סרטים חדשים: ״אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל״, ״רובי נגד הזרם״, ״מיליונרים ליום אחד״, ״אחותי״, ״הדרך הביתה״

לפני שנפרדים מחודש יוני, שנדמה ארוך במיוחד כי זה בעצם המדור החמישי להחודש, חמישה סרטים חדשים מצטרפים אל בתי הקולנוע. אם כי בהסתמך על השבוע החולף, ששלח את אור להשלים סרטים של ג׳ון יוסטון, זה לא תמיד מבטיח ריבוי סקירות. אור גם סגר רשמית את יוני עם אימת החודש, ונזכיר שפסטיבל סרטי הסטודנטים והסטודנטיות בעיצומו עד סוף השבוע וכולל. עופר ממשיך לצבור חוויות שם, ואני רק השתתפתי בהכנות הפעם. במבט קדימה, שחודש יולי יהיה גדוש אירועים קולנועיים ובראשם פסטיבל הקולנוע של ירושלים שממשיך לטפטף מידע. על כך בהמשך אבל קודם על ההיצע בבתי הקולנוע.

אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל (Indiana Jones and the Dial of Destiny) – הריסון פורד חוזר לגלם את הארכיאולוג הכריזמטי והסרקסטי, עשור וחצי אחרי ״ממלכת גולגולת הבדולח״ המושמץ, ו-42 שנים מאז חבש לראשונה את כובע הפדורה וחגר את השוט המפורסם ב״שודדי התיבה האבודה״. פורד כבר בן 80 אבל בפתיחת הסרט תזכו להיזכר איך הוא נראה, בזכות איפור דיגיטלי, המשיב את אינדי אל 1944. בחיפוש אחר חפץ עתיק אחד הוא נתקל באחד אחר, זה שנתן את שמו לפרק החמישי בסדרת הסרטים. מרבית העלילה מתרחשת דווקא ב-1969, אז דוקטור ג׳ונס אמור לצאת לגמלאות אבל נגרר להרפתקה גדולה אחת אחרונה, או כך מבטיחים לנו. מריון כבר אינה חלק מחייו, אבל את המשבצת שלה, אקסטרה חוצפה אבל מינוס הרומנטיקה, תופסת פיבי וולר-ברדיג׳ כבת הסנדקות של ג׳ונס. בתפקיד הנבל: מאס מיקלסן, שממשיך לסמן וי על מותגים הוליוודיים אחרי שהיה האיש הרע אצל ג׳יימס בונד, מארוול והארי פוטר. הפעם סטיבן ספילברג לא מביים אלא ג׳יימס מנגולד, וג׳ורג׳ לוקאס לא כתב אלא ארבעה אחרים. כפי שדיווחתי אחרי הפרימיירה בפסטיבל קאן, זה ניכר וזה חבל. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

רובי נגד הזרם (Ruby Gillman, Teenage Kraken) – קצת תחרות ל״בת הים הקטנה״ או פיקסאר שישנים בעמידה, בצורת סרט אנימציה לכל המשפחה מבית דרימוורקס. כן, הם עדיין קיימים. רובי גילמן היא מתבגרת בעלת עור כחול, מה שלא מעלה אצלה תהיות או מפריע לה לשאוף להיות כמו כל בני האדם בבית הספר אליו היא הולכת. היא שונאת בנות ים, מלכות הכיתה של התיכון, ודי ברור למה – רובי היא למעשה קראקן, אימת המעמקים על פי המיתולוגיה. הסרט ינסה להוכיח אחרת, אבל צפו לתמנוני ענק בכל מקרה. בדיבוב המקורי, לאנה קונדור מתהילת ״לכל הנערים שאהבתי״ היא רובי, קולמן דומינגו וטוני קולט הם ההורים שלה, וג׳יין פונדה היא סבתה המגלה לה את סודות הקראקנים. זה רק חלק מן הקאסט המפורסם, שכולל גם את אנני מרפי (״שיטס קריק״ ולאחרונה גם ״מראה שחורה״) בתור בת הים המעצבנת את הגיבורה. קירק דמיקו (״הקרודים״, ״ויוו״) חתום על הבימוי והתסריט, עם פארין פרל כבמאית-שותפה וצוות כתיבה נרחב בראשות פאם בריידי (כוח משמעותי בעולם של ״סאות׳ פארק״).

רובי נגד הזרם

אחותי (Rose) – התקשתי להיזכר בשלוף מה הסרט הדני האחרון שהופץ בקולנוע. הבמאי של ״נערה עם קעקוע דרקון״ המקורי, נילס ארדן אופלב, עם התשובה החדשה לשאלת הטריוויה הזו. העלילה מתרחשת דווקא בפריז, לשם מגיעות שתי אחיות מדנמרק שלאף אחת מהן לא קוראים רוז. אלן (לנה מריה כריסטנסן) רוצה להעניק לאחותה הסכיזופרנית אינגר (סופיה גרבול) את הטיול הזה, ביקור בעיר בו חוותה אהבה גדולה לפני שהתדרדר מצבה הרפואי. משפחה המצטרפת אליהן, בדגש על הבן הצעיר, מעוררים באינגר רצון לסגור מעגל ולחפש את אהוב ליבה.

מיליונרים ליום אחד (Price of Parenting) – נישאר בצרפת אבל נתאים את השפה המדוברת, בקומדיה של אלכסנדרה לקלר (״משמורת״). ז׳וסיאן באלסקו ודידייה בורדון מגלמים זוג נשוי ומבוגר, שמרגיש מוזנח בידי ילדיו הגדולים (מרילו ברי וסדריק בן). הם כבר לא מתקשרים, רק בטעות, ובטח שלא מבקרים. כאשר ההורים מביאים כי הם עלולים להישאר לבד בחג המולד, הם רוקחים מזימה שתשיב אליהם את הצאצאים: העמדת פנים שזכו בפרס כספי גדול. הבן והבת הסוררים אכן מבלים יותר זמן עם ההורים, אבל המזימה מובילה להוצאה כספית ניכרת.

הדרך הביתה (Yao) – נמשיך בדילוגים עם סרט דובר צרפתית אבל המתרחש בסנגל. אולי הייתי צריך לכתוב ״קלאסיקה״ ולא סתם סרט, בכל זאת מדובר ביצירה שבכורתה התקיימה ב-2018. בהתעלם מתאריך התפוגה שלא מאפשר לקרוא לסרט חדש, הסיפור נסוב סביב שחקן צרפתי (עומאר סי), המגיע אל בירת סנגל כדי לקדם דווקא ספר, אם הבנתי נכון את התקציר. בהשקה הוא פוגש ילדון בשם יאו (ליונל בסה) שנסע לבדו מאות קילומטרים כדי לפגוש את האליל שלו. הידוען נרגש מן המחווה ומחליט להסיע בעצמו את המעריץ הצעיר הביתה, אל כפר נידח. שם הוא ייאלץ להתעמת עם שורשיו ואולי להעניק לכותרת העברית משמעות נוספת. סרטו של פיליפ גודו, שהספיק מאז להפיק שלושה סרטים ובהם ״מחשבות נפלאות״ שהוקרן בישראל.

פסטיבל ירושלים – אחרי חשיפת התוכניה הישראלית, מגיע תורה של התוכניה הבינלאומית להתחיל לקבל צורה. או להיחשף במלואה בסוף השבוע עם פתיחת מכירת הכרטיסים, לטובת מי שלא מסתדרים עם ההדרגתיות הזו. לצד ״אנטומיה של נפילה״ שכבר הוכרז כסרט הנעילה, יגיעו עוד כמה זוכי קאן ובהם ״איך לעשות סקס״ זוכה מסגרת מבט מסוים, ״על עשבים יבשים״ של נורי בילגה ג׳יילן, ו״בתוך פקעת הזהב״ הוויאטנמי שקטף את ״מצלמת הזהב״ (פרס חוצה מסגרות לסרט ביכורים). מקאן יעלו לירושלים גם ״לה צ׳ימרה״ של אליצ׳ה רורוואכר (צריך להיות כימרה או קימרה לדעתי), ״מחר תזרח השמש״ של נני מורטי, ו״הקיץ האחרון״ של קתרין ברייה. סרטים בולטים משלבים מוקדמים יותר של השנה הקולנועית כוללים את זוכה סאנדנס ״אלף ואחד״, הטרללת של ברנדון קרוננברג ושמה ״בריכת האינסוף״, הדרמה הגאה של איירה זקס ״מעברים״, ויצירת הביכורים המדוברת של השנה, ״חיים שלמים״ של סלין סונג. נצפה גם לחדשים של הונג סאנג-סו, אולריך זיידל, פיליפ גארל, סרגיי לוזניצה, ורנר הרצוג, ועוד בני ובנות בית בפסטיבל ירושלים. גם ״הפרידה הארוכה מכולן״, סרט תיעודי אמריקאי מאת הבמאי הישראלי עידו מזרחי, כבר אישר השתתפות. נמתין לתוכניה המלאה ונתחיל לעבוד במרץ על פוסט המלצות משותף.