במקום סרטים חדשים: מהדורה לרגל המצב

הכל השתנה מאז הפעם הקודמת שפורסם כאן המדור, ביום חמישי. רגע אחד אנחנו מסכמים את פסטיבל הקולנוע של חיפה, חוגגים את הזכיות ומתכוננים ליומו האחרון, ורגע אחר מגיע היום השחור בתולדות מדינת ישראל, יום שבת ה-7 באוקטובר 2023. אחרי ההלם וההפתעה, העצב והתסכול, היה כבר ברור ששגרה לא תהיה בקרוב. בחרנו שלא לפרסם דבר ברשתות החברתיות, המוצפות ביוזמות אזרחיות מחממות לב, סיפורי זוועה קורעי לב, וזעם מוצדק ומובן על המחדלים הרבים (ומי שלא מבין, מותר גם לשתוק בעת הזאת). הלבבות עם כל מי שנפגעו וספגו אבדות ובמיוחד המשפחות של הקורבנות והשבויים, ודרום הארץ בכלל.

אור ולירון החליטו כן לפרסם בסריטה בלבד את הפוסטים שלהם, שתוכננו מראש, על שני סרטי סטרימינג עם שמות שתפסו פתאום משמעות מצמררת: ״אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט״ ו״אף אחד לא יציל אותך״. עופר ואני נצטרף בהמשך, עם תוכניות כתיבה שונות ממה שהיה נדמה שנעשה, ואנחנו מזמינים את כל מי שירצו לקרוא אצלנו הכל חוץ מחדשות וטורי דעה אם זה כן הזמן או לא הזמן וכו׳. נבין ונכבד גם את כל מי שיישארו דבוקים לאתרים אחרים ורלוונטיים יותר למצב העניינים, אבל זה לא תפקידנו. אנחנו מנסים לסייע אישית בדרכים אחרות, וכקבוצה באופן שבו אנחנו מכירים ויכולים. זה נשמע כמו תקופת פרוץ הקורונה, באופן מאוד משונה יש להודות, אבל לא הצלחתי לחשוב על דרך אחרת.

בין שלל היוזמות האזרחיות מרוממות הרוח ומרפאות הנפש, אציין לטובה את כל מוסדות התרבות שפתחו את שעריהם באופן וירטואלי (שוב כמו בתחילת המגפה ההיא). זו ודאי הצלה להורים, אחרי שבועיים של חופשת חגים שפתאום התארכה באופן שונה לחלוטין וטרגי מאוד. הרבה מן ההיצע אפשר למצוא בקבוצת הפייסבוק ״תרבות בימים קשים״, עוד חמ״ל וירטואלי שהוקם בימי הקורונה, בידי ליאור זלמנסון, או בפוסט פייסבוק מתעדכן שהוא יוזמה פרטית של מיה מגנט. מדובר בעיקר בכל מיני הצגות ילדים וסדנאות זום למיניהן, שזה מופלא כמובן, אבל כיוון שאנחנו סריטה אתרכז ביוזמות הקשורות לקולנוע. אפשר ורצוי להוסיף בתגובות, והכי חשוב לא להיעלב אם לא הזכרתי אתכם ואתכן – זה מחוסר ריכוז והיעדר פנאי רגשי לעבודה, אפילו שהיא צריכה להיעשות גם בשעות כאלו.

הראשונים להגיב לפי מה שראיתי היו רשת בתי קולנוע ״לב״, שפתחו אתר מיוחד לצפייה אונליין ובחינם, בסרטיהם המתאימים לילדים או לכל המשפחה. הוא כמעט וקורס לאור הביקוש אז מומלץ לנסות ולראות איזה סרט כן ניתן לצפייה ולא להתעקש רק על סרטי ״הדב פדינגטון״ שכנראה מבוקשים מאוד, אם כי אפשר להבין גם את ההתעקשות הזו. בהמשך הצטרפו הסינמטקים, כאן נדמה לי שסינמטק ירושלים קפץ ראשון למים, עם מספר הצעות מקוונות ללא עלות (אני בעד ״פטרסון״ של ג׳רמוש, באופן טבעי). לא שזה קריטי מי היה ראשון, אני רק רושם את הדברים בסדר שנחשפתי אליהם, מתוך איזו תחושה מטופשת שפוסט מסודר ייארגן את הכאוס בראש שלי. בסינמטק תל אביב השיבו את יוזמת ״סינמטק עד אליך״ עם די הרבה סרטי ילדים, בעיקר של חברת ההפצה ״רד קייפ״. גם זה אחלה ביותר אבל הרשו לי להמליץ כאן דווקא על סדנאות הזום שנשמעות מעניינות: זהר אורבך שידבר על תאגיד דיסני, וגלית רויכמן על סוד הקסם של סרטי ״הארי פוטר״.

סרטים חדשים ב-VOD

איך לפוצץ צינור נפט

בהיעדר בתי קולנוע, ועם קבלת הידיעות על דחיית פסטיבלי הקולנוע (הגאה, דרום, ובטח עוד בהמשך), נשוב ונפנה אל מחוזות הסטרימינג והצפייה הביתית. אני מסייג ואפילו מתנצל מראש שלא כל הסרטים החדשים שבחרתי יהיו קשורים למצב, רובם לא כמובן, והרשימה נועדה לעזור לעקוב אחרי המלאי המתחדש למי שמעוניין או מעוניינת בכך. בנימה אישית, אני לא הצלחתי ממש להתרכז ולראות סרטים באורך מלא מאז שבת אבל גם יודע שלהדבקת העיניים למהדורות חדשות או הרשתות החברתיות יש מחיר נפשי מסוים, לפחות אצלי. לכן אני בהחלט מתכוון לנסות ולהצטרף לאסקיפיזם גם אם לשעתיים פה ושם. מה שלא אעשה הוא להרחיב על הלייין-אפ המרשים של יום שישי ה-13, מ״מייגן״ דרך ״הבוגימן״ ועד ״קאט!״, אבל מי שירצו להתמודד דווקא באמצעות סרטי אימה – דעו שיש כאלה בשפע מחר ואילך גם בלוחות השידור הלינאריים. או לפחות, כך תוכנן בתחילת החודש.

איך לפוצץ צינור נפט (How To Blow Up A Pipeline) – סרט מדובר למדי, שלא ממש הרשים את אור בפסטיבל ירושלים האחרון, במה שהיו הקרנותיו הבודדות בישראל עד כמה שידוע לי. כעת הוא זמין ב-yes (בתשלום נוסף) ומציע מבט על אקטיביזם בנושא משבר באקלים במסורת של סרט שוד או דרמת מתח. שמונה פעילי סביבה מתאגדים כדי לחבל בצינור נפט, מתוך רצון לפגוע כלכלית בתאגידים מזהמים אבל ללא פגיעות בנפש. במקביל להכנות לפעולה הסיפורים והמניעים שלהם מוצגים לקהל, בסרטו של דניאל גולדהבר.

חסרונות (Shortcomings) – דרמה קומית שהוצגה אף היא בפסטיבל ירושלים וכנראה רק שם, וזכתה לדיווח של עופר, מגיעה היום (12.10) אף היא אל הספרייה המקוונת של יס (בתשלום נוסף). הקומיקאי רנדל פארק ביים, על פי עיבוד של אדריאן טומין לרומן גרפי פרי עטו. אפשר לראות בסרט כהמשך לגל הקומדיות האסיאתיות-אמריקאיות של התקופה, אבל הטון שלו מעט שונה. ג'סטין אייץ׳ מין מגלם איש קולנוע המרוכז בעצמו (עוד טרנד השנה, אבל בעיקר בסרטים אירופאיים), שזוגתו עוזבת אותו ואת סן פרנסיסקו לניו-יורק ופותחת עבורו אופציות רומנטיות חדשות, בעיקר מול נשים לבנות שהוא מוצא כמושכות יותר. שרי קולה מ״עוברות את הגבול״ מגלמת את ידידתו הלסבית שמנסה להוציא אותו מהאגוצנטריות שלו.

אשתו של צ׳ייקובסקי (Tchaikovsky’s Wife) – אותם נתונים כמו הסרט לעיל מבחינת תאריכים ואכסניה, אבל הפעם צריך להפליג לאחור עד לפסטיבל חיפה הקודם בשביל להיזכר מהיכן שמו אולי מוכר. אור כתב בזמנו על הסרט של הבמאי המעניין-תמיד, קיריל סרברניקוב, שמנסה הפעם את כוחו בדרמה תקופתית וקווירית. סטודנטית (אליונה מיכאילובה) מתאהבת במלחין הנודע פיוטר צ׳ייקובסקי (אודין לונד ביירון), אך הוא לא נענה לחיזוריה. היא מגלה שזה משום שהוא גיי, אבל באיחור – הוא מסכים להינשא כדי להסתיר את נטיותו המינית.

שתי אהבות אמת (One True Loves) – לא נזניח גם את לקוחות HOT וסלקום tv עם סרט מודל 2023, שלא הוקרן בארץ כלל עד כמה שידוע לי, וזמין החל מהיום. מדובר בדרמה רומנטית אמריקאית, פיליפה סו מגלמת את הגיבורה שנאלצת לבחור בין סימו ליו לבין לוק ברייסי. הנסיבות נעות בין טרגיות לאבסורדיות, משום שהאחד הוא חבר ותיק שהתארסה לו לאחר שבעלה הוכרז כמת בהתרסקות מסוק, אבל הוא שב לאחר שנים. אנדי פיקמן ביים, בהתבסס על ספרה של טיילור ג'נקינס ריד החתומה גם על העיבוד התסריטאי.

מחנה קיץ לאמיצות (Camp Courage) – סרט תיעודי באורך קצת יותר מחצי שעה, שיגיע לנטפליקס ביום ראשון (15.10) ונדמה לי שתהיה לו רלוונטיות מצמררת לעת הזו בישראל. הבמאי מקס לואו וצוותו התלוו את ילדה אוקראינית, פליטת מלחמה, שנוסעת עם סבתה להרי האלפים האוסטריים כדי להשתתף במחנה קיץ מיוחד. המקום מוקדש לילדות ששרדו מלחמה והמדריכים מנסים לשקם את בטחונן העצמי ולסייע להן להתמודד ולגבור על פחדים, על ידי סדנאות טיפוס הרים.