סרטים חדשים: ״החבר השמן שלי״, ״אסטרואיד סיטי״, ״לא לוקחים קשה״, ״הרוע שבמים״

נפתח הפעם בהודעת מערכת, כי להבנתי סרגל הגלילה בעמוד הראשי שלנו לא עובד אצל חלק מהגולשים והגולשות. נותר לי רק להתנצל על התקלה כי אני לא בטוח איך לתקן אותה, נראה שפשוט פג תוקפו של התוסף ועליי למצוא פתרון חדשני. למי שקוראים וקוראות אותנו דרך הסלולרי – זה בסדר לא להבין במה מדובר. בחזרה לשגרה, בתחילת השבוע הסתיים אצלנו הפרויקט המושקע באופן מופרז של אור, שסקר את מאה ההתעלמויות הגדולות בתולדות פרס האוסקר (לדעתו כמובן). היינו אמורים להתכונן אל פסטיבל סרטי הסטודנטיות והסטודנטים, מה שהתעכב לגמרי באשמתי אבל יגיע בסוף השבוע. יגיעו גם ארבעה סרטים חדשים, מספר סביר הפעם ותודה למפיצים, יחד עם חדשות מפסטיבל הקולנוע של ירושלים.

החבר השמן שלי – הסרט הישראלי לשבוע זה החל את דרכו בפסטיבל חיפה, שם קראו לו פשוט ״השמן״. משם הוא יצא מעוטר בפרסים וכעת ינסה את מזלו בפרסי אופיר במקביל ליציאה לאקרנים. תוכלו לקרוא את דעתו של עופר מימי חיפה, ואשמח להוסיף את חיבתי בתור חבר בוועדת הלקטורה שקיבלה את הסרט לאותו פסטיבל. מאז מכנים אותו ״כשהארי פגש את סאלי בתל-אביב״, וזו אכן גרסה ישראלית בתוספת עודף משקל לקומדיה הרומנטית האלמותית שתוהה האם גברים ונשים יכולים להיות פשוט ידידים. צחי סדן ומי-רן מנקס מגלמים את מושאי הבחינה, הנפגשים בצבא וממשיכים להיתקל זה בזו בחייהם התל-אביביים. בגלל דימוי הגוף שלו לעומת שלה, נדמה שהגיבור לא מסוגל לנסות להפוך את הידידות לקשר רומנטי, על אף שבהחלט יש שם משהו לחקור. מאחורי הקלעים תמצאו זוג נוסף: גודיס שניידר (״ריח פועלים״) ביים ואף כתב יחד עם הסופרת והעיתונאית ליאת אלקיים. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט, בתקווה שאפשר לראות אותה.

אסטרואיד סיטי (Asteroid City) – סרטו ה-11 של ווס אנדרסון, לא כולל קצרים, המגיע טרי מפסטיבל קאן. מעריציו של היוצר לא יזדקקו למידע נוסף, אני פה גם בשביל מי שמזמן ויתרו או מעולם לא התחברו לבמאי שכל סרט שלו הוא ״ברבי – הסרט״. כלומר, גם כדי לספק קצת יותר מידע וגם כדי להגיד שבתור מי שאהב שניים וחצי סרטים של אנדרסון עד כה, הפעם יצא לו בכלל לא רע. אסטרואיד סיטי הוא שמה של עיירה בדיונית בה מתרחשת העלילה, שהיא למעשה מחזה בימתי, שאנחנו צופים בספיישל טלוויזיה אודותיו. זה קצת פחות מסובך בסרט עצמו, אבל המבנה הרב-שכבתי מאפשר לבמאי לדחוס כמה שיותר שחקנים, קבועים וחדשים אצלו. רשימה חלקית, בחיי: ג'ייסון שוורצמן, סקרלט ג'והנסון, טום הנקס, ג'פרי רייט, טילדה סווינטון, בריאן קרנסטון, אדוארד נורטון, אדריאן ברודי, לייב שרייבר, הופ דייוויס, סטיב פארק, רופרט פרנד, מאיה הוק, סטיב קארל, מאט דילון, הונג צ'או, ווילם דפו, מרגו רובי, טוני רוולורי, סופיה ליליס וג'ף גולדבלום. ספק בשביל לעצבן, שני תפקידים מרכזיים הם לשחקנים פחות מוכרים, ג'ייק ריאן וגרייס אדוארדס הצעירים, כשוחרי אסטרונומיה המתאהבים ביריד מדעי. שאר הדמויות מבקרות אף הן באתר, ועדות לאירוע קוסמי המשנה את התוכניות של כולן.

לא לוקחים קשה (No Hard Feelings) – מתגעגעים ומתגעגעות אל ג׳ניפר לורנס? לא עוד, עם בואה של הקומדיה החדשה בכיכובה אל בתי הקולנוע. סליחה על הניסוח השיווקי אבל בפעם האחרונה שזה קרה השנה הייתה 2019 ולסרט קראו ״אקס-מן: הפניקס האפלה״. כי סרטי סטרימינג (״אל תסתכלו למעלה״, ״קוזוואי״) לא נחשבים הפצה קולנועית. ג׳יי-לו, סליחה פעם נוספת, מגלמת צעירה שמצבה הכלכלי מוביל אותה להיענות למודעה בלתי רגילה: זוג הורים (מתיו ברודריק ולורה בננטי) מחפשים אישה שתהפוך את בנם בן ה-19 לגבר. לגיבורה יש קיץ שלם לבתק את הבחור לפני שהוא עוזב לקולג׳, בסוג של היפוך רעיוני לקומדיות אובדן הבתולין השגורות בקולנוע האמריקאי. את הבתול מגלם אנדרו בארת-פלדמן, ילד ברודוויי שעובר כעת להוליווד, בסרטו של ג׳ין סטאפניצקי (״ילדים טובים״, אם כבר חזרנו ל-2019).

הרוע שבמים (Shark Bait) – מזמן לא היה לנו איזה סרט כרישים בקולנוע. וב״מזמן״ אני מתכוון לחודשיים בערך. בחכתם של המפיצים עלה הפעם סרטו של ג׳יימס נאן (״טווח אפס״), שאני תמיד מרגיש את הצורך להזכיר שאינו גאן ואינו וואן, על-פי תסריט של ניק סלטריז (״תפילה לפני עלות השחר״). מותחן האימה הזה מתחיל כאשר חבורת צעירים פוטוגנית מצויה בחופשה ומחליטה לגנוב שמי אופנועי ים. השתוללות במים, מספיק רחוק מהחוף כדי שלא תהיה להם קליטה סלולרית, מובילה להתנגשות שמסתיימת בפציעה. וכאשר יש דם במים, ברור מי מגיע או מגיעים למסיבה. אני בכלל לא בטוח שיש כאן ״רוע״ כפי שהכותרת העברית מרמזת, לרוב בקריצה לכיוון על-טבעי, אבל טרם צפיתי בסרט. גם לא הכרתי את השחקנים והשחקניות אז סלחו לי אם לא אציין את השמות.

פסטיבל ירושלים – שיתקיים בפעם ה-40 בתולדותיו באמצע החודש הבא, מתחיל לחמם את השטח עם טפטופי התוכניה. כבר הוכרז כי סרט הפתיחה יהיה ״גולדה״ של גיא נתיב, עם הלן מירן כראשת ממשלת ישראל, וסרט הנעילה יהיה ״אנטומיה של נפילה״, זוכה דקל הזהב הטרי של ז׳וסטין טרייה. אתמול התווספו גם כל המסגרות הישראליות, התחרותיות והמיוחדות, מתוכן אתעכב לרגע על תחרות חג׳ג׳ שתורכב מתשעה סרטים (מספר גבוה מהרגיל לאחרונה). שני הוותיקים בתחרות יהיו ״בתי אהובתי״ של איתן גרין ו״הענקים של אי הפסחא״ של דובר קוסאשווילי. במאים נוספים שיציגו סרט שני/שלישי הם ״דניאל אויערבאך״ של דוד וולך, ״העתיד״ של נעם קפלן, ״המשלחת״ של אסף סבן, ו״חדר משלו״ של מתן יאיר. את התשיעייה ישלימו שלושה סרטי ביכורים מאת יוצרים שסרטיהם הקצרים זכורים לטובה: ״טעם התפוחים אדום״ של איהאב טרבייה, ״מתחת לצל של השמש״ של שלום הגר, ו״הפילגש״ של מעיין ריף, הבמאית היחידה בתחרות. גם התחרות התיעודית ואפילו זו של הקצרים יהיו מלאות בשמות מוכרים, עליהם נתעכב סמוך יותר לפסטיבל. הרסטורציה השנתית היא לסרטו של עמוס גוטמן, ״חסד מופלא״ מ-1992. נשוב ונעדכן.

גולדה