סרטים חדשים: ״אל תדאגי יקירתי״, ״האלווין: הסוף״, ״אמסטרדם״, ״הגבר המושלם שלך״, ״שש דקות לחצות״, ״מבצע פנמה״, ״שלום ולהתראות״

חול המועד סוכות שמח, אם זו ברכה לגיטימית, אצלנו בסריטה השבוע עובר בסימן רק חיפה כל הזמן. אור ועופר מדווחים במרץ מן הפסטיבל הכרמלי, עם שני דיווחים לכל אחד – ולא נעצור כאן. הפסטיבל עצמו יימשך עד יום שני (שמיני. עצרת) אז יש עוד הרבה מה לראות וסיבות להגיע אל סינמטק חיפה וסביבתו. סרטי הפסטיבל כבר מטפטפים אל בתי הקולנוע, כפי שתיווכחו בראשון מבין רשימת הסרטים החדשים לשבוע זה. אליו אפשר את הפקת הנטפליקס ונציג גרמניה לאוסקר, ״במערב אין כל חדש״ (All Quiet on the Western Front), שיוקרן פעמים ספורות על המסך הגדול בטרם יצטרף אל שירות הסטרימינג בעוד שבועיים. על סרטים אחרים שאפשר לראות כבר היום והלאה בצפייה ביתית, בחלק השני של המדור שחוזר אחרי מנוחת חגים.

אל תדאגי יקירתי (Don't Worry Darling) – מפתיחת פסטיבל חיפה אל אולמות הקולנוע בישראל, סרטה של אוליביה וויילד (״חורשות את הלילה״) הספיק לפרנס כמה וכמה מחזורי חדשות. זה התחיל עם רכילויות מן הצילומים, המשיך בבכורה בוונציה בה דיברו על הכל מלבד על הסרט עצמו, שמצידו חטף מהביקורות (אבל לא מעופר). עכשיו תורם של אלו שטוענים שדווקא יש פה משהו, ואחריהם בטח יגיע עוד גל של בוז ועוד אחד של הערצה. פלורנס פיו והארי סטיילס (בתמונה לעיל) מגלמים זוג אוהב בנווה מדבר שהוא מעין אוטופיה פרברית אמריקאית של הפיפטיז. הגברים נוסעים כל בוקר לעבודה במתקן מסתורי, הנשים נשארות בבית לנקות ולבשל, וכולם מרוצים מהסידור משום מה. שורה של אירועים מוזרים פוקדים את הגיבורה וגורמים לה לפקפק במציאות סביבה ובעיקר בכוונות של מי שהקים את המקום, בגילומו של כריס פיין. עוד בקאסט: ג׳מה צ׳אן, קיקי פאלמר, ניק קרול והבמאית עצמה. על הגרסה של התסריט שצולמה חתומה קייטי סילברמן, שעבדה עם וויילד על אותו ״בוקסמארט״, אבל יש שמוכנים להישבע כי הגרסה המוקדמת של שיין וקארי ואן דייק הייתה טובה. לי אישית קשה להאמין, בהתחשב בתוצאה.

אמסטרדם (Amsterdam) – הסרט שאמור היה להיות מדובר לא פחות, אבל מגיע אל בתי הקולנוע בקול ענות חלושה. קודם כל, כזה קאסט לא מתקבץ בכל יום על המסכים, לא מאז עידן הקורונה. שנית, מדובר בשובו של דייויד או ראסל, שמונה שנים אחרי ״ג׳וי״ ועשור שלם אחרי הרצף האוסקרי של ״פייטר״, ״אופטימיות היא שם המשחק״ ו״חלום אמריקאי״. שנים בהן היחס של הוליווד אל במאים מתעמרים כמוהו השתנה לכיוון של אפס סובלנות, שזו אחת הסיבות להיעדרו עד כה מן הנוף. בסרטו הנוכחי מככבים כריסטיאן בייל, מרגו רובי וג׳ון דייויד וושינגטון כשלושה שותפי גורל הנפגשים בימי מלחמת העולם הראשונה באירופה. כולל בעיר שנתנה את שמה לסרט והופכת בו למעין אידיאה. העלילה מתרחשת שנים לאחר מכן בניו-אמסטרדם, או ניו יורק כפי שקוראים לה מאז 1665, ומפגישה את הגיבורים עם קנוניה רחבת היקף. הייתי מתאר את העלילה אילו הייתה נהירה או סתם עקבית, במקום זה קחו רשימה חלקית של שחקני המשנה: רוברט דה נירו, רמי מאליק, אניה טיילור-ג׳וי, אנדראה רייסבורו, זואי סלדנה, כריס רוק, אלסנדרו ניבולה, מתיאס שונארטס, מייק מאיירס, מייקל שאנון, טימותי אוליפנט וטיילור סוויפט.

האלווין: הסוף (Halloween Ends) – הטרילוגיה שבתוך סדרת סרטי האימה מגיעה לסיומה, ואם להאמין ליוצרים (אני לא) גם מותג מייקל מאיירס כולו מסתיים כאן. הבמאי דייויד גורדון גרין החל בחגיגות 40 שנה לסרט המקורי של קרפנטר עם המשכון שמתעלם מכל הקודמים ומתכתב ישירות עם הסרט הראשון, ״ליל המסכות״. הוא חתום גם על ״האלווין 2: הנקמה״ וכעת מגיע הפרק השלישי. ג׳יימי לי קרטיס חוזרת לגלם את לורי סטרוד (בפעם האחרונה?) במלחמתה ברוצח במסכה, ״הצורה״ כפי שהוא מכונה, שרודף אותה ואת העיירה הדונפילד כבר כמעט חצי מאה. מעניין איך זה ייגמר, או יותר נכון, האם זה ייגמר. הסרט יוקרן בישראל גם בדיבוב לרוסית.

בערך חמישית מהקאסט המפורסם של ״אמסטרדם״

שש דקות לחצות (Six Minutes To Midnight) – טרם התמלאה המכסה השנתית של דרמות בריטיות על ימי מלחמת העולם השנייה, בעיה אותה מבקש לפתור הבמאי אנדי גודארד (״סוג של רצח״). אדי איזרד, בתפקיד דרמטי, מגלם מורה לכיתה מיוחדת המגיעה ללמוד בעיירת חוף אנגלית ב-1939. מה שמיוחד בכיתה הוא הרכבה, כ-20 ילדות גרמניות, כולן בנות של צמרת הפיקוד הנאצי. ימים בודדים לפני שאנגליה תכריז מלחמה על הגרמנים, המורה מזהה הזדמנות אבל קשה לדעת במי לבטוח. את הסרט מכבדים בנוכחותם גם ג׳ים ברודבנט ודיים ג׳ודי דנץ׳, אבל הפנים של אחת הצעירות הגרמניות היה לי מוכר מספיק בשביל לפתוח ימד״ב. זוהי מריה דרגוש הרומנייה, שמופיעה גם ב״מבט מבפנים״ המדובר מפסטיבל חיפה, אבל אולי תזכרו מן הסרט ״בגרות״ של כריסטיאן מונג׳יו או אפילו ״סרט לבן״ של מיכאל האנקה, בו שיחקה כילדה.

הגבר המושלם שלך (I'm Your Man) – עוד שחקן בריטי שלא ידעתי שדובר גרמנית הוא דן סטיבנס, המככב בסרטה של מריה שריידר. בקרוב יגיע למסכים סרטה האמריקאי ״מילה שלה״ (She Said) שוודאי יעורר הדים, ואולי לכבוד זאת הוחלט להפיץ את סרטה הקודם שיצרה במולדתה. מארן אגרט מגלמת את הגיבורה המסכימה להשתתף בניסוי חדשני, במהלכו עליה לחיות כשלושה שבועות בחברת רובוט אנושי למראה (סטיבנס) שכל מטרתו היא לגרום לה אושר. מה כבר יכול להשתבש, כפי שנהוג לומר. גם סנדרה הולר, מתהילת ״טוני ארדמן״, מככבת בסרט.

מבצע פנמה (Panama) – פנמה של 1989 נראתה אידיאלית כמיקום של סרט אקשן, לפחות בעיני מי שיצרו את הסרט הזה. קול האוזר, שהחיה לאחרונה את הקריירה שלו מעט בסדרה ״ילוסטון״, מגלם אמריקאי שנשלח אל מרכז היבשת כדי לקדם עסקת נשק. בעוד הוא מחפש דרכים להשלים את משימתו באופן שיאפשר לו גם לחזור הביתה בשלום, סוכן CIA הממוקם בפנמה דואג שלא יהיה לו משעמם. כיוון שמגלם אותו מל גיבסון, נראה שמדובר בעצם בסוכן כאוס. הבמאי הוא מארק נוולדין, שחתום על סרטי ״קראנק״ כמו גם על ״גיימר״ ו״סודות הוותיקן״.

שלום ולהתראות (Goodbye) – סרט שביעי ואחרון לחלק הזה של המדור הוא הסרט ההודי להפעם, מה שאומר הפצה מצומצמת במספר בתי קולנוע, אבל כל הפצה מצדיקה הכרה מבחינתי. בניגוד לאפוסים העצומים שמגיעים ארצה השנה, הפעם מדובר בסרט מקורקע יחסית המתרחש בימינו ועוקב אחרי משפחה אחת בשעה קשה – מותה של האם. האירוע מוביל למתח בין הבת (ראשמיקה מנדנה) הטוענת שאמה לא הייתה רוצה טקס דתי, לבין האב (אגדת המסך אמיטאב בחצ׳אן שכיכב ב-250 סרטים בחייו) הדורש לכבד את המסורת. גם יתר האחים/צאצאים מגיעים לחלוק כבוד אחרון, ולמקרה שזה נשמע מדכא מנשוא, מדובר בשילוב בין קומדיה ומלודרמה. או בהזדמנות ללמוד על מנהגי אבלות הודיים.

סרטים חדשים ב-VOD

הנערה הכי בת מזל בעולם (Luckiest Girl Alive) – נפתח את המדור עם סרט השבוע שעבר של נטפליקס, בכיכובה של מילה קוניס (בתמונה לעיל). היא מגלמת אישה שתכננה את חייה בקפידה וקוטפת את הפירות, כולל משרת חלומות במגזין (יש לי הרבה מה להגיד על זה) וחתונה באופק. אבל אז מגיע לראיין אותה במאי של דוקו-פשע כדי לשמוע את גרסתה למקרה שקרה בנעוריה, מה שחושף כי חייה החדשים והמושלמים אכן הונדסו היטב. פין וויטרוק, קוני בריטון וסקוט מקנירי גם הם על המסך, בסרטו של מייק בארקר (״אישה טובה״) ע״פ ספר ותסריט של ג׳סיקה נול.

קתרין, המכונה ציפור קטנה (Catherine Called Birdy) – נקפוץ אל אמזון שם מסתתר כבר שבוע סרטה החדש של לינה דנהאם. לא היציאה ההזויה שראיתי בסאנדנס, אלא קומדיה תקופתית. גם זהו עיבוד לספר, מאת קארן קושמן, שעלילתו מתרחשת באנגליה של ימי הביניים ובמרכזה ילדה בת 14, המבקשת לדחות מחזרים שבוחר לה אביה. מגלמת אותה בלה ראמזי מ״משחקי הכס״, ובקרוב העיבוד של משחק הקונסולה ״The Last of Us״, ולצידה אנדרו סקוט, בילי פייפר, לזלי שארפ וסופי אוקונדו, אם למנות כמה.

רוזלין (Rosaline) – נישאר בנקודת ההשקה של הקומי והתקופתי, הפעם בסרט חדש של הולו. או כמו ששירות הסטרימינג נקרא בישראל, דיסני+ אבל לא מה שתצפו לו מדיסני או מפלוס. רוזלין (קייטלין דיוור) היא האקסית של רומיאו, הדמות השייקספירית, אחת לפני יוליה. זה הרעיון מאחורי הסרט, לספר את הסיפור מן הזווית של זו שננטשה. כמובן שאין דמות כזו במחזה המקורי, אלא בספר שכתבה רבקה סרלה והיווה את הבסיס לסרט זה, אותו ביימה קארן מיין (״Yes, God, Yes״). בזאת עיגלנו את סרטי השבוע לעשרה, זמן לחזור לדיווחים מחיפה.