• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

״המארוולס״, סקירה

18 בנובמבר 2023 מאת עופר ליברגל

התקופה הארורה של המלחמה גרמה לכך ש"המארוולס" (The Marvels), הסרט ה-33 ביקום הקולנועי של מארוול (על פי מקורות זרים, לא מנסה לספור בעצמי), עלה בארץ שבוע אחרי המועד המתוכנן ואחרי שאר העולם. זה אומר שכבר יש לו תווית של כישלון קופתי גדול ביחס לציפיות ממנו בפרט, ובתולדות סדרת הסרטים המצליחה של מארוול בכלל. לגבי זה, אני סבור כי זו לא אשמת הסרט: נתונים של סוף שבוע ראשון בהכנסות הם תוצאה של ציפיות על סמך סרטים קודמים, ולא על סמך התגובה לסרט עצמו. במקרה זה, דומני כי הדבר נובע קצת בגלל הדמויות שבמרכז הסרט והרבה בגלל עייפות כללית מהיקום הקולנועי, שכעת מצריך מהצופה לזכור ולזהות כמות גדולה של דמויות לא רק מכל הסרטים הקודמים, אלא גם מכמה סדרות טלוויזיה.

דבר שבולט בסרט הזה הוא היותו המשך ישיר לא רק לסרט "קפטן מארוול", שהציג את הדמות שבכותרת בגילומה של ברי לארסון, אלא גם לסדרה "וונדה-ויז'ן" בה הוצגה דמותה הבוגרת של מוניקה רמבו (טיונה פאריס), שקיבלה כוחות על במהלך הסדרה, ובעיקר לסדרה אחרת של דיסני+, "מיס מארוול", שהציג את דמותה של קאמלה קאן (אימן ואלני), מעריצה של קפטן מארוול וגיבורת-על בפני עצמה, וגם צעירה אמריקאית ממוצא פקיסטני. זה כבר יותר מדי, מבלי לציין כי הסרט כולל עוד הופעות של דמויות מכל מיני צדדים אחרים ביקום הקולנועי, ואינספור רמיזות שאולי ימשיכו בסרטים אחרים.

חששתי שהעובדה שלא צפיתי כלל בסדרה "פלישה סודית" אולי תשפיע על היכולת שלי להבין את הסרט, אולם זה לא המצב. גם משום שהסרט כן קצת מנסה לעדכן את מי שלא צפה בסדרות ובעיקר כי לפי מה שהבנתי, וגם כי יוצרי הסרט לא צפו או לא התייחסו לסדרה הזו. בכל מקרה, דומה כי אלו יותר מדי שיעורי בית לפני הצפייה בסרט. גורם נוסף הוא שביתת השחקנים שהסתיימה רק יום לפני יציאתו, מה שגרם לך שכמעט ולא היה ניתן לקדם אותו דרך ראיונות והופעות של הכוכבות בפודקאסטים ותכניות אירוח. לארסון כן הוקפצה, קצת ברגע האחרון, אבל היא הייתה צריכה גם לקדם סדרת טלוויזיה שעלתה במהלך השביתה (״שיעורים בכימיה״ של אפל+), כך שפוקוס של ממש הסרט לא קיבל.

כאמור, הכישלון הוא לא רק של הסרט עצמו, אלא של תחושת עייפות כללית מהיקום הקולנועי ועייפות ספציפית מן התוצרים הקולנועיים האחרונים שלו. מלבד סרטי ספיידרמן ושומרי הגלקסיה, שצברו זהות אישית חזקה מספיק גם בתוך היקום, דומה כי כל הסרטים שיצאו אחרי "הנוקמים: סוף משחק" סבלו מיחס מעורב מצד הקהל והביקרות במקרה טוב. זה פשוט שיא שהיא אפשר לשחזר ודומה כי אחריו פשוט אין כיוון אחיד לכל הפרויקט. באופן אישי, אדרג כמה מהסרטים האחרונים בתחתית הדירוג של כל סרטי מארוול.

לזכות "המארוולס" יש לציין כי עושה רושם כי הוא מנסה לתקן מעט את הפגמים של חלק מהסרטים הקודמים וכי יש בו כמה סיקוונסים מהנים מאוד שלא היו ב"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" למשל. תיקון חשוב הוא אורך הסרט: שעה ו-45 דקות בלבד, כולל הקרדיטים שכוללים סצנה חשובה באמצע אבל לא סצנה חשובה בסופם. זה בהחלט משפר את החוויה אחרי רצף של סרטים ארוכים מאוד בלי יותר מדי מה להגיד. מאידך, זה מייצר או מדגיש בעיה אחרת: הסרט לא ממש יודע מה הכיוון שלו.

זה נובע גם מכך שהסרט מאחד שלושה פרויקטים שונים מאוד באופי שלהם: "מיס מארוול" הייתה סדרה שכוונה לקהל של ילדים-נוער עם פנייה ישירה אליהם; "וונדה-ויז'ן" הייתה מהסדרות שפנו לקהל יותר בוגר ובקיא בתולדות הטלוויזיה; ו"קפטן מארוול" התרחש בתקופה אחרת והאמת שהציג גיבורה שהסיפור הרגשי הגיע לסוג של נקודת סיום וכוח-העל שלה, כפי שהוצג בסוף סרט הסולו הקודם, מוריד את אלמנט המתח בכל פריוקט בו היא מופיעה. אם כי לדעתי כבר ב"הנוקמים: סוף משחק" הקטינו אותו מעט על מנת להפוך אותה לחזקה ביותר, אבל לא לחזקה באופן מוחלט.

במאית הסרט, ניה דקוסטה, הייתה מודעת לאתגר ונראה שלא במקרה היא כתבה את התסריט ביחד עם מייגן מקדונל ואליסיה קראסיק, כותבות שעובדת בשתיים מהסדרות בתוך היקום הקולנועי-טלוויזיני הבלתי נגמר. הסרט מייצר בהחלט כמה רגעים מוצלחים מאוד של מפגש בין הדמויות השונות והסגנונות השונים, אבל בסופו של דבר לא ממש מצליח להציג אופי אחיד משל עצמו. הוא נראה כמו אוסף של פרגמנטים, חלקם מוצלחים, רבים מהם בעלי פוטנציאל נהדר, אבל יש בו פחות גיבוש למשהו אחיד.

עלילת הסרט קשורה לנבלית בשם דאר-בן (זאווי אשטון) בת לגזע הקרי. אם אתם לא זוכרים מה קרה ב"קפטן מארוול", זה הגזע עמו הגיבורה חיה בטרם הבינה כי המוסר שלה פונה לכיוון אחר. דאר-בן מחשפת צמיד שמעניק לה כוח רב ופותח שערים המאפשרים תנועה ברחבי היקום. העניין הוא שהיא זקוקה גם לצמיד השני המצוי אצל מיס מארוול. על פניו, דאר-בן יכולה להיות נבל מעניין מאוד, בעיקר בגלל שכפי שמתגלה במלואו במהלך הסרט, יש לה סיבות טובות למדי לשנוא את קפטן מארוול.

ההחלטות של שתי הדמויות הללו בעבר ובהווה יכולות גם להוות ראי לא נוח לצפייה בימים אלו לסוגיות של אתיקה ומלחמה, כולל שימוש בעייתי בכוח רב, סוגיות של פליטים, פגיעה באזרחים לא מעורבים ועוד. העניין הוא שהסרט עובר על כך הנושאים הללו כל כך ברפרוף, כך שזה לא צורם או מעורר מחשבה. סוג של רקע שקצת נותן הקשר אחר לאישיות של הגיבורה, נותן הסבר טוב יותר מאלו שקיבלנו עד כה לחוסר המעורבות שלה באירועי הסרטים האחרים, ובעיקר לא הופך את הנבלית לדמות של ממש או למישהי שכיף לצפות בה.

המהלך שהיא מייצרת בתחילת הסרט גורם למצב בו שלוש הגיבורת מחליפות מיקום פתאומי אחת עם השנייה, לא משנה איפה ביקום הם נמצאות, ברקע ששתיים מהן משתמשות בכוחות שלהן במקביל. זה קורה בדקות הפתיחה וזה מוביל מיד לסיקוונס קרב + מבוכה נהדר, שגורם לגיבורות להיות מודעות לסביבה של האחרות עוד לפני שהן נפגשות. מעבר לפעולה, זה גם החלק הכי מצחיק בסרט וגם המקום בו השחקניות מצטיינות. גם כאשר הן סוף סוף פועלות בשלישיה שמצליחה לייצר תיאום, הדינמיקה בין שלוש השחקניות טובה.

הבעיה היא שאין עוד סיקוונס אקשן מוצלח כמו בהתחלה, למעט רגע קומי סמוך לפתיחת המערכה השלישית שנותן ליצור מסוג "לא בדיוק חתול", גוס, להשפיע על העלילה בצורה יעילה. ייתכן ויוצרי הסרט שמעו את הביקורות על כך שהקרבות המסיימים ביקום הקולנועי נוטים לאכזב ויצרו סוג של עימות אחר שהוא יותר אנטי-קליימקס מקליימקס, מעבר לכך שיש לו השלכות, אולי, על סרטים עתידיים או סדרות. זו הכנה לדברים שרובם יראו אור רק עוד הרבה זמן, שכן בגלל שביתה בהוליווד וכיוון מחדש בדיסני-מארוול, 2024 תהיה שנה דלילה בסרטי המותג.

"המארוולס" הוא בלאגן. לפרקים, הוא בלאגן מהנה מאוד, כולל ביקור בכוכב מוזר שהוא בכלל סרט מסוג אחר ואני די נהנתי בו, מעבר לכך שהוא נקטע באמצע והוא די לא קשור למהלך העלילתי. הלב של הסרט היא קאמלה קאן, שהקשר שלה עם משפחתה הוא הדבר הכי מגובש בסרט. אף כי אני מבין את הקסם של הדמויות סביבה, נדמה לי שפחות נפלתי בו מאחרים, אבל חובבי הסדרה בכיכובה יקבלו את מה שהם רוצים. שתי הדמויות המרכזיות האחרות אולי היו יכולות להיות מעניינות יותר אילו היה מוקדש זמן לדילמות שלהן. כי בסרט הזה, קפטן מארוול היא דמות שמה שהתרחש בין הסרטים יותר מעניין בהקשר שלה, ומוניקה רמבו מקבלת סצנה מעניינת רק בסצנת אמצע הקרדיטים. סצנה שהתפקיד העיקרי שלה הוא בעיקר לרמוז ולא להתחייב בפני המעריצים על כיוון אפשרי לתוצרים אחרים ומפגש עם דמויות נוספות מתוך חוברות הקומיקס.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.