• המתאבקים
  • מאהבת, מטרידנית, רוצחת
  • אוסקר 2023/24: דירוג כל הסרטים המועמדים
  • אוסקר 2023/24: איך הלך עם ההימורים המוקדמים
  • אוסקר 2023/24: רשימת המועמדים המלאה
  • ״תוכנית א׳״, סקירה לסרטם הבינלאומי של האחים פז
  • אוסקר 2023/24: הימורים על המועמדים
  • ״הגול הבא מנצח״, סקירה
  • סיכום 2023: הסרטים שעשו לנו את השנה הקולנועית
  • סיכום 2023: זוועות המציאות בראי הקולנוע
  • סיכום 2023: הניצחונות וההפסדים של השנה בקולנוע
  • סיכום 2023: עשרים הרגעים שעשו לאור את השנה
  • סיכום 2023: מגמות השנה בקולנוע ומשמעותן
  • סיכום 2023: אימת החודש סוגרת שנה
  • סיכום 2023: הסרטים הכי טובים שגילינו השנה לראשונה

סרטים חדשים: ״מגרש השדים: המאמינים״, ״לכודה״, ״עניין של מזל״, ״בתו של מלך הביצה״, ״נוסטלגיה״, ״חיי אהבה״, ״פינוקיו שמי״

5 באוקטובר 2023 מאת אורון שמיר

פסטיבל חיפה נכנס לישורת האחרונה, הזדמנות לבקש מחיאות כפיים סוערות לאור ולעופר שמחזיקים כאן את סריטה בתפקוד שיא, בזמן שאני מתאושש ממסעות. חמישה פוסטים שלהם פורסמו כאן מאז תחילת הפסטיבל, לא כולל ההמלצות המקדימות וגם הפוסט הנספח שלי, את כולם אפשר וכדאי לקרוא בתגית הרלוונטית. הפסטיבל החיפאי, שמחלק פרסים בערך בשעת פרסום פוסט זה, הוא כל מה שעסקנו בו השבוע וזה עומד להשתנות כמובן עם סיומו במוצאי שבת. כהפסקה שלפני הסיום, מדור סרטים חדשים השבועי ישיב את המבט אל בתי הקולנוע המסחריים, ובסוף השבוע או קצת אחריו יש לנו גם סרט סטרימינג אחד לפחות ששווה התייחסות.

לכודה (Akelli) – אמנם אין לנו סרט ישראלי חדש השבוע, אבל שני שחקנים ישראלים מככבים בדרמת המתח ההודית הזו, אז חשבתי שיהיה מעניין לפתוח איתה. נושראט בהרוקצ'ה, שכנראה טעיתי באיות שמה, מככבת כצעירה הודית/פונג׳אבית המוצאת עצמה בעיראק בענייני עבודה. אלא שהשנה היא 2014 ואל העיר מוסול פורצים כוחות דאע״ש, שלוקחים אותה ואת שכמותה בנות ערובה. היא לא רק לכודה כמאמר הכותרת אלא גם נחושה לשנות את מצבה. אמיר בוטרוס וצחי הלוי מגלמים שניים מהחוטפים, בסרט הביכורים של פראניי משראם.

מגרש השדים: המאמינים (The Exorcist: Believer) – אחרי שסיים את טרילוגיית ״האלווין״ שלו, הבמאי בעל מסלול הקריירה הכי לא שגרתי בהוליווד, דייויד גורדון גרין, פונה אל מותג אימה נוסף. בדיוק בזמן כדי לציין חמישים שנה לסרטו המכונן של וויליאם פרידקין, שהמשכיו כנראה לא יהיו קאנוניים בהכרח בעלילת הסרט הנוכחי, אבל המקור בהחלט כן. אני מסיק זאת מנוכחותו של אלן בורסטין, שגילמה אז את האם שבתה נשבית בידי כוח שטני, ובסרט החדש היא מנסה לסייע לאב (לזלי אודום ג׳וניור) שבתו חווה אירועים דומים. מצאתי תמונה אחת לא מבעיתה מהסרט ועיטרתי בה את ראש הפוסט.

עניין של מזל (Coup de chance) – לא הייתי בטוח אם נגיע ליום הזה, אבל הנה אנחנו כאן, מול סרט חדש של וודי אלן בבתי הקולנוע. זאת על אף שסרטו הקודם, ״הפסטיבל של ריפקין״, לא הופץ בישראל, וזה הנוכחי מוחרם בארצות הברית. הוא בכל מקרה הפקה צרפתית, עניין של בחירה ולא של מזל במקרה הזה. לו דה לאז׳ מגלמת את הגיבורה, אשה נשואה שפוגשת באקראי מכר מן העבר (נילס שניידר). הוא מתוודה שהיה דלוק עליה בעבר, ואולי הוא עדיין, מה שגורם לה לפקפק באהבתה לבעלה (מלווין פופו). זה סרט של וודי אלן אז אני חש שדי ברור לאן העלילה מתקדמת מכאן, ושזה אמור להיות פיצ׳ר ולא באג. ואלרי למרסייה מגלמת את אם הגיבורה.

עניין של מזל

בתו של מלך הביצה (The Marsh King's Daughter) – דייזי רידלי ממשיכה לנסות להוכיח שיש לה קריירה על אף שהטרילוגיה השלישית של ״מלחמת הכוכבים״ נגמרה מזמן. היא מובילה את הסרט הזה, שביים ניל ברגר, בתור אישה שאביה המסתורי שב אל חייה באופן מבהיל. היא ראתה אותו לאחרונה כשהייתה בת עשר, אחרי שבמשך כל חייה חייתה כשבויה שלו יחד עם אמא שלה. לימים הקימה משפחה משלה וכעת האב הפושע, שהרשויות מכנות ״מלך הביצה״, ברח מכלאו ורודף את הגיבורה ואת המשפחה שהקימה. בן מנדלסון הוא האב, וגארט הדלונד מגלם את בן הזוג של הדמות הראשית. מבוסס על רב-מכר מאת קארן דיון. עדכון: הסרט נדחה ברגע האחרון ולא יעלה השבוע כפי שפורסם.

נוסטלגיה (Nostalgia) – הסרט האיטלקי הזה משיב אותנו אל פסטיבל חיפה הקודם, שם כתב עליו אור, בתקופה בה ייצג את איטליה באוסקרים. הסרט, לא אור, אם כי אני מבין את הבלבול האפשרי. פיירפרנצ'סקו פאבינו מככב בתור גבר השב אל נאפולי, מולדתו, לאחר ארבעה עשורים של היעדרות אותם בילה במזרח התיכון. להבנתי הדגש הוא על תחושת הזמן החולף שמכה בו, והדמויות שהוא פוגש מחדש – החל מאמא שלו, המשך בחבר ילדות שנעשה למאפיונר, וכלה בכומר המקומי. סרטו של מריו מרטונה (״מהפכת קאפרי״).

חיי אהבה (Love Life) – סרט אחר שכתבנו עליו לפני שנה ויותר, במקרה זה עופר ובפסטיבל ונציה. מדובר בסרטו של היוצר היפני קוג'י פוקאדה ("הרמוניום"), שעופר בחר לתרגם את שמו בתור ״אהבת החיים״ כדי למנוע ציפיות שווא לפיהן מדובר בסרט רומנטי. העלילה תעיד שהצדק עימו, שכן מדובר בסיפור משפחתי סבוך: על אם ובנה המצטיין במשחק "אותלו" (או "רברסי"), על תכנון החגיגות של אביו המאמץ הלא-רשמי, ועל שובו לחייהם של אביו הביולוגי של הילד. הטון של הסרט והפוקוס על כל דמות משתנה מספר פעמים במהלכו, אבל מוטב לא לגלות או לקרוא יותר מדי על כך.

פינוקיו שמי (Pinocchio: A True Story) – אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי כותב שהפקת האנימציה הרוסית-הונגרית הזו מגיעה אחרי צמד סרטי פינוקיו דאשתקד, החידוש המקולל של דיסני והגרסה זוכת האוסקר של דל טורו, כדי לרכב על הצלחתם. אולם, הסרט הזה הקדים את שניהם, אפילו אם קיים הסיכוי שנוצר בידיעה ששני סרטי פינוקיו עתידים להגיע אל הקולנועים ב-2022. הוא פשוט יוצא מאוד באיחור בישראל, אולי כדי לתפוס מרחק מקודמיו. את הסיפור על בובת העץ שרוצה להיות ילד אמיתי אני מקווה שכבר אין צורך להציג, אז רק אספר שהגרסה המדובבת לאנגלית זכתה לפרנס מספר ממים בזכות ההופעה הקולית של פולי שור כפינוקיו בגרסה באנגלית. בישראל יוקרן סרטו של וסילי רובנסקי (״תעלול של טיול״, ״נגנב על הזנב״) בדיבוב לעברית בלבד, עד כמה שמצאתי.

אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט (Are You There God? It’s Me, Margaret) – נסיים עם סרט שהייתי משוכנע שיגיע אל בתי הקולנוע, בטח ובטח אחרי הפצה בארה״ב ובמקומות רבים בעולם מאז האביב, אבל תוכלו לראות אותו רק כעת ואצל יס/סלקום (בתשלום נוסף). אור יכתוב עליו סקירה, אז רק אקדים ואומר שמדובר בעיבוד לספרה הקאנוני של ג׳ודי בלום, על חוויות ההתבגרות של ילדונת למשפחה יהודית-נוצרית. מרגרט (אבי ריידר פורטסון) משוחחת עם אלוהים כמו בכתיבת יומן, תוהה מולו לאיזו דת עליה להשתייך או סתם חולקת מהיומיום שכולל מעבר דירה, געגועים לסבתה (קתי בייטס), חברות חדשות ותפילה לקבלת וסת. המחזור החודשי הוא חתיכת קו עלילה בסרט ודי מדהים שצריך לנרמל את הנושא כחמישים שנה אחרי שבלום כתבה עליו. בני ספדי ורייצ׳ל מקאדמס הם ההורים, ועל העיבוד והבימוי חתומה קלי פרמון קרייג (״The Edge of Seventeen״).

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.