סרטים חדשים: ״אין צל במדבר״, ״המהנדס״, ״דגים גם טובעים״, ״תמימות״, ״חדר המורים״, ״אל תוציא מילה״, ״שקר גאוני״, ״בית ספר לחיות מדברות״

לצד החדשות הרעות שהן השגרה, למרבה הצער, פתאום התגנב קצת קולנוע אל הכותרות והמהדורות. זה בזכות ״The Bibi Files״, סרט תיעודי שעותק עבודה שלו הוקרן בפסטיבל טורונטו. הכוונה היא לעבודה בתהליך, בהקרנה שנועדה למשוך משקיעים ומפיצים שכן הסרט שביימה אלכסיס בלום והפיק אלכס גיבני, עדיין לא מוכן לגמרי. בציבור הישראלי נראה שדווקא מוכנים לקראתו, אז חשוב להבהיר – מי שהצטרפו לקבוצות טלגרם או השד יודע מה כדי לצפות בהדלפה, עבדו עליכם ועליכן. גם אני סקרן לראות סרט שעוסק בחקירות משפחת נתניהו, על אף שהן תומללו והוקראו בחדשות בעבר, אבל הסרט לא מוכן! לא להקרנה ולא להדלפה. חשיפתו נועדה למשוך תשומת לב בתוך התעשייה, לא עבור הציבור בישראל. או אולי יותר נכון ״עוד לא״, עדיין קשה לדעת. לשמחתי, יש גם חדשות קולנוע אמיתיות והן התוכניה המאומתת והבלתי-מודלפת של פסטיבל הקולנוע של חיפה, בדגש על הצד הישראלי. כיוון שהתקבצו במדור השבוע גם שניים וחצי סרטים ישראליים, אקדיש את החצי הראשון לעניינים מקומיים ואז נעבור לקולנוע הבינלאומי שמגיע לאקרנים החל ממחר.

פסטיבל חיפה – אתמול נחשפו הסרטים הישראליים שישתתפו לאורך חג סוכות בחגיגת הקולנוע שעל הכרמל (בכפוף למלחמה איזורית). הבשורה של הפסטיבל בשנתו ה-40 היא איחוד המסגרות העלילתית והתיעודית לתחרות אחת של קולנוע ישראלי, עם שבעה סרטים עלילתיים ושישה תיעודיים. אף שבתור מי שצפה בהיצע העלילתי כחלק מתהליך הלקטורה, אני יכול להעיד שגם שם אפשר למצוא בחלק מהסרטים הדים דוקומנטריים. את המחצית השנייה של הסרטים לא ראיתי והם חידה עבורי כמו עבורכם ועבורכן. הרשימה עתירת הבמאיות כוללת את: ״אאוטסיידר. פרויד״ של יאיר קידר, ״בנות כמונו״ של לי גילת, ״הבורג שחסר לי״ של ניצן טל, ״המשפט האחרון של קפקא״ של אלירן פלד, ״הנכס״ של דנה מודן, ״הפלה חופשית״ של אפרת שלום דנון, ״חיים ללא כיסוי״ של תום שובל, ״חליסה״ של סופי ארטוס, ״יום באמסטרדם״ של רוני קידר, ״ימים טובים״ של אלון גור אריה, ״מכתב בלי כתובת״ של יעל שחר ושרון יעיש, ״נדל"ן״ של ענת מלץ, ״על כלבים ואנשים״ של דני רוזנברג. האחרון מגיע טרי מפסטיבל ונציה, אחרי שנמשך מפסטיבל ירושלים והאופירים ברגע האחרון. הוא גם מתחבר לאחת מהתימות השנה בפסטיבל, השבעה באוקטובר, ועל הכל נרחיב סמוך יותר למועד בפוסט ייעודי.

אין צל במדבר – נשוב שנה אחת לאחור אל פסטיבל חיפה 2023, לפני שהחיים במדינת ישראל שוב התהפכו לבלי היכר. אז הוצג בתחרות הישראלית הסרט שחיכה שנה תמימה לבכורתו וכשל להשיג מועמדות לאופירים השנה. אז בחיפה גם כתב עליו אור בדיווח אמצע הפסטיבל שלו. את הסרט ביים יוסי אבירם, שגם כתב את התסריט יחד עם ולריה ברוני-טדסקי, וזה בדיוק השלב בו האוזניים אמורות להזדקף עבור מי שלא שמעו עד כה על הסרט. הכוכבת-יוצרת האיטלקייה-צרפתייה לא רק שותפה לתסריט, אלא גם משחקת בסרט הישראלי למדי. לא בעברית צחה, אבל עדיין מרשים לכל הדעות. את הגיבור מגלם יונה רוזנקיאר, גם הוא יוצר-שחקן (״הצלילה״, ״הדרך לאילת״), בתור גבר קצת אבוד המלווה את אמו למשפט בו היא אמורה להעיד נגד פושע נאצי. ברוני-טדסקי מגלמת סופרת צרפתייה שמגיעה אף היא לאותו בית משפט בתל-אביב, למטרות סיקור. נראה שהיא לא מזהה את הגיבור אבל הוא לא רק מזהה אותה, אלא טוען בפניה שהם נאהבים ומשוכנע שהיא תציל אותו מעצמו.

דגים גם טובעים – סרט ישראלי אחר שעולה השבוע, עם חוטים מקשרים לפרסי אופיר שכבר הוזכרו. הסרט היה חלק מן הרשימה הראשונית לשנה זו, אך הוסר ממנה בטרם נצפה על ידי חברי האקדמיה משום שכבר התמודד באופירים של 2020. מדובר ביצירה שחתומים עליה שניים, רוברט יון ואנטון צ'יקישב, החולקים ביניהם כמעט את כל התפקידים מאחורי הקלעים. מה שקרוי בישראל סרט עצמאי, או ללא תמיכת קרנות. יון גם מגלם את התפקיד הראשי של מהגר רוסי מחדרה (הסבר אפשרי לטעות התחבירית בשם הסרט), גבר ש״נכשל בתפקידים המסורתיים״ כמאמר התקציר, בעיקר סביב ענייני פוריות ופרנסה. הוא בורח לעולמות הדמיון וחולם להוציא לאור ספר, אותו הוא שולח להוצאות ללא הצלחה. במציאות, זוגתו ומשפחתה רודים בו והחברה הגברית סביבו דוחפת אותו להיות אלים. כך אם תקראו את הסרט מנקודת המבט אליה כיוונו היוצרים. אני חושב שהוא פתוח לקריאה אחרת ומציע לכל הפחות לראות טריילר לפני ההחלטה האם לצפות בו.

המהנדס (The Engineer) – לכאורה סרט אמריקאי לכל דבר, אם תסתכלו בימד״ב למשל, אבל הוא היה חלק מיום הקולנוע הישראלי בפברואר. אז מי אני שאפקפק במוצאו, בטח ובטח כשחתום עליו הבמאי הישראלי דני איי (אביכזר במקור), שביים גם את ״הסמוי״. בשני הסרטים מככב אמיל הירש, וכאן לצידו שמות ישראליים כמו אנחל בונני, צחי הלוי ואושרי כהן. המסד העלילתי הוא מבצע החיסול האמיתי של הארכי-מחבל יחיא עיאש בידי השב"כ, הוא המהנדס מן הכותרת. קוסטה קונדילופולוס, מי שכתב גם את סרטו הקודם של הבמאי, הוא שהפך את כותרות החדשות לתסריט. אדם הלון מגלם את עיאש, הישאם סולימאן גם הוא בקאסט והשחקן האמריקאי הוותיק רוברט דייווי משלים נבחרת מגוונת.

תמימות

תמימות (Monster) – נעבור לתימה הנוספת של המדור השבוע, סרטי מורים-תלמידים. את האחד הזה ביים הירוקאזו קורה-אדה, והתעלפתי ממנו עוד בפסטיבל קאן 2023, הרבה לפני שהיה לו שם עברי בעל חירות תרגומית. מבחינתי זה אחד הסרטים הטובים ביותר של הבמאי היפני האהוב, אבל אני מאלו שמעדיף את ״החיים שאחרי״ ו״עדיין מהלכים״ על פני ״המשפחה שלי״ זוכה דקל הזהב שלו. אז קחו את זה לאן שתרצו. איך שלא נקרא לו והיכן שלא תדרגו אותו בפילמוגרפיה של קורה-אדה, זה סרט שמאוד כדאי לראות אם טרם יצא לכם ולכן בשנה וחצי האחרונות (למשל בפסטיבל אקי-נו). אני לא ידעתי עליו דבר לפני הצפייה, אולי זה השפיע על החוויה שלי, אבל כן אפשר להגיד שהוא מתמקד במספר דמויות ונסוב סביב תקרית בבית הספר – ילד, חברו, אמו של הילד שבטוחה שנעשה עוול לבנה, ומורה התקוע בתווך יחד עם הצוות המחנך. מכאן מתפתחת דרמה רגישה אך לא תמיד קלה לצפייה, על נראטיבים ונקודות מבט שונות לאותו האירוע, או האירועים, שמטלטלים את חיי הדמויות.

חדר המורים (The Teachers Lounge) – נישאר בבית הספר אבל נשוב אל פסטיבל חיפה 2023, אל אותו דיווח של אור כמו זה שכבר קישרתי אליו לעיל. סגירת מעגל, או התחשבות של המפיצים במדור, תלוי את מי שואלים. בכל מקרה, נציג גרמניה והמועמד לאוסקר מטעמה מתמקד בצד של המורה. מגלמת אותה לאוני בנש ולאורך הסרט, שעלילתו מתפרשת על פני פרק זמן דחוס ודוחק, נלווה אותה בעבודתה כמורה בבית ספר יסודי שלומדת כי אחד התלמידים שלה חשוד בגניבה. ככל שהיא מנסה לעשות את הדבר הנכון, המורה חושפת הן את המנגנונים החברתיים הסבוכים שמרכיבים את הצד המחנך והתפעולי של המוסד הפדגוגי, והן את הדעות הקדומות בחברה הגרמנית כולה. בחיי שזה יותר סוחף ופחות דידקטי מאיך שזה נשמע, פשוט חבל להרוס את אופן התפתחות העלילה. הילדון בראש הפוסט הוא אחד מכוכבי הסרט של אילקר צ׳טאק, וקוראים לו לאונרד שטטניך (אם הצלחתי לתעתק מגרמנית, ייתכן ולא).

אל תוציא מילה (Speak No Evil) – לפני כשנתיים, סרט אימה דני-הולנדי הסעיר את פסטיבל סאנדנס ובהמשך את קהילת האימה העולמית. אני נותרתי אדיש בואך מגלגל עיניים, ובסוף השנה גם זכיתי לגיבוי מצד מומחה, ועדיין עומד על דעתי שהסרט משולל כל היגיון ולכן משעמם למות. אבל דעתי אינה קובעת ובפרק זמן קצרצר כבר הגיע תורו של רימייק אמריקאי, מלא בשחקנים לאו-דווקא אמריקאים. הסיפור הדומה מתחיל במפגש של שני זוגות עם ילדים בעת נופש, מפגש המוביל את אחד הזוגות להזמין את האחר להתארח אצלם. בבית כפרי מבודד, שמשהו בו לא לגמרי כשורה, אלא מה. האירוח מתחיל עם כמה אמירות לא במקום, האורחים רוצים ללכת אבל זה לא מנומס (זה השלב בו איבדתי עניין בסרט הראשון) והמצב מסלים כשהם כן מנסים לעזוב. ג׳יימס מקאבוי ואשלין פרנצ׳וזי הם המארחים, סקוט מקנירי ומקנזי דייויס הם האורחים, ומי שעיבד את התסריט וביים הוא ג'יימס ווטקינס (״האישה בשחור״). להבנתי ממי שכבר צפו, הטון מאוד שונה ואפשר להניח שגם חלק מתפניות העלילה. אולי סקירה תפתור את העניין, אני בכל מקרה אמשיך לחכות לרימייק הישראלי ״לשון הרע לא מדבר אליי״.

שקר גאוני (Bad Genius) – עוד רימייק אמריקאי ועוד סרט בית ספר! אני מרגיש שהכל מתחבר היום. הפעם זהו סרט תאילנדי מ-2017 שזוכה לגרסה הוליוודית, מאת המפיק-בדרך-כלל ג׳יי-סי לי (״פנים רבות לאמת״). מעשה בתלמידה מחוננת, בגילומה של קאלינה ליאנג. הישגיה בלימודים יכולים לסייע לה להתקבל להשכלה הגבוהה שאביה (בנדיקט וונג) לא יכול להרשות כלכלית, אבל היא לוקחת את זה צעד אחד קדימה. לאחר שהיא מסייעת במבחן לתלמידה שאמורה לעזור לה להשתלב חברתית, השתיים חוברות אל שני בחורים נוספים ומפתחים רשת של רמאות בבחינות. ספק כי המערכת מושחתת לטענתם, ספק כדי שהעשירים יתקבלו לבתי ספר טובים והעניים-אך-חכמים יקבלו תשלום בעבור השכל שלהם. כמובן שהם חייבים לשמור הכל בסוד וברור שעולים עליהם בסופו של דבר, ואת זה לא אני מגלה אלא הטריילר. מפריע לי יותר שעל הפוסטר העברי כתוב ״הם יעשו הכל בשביל ציון״, שזה כאילו שובבי-מרומז, אבל הפונט שנבחר ממש מכוון לקרוא את האות הראשונה במילה האחרונה בתור ז׳. קצת איפוק היה מועיל, אולי גם למדינת ישראל בזמן האחרון או בכלל.

בית ספר לחיות מדברות (School of Magical Animals 2) – נסיים עם סרט מדובב אך לא מונפש, עם המילה ״בית ספר״ כבר בכותרת אז אין צורך שארחיב בנושא. מה שכן צריך להבהיר הוא ההבדל המספרי בין השם העברי והלועזי, ובשביל זה נשוב במנהרת הזמן אל שנת 2022 בה כבר ביקרנו בפוסט זה. אז יצא בישראל ״סוד החיות הקסומות״ וכבר אז שתלתי את ההבהרה שיש לו סרט המשך, שכן הראשון יצא בישראל באיחור קל. והיכן הוא, ההמשכון? ממש כאן, מסתתר תחת התרגום החדש ונטול המספרים: ״בית ספר לחיות מדברות״. האם צריך לראות את הקודם בשביל להבין את הנוכחי? קטונתי. אז רק אספר שוב שמדובר בהפקה הגרמנית-אוסטרית על פי סדרת הספרים של מרגיט אאואר, שמזכירה במקצת את ״מצפן הזהב״/״חומריו האפלים״. העלילה עדיין מתרחשת בבית ספר מיוחד בו הילדים מקבלים חיות קסומות שיתלוו אליהן, ואל הג׳ינג׳ית והשועל מהסרט הקודם מצטרפים הפעם חבובון עם פינגווין וחבובית עם זיקית. הבמאי הוא שוב גרגור שניצלר והוא מזכיר לי שהגיע הזמן לארוחת צהריים.