סרטים חדשים: ״צעקה 6״, ״עכביש קדוש״, ״תעלומת הבלונדינית שחורת העיניים״, ״חתונתה של רוזה״, ״בידיים של אנני״, ״סרט בנות״, ״שתי עונות״, ״ננה סופרסטאר״, ״קפטן וולקונוגוב ברח״, ״את שקרנית אני נוכל״

בשעה הזו במדור של השבוע הבא, כולנו כבר נהיה אחרי התאוששות ואולי אפילו שיכחה של מאורעות טקס האוסקר ה-95. עד אז, לאורך הסופש וכנראה גם קצת אחרי המאורע עצמו שיתקיים בלילה שבין ראשון ושני (12 ו-13 במרץ), יש לנו עוד כמה חובות בנושא. למרות ניתוחי המצב מצד אור, כמו זה שהגיע בעקבות פרסי האיגודים והשפעתם על קטגוריות המשחק. בהמשך יגיעו פוסט ההימורים השנתי של אור ועופר, וגם פוסט הסרטים הקצרים המסורתי שלי. לצד סקירה אחת לפחות שתגיע מתוך היבול השבועי, המוגדל באופן מיוחד השבוע, חלקם כאן לכבוד יום האישה הבינלאומי שחל היום, ובהזדמנות זו חג שמח לכולן. זה אומר עשרה סרטים שלמים בבתי הקולנוע שטרם כתבתי עליהם קודם במדור. בגלל הכמות, אני מאמין ומקווה שזה בסדר שגם הפעם הסגמנט של הצפייה הביתית יחסר. לא מצאתי משהו מרגש במיוחד להוציא את ״לות'ר: תיק פתוח״ (Luther: The Fallen Sun) בנטפליקס בשישי ה-10 במרץ, אבל האם זה לא פרק סיום של סדרה? בהנחה שיש עוד מקום להגדרות הללו. בכל מקרה זה סופש להשלמת סרטי אוסקר, חלקם עדיין באולמות ורבים מהם כבר הגיעו אל שירותי הסטרימינג וספריות התוכן.

צעקה 6 (Scream VI) – לפני בערך שנה שב אל חיינו מותג הסלאשרים המודע לעצמו (נניח), עם פרק חמישי בסדרת הסרטים שמלווה את שוחרי ושוחרות האימה מאז אמצע הניינטיז. זה קרה אחרי הפסקה של עשור וקצת, אלא אם מחשיבים את סדרת הטלוויזיה הנשכחת, והפעם החליטו המפיקים להכות בגוסטפייס בעודו חם. הסרט הקודם, היה מורשכון (לגסיקוול), כלומר השיב למסך את הגיבורות המקוריות כדי שינסו להעביר את הלפיד במעין ״צעקה – הדור הבא״ (למרות שהסרט הרביעי  כבר ניסה בדיוק את זה). מבלי לספיילר איך זה הסתיים, בפרק הנוכחי ניצולות הרוצח במסכה מחליטות לעזוב את העיירה המקוללת וודסבורו ולפתוח דף חדש בניו-יורק סיטי. נחשו מי מחכה להן שם, מבטיח בטריילר שכמוהו עוד לא היה. כי זה כזה מודע לעצמו כזה, ברור? התעייפתי מאוד. מי שלא התעייפו הן מליסה באררה וג׳נה אורטגה בתור האחיות קרפנטר, היידן פנטייר שחוזרת למותג במפתיע, ומהקאסט המקורי יהיה זה ספוילר לכתוב מי לא כאן אז תאלצו לגלות בדרכים אחרות. תהיה לנו סקירה, כמובן.

עכביש קדוש (Holy Spider) – בפסטיבל ירושלים הפציע לרגע על המסכים בישראל הסרט האירופאי-איראני הזה, שהגדרתו מורכבת. הבמאי שלו, עלי עבאסי, ממוצא איראני אבל מפורסם בזכות הסרט השוודי ״גבול״. העלילה מתרחשת באיראן והסרט דוברת פרסית, אבל לא צולם שם אלא בירדן מפאת תכניו, וגם תוקצב בידי שלל מדינות אירופאיות (בעיקר דנמרק). זאת משום שבמרכזו מצוד אחר רוצח סדרתי של נשים ״כופרות״, ועיתונאית אחת נטולת מורא המחליטה לחקור את העניין. נראה כי למשטרה נוח שפושע מנקה את הרחובות מזנות, מה שמוביל את הגיבורה לעזור לעצמה ולנסות ללכוד אותו על ידי הצבתה שלה כפיתיון. זאר אמיר-אברהימי (״טהרן טאבו״, גם הוא סרט על התנגשות בין איסורי דת, אלימות ומין באיראן) מככבת ואף זכתה בפרס המשחק בפסטיבל קאן 2022 על הופעתה. התמונה לעיל היא מתוך הסרט.

תעלומת הבלונדינית שחורת העיניים (Marlowe) – לפני שצועקים על המפיץ והיצירתיות שבתרגום השם העברי של סרט על הבלש פיליפ מרלו, חשוב לציין שכך תורגם שם הספר לעברית. בהחלט אפשר היה לשקול לעקוף את רוע הגזרה אבל האשמה אינה במפיץ הפעם. באשר לסרט עצמו, ליאם ניסן מגלם את הבלש הספרותי/קולנועי של ריימונד צ׳נדלר, כי מזמן לא הייתה לנו איזו תעלומת בילוש. מכל סוכנויות הבילוש בלוס אנג׳לס של שנות ה-30, דיאן קרוגר הייתה חייבת להיכנס לזו שלו, או כל קלישאת ז׳אנר מענגת שתבחרו (אם לשפוט על פי רוח הטריילר). התעלומה שהוא צריך לפתור כוללת את אליטת הוליווד, יורשת אמידה, מאהבים לשעבר, סוג של קונספירציה ושלל סודות. ג׳סיקה לאנג ודני יוסטון מרפדים את הקאסט, בסרט שביים ניל ג׳ורדן המתקמבק (״גרטה״ היה ב-2018 ושבר בצורת). וויליאם מונאהן (״השתולים״) סייע לו בעיבוד התסריטאי לספרו של ג׳ון בנוויל, שנקרא ״The Black-Eyed Blonde״ אם אנחנו עדיין חוקרים את תעלומת השם. מסקנת ביניים: זה אפילו לא ספר של צ׳נדלר.

תעלומת הבלונדינית שחורת העיניים

בידיים של אנני (Angry Annie) – אחרי ״תתקשרי לג׳יין״ מגיעה הגרסה הצרפתית לסיפורה של מחתרת הפלות שלבסוף יצאה בפומבי נגד החוקים בנושא. העלילה מתרחשת בצרפת של 1974 ומתמקדת באישה נשואה ואם לשניים, שנכנסת להריון בלתי רצוי עבורה. ארגוני נשים מסייעים לה והיא מחליטה להשיב טובה ולהתנדב לעזור בעצמה במחתרת ובהמשך בנסיונות לשנות את החוק לטובת זכות האישה על גופה. את הגיבורה מגלמת לור קלאמי, כבר מזמן לא רק נעמי מהסדרה ״10 אחוז״ אלא אחת השחקניות העסוקות במולדתה. לצידה זיטה הנרו ואינדיה הייר ואת הסרט ביימה בלאנדין לנואר (״50 אביבים״), שגם כתבה יחד עם אקסל רופר.

חתונתה של רוזה (Rosa's Wedding) – נמשיך לגוון את שפות הסרטים, עם קומדיה בהפקת ספרד וצרפת. רוזה מן הכותרת, שהיא בכלל רוסה כי אנחנו בספרד, מרגישה שהיא חיה את חייה בשביל אחרים. בשביל אביה המזדקן, בתה הצעירה, משפחתה בכלל. בגיל 45, או קצת לפני, היא מחליטה לבצע שינויים רדיקליים באורח חייה ואף מודיעה ליקרים לה שהיא מתחתנת. הם מפרשים זאת כהתמוטטות נפשית אבל אולי זו רק עוד דרך שלהם לא לפרגן לה או לראות אותה באמת. הבמאית היא איסיאר בויאין (״יולי״), את הגיבורה מגלמת קנדלה פנה, וסביבה השחקנים סרג'י לופז, נטלי פוזה, ורמון בראה. כיוון שזה סרט מ-2020 ייתכן שצפיתם בו בטרום-בכורות, ולכן הוא נשמע מוכר (או בגלל ״לעבור את הקיר״ ושלל סרטים עם נקודת מוצא עלילתית דומה).

סרט בנות (Girl Picture) – סרטה של אלי האפסלו מפינלנד כבר זכה אצלנו לסקירה של עופר בקיץ, ולאזכורים תכופים כאשר הוצג במקומות כמו הפסטיבל הנורדי או אירועים של הפסטיבל הגאה. כעת הגוף החרוץ הזה מושקע בהפצתו הסינמטקית, הזדמנות לצפות בו במועדים רבים ואולי גם נוחים יותר. דרמת ההתבגרות הזו מתמקדת בשלוש נערות מפינלנד, בשלושה סופי שבוע קפואים וחשוכים במיוחד במדינה הצפונית. הן חוות יחדיו אהבות ומשברים, נחושות להתגבר על הנסיבות ועל מכשולים כמו יחסים משפחתיים, כדי למצוא כל אחת את מה שחסר לה כדי להרגיש דבר מה.

שתי עונות (Dos Estaciones) – אותו פסטיבל גאה הוא שאחראי גם להפצה הסינמטקית השנייה השבוע, הפעם של דרמה שונה מאוד ותוצרת מקסיקו. חואן פבלו גונזלס ביים את חביב הפסטיבל הזה, שהחל את דרכו בסאנדנס 2022 ואף זיכה את השחקנית תרסה סנצ׳ז בפרס על הופעתה. היא מגלמת בעלים של מזקקת טקילה השוכנת במחוז/מדינת חליסקו שבמערב מקסיקו, מתקשה להישאר חלק מתעשייה שהופרטה ונמכרה לתאגידים בינלאומיים. לא רק צרות כלכליות נערמות מולה, אלא גם אסונות טבע כמו הצפות ומגפות, מה שמוביל את הגיבורה להילחם על מקור הפרנסה והגאווה של האיזור.

סרט בנות

ננה סופרסטאר (Neneh Superstar) – בטיפשותי לא הבחנתי שהסרט הזה נופל בין ימי חמישי מבחינת ראשית הפצתו, אבל מתאים למדור של השבוע שעבר שהתמלא בסרטי ילדים מדובבים לכבוד פורים. להבנתי מוקרנת גם גרסה בשפת המקור, צרפתית, אבל הרעיון לדבב לעברית ולא רק לתרגם נבע מן הסיפור והכוונות של הסרט. ננה היא ילדה שחורה המנסה להתקבל לבית ספר יוקרתי לבלט, נתקלת בגזענות מצד צוות המורים בראשות מייוואן, אבל לא מוותרת בקלות על החלום שלה לרקוד. מגלמת אותה אומי ברוני-גארל, בתם של ולריה ברוני-טדסקי ולואי גארל, מה שאומר שהייתה מוקפת כישרון כל ילדותה וכנראה שגם הביאה קצת או הרבה משלה. הבמאי הוא רמזי בן-סלימאן.

קפטן וולקונוגוב ברח (Captain Volkonogov Escaped) – עוד בענייני תרגום, התקציר של הסרט הרוסי הזה מופיע בשפת המקור ובשום מקום לא בעברית, שזה חבל משום שהוא כן יוקרן עם תרגום לשפת הקודש. מי שעוקבים ועוקבות אחרי סריטה די זמן ודאי יזכרו את הכותרת הלא שגרתית הזו מפסטיבל חיפה של 2021, או אולי מסיכומי אותה השנה אז בחר בו אור לאחד מסרטי השנה שלו. למקרה שזה לא עניין של זיכרון, צמד הבמאים אלכסיי צ'ופוב ונטשה מרקולובה שבו אל ברית המועצות של 1938 ורקחו עלילה פוליטית במרכזה בריחה, כמובטח בשם הסרט. קפטן וולקונגוב (״רגלי זאב״ אם לתרגם באופן עילג כי אני לא באמת יודע רוסית) מגולם בידי יורי בוריסוב, אחד השחקנים הצעירים המרתקים שפועלים בקולנוע דובר הרוסית כיום (לאחרונה הופיע ב״תא מספר 6״).

את שקרנית אני נוכל (Tu Jhoothi Main Makkaar) – נסיים את החלק הגדוש במיוחד של סרטים בקולנוע עם קומדיה רומנטית תוצרת הודו. רנביר קאפור מגלם נוכל שהעסק שלו הוא לעזור ללקוחות להיפרד מבני הזוג שלהם. במסגרת חופשה הוא זה שמתאהב עד מעל לראש, במישהי שנראית כאילו היא מחזירה לו אהבה (סרדה קאפור, אין קשר משפחתי). למעשה היא משתמשת בו באופן דומה למקצוע שלו, וכאשר הוא מגלה זאת העמדת הפנים הכפולה והמכופלת כנראה תוביל לקונפליקט. ייתכן שלא הבנתי את העלילה כי הייתי עסוק בבהייה בטריילר המנצנץ. יוצרים רבים מדי חתומים על הבימוי והכתיבה אבל רק לאב רנג'אן מוזכר בשניהם אז נגיד שזה סרט שלו.