סרטים חדשים: ״הפילגש״, ״עדיין לא מאוחר״, ״אזור העניין״, ״סיפורו של אלוף״, ״השטן״, ״ריקי הקרנף בממלכת הג'ונגל״

במקור, התכוננתי למדור הזה כדי לספר שהנה הגיע סוף השבוע הגדול הראשון של השנה, אפילו בלי היותו האחרון לפני האוסקרים. כן, הטקס יהיה בלילה שבין ראשון ושני הקרובים, וכמובן שנתייחס אליו בסריטה כולל היערכות לקראתו. יש לנו כבר המון טקסטים בנושא כמובן, מרוכזים בתגית הרלוונטית ורובם המכריע של אור, מטבע הדברים. אבל הסיבה שחשבתי שזה יהיה סופש מרכזי עבור שוחרי ושוחרות הקולנוע בישראל היא דווקא היצע הסרטים, כשהוא עוד כלל במקור את ״הקדירה״ ו״על עשבים יבשים״, שניהם נדחו לאיזור אפריל. במקום התווספו סרטים אחרים ונותרו לפחות שניים שמותירים את ההיצע חזק במיוחד בעיניי.

הפילגש – על סרטה הראשון באורך מלא של מעיין ריף כתבנו לראשונה בפסטיבל ירושלים, שם סקר אותו עופר, ואחריו הגיעו פרסי אופיר משם יצא עם פרס העיצוב האמנותי. כעת הוא מקווה למצוא קהל רחב יותר ואני מאחל שכך יהיה, כי מדובר בסרט מיוחד במינו שדיבר אליי אישית מבלי שאהיה קהל היעד המיידי שלו, לכאורה. דאנה איבגי מגלמת את אלה, מעצבת תלבושות בתיאטרון פרינג׳ תל-אביבי המנהלת רומן עם מחזאי נשוי. היא מגיעה לעבודה בפתיחת הסרט ומתבשרת כי הקולגה והאהוב הסודי-אך-ידוע שלה מת במפתיע. עמיתיה לא סיפרו לה על האירוע או הלוויה, ניכר שהם נבוכים לראותה בשבעה, אבל אלה נלחמת על זכותה להתאבל. גם אם זה אומר לפגוש שוב ושוב את האישה האחרת, החוקית והמוצלחת ממנה על פי כל פרמטר חברתי, בגילומה של אניה בוקשטיין. הקשר שנרקם בין הנשים וגם שתי שמלות שהופכות לזרזי עלילה, מחריגים את הסרט ממחוזות המלודרמה האפשרית ומרוממים אותו מעל להגדרות כמו דרמה עם רגעי אבסורד או קומדיה על נושא כבד כמו אבל. את התסריט כתבה הבמאית יחד עם ענת גפני, את המוזיקה הלחין בן-זוגה של ריף והיוצר בזכות עצמו אדם וינגרוד, ואל הקאסט נוספים גם יניב ביטון, מונה חוא, איתמר רוטשילד, לי גילת ונעמה פרייס, חוליה מקשרת לסרט הבא ברשימה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך ״הפילגש״.

עדיין לא מאוחר (Shikun) – לרוב אני משמיט את השמות הלועזיים של סרטים ישראליים, כדי להבליט את מוצאם כמו שאני נוהג להתייחס אליהם ראשונים במדור, אבל סרטו החדש של גיתאי מזמין התייחסות לפער בין שני השמות. הוא גם קופרודוקציה עם שלל מדינות, כמה אירופאיות אבל גם ברזיל משום מה, באף אחת מהן אני מניח שלא יודעים מה זה שיכון בעברית אבל אולי זה נשמע להם אקזוטי. הסרט אכן מתרחש בשיכון, כלומר מבנה דירות גדול, והעלילה מבטיחה מעקב אחר 20 דמויות מכל מיני רקעים. עוד מובטחת נקיטת השראה ממחזהו של אז׳ן יונסקו, ״קרנפים״, כך שהסרט ודאי יעסוק בכניעה לקונפורמיזם, או התקרנפות כפי שזה נקרא בעברית מאז עליית המחזה בישראל בשנות ה-60. הקאסט די גדול ומגוון למדי, אז אמנה רק את מי שנבחרה לפוסטר, הכוכבת הצרפתייה אירן ז׳אקוב, וכן את יעל אבקסיס, חנה לסלאו, מנשה נוי, בהירה אבלאסי ונעמה פרייס, כמובטח לעיל.

אזור העניין (The Zone of Interest) – נעבור אל המועמד לחמישה פרסי אוסקר, יבול מפתיע לטובה בעיניי. לא שלא אהבתי את זוכה הפרס הגדול (שאינו דקל הזהב) של פסטיבל קאן, להיפך: זה כנראה הסרט האהוב עליי מבציר 2023 של הפסטיבל. פשוט לא חשבתי שהאקדמיה האמריקאית לקולנוע תתגמל סרט כל-כך נועז מבחינה אמנותית, שזוכה בשל כך להשוואות (לא הוגנות בעיניי) לווידאו-ארט. העלילה פשוטה כשם שהיא מטלטלת במעקב המרוחק שלה אחר משפחה גרמנית בורגנית ב-1943, השקועה בצרותיה הקטנוניות בשעה שמעבר לגדר החוצצת בין הגינה שלה למחנה ההשמדה אושוויץ מתחוללת השמדת עם. כריסטיאן פרידל הוא רודולף הס, כשמו של מפקד מחנה אושוויץ האמיתי, וסנדרה הולר היא זוגתו הדוויג. הבמאי הוא ג׳ונתן גלייזר, שקיבל אצלנו בסריטה מעין רטרוספקטיבה של טקסטים המנתחים את כל סרטיו (״לצאת נקי״, ״לידה״, ״מתחת לעור״ וכמובן הנוכחי), ועיבד הפעם באופן חופשי כהרגלו ספר מאת סר מרטין איימיס. יש המון סרטים מעולים בקולנוע כרגע, ככה זה לפני האוסקר, אבל מי שרוצה לראות יצירת אמנות אמיתית, חסרת פשרות ומעוררת מחשבה (והמון אי-נוחות) – זה הסרט בשבילך.

אזור העניין

סיפורו של אלוף (Triumph) – סרט אמריקאי למהדרין ראשון במדור זה, אבל משנת 2021 אז השאלה היא כיצד הוא משפר את חיינו. התשובה עשויה להיות טמונה בסיפור שהוא מבקש לספר, על תלמיד תיכון בעל שיתוק מוחין הנחוש להוכיח את עצמו כשווה בין שווים. הוא מתנסה בחיי חברה, על אף שהוא סובל מהקנטות ומבריונות, ואף מבקש להתקבל לנבחרת ההיאבקות של התיכון ולהפגין את רצונו לנצח את הסטיגמות. אר-ג׳יי מיט, שהיה וולטר ווייט ג׳וניור ב״שובר שורות״, מגלם את הגיבור וטרנס האוורד, אם תזכרו במי מדובר, הוא מאמן נבחרת ההיאבקות. ברט לאנרד (״מכסח הדשא״) ביים על פי תסריט של מייקל די קופי, שכמו השחקן הראשי שלו מתמודד בעצמו עם מצב רפואי הדומה לזה המתואר על המסך.

השטן (Shaitaan) – הסרט ההודי להפעם לא כולל שירים וריקודים על פי הטריילר, הגיוני בהתחשב בנושא ובז׳אנר שלו המסתמן כמותחן אימה על-טבעי על מאבק הטוב ברע. אג׳אי דבגן הפיק ומככב בתור אב המשפחה שמכניס הביתה זר מסתורי (מדהאבאן), המבקש את עזרתם רק לכמה דקות. האישה (ג׳יוטיקה) מאבדת ראשונה את הסבלנות ומבקשת שיילך, בעוד האורח מגלה עניין בבת של הזוג (ג׳נקי בודיוולה). שלא לומר מהפנט אותה והופך אותה לבובה בשליטתו שעושה כל מה שהוא רוצה, וכיוון שהוא כנראה-השטן הרצונות שלו אינם נחמדים במיוחד. ויקאש באהל הוא הבמאי.

ריקי הקרנף בממלכת הג'ונגל (Riki Rhino: The Bird Kingdom) – נסגור את ההיצע הקולנועי עם סרט אנימציה תוצרת אינדונזיה, מדובב לעברית כמובן, והפעם לא אצהיר שטרם היה כדבר הזה בישראל כי בטח יתקנו אותי. להערכתי הזהירה מדובר בסרט המשך ל״ריקי הקרנף״ מ-2020, גם הוא בבימויו של ארווין בודיונו, המספר על קרנף ופעלולן בשם ריקי. לא עוד עיבוד ליונסקו באותו הסופש, אם כי אין לדעת. העלילה הפעם מצוותת את ריקי עם חברו בני הברווז במסע למציאת והפעלת זרע קסום (של צמח, יא סוטים) העשוי להציל את עולמם מפני תחזית על צונאמי. אל תשאלו אותי איך הקוף המזוקן שהזהיר מפני תופעת הטבע חוזה אותה, רק עשו טובה וצפו בטריילר כדי להבין את רמת ההנפשה.

פסטיבל קולנוע דרום – האירוע שבוטל בעקבות ה-7 באוקטובר ונדחה אל מעבר לשנתון המיועד לו, מצא דרך מקורית להתקיים בכל זאת: המהדורה ה-22 של פסטיבל הקולנוע של שדרות ומכללת ספיר ינדוד ברחבי הארץ לאורך כל חודש מארס. למעשה, זה התחיל כבר בתחילת השבוע עם הקרנת סרט הפתיחה המיועד, ״סוס ללא שם״ של אסף אסולין, בסינמטק תל אביב. הרעיון המרגש הוא להביא את הפסטיבל אל הקהל המקורי שלו, קהילות שפונו מן הדרום, ולכן יתקיימו הקרנות בכל מקום שקלט את התושבים המפונים, בסינמטקים ומוסדות תרבות באופקים, אילת, אשדוד, באר שבע, הרצליה, ים המלח, ירושלים, אשקלון, חוף הכרמל, מצפה רמון, רהט, ושפיים. תחרות סרטי הביכורים תיקרא על שמו של יהב וינר ז״ל, ובין סרטיה ניתן למנות את ״ברווזים אגדה אורבנית״ של שחר רוזן, ״נורית אביב – אישה עם מצלמה״ של זהר ברנט, ״ציפורה ורחל לא מתות״ של הדר מורג, ״הפילגש״ של מעיין ריף (שהוזכר לעיל), לצד יצירות מחו״ל. הפסטיבל והחודש יינעלו עם הקרנה לייב מסינמטק שדרות שטרם חזר לפעילות של ממש מאז אוקטובר ובאתר הייעודי אפשר למצוא היכן מתקיימת פעילות ברמת התאריך.

אם אין נסיך לי (Damsel) – המנחה השבועית של נטפליקס, שקצת מגזימים עם השמות העבריים לאחרונה, מבטיחה להיות פנטזיית אקשן והרפתקאות בכיכובה של מילי בובי בראון. היא מגלמת נסיכה המשודכת לנסיך (ניק רובינסון), פסילה ראשונה של השם העברי, אך מגלה ביום חתונתה שלמשפחה שלו בראשות רובין רייט יש תוכניות אחרות לגביה. ספציפית, להשליך אותה לבור כקורבן אדם לדרקון רעב, מסורת משפחתית שכזו. העלמה במצוקה מחליטה להציל את עצמה, אחרי שהיא מבינה שאיש לא יבוא. מקרה קלאסי של ״אם אין אני לי״, אם תשאלו אותי. גם אנג׳לה באסט וריי ווינסטון מברכים את המסך בנוכחותם, בסרט שביים חואן קרלוס פרסנדיו (״28 שבועות אחרי״) וכתב דן מאזו (״מהיר ועצבני 10״).