירות של סטיבן ספילברג ישב לראיין את הבמאי ואת שותפיו לעשיית הבלוקבאסטר הראשון והמכונן, אחריו סרטי קיץ הוליוודיים לא נראו יותר אותו הדבר. נא לא להתבלבל עם ״מלתעות: עושה גלים בהוליווד״ שזמין ב-yes ונוצר בידי הצמד הצרפתי אף הוא, אוליבר בונרד ואנטון קורסט, שחוגגים אף הם יובל לסרט הכרישים האייקוני. אם הייתי צעיר הייתי מבטיח כאן דאבל פיצ׳ר השוואתי בין השניים. נסתפק באזכור בשלב זה, יש פסטיבל קולנוע להתכונן אליו.