• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

פרסי אופיר 2024: החמישיות של סריטה (שכזכור, אינן בשום אופן הימורים)

9 באוגוסט 2024 מאת מערכת סריטה

זו כנראה השנה בה סיקור פרסי האופיר שלנו הוא הדל ביותר, לפחות מאז 2011, אז החלטנו להפוך אירוע הקולנוע הישראלי למשהו שראוי להתרכז בו. הסיבות למצב הזה רבות, חלקן קשורות לאתגרים של כתבי סריטה אל מול משרות חדשות ואחריות חיצונית, שלעיתים מתנגשות עם הצורך לצלול עמוק אל שכבות הקולנוע הישראלי כפי שהמרוץ לאופיר מגלה. סיבה נוספת היא גם מצב עשיית הקולנוע בארץ, תחום שעומד בפני איום פופוליסטי מטעם משרד התרבות, שמגיע בעקבות מינימום של הבנה בקולנוע, תרבות, יצירה, קהל, הפקה, תהודה בינלאומית, גיוס כספים, אחריות ממשלתית והרשימה עוד ארוכה.
במצב בו חרב תלויה מעל התעשייה הישראלית, דברים נכנסים לפרופורציות אחרות, ואולי עדיף לקחת עמדה חיובית יותר, או קצת פחות מורכבת בדיון. אנחנו לא בטוחים, אלו רק שאלות שעולות בכל פעם שמנסים להתייחס ליצירה הקולנועית שלנו.

עם זאת, על דבר אחד החלטנו שלא לוותר על אף הקשיים והתסבוכות, וזה החמישיות של סריטה, מסורת שהתחלנו ב-2011 ואליה חזרנו בכל שנה (להוציא שתיים אי שם בדרך). ואמנם כבר ותק של 13 שנה מאחורינו, אבל איכשהו תמיד מצליחים להבין אותנו לא נכון, אז כמו תמיד, אנא קראו את הפסקאות הבאות כדי למנוע בלבול.

החמישיות של סריטה מרכיבות את הנבחרים של כתבינו לעונת האופיר. אחרי שראינו את כל הסרטים (כל סרט נצפה על ידי לפחות אחד מהכותבים) אנחנו מתכנסים לישיבה משותפת ארוכה ומרכיבים את לוח המועמדויות כמו שאנחנו היינו רוצים לראות אותו. כלומר, אלו לא הימורים. אנחנו לא מנסים לפצח מה יקרה בהצבעות האקדמיה, אלא נוקבים בהעדפותינו האישיות. כל המשותף בין הרשימה הזו למה שתפרסם האקדמיה יהיה מקרי בהחלט (גם אם שניים מכותבי סריטה הם מצביעים פעילים).
זה בעיקר מאפשר לנו לעשות כל מיני דברים שהאקדמיה לא יכולה לעשות.

בגדול, בסך הכול שני כללים של האקדמיה אימצנו לחמישיות: 1) רק סרטים שנרשמו לתחרות יכולים לקבל מקום בקטגוריות השונות, ו-2) כל קטגוריה כוללת רק חמישה מועמדים.
מכאן זה די היקום שלנו, אז הנה השינויים שאנחנו מרשים לעצמנו לעשות:
1) בחמישיות שלנו יכולים להיות יוצרים שלא נרשמו לתחרות (כמו למשל כאלו שאינם כשירים בעקבות סעיף התושבות הישראלית).
2) על תקן "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם", אצלנו הסרטים התיעודיים באורך מלא זכאים למועמדות בכל הקטגוריות, כן, כולל בימוי, תסריט וסרט. מבחינתנו העשייה התיעודית בארץ חשובה, מעניינת ואינטגרלית למפת הקולנוע ממש כמו – ולעיתים יותר – מאלו הבדיוניים (או "העלילתיים" כפי שמכנים אותם. כאילו שלקולנוע תיעודי אין עלילה). מגיע לכולם להתחרות על אותם הדברים.
3) כאשר סרט נרשם לאקדמיה הוא בוחר את מי משחקניו לרשום בקטגוריות הראשיות והמשניות ללא התערבות חיצונית. זה לרוב מגיע משיקול אסטרטגי על מנת למקסם סיכוי למועמדות (לגיטימי) אבל הרבה מאוד פעמים הבחירות מעוררות גיחוך במקרה הטוב. אנחנו מרשים לעצמנו להתעלם מהרישומים בטפסי ההצבעה ולהציב את השחקנים בקטגוריה שאנחנו חושבים שהם מתאימים לה יותר.

ודבר אחד מאוד חשוב לפני שמתחילים: במהלך השנה אנחנו מתבטאים בכתב ובעל פה על הרבה סרטים, לפעמים פומבית, לפעמים פרטית מול כל מי שמעוניין לדעת. ובכל זאת, ייתכן וחלק מהסרטים והיוצרים שהיללנו וברכנו לא יופיעו בחמישיות השונות. הסיבה לכך היא לא מחוסר כנות או או כל דבר בסגנון, אלא כי החמישיות שלפניכם הן תוצאה משותפת של כותבי סריטה, להם לעיתים דעות וטעמים שונים. אין פה אף חמישייה שמייצגת באופן מוחלט מישהו מהכותבים, אלא מין הסתכלות סריטתית קיבוצית. זה קצת מחנה גיבוש שלנו, האמת. ובסופו של דבר אנחנו לא רק נהנים מהזמן המשותף, אלא גם מסתכלים על מה שיצא לנו ושמחים שהייתה לנו את הזכות להדהד את הטובים והמשובחים של היבול הישראלי השנה.
נזכיר שוב שאלו לא הימורים, ועכשיו אפשר להתחיל.

נבחרי סריטה – אופיר 2024

העיצוב האומנותי הטוב ביותר:
"הנכס" – סופו באגדזה
"העיר הזאת" – ניצן ציפרוט
"חלב" – חפי בוהם
"לקרוא את לוליטה בטהרן" – טונינו זרה
"מופע טוטאל" – ברק ואזן

"הנכס" ו"לקרוא את לוליטה בטהרן" לא כשירים לפרס העיצוב האומנותי, כפי הנראה כי החתומים על העשייה המשובחת בהם לא כשירים לאופיר. כאמור, אותנו זה לא יעצור.
נזכיר שניצן ציפרוט בחמישיות שנה שנייה ברציפות, אחרי "המנצחים" בשנה שעברה.

עיצוב התלבושות הטוב ביותר:
"הנכס" – ולדלנה צ'צ'נינה
"העיר הזאת" – רונה דורון
"חלב" – רייצ'ל בן דהן
"מופע טוטאל" – לאורה שיים, יסמין וולק
"קרוב אלי" – תמר אייל

גם הפעם "הנכס" לא ישחזר את ההישג הספציפי הזה באופירים, מכיוון שמעצבת התלבושות איננה כשירה בתקנון האקדמיה.
במסגרת החוזרים בשנית, זו רייצ'ל בן דהן שנוכחת בחמישיות התלבושות ברציפות אחרי "הענקים של אי הפסחא" בשנה שעברה.

העיר הזאת

הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר:
"אור פנס יחיד" – בימוי: שי-לי עטרי וינר; הפקה: תום רענן, יהונתן חבר, שי-לי עטרי וינר
"היד של קטיה" – בימוי: תום שובל; הפקה: נעה פרידמן
"הילד" – בימוי והפקה: יהב וינר
"מזל דגים" – בימוי: לי דרור
"שכבות" – בימוי: כליל כובש; הפקה: גלי סמו

ארבעה מסרטי פסטיבל ירושלים, של השנה הזו והקודמת, מרכיבים את החמישייה. הרביעי, "הילד", הוקרן לראשונה בפסטיבל סרטי הסטודנטים ולאחר מכן יצא להקרנות מסחריות ברשת בתי קולנוע לב, נושא עמו את כאב הלב הבלתי אפשרי בעקבות הירצחו של היוצר המבטיח יהב וינר באסון השביעי באוקטובר.

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר:
"#נובה" – בימוי: דן פאר; הפקה: מור טרגר, גרניט נוחם, גלית שרביט
"אני רואה אותך" – בימוי: אדם וינגורד; הפקה: קובי מזרחי
"הקופצים מהחומות" – בימוי: דנה נאור הכהן, פיראס רובי; הפקה: אהרון פאר, חגי ארד, אלעד פלג
"נוני עיוני" – בימוי: פז שוורץ, אוריאל סיני; הפקה: נועה להב מובר
"צהלה" – תסריט ובימוי: יסמין שפט, עמית גביש

"#נובה" הוא מקרה חריג של תיעודי קצר שלא מתחיל את דרכו באחד הפסטיבלים, תגובה לאסון שאותו אנחנו עדיין ממשיכים לחיות. מעבר אליו נמצאים פה שני נציגי דוקאביב, אחד מחיפה ומירושלים.

עיצוב פס הקול הטוב ביותר:
"בנות כמונו" – עמי ערד, רן צרויה
"העיר הזאת" – יוסי אפלבאום, עומר מור
"כביש הסרגל" – אבי מזרחי, רן צרויה
"עיד" – ניל גיבס, רועי מולה
"קרוב אלי" – רונן נגל, אורי צ'צ'יק

ניל גיבס ואורי צ'צ'יק חוזרים לחמישיות שנה שנייה ברציפות, אחרי "החייל הנעלם" ו"עד שתחזור" בהתאמה.

עיד

המוזיקה המקורית הטובה ביותר:
"חלב" – אסא רביב, תום מאירה ארמוני, הילה רוח
"טאבו: עמוס גוטמן" – זואי פולנסקי
"כביש הסרגל" – פייר אוברקאמפף
"סודה" – פרנק חיים אלפמן
"עיד" – חביב שחאדה

הנה הדוגמא הראשונה לסרט מהמסגרת התיעודית שנכנס לזו הכללית, משהו שכזכור לא מורשה אצל האקדמיה. זהו "טאבו: עמוס גוטמן" שביים שאולי מלמד. גם "כביש הסרגל" לא כשיר לאופירים בגלל אזרחותו של המלחין.
ייתכן וחלקכם תוהים מדוע הסרט המוזיקלי הגדול של השנה, "העיר הזאת", לא נוכח פה. אז במקרה הזה דבקנו לשמה הרשמי של הקטגוריה, "המוזיקה המקורית הטובה ביותר", כלומר כזו שנכתבה ישירות לסרט, ולא כזו המעובדת מחומר קיים. אבל אל תדאגו, הסרט הזה ספציפית עוד יצוץ לא מעט.

העריכה הטובה ביותר:
"דניאל אויערבאך" – חיים טבקמן, לב גולצר
"הדונם של סבתא" – דניאל ריב
"העיר הזאת" – איל סיבי
"טאבו: עמוס גוטמן" – שאולי מלמד
"כביש הסרגל" – נילי פלר, רונית פורת

לא רק תיעודי אחד, אלא שניים מצטופפים בקטגורית העריכה הטובה ביותר. הם, נדגיש שוב, לא זכאים למועמדות אצל האקדמיה. וגם ברכות לנילי פלר שחוזרת לחמישיות שנה שנייה ברציפות אחרי "החייל הנעלם".

הליהוק הטוב ביותר:
"בנות כמונו" – חלי מון סונגו
"חליסה" – מאיה קסל
"מתחת לצל של השמש" – ריטה בורודיאנסקי
"עיד" – לימור שמילה
"פינק ליידי" – פראג בנבנישתי

שמילה מופיעה זו השנה השנייה ברציפות, אחרי, כן, נכון, "החייל הנעלם".

כביש הסרגל

התסריט הטוב ביותר:
"בנות כמונו" – בת אל מוסרי
"הדונם של סבתא" – ירמי שיק בלום, אלעד אורנשטיין, דניאל ריב
"הנכס" – דנה מודן, רותו מודן
"כביש הסרגל" – מיה דרייפוס
"עיד" – יובל אהרוני

דניאל ריב הוא הראשון השנה שמקבל מועמדות כפולה אצלנו, אחרי העריכה בזכות הדוקו "הדונם של סבתא". יצטרפו אליו עוד אחרים ממש בקרוב.

האיפור הטוב ביותר:
"העיר הזאת" – סיגלית גראו
"כביש הסרגל" – אתי בן-נון
"מופע טוטאל" – אורלי רונן
"סודה" – אתי בן-נון
"עיד" – קירה אהרונוביץ'

אתי בן-נון, הראשונה השנה עם דאבל בחמישיות, חוזרת אחרי הייתה מועמדת אצלנו בשנה שעברה, אז על "בית".

הצילום הטוב ביותר:
"העיר הזאת" – מישה פלטינסקי
"חליסה" – מאי עבאדי גרבלר
"כביש הסרגל" – עמית יסעור
"כיסופים" – רם שוויקי
"עיד" – עידן ששון

השנה בולטת מאי עבאדי גרבלר שהצטרפה לקאדר מאוד מצומצם (אך מתרחב, גם אם לאט למדי) של צלמות המקבלות על עצמן פיצ'רים. עבודה נוספת שלה היה אפשר לראות גם בפסטיבל הקולנוע ירושלים עם הסרט "מכולת", שלא נרשם לאופיר השנה.

הסרט התיעודי הטוב ביותר באורך מלא:
"הדונם של סבתא" – בימוי: ירמי שיק בלום, אלעד אורנשטיין; הפקה: מיקה תימור, יותם גנדלמן
"טאבו: עמוס גוטמן" – בימוי: שאולי מלמד; הפקה: גיל סימה
"מוות באום אל-חיראן" – בימוי: דורון ג'רסי; הפקה: עמנואל ברבי, רפאל בלולו
"מונוגמיה" – בימוי והפקה: אוהד מילשטיין
"ספיר" – בימוי: לירן עצמור; הפקה: אורלי טופל, ויוי הלפרן

פסטיבל דוקאביב הוא הנוכח ביותר בקטגוריה, עם ארבעה מועמדים שעשו את בכורתם אצלו. הנוסף הוא "טאבו: עמוס גוטמן" שהוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

הדונם של סבתא

שחקנית המשנה הטובה ביותר:
אנג'אם חליל – "עיד"
הדס ירון – "חלב"
עידית טפרסון – "עשרה חודשים"
שרה פון שוורצה – "כביש הסרגל"
דריה רוזן – "קרוב אלי"

במסגרת המנהלות, נזכיר שחליל נרשמה כראשית על "עיד", אך אנחנו לקחנו את עצמנו את החרות לשבץ אותה במסגרת המשנה, שם היא מתאימה יותר מבחינתנו (מותר לא להסכים). המעברים האלו בין קטגוריות יופיעו גם בהמשך.

שחקן המשנה הטוב ביותר:
תום חגי – "עשרה חודשים"
יגאל נאור – "כביש הסרגל"
רועי ניק – "דניאל אויערבאך"
הישאם סולימאן – "עיד"
עידן עמדי – "כביש הסרגל"

שניים מהמועמדים שלנו לפרס המשנה נרשמו כראשיים לאופיר – תום חגי ועידן עמדי. רועי ניק נכח בחמישיות שלנו בשנה שעברה, אז על "בית" שגם הביא לו את פרס האופיר האמיתי והרשמי.

השחקנית הראשית הטובה ביותר:
שירי גדני – "עשרה חודשים"
שרון סטריבמן – "הנכס"
נור פיבק – "פינק ליידי"
נועה קולר – "חליסה"
טלי שרון – "כביש הסרגל"

סטריבמן, שזכורה לנו מ"כל מה שאני יכולה" (עדיין לא התאוששנו שהיא לא הגיעה לאופיר עליו) נרשמה כשחקנית משנה על "הנכס". אצלנו היא ללא ספק הראשית.

השחקן הראשי הטוב ביותר:
אורי בלופרב – "פינק ליידי"
ששון גבאי – "חמדה"
לייב לב לוין – "נדל"ן"
שאדי מרעי – "עיד"
יובל סגל – "סיפור חיים"

גדול שחקני ישראל ששון גבאי הוא היחיד שמופיע בחמישיות שלנו שלוש שנים ברציפות, אחרי הופעותיו ב"קריוקי" ו"בתי אהובתי". על שניהם גם היה מועמד לאופיר, ולכן לא נהיה מופתעים אם גם האקדמיה לא תפספס את ההזדמנות, הפעם בזכות סרטו של שמי זרחין. גם זוכה פסטיבל הסרטים חיפה האחרון, בטקס שהתקיים יומיים לפני שהגיהנום פרץ בדרום המדינה, יובל סגל אתנו.

פינק ליידי

הבימוי הטוב ביותר:
"הדונם של סבתא" – אלעד אורנשטיין, ירמי שיק בלום
"העיר הזאת" – עמית אולמן
"חליסה" – סופי ארטוס
"כביש הסרגל" – מיה דרייפוס
"עיד" –   יוסף אבו מדיעם

הסרט הטוב ביותר:
"הדונם של סבתא" – מיקה תימור, יותם גנדלמן
"הנכס" – יוחנן קרדו
"העיר הזאת" – אלעד פלג, אהרון פאר, חגי ארד
"כביש הסרגל" – אסתי יעקב-מקלברג, חיים מקלברג, משה אדרי, לאון אדרי, יגאל מוגרבי, תומר מקלברג
"עיד" – חגי ארד, אלעד פלג, שלומי אלקבץ, גלית כחלון

לראשונה בתולדות החמישיות שלנו – ושלא תחשבו שזה עבר בלי דיון כסחני – סרט תיעודי נכנס לקטגורית הסרט הטוב ביותר. זהו "הדונם של סבתא" שבעינינו הוא לחלוטין אחד מסרטי השנה שראוי לחגוג גם בין הסרטים הבדיוניים. עוד חגיגה היא של דרומה הפקות שהצליחו להכניס שני סרטים, אחד מהלהיטים הגדולים של השנה "העיר הזאת", וכוכב פסטיבל הקולנוע ירושלים "עיד".
למעשה, "הנכס" הוא הסרט היחיד שעדיין טרם קיבל לעצמו במת הקרנה מחוץ לגבולות האקדמיה, אבל אנחנו סמוכים ובטוחים שזה ישתנה בקרוב מאוד.

כאן אנחנו סוגרים את נבחרי סריטה לשנת 2024, בתקווה שתהיה מדינה וקולנוע לחגוג גם בשנה הבאה. הנה כל הסרטים המועמדים על פי מונה האיזכורים שלהם, כולל לינקים לטקסטים שכתבנו עליהם:
"כביש הסרגל" – 12
"עיד" – 11
"העיר הזאת" – 8
"הדונם של סבתא", "הנכס" – 5
"חלב", "חליסה" – 4
"בנות כמונו", "מופע טוטאל", "טאבו: עמוס גוטמן", "עשרה חודשים", "פינק ליידי", "קרוב אלי" – 3
"דניאל אויערבאך", "סודה" – 2
"חמדה", "כיסופים", "לקרוא את לוליטה בטהרן", "מוות באום אל-חיראן", "מונוגמיה", "מתחת לצל של השמש", "נדל"ן", "סיפור חיים", "ספיר" – 1

הקצרים:
"#נובה", "אני רואה אותך", "אור פנס יחיד", "היד של קטיה", "הילד", "הקופצים מהחומות", "מזל דגים", "נוני עיוני", "צהלה", "שכבות"

תגובות

  1. טאי הגיב:

    באמת קשה עדיין להתאושש מאי-המועמדות לאחת מתצוגות המשחק המדהימות ביותר של השנים האחרונות בקולנוע הישראלי! מסכים לגמרי. השאיר אותי בזמנו המום לגמרי.
    מה שפחות מסכים, זה שלצילום המשוגע והאיך-לעזאזל-עשו-את-זה של ״מופע טוטאל״ לא מגיע לו מועמדות. לדעתי עבודה מטורפת של סער מזרחי, גם אם אוהבים יותר או פחות את רמת הshow off שיש בזה, אני מקווה שיקבל מועמדות באופיר ואף יזכה בו כי זה רמה בינלאומית לגמרי מה שהמצלמה שלו עושה.

    1. אסתר המלכה הגיב:

      מה אם תמיכה מלאה ????

  2. שירה הגיב:

    מה עם תום נשר? וליה אללוף הנהדרת בתפקיד הראשי? והסרט המופרע על המניקור-פדיקור?

    1. א הגיב:

      הילה רוח בלטה מאוד השנה בתפקיד קולנועי ראשון ומצוין
      צריכה להיות מועמדת כשחקנית ראשית
      בנוסף בפרס הבימוי צריכות להיות מאיה קניג על חלב ותום נשר על קרוב אליי

  3. מאוכזב הגיב:

    למה לעזאזל העיר הזאת מועמד לכל כך הרבה פרסים? סרט רע והוליוודי מידי שלא משקף את הקולנוע הישראלי
    נטול מבע קולנועי ותמות

  4. דביר פרידמן הגיב:

    למה לא מוציאים אותם קודם לקולנוע?

  5. אורון שמיר הגיב:

    תודה לכולן ולכולם על התגובות.
    למקרה שזה לא הובהר מהפוסט, באנו להרים לסרטים שהם יותר אנדרדוגים וחפצנו ביקרם.
    לכן קצת חבל לי על השליליות, אבל אני בטוח שתשמחו בתוצאות האמת, שהגשימו את רוב המשאלות.

    ולמה הסרטים לא מוקרנים קודם בקולנוע לפני התמודדות באופיר? זו שאלה שאנחנו שואלים כאן בסריטה מהיום הראשון, ללא מענה. בכל העולם זה נהוג, רק בישראל יודעים טוב יותר (ולכן היינו מועמדים לאוסקר רק בדרכים עקיפות מאז 2010 ולא דרך הנציג הנבחר באופירים)

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.