סרטים חדשים: ״אמצע החיים״, ״פיוריוסה: מסאגת מקס הזועם״, ״היט מן״, ״הבריחה הגדולה״

בעוד אור כבר חזר מפסטיבל קאן, עם מזוודה מלאה בסרטים לפסטיבל הקולנוע של ירושלים, אני עוד מתהלך כזומבי בריביירה הצרפתית ואשהה כאן עד שיוכרז דקל הזהב. הספקתי רק דיווח אחד מה שאומר שאני מרגיש חובה לשלש את הכמות הזו, במינימום, גם אם קצת אחרי נעילת שערי הפסטיבל. בינתיים נפתחו שערי פסטיבל דוקאביב, אז צפו לדיווחים סדירים יותר משם, וגם סדרת המערבונים החדשה של עופר נמשכת. בשבוע הבא נחזור לפעילות סדורה יותר, אחרי שאני אשן כמה ימים ברצף, אבל כבר בסוף השבוע יש לפחות סרט אחד שדורש את תשומת ליבנו.

אמצע החיים – נתחיל עם הישראלי שבחבורה, שאפשר רק לשער כי הביקורות יתמקדו שוב בהיותו נתמך של קרן שומרון השנויה במחלוקת. במקרה שלו דווקא יש צידוק עלילתי מבחינת אחד ממוקדי התרחשות הסיפור, השואב אל עבר התנחלות דמויות שונות הנדרשות להתחיל את חייהן מחדש. חן אמסלם מגלמת חוזרת בשאלה שחווה נתק ממשפחתה, ואז מוצאת ייעוד בעזרה לנשים שנפלטו לרחוב. צחי הלוי מגלם טייס מסחרי שזוגתו (מורן גרוס) חוטפת מחלה סופנית, ופוגש בבית החולים רב שתדלן (שלום אסייג) המזמין אותם לעבור להתנחלות. הסיפורים מצטלבים בכמה דרכים ונעים בין עלילות אהבה ואמונה לבין סוגיות של גורל בחיים. יצירתם המשותפת של דני רייספלד (״פנתר לבן״) ויריב הורוביץ (״רוק בקסבה״). התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, שצילם בועז יהונתן יעקב.

פיוריוסה: מסאגת מקס הזועם (Furiousa: A Mad Max Saga) – הסרט שאין צורך להציג השבוע, אבל אעשה זאת בכל מקרה כי ממילא המדור קצר הפעם. תשע שנים אחרי ש״כביש הזעם״ טילטל את עולם הקולנוע (ושיעמם אותי לאללה), ג׳ורג׳ מילר מעניק לדמות של פיוריוסה סרט משלה. מן הפריקוול נעדר מקס הזועם עצמו, אבל הנבל אימורטן ג׳ו חוזר וכמוהו אלמנטים המוכרים מסרטי הסדרה המתרחשת בפוסט אפוקליפסה בה כולם מחפשים אחר נפט ומים. החידוש הפעם הוא נבל בשם דמנטוס (כריס המסוורת מחופש לכהן יהודי/בן-חור), ונהג משאית תואם-מקס בשם ג׳ק (טום ברק, עם מבטא אוסטרלי משכנע אף שהשחקן אינו מן היבשת). את פיוריוסה הילדה מגלמת אליילה בראון, הנחטפת מנווה המדבר בו יש עצים ואפילו פירות, בידי כנופיית אופנוענים בהנהגת אותו דמנטוס. מסעותיה של הגיבורה למצוא את המקום ממנו באה ולנקום את נקמתה במי שהרעו לה (ולאבד יד אחת ואת כל השיער, כפי שאנחנו יודעים מהסרט הקודם), יהפכו אותה לאניה טיילור-ג׳וי. שרליז ת׳רון לא חוזרת, אולי כדי לא להמשיך עד כמה הדמות שונה הפעם. אבל אני כבר גולש לביקורת שלי, שפורסמה בהארץ, וכאן בסריטה תוכלו לקרוא את לירון – ובחיי שזה עדיף.

היט מן (Hit Man) – על הסרט הזה כבר יש לנו ביקורת, של עופר מפסטיבל ונציה. אז הוא הוצג בסמוך לסרטו של דייויד פינצ׳ר, ״הרוצח״, מה שיצר בלבול מסוים, אבל הרבה סרטים זרמו מאז בנטפליקס ובקולנוע. כי זה לא סרט תיעודי על סדרת אוספי הלהיטים מידי הדיסק, וגם לא ביוגרפיה קולנועית של המתאבק ברט הארט. ״היט מן״ של ריצ׳ארד לינקלייטר עוסק באדם המתחזה למחסל להשכרה, עד שאישה שמוצאת חן בעיניו דורשת את שירותיו ומצריך אותו לבחור. זו לא סתם קומדיה אלא אחת עם קצת רומנטיקה, לצד גוונים של פשע יש לנחש (או לסמוך על הטקסט של עופר), מה שמצטרף לתדמית שמנסה לטפח כוכב הסרט – גלן פאוול. זו לגמרי השנה בה הוא מנסה לפרוץ, אחרי ״רק לא אתה״, ולצידו מככבת אדריה ארחונה. אני מקווה שזה שמה, אם לא אתקן. תמונה מתוך הסרט בהמשך, אבל יש לנו עוד כותר ברשימה השבועית.

הבריחה הגדולה (The Great Escaper) – מתגעגעות ומתגעגעים אל מייקל קיין? גם הבמאי אוליבר פארקר (״חשיבותה של רצינות״), שליהק אותו לסרטו הנוכחי. השחקן האהוב מגלם ותיק מלחמת העולם השנייה, שבורח מבית האבות שלו כדי להשתתף בציון 70 שנים לפלישה לנורמנדי. מה שאומר שהוא מגיע מאנגליה בהליכון אבל אף אחד לא תפס אותו בזמן המסע לצרפת, אז אפילו מבחינה לוגיסטית הסרט הזה מעניין בעיניי. גלנדה ג׳קסון האגדית לא פחות מעודדת אותו מתוך אותו בית אבות לצאת אל המסע, המבוסס או נוצר בהשראת סיפור אמיתי של אדם שהיה באמת.