"נקמה" (Vengeance), סקירה

בשולי הדברים, וזו כנראה התקטננות לשמה, אני מעוניין לפנות מהדרך את התסכול שמביאה שמה של דרמת המתח הלעיתים קומית "נקמה" מ-2022, שהגיעה כעת לספריות ה-VOD בישראל.
זו כמובן לא אשמת המפיצים שלנו, שהלכו צמוד אל השם המקורי שניתן לו בלידתו, "Vengeance". אז מעבר לכך שב-IMDB ספרתי לפחות עשרה כותרי עבר עם השם הזה בעמוד החיפוש הראשון בלבד (מתוכם ראיתי רק את הסרט של ג'וני טו מ-2009), הוא אפילו לא באמת מייצג אותו נאמנה. אין פה אפילו הפוך על הפוך. אם זו הייתה עוד מעשיית נקמה מהסוג שאנחנו אוהבים לחזור אליו, זה עוד היה מחליק. על מתכונת "מה שאתה רואה הוא מה שתקבל". אבל "נקמה" המדובר הוא סרט כל כך הרבה יותר חד, מורכב ומעניין ממה שהשם החבוט הזה מסמן לנו, שאני באמת לא מצליח להבין את הבחירה. כל כך הרבה דברים עובדים לטובתו, וחבל שהעין של הצופים תקפץ מעליו בגלל שנתקלנו בו מילולית עשרות פעמים בעבר.
זהו. עכשיו אפשר להתרכז בדברים החשובים, והמשמחים יותר.

התכנסנו כאן, לסקירה זו, ביום כ"ג בניסן תשפ"ג, בזכות בי.ג'יי נובאק (בנג'מין ג'וזף מאלני נובאק, למחמירים). תסריטאי, שחקן ומפיק, שמוכר בעיקר בזכות תרומתו לפני ומאחורי המצלמה לסדרת הלהיט "המשרד". שם לא רק גילם את ריאן הבלתי נסלח (אחת הסיבות שיש לי רתיעה אינהרנטית מנובאק היא מכיוון שהיה כל כך משכנע כדוש העלוב ההוא), אלא גם כתב והפיק חלק משמעותי מהפרקים. על המסך הגדול נובאק צץ ב"להציל את מר בנקס" וב"ממזרים חסרי כבוד".

ב-2022, שבע שנים לאחר שנצפה לאחרונה בקולנוע ("המייסד"), נובאק כתב וביים את סרט הביכורים שלו, "נקמה", ובו סגר לעצמו את התפקיד הראשי. נובאק מגלם את בן מנלוויץ, יאפי ניו יורקי שחולם להיות הדבר הגדול הבא בעולם הפודקאסטים (ובכך מביא לאיזשהו שיא את טרנד הפודקאסטרים בקולנוע, בהמשך ל"האלווין", "מכסחי השדים: החיים שאחרי", "גודזילה נגד קונג", "Bodies Bodies Bodies" ועוד). הוא אמנם כבר הוכיח את עצמו כעיתונאי, אבל כעת הוא "גם רוצה שיהיה לו קול", וכמובן עושה את זה מכל הסיבות הלא נכונות.
בזמן שהוא מחפש את הקונספט הגדול הבא לסדרת הסכתים, בן מקבל הזדמנות שלא תאומן. זה קורה בזכות שיחת טלפון לילית ומפתיעה של בחור זר מטקסס, המודיע בצער רב למנלוויץ שצעירה בשם אבלין הלכה לעולמה במפתיע. בן מבולבל בעיקר כי אין לו מושג מי זו אבלין, אבל אז נזכר שלפני די הרבה זמן היה לו איזה לילה עם טקסנית שרצתה להיות זמרת. מבחינתו זה היה כלום ושום דבר, אבל כנראה שהיא חוותה זאת אחרת. להפצרת משפחתה, בן מוצא את עצמו בעיירה שכוחת אל בטקסס, נואם בהלוויה של הבחורה אותה בקושי הכיר, ושם מגלה שהמשפחה לא מאמינה שמותה של אבלין התמה היה תוצאה של מנת יתר, אלא של רצח. האנטנות של בן מזדקרות והוא קולט שיש לו פה את הלהיט הבא, ואפילו משכנע מפיקה מצליחה מניו יורק לתמוך בו.
בן אמנם סקפטי שבאמת מדובר ב-foul play כמו שהיה אומר בנואה בלאנק, ומנסה להקליט תוכנית על ההבדלים בין מדינות ארה"ב, "אמריקה השנייה" אם תרצו, אבל לאט לאט מתחיל להשתכנע שאולי יש צדק בדבריהם. כך הוא מתחיל להישאב אל תוך החקירה, ומסתבך עם אנשים די מסוכנים במקום שאותו הוא לא מכיר ולאורחות חייו הוא איננו מורגל.
עד כאן מה שצריך לדעת מבחינת העלילה.

העניין עם "נקמה" זה שבדקותיו הראשונות הוא מרגיש כמו סך כל קלישאות הז'אנר, אלו שאפילו אנשים שראו מעט סרטים יכולים לדלקם. הבחור המתנשא מהעיר הגדולה שמגיע לחור כלשהו ואז מגלה את הקסם של האנשים הפשוטים. הגבר השאפתן שמנסה לטפס לצמרת על גביהם של אנשים ומגלה לקח חשוב על עצמו. החמימות הביתית של האנשים שחיים בשולי המדינה. הדמות שנראית טיפשה אבל בעצם חכמה יותר מכולם. הדמות שעוברת כמו ספרון הדרכה מהלך אבל בעצם מלאת תובנות חכמות. זה אשכרה כמעט כל סרט כריסמס אי פעם. ובאמת, נראה שהזלזול של נובאק התסריטאי באנשי טקסס הקלולסים זהה לדמות שהוא מגלם, והסיבה היחידה שקל לקבל את הבדיחות על חשבון "האנשים הקטנים" היא כי הסרט זוכר להוציא רע גם את הניו יורקרים. נובאק עושה את זה בכמה דקות קצרות ודי קורעות מצחוק של דיאלוג בפתיחת הסרט, שמפציץ אותנו בכל הרעל הגברי והילדותי של האנשים שחושבים שהם מרכז העולם.

אז כן, בן הפודקאסטר יגלה שפשטות איננה בהכרח טיפשות (בן מסגביר לנערה על "האקדח של צ'כוב", והיא מתחילה למנות את המחזות שכתב וטוענת שבאף אחד מהם אין אקדח. בן, כמו שרה כלשהי במדינת ישראל, נאלץ להודות שהוא בעצם מעולם לא קרא צ'כוב), שמזללת המבורגר אחת בטווח של קילומטרים יכולה להיות נהדרת כמו עולם קולינריה שלם שנמצא באותו רחוב, וששאפתנות אישית היא לא ערך עליון. בתחום הזה אין הרבה חדש מטעם "נקמה", אבל את הדברים האלו נובאק משבץ בעלילת חקירת רצח ממש מצוינת, דמויות נהדרות, קולנוע מיומן שהוא גם נאה לעין וגם קצבי ומסקרן, וגם מתגלה כבמאי שחקנים מצוין.
האמת שהיא שבהקשר של זה האחרון, נובאק עשה לעצמו חיים די קלים כשליהק שורת שחקנים שקשה לפספס איתם, בינהם איסה ריי הנפלאה בתפקיד שכמעט כולו שיחות טלפון, בויד הולברוק, ובמיוחד ג'יי. סמית'-קמרון בתפקיד שהולך נגד איך שאנחנו מזהים אותה בדרך כלל. ב"נקמה" סמית' מגלמת את אמה של אבלין, טקסנית בדם ובנשמה, הכי רחוק שאפשר מג'רי של "יורשים", או מחייה הפרטיים כשחקנית תיאטרון מוערכת שנשואה למחזאי-תסריטאי-במאי עטור הפרסים קנת' לונרגן (לה נתן תפקיד נפלא ב"מרגרט"). איזה זוג שאני מאחל לעצמי יום אחד להיות מוזמן לארוחת ערב אצלם. אבל אני סוטה מהנושא.
קאסט שחקני המשנה, גם הפרצופים הפחות מוכרים (כמו אלי ביקל, לואיין סטיבנס וזאק וילה הזכור מ"היפוכונדר"), כולו עושה מעל ומעבר, אבל ההברקה האמיתית של נובאק בליהוק "נקמה" היא כנראה אשטון קוצ'ר, אחרי כמה שנים טובות בהן נעדר מהמסך הגדול. קוצ'ר הוא אחד הדברים הכי טובים ב"נקמה", ובסרט שמתפקע מדברים טובים זה אומר הרבה.

המערכה השלישית של "נקמה" קצת מתוסרטת ונמהרת, בעיני, אבל זה רק ביחס לכל מה שקרה לפני כן. גם בצפייה השנייה, כאשר ידעתי את כל הפיתולים וזכרתי את פתרון התעלומה, ההנאה שלי הייתה מוחלטת בזכות ההומור המצוין במפגש של בן עם הטקסנים, הכימיה בין השחקנים, והדיאלוגים המעולים.
"נקמה" נחשף בפסטיבל טרייבקה של 2022, זכה לביקורות לא רעות בכלל אבל אחרי כמה חודשים ספורים כבר היה זמין במדיה הביתית, מה שכנראה הפך אותו לחדשות ישנות מהר מאוד והעולם עבר להתעסק בסרטים אחרים. הוא אמנם צץ בכמה רשימות סיכום של מצטייני השנה, אבל מעונת הפרסים הוא נפקד לחלוטין. ובזמן שיהיה קשה למקם אותו גבוה בשנה כל כך מעולה כמו 2022, הגיע לו הרבה יותר. זה מותחן שבנוי היטב, קומדיה שלא מזלזלת בצופה גם כשהיא מתחילה בקרקע מוכרת למדי, ובאופן כללי סרט שהושקע בו לא מעט רצון וכישרון. הוא בטח אחת האופציות הכי טובות שיש כרגע מהסרטים החדשים שהגיעו למסך הקטן.