סרטים חדשים: ״מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם״, ״לחיות״, ״חומר דוב״, ״נעדרת״, ״השדרן״

חודש פברואר ממשיך לספק לנו סרטי אוסקר, וסרטים טובים אחרים, יצירות אמנות ובדיה להתנחם בהן. זאת בזמן שהמציאות בחוץ נעשית מדכאת יותר ויותר, במיוחד במבט מרחוק כפי שיש לי כרגע. אנחנו כאן כרגיל כדי לדבר על קולנוע, ואולי דרכו על דברים אחרים, ובדיוק בשביל זה יש לי מדור שמאפס את השבוע באולמות ובמוסדות התרבות. עדיין יש כאלה, בפעם האחרונה שבדקתי. כדי שלא נתגעגע מדי לפסטיבל הקולנוע המתמשך שהוא פברואר הנוכחי, פסטיבל קולנוע ממוקד ומרוכז יותר יחל בשבוע הבא וגם תחילת חודש מרץ נראית מבטיחה. זה אומר שנמשיך להשלים סרטי אוסקר, כפי שעשינו עופר וגם אני, לצד הבטחה נוספת לעוד טקסטים על הסרטים הגדולים והמדוברים של העונה. אור סיפק אסקפיזם מסוג אחר במדור אימת החודש (שתיכף חוגג עשור, וואו) אבל ישוב לסקר את עונת הפרסים ככל שנתקרב לטקס האוסקר. ואחרי תקציר השבוע החולף, הנה חלק ממה שכנראה מצפה לנו בהמשך.

מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם (The Death of Cinema and My Father Too) – סרטו של דני רוזנברג, שביים סרטים קצרים זוכי פרסים (״הטייפ האדום״, ״בית אבי״) וסדרות טלוויזיה (״ג׳וני ואבירי הגליל״), אבל זהו בעצם הפיצ׳ר הראשון שלו. סרט שזכה לחיים ארוכים, למרות המוות הכפול בכותרתו, משום שהתחרה ואף זכה בפסטיבל ירושלים 2020, שם כתב עליו עופר. כיוון שהייתה זו מהדורת קורונה מקוללת רק השופטים זכו לראותו על מסך גדול, ומאז החזרה לשגרה ועד הפצתו הרשמית כעת הוקרן הסרט כפיצוי בשלל מוסדות תרבות. את עלילת הסרט קל להבין במהלך הצפייה אך קשה להסביר מבלי לחטוא לה, מה שלא ימנע ממני לנסות. ברובד מסוים, זהו סרט תיעודי ואישי של רוזנברג על אביו ועל עצמו, בעת מחלת האב. ברובד נוסף זהו גם סרט על במאי קולנוע המנסה ליצור גרסה עלילתית לסיפור, עם המפיק מארק רוזנבאום בתור אב גוסס ואיש הטלוויזיה רוני קובן כקולנוען שמתעד אותו ואת משפחתו. בפועל זה הרבה יותר יצירתי ומלא חיים מאיך שתיארתי, פרטי אך לא מציצני. על המסך תוכלו לפגוש גם את משפחתו האמיתית של רוזנברג, וגם שחקנים נוספים כמו נועה קולר, רות פרחי ואורי קלאוזנר. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

לחיות (Living) – נציג האוסקרים לשבוע זה הוא המועמד לפרס התסריט המעובד והשחקן הראשי. מעובד משום שזה רימייק ל״איקירו״ של אקירה קורוסאווה, לא משפט שקוראים כל יום, מאת הסופר זוכה פרס נובל קאזו אישיגורו (״שארית היום״). השחקן שנכנס לנעליו של טאקשי שימורה הוא ביל ניי, כאשר העלילה הועתקה מטוקיו אל לונדון של 1953 (כמעט שנת יציאת הסרט המקורי לאקרנים). ניי הוא פקיד אפור כמו בטון מאובק, המנהל בעצלתיים מחלקה במועצת מחוז לונדון. דיאגנוזה של רופא משנה את חייו, שלא לומר קוצבת אותם, ומשנה את נקודת המבט שלו על האופן בו יש למצות או לחיות את החיים. את השחקן הוותיק מקיפים בעיקר פרצופים צעירים יותר, החל מאלכס שארפ כבחור החדש במשרד או איימי לו ווד בתור הגברת היחידה בחדר, ולצידם גם טום ברק כזר מסתורי, ברני פישוויק כבנו של הגיבור ופטסי פארן ככלתו. אוליבר הרמנוס הדרום-אפריקאי (״מופי״) הוא הבמאי.

חומר דוב (Cocaine Bear) – אני מתקשה להחליט אם מגיע כאן צל״ש או טר״ש לתרגום היצירתי מאוד של שם הסרט, אבל מודה ש״דוב הקוקאין״ נשמע נורא בעברית. בכל מקרה הכותרת מסבירה הן את נקודת המוצא העלילתית והן את הטון ההומוריסטי אך מבעית שבמפגש בין דב שחור לשק קוקאין, אירוע שלכאורה התרחש במציאות. הסרט אינו ריאליסטי במתכוון ואוסף חבורה חסרת מזל שנאלצת להתמודד עם החיה המשתוללת, בקומדיית אימה שכתב ג׳ימי וורדן (״השמרטפית מכה שנית״) וביימה אליזבת׳ בנקס (״פיץ׳ פרפקט 2״). כן, זו אותה אליזבת׳ בנקס שאתם חושבים ואתן חושבות עליה, גם לי לקח רגע. אבל זו סיבה בפני עצמה לצפות בסרט, משהו שאעשה בסוף השבוע וחבריי לבלוג כבר הקדימו אותי גם בזה. למי שצריכים או צריכות עוד סיבות, הנה הקאסט האקלקטי: ריי ליוטה באחד מתפקידיו האחרונים, קרי ראסל ומתיו ריס (האיחוד), אלדן ארנרייך, כריסטופר היביו, אושייה ג׳קסון הבן, ברוקלין פרינס, ושחקנית האופי מרגו מרטינדייל.

נעדרת

נעדרת (Missing) – אולי תזכרו את ״חיפוש״, מותחן התעלומה שמתרחש כולו על מסכים, על אב המנסה להבין לאן נעלמה בתו. והכוונה לא למסכי הקולנוע או הטלוויזיה בו אפשר לצפות בסרט, אלא לתת-הסוגה המכונה סקרין-לייף, כלומר סרט שכאילו מצולם כולו על מסך מחשב או טלפון חכם. הפעם זוהי בת שמנסה להבין מה קרה לאמא שלה, שטסה לקולומביה יחד עם הבנזוג החדש ולא חזרה. בזמן שהיא בקשר עם רשויות החוק, מנהלת הצעירה רבת התושיה חקירה עצמאית בעזרת הכלים העומדים לרשותה אונליין, ומגלה כמה דברים מטרידים. סטורם ריד מגלמת את הדמות הראשית, ניה לונג בתור אמה, ובטריילר זיהיתי עוד כמה פרצופים מוכרים, למשל איימי לנדקר. את הסרט כתבו וביימו במשותף ניק ג׳ונסון ו-וויל מריק, העורכים של ״חיפוש״, כאשר היוצרים של הסרט המקורי חתומים כאן כשותפים לתסריט (אניש צ׳אגנטי וסב אוהניאן).

השדרן (On the Line) – שלום, מי איתנו על הקו? חטפתי את המשפחה שלך. אלו המילים המעטרות את כרזת הסרט שכתב וביים רומיואלד בולאנז'ה, במאי צרפתי שיוצר באנגלית ולא שמעתי על סרטיו הקודמים והלא-מעטים. בזה הנוכחי מככב מל גיבסון, שלפעמים נדמה לי שהוא מוחרם/מבוטל בכל מקום מלבד ישראל, בתור שדרן רדיו בשם אלביס, שאומר את המילים הנ״ל וזוכה לתשובה המפתיעה. אלביס לא עוזב את הבניין אלא מחליט לשוחח עם הפסיכופט בצד השני של הקו, המאיים לרצוח את משפחתו והכין משחק סטייל ״המסור״ עבור השדרן. בתפקיד עובדי תחנת הרדיו שנקלעו לסיטואציה ההזויה: וויליאם מוזלי, אליה סרור-אוניל, יולי פולר וקווין דילון.

פסטיבל אפוס – הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות יתקיים השנה בין ה-3 וה-11 במרץ, בפעם ה-14 בתולדותיו, בסינמטק תל אביב ובמוזיאון תל אביב. קצרה היריעה מלעבור על התוכניה, מה גם שעופר כבר רוקח המלצות מאחורי הקלעים, אז אתמקד כרגיל באישים או נושאים. לפני כן אציין שסרט הפתיחה יהיה ״מכתבים חבויים״ על שפה נשכחת ששימשה את נשות סין משוללות הזכויות, והאירועים יינעלו עם ״איטלו דיסקו״ על הסאונד האלקטרוני של האייטיז שהגיע דווקא מארץ המגף.
התוכניה מחולקת באופן נוח ונהיר לסרטים על שלל סוגי האמנות, ממחול ועד אדריכלות, כאשר חלק מהסרטים מסגירים בשלב הכותרת את מושא התיעוד (המוזיקאים פטי סמית׳ וג׳יימס קוטון, האמנים פבלו פיקאסו ומרינה אברמוביץ׳, או אפילו ספר כמו ״יוליסס״ של ג׳יימס ג׳ויס). אני פה גם בשביל אלו שלא ברורים משלב הכותרת, למשל ״טולסטוי אהובי״ שהוא השם העברי לו זכה ״Un Couple״ של פרדריק וייזמן הוותיק, כמו גם כדי להזכיר את הדוקו המהנה ״האספן הגנב״. עוד שווה להמליץ מראש על ההיצע הישראלי, שכולל סרטים ותיקים כמו ״אינדיאני בשמש״ של רם לוי וחדשים דוגמת ״הנפש הטובה״ של איתן ענר או ״מכתב לחזיר״ של טל קנטור. אפשר גם לחכות לפוסט המלצות או לדפדף כבר עכשיו באתר הפסטיבל.

סרטים חדשים ב-VOD

Sharper – שירות הסטרימינג אפל+ ממשיך להוציא סרטים בלי להודיע, או לטרוח להמציא להם שמות עבריים, ולזה הנוכחי שזמין שם כבר שבוע התוודעתי במקרה. קצת מוזר בהתחשב בקאסט שכולל את ג׳וליאן מור, ג׳ון ליתגו וסבסטיאן סטן, בין היתר. העלילה מתמקדת במעשי שוד ונוכלות המבוצעים כנגד האולטרה-עשירים של מנהטן, אז אני יודע בעד מי אני בסיפור הזה. הבמאי הוא בן קארון, שהרזומה שלו כולל בימוי פרקים בסדרות כמו ״הכתר״ מחד ו״אנדור״ מאידך. על ההפקה חתומה חברת A24 האהובה בדרך כלל, שיש לה הסכם עודפים הפצה חלקי עם אפל.

אליס דארלינג (Alice, Darling) – בעוד אבא שלה מועמד לאוסקר ב״לחיות״ שהוזכר לעיל, השחקנית מארי ניי עוברת לראשונה אל כס הבימוי במותחן האימה הזה. אנה קנדריק מגלמת אישה המצויה בקשר מתעלל ונשלטת בידי בן הזוג שלה (צ׳ארלי קאריק). למזלה יש לה שתי חברות טובות המנסות לפקוח את עיניה, להשיב לה את עצמאותה ולהיות חזקה אל מול המניפולציות שיהפכו לנקמה אם וכאשר ינותק הקשר. אלנה פרנסיס (״אימהות ובנות״) כתבה את התסריט, והסרט יהיה זמין אצל yes וגם סלקום tv הלך מה-23.2 שזה מחר.

הבריון (Bruiser) – נעבור אל יום שישי (24.2) ואל דיסני+ שם יפציע סרט הביכורים של מיילס וורן. גם הוא עוסק בגבריות רעילה, מכיוון אחר. ג׳יילן הול, שמגלם את אמט טיל ב״סיפורו של אמט טיל״ המוקרן כעת בקולנוע, מככב בתור בן-נוער עם בעיות בבית הספר. חייו משתנים כאשר אביו הביולוגי חוזר אל עיירת מגוריו, מפר את האיזון המשפחתי שהשיגו אמו ואביו החורג. את הקאסט משלימים טרוונטה רודס בתור האב הנוטש-חוזר, לצד שמיר אנדרסון ושינל אזורו בתור ההורים המכהנים. בן מדינה שותף לתסריט, כולל של הסרט הקצר ממנו פותח הסרט הנוכחי.

יש לנו רוח רפאים (We Have a Ghost) – נסיים אצל נטפליקס באותו יום שישי ה-24.2 ועם הסרט החדש של במאי ״פריקי״ ו״מז״ל טוב״, כריסטופר לנדון. הפעם הוא מתבסס על ספר בשם ״ארנסט״, אודות משפחה העוברת לבית בו מתגוררת רוח רפאים בשם זה ובגילומו של דייויד הארבור. המשפחה מתחילה לתעד את הפעילות העל-טבעית והופכת לסנסציית רשת, עד כאן הפן הקומי של הדברים, אבל חקירת עברו של ארנסט מובילה לעימות עם נציגי הממשל. אחת מהם היא טיג נוטארו, והקאסט כולל גם את ג׳ניפר קולידג׳ בתור מדיום, ואנטוני מקי כאבי המשפחה.