סרטים חדשים: ״תוכנית א'״, ״המתאבקים״, ״סיפור אהבה״, ״רק לא אתה״, ״החלילן״, ״20,000 מינים של דבורים״

שבוע באנרגיות קצת נמוכות עבר על סריטה, כאשר כמו כולם אנחנו צופים במספר ימי הלחימה הולך ומתקרב אל ציון הדרך המזוויע של מאה ימים, ומקווים שאולי לא ואם אפשר להספיק את הטירוף השגרתי הזה. בקולנוע מצאנו מעט מדי מה לראות, כאשר עופר גילה לי ש״דרך מוזרה לחיות״ הקצר של אלמודובר מוקרן בסינמטקים (מתנצל שלא הופיע בסרטים חדשים הקודם, לא הבנתי שאלו הקרנות קבועות) בעוד אני איגדתי יחדיו שני סרטים תיעודיים אך ממש לא קשורים לסקירה כפולה. הסופש הקודם נסמך יותר על סטרימינג, כאשר שני הסרטים המדוברים של התקופה מגיעים דווקא משם: לירון כתבה על ״סולטברן״ של אמרלד פנל הזמין באמזון, ללא ספק היצירה ששמעתי עליה הכי הרבה דעות ב-2024 בינתיים, ועל ״ירח המרד״ של זאק סניידר בנטפליקס כתב רוי יודקביץ׳, אורח לשעבר ששב להתארח אצלנו. למקרה שצריך הבהרה, אור בסדר וישוב בקרוב מאוד. עד שזה יקרה יש לנו שוב שישה כותרים חדשים בקולנועים ונראה שגם הצפייה הביתית חשובה, הפעם ניסיתי לגוון מבחינת האכסניה.

תוכנית א' – הסרט הישראלי לשבוע זה בכלל דובר אנגלית ומתרחש בגרמניה של אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל יוצריו הם האחים יואב ודורון פז (״פובידיליה״, ״ג׳רוזלם״, ״הגולם״). הוא הוקרן לפרקים בישראל, למשל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה 2022 וקודם לכן בפסטיבל חיפה ובמסגרת פרסי אופיר שם הרוויח מועמדות על צילום, אבל זוהי יציאתו הרשמית לאקרנים. את הקאסט הישראלי-בינלאומי מובילים מיכאל אלוני, עוז זהבי, סילביה הוקס ואוגוסט דיהל (״חיים נסתרים״). האחרון מגלם שורד שואה מלא תאוות נקמה, החובר אל קבוצה קיצונית בהנהגת אבא קובנר (ישי גולן). המטרה של הקבוצה, שנקראת ״נקם״, היא להרעיל מקור מים גדול ולהרוג שישה מיליון גרמנים, כמספר הנספים היהודים בשואה. יש לי הרגשה שהסרט הזה ייראה אחרת לגמרי בתקופה הנוכחית, וכולי תקווה שזה אומר הבנה שכל נקמה היא מטורף, אבל גם חשש שהסרט ישמש כנשק או צידוק למה שקורה כרגע בישראל ובעזה. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

המתאבקים (The Iron Claw) – מעריצות ומעריצי היאבקות ותיקים יצליחו אולי לחבר את השם העברי והלועזי של הסרט כדי להסיק שהוא משיב למסכים את סיפורה של משפחת ואן אריק. ״לפיתת הברזל״ היא המהלך המפורסם של האחים המתאבקים, אותו ירשו מאביהם שהפך אותם לגיבורי הזירה, כאשר מחוצה לה הם ידעו בעיקר טרגדיות משפחתיות ואחרות. למי שאין מושג מי הם האחים ואן אריק צפויה חוויה אחרת, ואולי גם התחושה כי האב הוא שמחזיק את בניו בצבת מברזל. שון דרקין (״מרתה מרסי מיי מרלין״, ״הקן״) כתב וביים את הסרט בהשראת סיפורם של הוואן-אריקים, ומילא את המסך בכל טוב. בתפקיד האחים: זאק אפרון, ג׳רמי אלן ווייט, האריס דיקינסון וסטנלי סימונס. בתפקיד האב הדומיננטי זהו הולט מקאלני, מאורה טירני היא האם ולילי ג׳יימס נכנסת למשפחה דרך נישואים. בונוס לחובבי ה-WWF כפי שהוא נקרא אז: צ׳אבו גררו בתפקיד שייח׳ הברזל, והופעות אורח של דמויות כמו ריק פלייר.

20,000 מינים של דבורים (20,000 Species of bees) – או ״עשרים אלף מינים של דבורים״ באיות חלופי ומבלבל פחות למי שמתקשה כמוני עם מספרים, מגיע אל בתי הקולנוע אחרי טרום-בכורות מקומיות בפסטיבלים של ירושלים והערבה. את דרכו החל סרט הביכורים של אסטיבליז אורסולה סולגורן בפסטיבל ברלין לפני כשנה, שם זכתה השחקנית-ילדה בת ה-10 סופיה אוטרו בפרס דב הכסף על הופעתה. היא מגלמת ילד בן שמונה המתמודד עם זהותו המגדרית במהלך קיץ פסטורלי וכפרי בחבל הבאסקים, עם כוורות דבורים ברקע וגם שמרנות סביבתית. החלוקה למגדרים בתקציר שניסחתי, שנעדרת מתקצירים אחרים, נועדה לעזור להבהיר את הקונפליקט בלב הסרט ולא לתחום אף אחד לשום משבצת או חלילה לפגוע. כמו במקרה של ״אימנסיטה״ מהשנה שעברה, מי שמבינה לליבה של הדמות הראשית והצעירה מאוד הסובלת מדיספוריה מגדרית היא דמות האם, כאן בגילומה של פטריסיה לופז־ארנאיז.

רק לא אתה

רק לא אתה (Anyone But You) – קומדיה רומנטית? כנראה יום חג היום. סידני סוויני וגלן פאוול מגלמים שני אנשים צעירים ואטרקטיביים שנתקלים זה בזו בדרך לאותה חתונה. מדובר בחתונת-יעד כמו שאמריקאים אוהבים, במקרה זה באוסטרליה, מה שאומר ששני הגיבורים יבלו זמן ממושך בסביבה זרה יחדיו. יש להם בעיה כפולה עם זה: הם לא סובלים אחד את השנייה מאז שניסו לצאת פעם, והם ממוקדי מטרות רומנטיות הפוכות במהלך שבוע החתונה (ההורים שלה מנסים לשדך אותה, הוא רוצה לגרום למישהי אחרת לקנא). הפתרון המתבקש הוא להעמיד פנים שהם ביחד, אבל זה כידוע עלול להוביל למשיכה אמיתית. וויל גלאק (״באה בקלות״) ביים וכתב יחד עם אילנה וולפרט (״היי סקול מיוזיקל: המחזמר: הסדרה״), בהשראת ״מהומה רבה על לא דבר״ אם להאמין לתסריטאית. לא אשקר, אני מעוניין לצפות.

סיפור אהבה (Wild Mountain Thyme) – שתי קומדיות רומנטיות באותו סופש? טוב, בעצם זו מ-2020 ופתאום יוצאת לאקרנים משום מה. ברוב האתרים של בתי הקולנוע האיות הוא ״Theme״ אבל לא תצליחו לעבוד עליי, גם לא עם השם העברי הכללי, כי אני מזהה קאסטים שחוזרים על עצמם. שילוב נוסף של אמילי בלאנט, ג'יימי דורנן, ג'ון האם וכריסטופר ווקן הוא מאוד לא סביר ולכן תהיתי ובדקתי, וזה אכן סרטו של ג'ון פטריק שנלי (״מוכת ירח״, ״ספק״) שיצא לפני קצת יותר משלוש שנים בארה״ב וטריטוריות נוספות. אם כבר ממציאים שמות אז אפשר לקרוא לו ״סיפור אהבה אירי״, כזה שנרקם לאורך שנים בין דורנן ובלאנט כשני צאצאים של חוות סמוכות. בעוד היא ממתינה שנים ארוכות שהוא יעשה את הצעד, והוא מתבייש להכריז על רגשותיו הברורים לכולם, מגיע אל המקום קרוב משפחה אמריקאי (האם) שמנסה להקסים את המקומית. ווקן הוא האב שמתקשה להוריש לבנו הטיפשון את החווה וכנראה שגם לכאן מנסה האם החלקלק להשתחל.

החלילן (The Piper) – עוד תסבוכת שמות, הפעם לא באשמת המפיץ הישראלי. יש שני סרטי אימה משנתון 2023 שנקראים על שם החלילן מהמלין, בלי קשר לסרט הקוריאני מלפני כמה שנים. האחד עם אליזבת׳ הארלי ועוסק במשפחה שעוברת לגור בהמלין, והשני לשמו התכנסנו הוא סרטו דובר האנגלית של ארלינגור ת'ורודסן האיסלנדי, שמתיימר להוסיף טוויסט לאגדת העם המוכרת. שרלוט הופ מ״הנזירה״ מגלמת מלחינה וחלילנית המקבלת אתגר מהמנטור שלה (ג׳וליאן סנדס שהלך לעולמו אשתקד) ומתבקשת להיות יותר אדג׳ית. היא מחליטה לסיים קונצ׳רטו שנחשב מקולל, משום שמי שכתבה אותו ניסתה לשרוף את הדפים ונשרפה בעצמה. כפי שניתן לנחש זו אותה המוזיקה שמכניסה ילדים לטראנס ואולי עלולה לשחרר כוחות אפלים אף יותר.

עניין של אמון (A Matter Of Trust) – לתחושתי, קצת הזנחתי את ספקיות התוכן המקומיות בתחום הצפייה הביתית, והאמת היא שלא בצדק. לפחות ב-yes מקפידים על סרט פסטיבלים חדש אחד בכל חודש (לרוב הרבה יותר) ולעתים אלו סרטים שלא הופצו בארץ בשום דרך. זהו המקרה של הדרמה הדנית הזו, שהפציעה בפסטיבל טרייבקה של 2022, בבימויה של אנט קיי אולסן. בהיעדר קדימון פניתי לתקציר המבטיח חמישה סיפורים על נתינת אמון: רופאה שנדרשת לטפל במהגר מגורש, אם ובתה הקטנה שיוצאות לטיול גורלי, תלמיד תיכון שמוצא מהארון ומחפש נחמה אצל גבר מבוגר ממנו, אישה שמגלה שלבעלה יש היסטוריה סודית, ובעלת AirBnb שחושדת באורחיה. הקאסט די גדול בזכות ריבוי הסיפורים אבל לחובבי ולחובבות קולנוע נורדי מספיקות שתי מילים כדי לדעת שצריך לצפות: טרינה דירהולם.