פסטיבל ירושלים 2022: מה לראות, למה לצפות
9 ביולי 2022 מאת אורון שמירפסטיבל הקולנוע ה-39 של ירושלים שב השנה אל שיא הקיץ ויתקיים בין ה-21 וה-31 בחודש (יולי). מטקס הפתיחה המסורתי בבריכת הסולטן בערב של יום חמישי, ועד ליום ראשון של אחרי שבוע וחצי, יוקרנו כ-150 סרטי קולנוע בכל האורכים והסוגים, כשליש מתוכם ישראליים. התוכניה המלאה כבר באתר הפסטיבל, עם לוח ההקרנות והזמנת הכרטיסים. בזמן שאנחנו בסריטה עומלים על פוסט ההמלצות השנתי, חשבתי להשיב את פוסט העזר הסוקר כחתך רוחבי את מה שיש לפסטיבל להציע. לא ממש המלצות, ואם כן אז עיוורות ברובן, אבל בהחלט הבלטה של חלקים שונים בתוכניה העמוסה שאמורים להפוך אותה לקלה יותר לעיכול. הפסטיבל השנה עבר שינויים מאחורי הקלעים, כאשר ד״ר נועה רגב עזבה את תפקידה ובמקומה ינהל אותו רוני מהדב-לוין, מנהל הסינמטק הירושלמי, ולצידו נשאר אלעד סמורזיק, המנהל האמנותי של הפסטיבל.
מהיכרות עם הנפשות הפועלות, ממש לא יהיה קל לבחור בין הסרטים ולכן גם חשוב לי להבהיר שהפוסט הזה הוא רק טעימה וממש רחוק מלהיות התוכנית המלאה. לדוגמה, מוקד הפסטיבל נשאר כמו תמיד סינמטק ירושלים ואולמות הלווין של המושבה הגרמנית, מקולנוע לב סמדר האהוב ועד מתחם יס פלאנט העדיין-חדש. אולם, אירועי חוצות ייפרשו ברחבי עיר הקודש, ממתחמים לכל המשפחה ועד ערבי טריוויה או מפגשים עם יוצרים בפאבים וברים. זו הזדמנות לשוב ולהפנות אל אתר הפסטיבל המתעדכן לטובת כל מה שעתיד להתרחש, וגם לסייג שהפוסט הנ״ל עשוי להתעדכן במידת הצורך. בניגוד לשנה שעברה לא פרסמתי אותה עם כל הכרזה על תוכנית זו או אחרת, אבל אפשר לקוות שהצלחתי לרכז כאן הכל ולפי נושאים.
נתחיל כצפוי מן ההתחלה, נמשיך למסגרות לקולנוע וישראלי ונסיים בשתי נגלות של 20 סרטים שנראו לי מסקרנים במיוחד: למי שבוחרים או בוחרות לפי שם היוצר/ת (כך אני נוהג בפסטיבלים) וגם לטובת מי שמסמנים מראש סרטים לפי נושא, תקציר או כל סיבה המושכת את העין. במידה וכן צפינו בסרט כלשהו שאזכיר בהמשך, הלינק בגוף התיאור יוביל לפוסט בו כתבנו עליו. את שאר הדעות שלנו נשמור לפוסט ההמלצות שיגיע במהרה. או לפחות לפני פתיחת הפסטיבל, זה בטוח. סדר הסרטים בחלק זה של הפוסט הוא אלפביתי, אני בטח לא עומד לדרג סרטים שלא צפיתי בהם עדיין, אם כי אולי ניתן להתרשם ממידת הסקרנות שלי מתקצירוני השורה שניסיתי לרקוח לכל סרט ברשימה.
סרט הפתיחה ואורח הכבוד
קשה לחשוב על מועמד מתאים יותר לפתוח את הפסטיבל מאשר זוכה דקל הזהב הטרי, ״משולש העצבות״ (Triangle of Sadness) של הבמאי השוודי המבריק, רובן אוסטלונד. רק לפני חודש וחצי הוא גילגל מצחוק את באי פסטיבל קאן, כך על פי דיווחים שכן לא היה לנו סיקור בסריטה השנה, ולצפות בו יחד עם 5,000 צופות וצופים באוויר הירושלמי נשמע לי כמו חוויה מיוחדת. זהו סרטו הראשון של אוסטלונד שכולו דובר אנגלית, מה שמאפשר לו לעבוד עם שחקנים דוגמת וודי הרלסון, המתואר כסאטירה מושחזת על האלפיון העליון ועל פערי המעמדות. במרכז העלילה ניצבים דוגמנית מצליחה ודוגמן מצליח קצת פחות שמנהלים קשר הנע בין הרומנטי לאינטרסנטי. השניים יוצאים לשיט על ספינת תענוגות שרוב התיירים בה הם מיליונרים ואוליגרכים המתייחסים בפטרונות לעובדים שעל הסיפון, אבל יחסי הכוחות עתידים להתהפך.
אוסטלונד מגיע ארצה לרגל ההקרנה ולכבוד רטרוספקטיבה מלאה ראשונה לסרטיו בישראל, אם אינני טועה. ב-2004 ביים את סרטו הארוך הראשון, "גיטרה מונגולואידית" (The Guitar Mongoloid), מסע בין שורה של דמויות יוצאות דופן החיות בעיר שוודית דמיונית. בפסטיבל הוא יוקרן יחד עם הסרט הקצר שיצר הבמאי בשנה העוקבת, ״סצנה אוטוביוגרפית מס׳ 6882״. סרטו השני, "לא רצוני" (Involuntary) מורכב מחמישה פרקים המובאים במעט מאוד עבודת עריכה, והביא את הבמאי אל מסגרת תחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן של 2008. סרטים אלו הם הפחות מוכרים בקריירה של הבמאי וזו הזדמנות להתוודע אל ראשית דרכו של מאסטר מוכח ומעוטר, כמו גם אל סרטיו המהוללים יותר שמיד אזכיר.
הבמאי שב בעקביות אל הריביירה הצרפתית, וסרטו השלישי ״משחק״ (Play) מ-2011, כבר עשוי להיות מוכר גם לבאי פסטיבל ירושלים, שאולי יזכרו את הדרמה העוקבת אחר ילדים המסתבכים באירוע של גניבת טלפון על רקע גזעי. את תהילתו הבינלאומית גרף ב-2014 עם "כוח עליון" (Force Majeure), משל אכזרי ומצחיק בחדות על תפקידים מסורתיים במשפחה דרך סיפורם של נופשים באתר סקי. שוב חלפו שלוש שנים והגיע "הריבוע" (The Square), סאטירה על עולם האמנות המתמקדת במנהל מוזיאון ותסבוכותיו מכל כיוון, שהנחיתה אותו על האולימפוס – עבודה עם שחקנים בינלאומיים ומועמדות לאוסקר, אך בעיקר זכייה בפסטיבל קאן ובפרס האקדמיה האירופית. השנה שיחזר את ההישג עם ״משולש העצבות״ שהביא לו דקל מוזהב שני, מועדון בלעדי מאוד (חברים בו רק פרנסיס פורד קופולה, מיכאל הנקה, האחים דארדן ואמיר קוסטוריצה).
המסגרות הישראליות
תחרות חג׳ג׳ לקולנוע ישראלי עלילתי
אזרח מודאג / עידן חגואל – מפסטיבל ברלין אל ירושלים, במאי ״אינרציה״ מביא את סיפורו של זוג גאה העובר לגור בשכונת נווה שאנן בתל-אביב ועולמו מתערער לאחר עדות למפגש בין האוכלוסיה המקומית לבין המשטרה.
אמריקה / אופיר ראול גרייצר – במאי ״האופה מברלין״ נוטש את המאפים לטובת חנות פרחים, אליה מתנקזים מורה לשחייה שנטש את ישראל לארה״ב וחזר בנסיבות טרגיות, שחייו משתנים בעקבות מפגש מחודש עם חבר ילדות וארוסתו הטרייה.
הדרך לאילת / יונה רוזנקיאר – יוצר ״הצלילה״ שב לשתף פעולה עם אחיו לבחינה נוספת של המאצ׳ואיזם הישראלי והתנועה הקיבוצית. שמואל וילוז׳ני מגלם גבר עקשן המתערב כי יצליח לנהוג עם טרקטור מהגליל עד אילת בתוך שבוע.
יוני אפס / ג'ייק פאלטרו – הבמאי האמריקאי ממשפחת האצולה הקולנועית מביים בישראל סרט על פי תסריט של תום שובל. שלושה סיפורים על גיבורים בעל כורחם, סביב הוצאתו להורג של הצורר הנאצי אדולף אייכמן בישראל.
כל מה שאני יכולה / שירי נבו פרידנטל – סרט ביכורים בכיכובה של אניה בוקשטיין כפרקליטה שחייה המסודרים נכנסים לסחרור בעקבות שתי מערכות יחסים: עם מתלוננת בתיק עבירות מין וזוגתה הסוערת, ועם סניגור גרוש הגורר אותה למעורבות רגשית שלא צפתה.
עקרה / מרדכי ורדי – סרט עלילתי ראשון באורך מלא גם לאיש הקולנוע הוותיק, על זוג חסידי ברסלב שלא מצליחים להביא ילד לעולם. הבעל טס לאומן להתפלל, האישה נותרת בבית החותנים שלה בצפת וזוכה לביקור של מומחה לטיפול בעקרות.
קריוקי / משה רוזנטל – מפסטיבל טרייבקה מגיע סרט הביכורים הנועל את שמיניית חג׳ג׳, ובו ששון גבאי וריטה שוקרון מגלמים זוג חולוני בורגני ששגרתו המנומנמת ניעורה לחיים אחרי היתקלות בשכן החדש והאמיד מקומת הפנטהאוז, בגילומו של ליאור אשכנזי.
תחרות דיאמונד לקולנוע ישראלי תיעודי
דעתו של החייל / אסף בנית – במשך 50 שנה תיעדה הצנזורה הצבאית בחשאי את מכתביהם של חיילי בצה"ל כדי להציג להנהגה הישראלית את עמדותיהם בנושאים שנויים במחלוקת. הממצאים הוכנסו לדו"ח סודי בשם "דעתו של החייל".
حياة في ظل الموت | חיים בצל המוות / בילאל יוסף – לנוכח האלימות הגואה ביישובים הערביים בישראל מחליט הבמאי, שמתקשה לספק למשפחתו הצעירה תחושת ביטחון, לבחון את האפשרויות המעטות והקשות שעומדות בפניו.
לרפא געגועים / ארטיום דוביצקי – בגיל 30, עם אביו בהרי אוראל, היוצר פוגש לראשונה את סבתו, שפותחת בפניו צוהר לעבר והזדמנות לרפא את העתיד.
מצרים, שיר אהבה / איריס זכי – הבמאית המבריקה (״מתנחלת״) מתחקה יחד עם אביה אחר סיפורה של סבתה, זמרת מצליחה ויהודיה במצריים שנישאה למוזיקאי מוסלמי, ילדה לו בן ולבסוף ננטשה ונמלטה לישראל שם התגלגלה לחיי דלות.
סבוי / זהר וגנר – הדוקומנטריסטית המנוסה משלבת בין הסיפור האמיתי של הפיגוע במלון הסבוי בתל-אביב של 1975, לבין שחזורים עלילתיים של עלילות כוכבה לוי, בגילומה של דאנה איבגי, שהפכה ברגע לגיבורה נטולת פחד בזמן האירועים.
הפרטיזן עם מצלמת הלייקה / רות ולק – יוצרת ותיקה נוספת עם סרט בתחרות השנה, המשתמשת בתיעודים נדירים שנלכדו בעדשותו של מפקד יהודי במחתרת הפולנית כדי להביא את סיפורו, שלא היה ידוע לבנו עד אחרי מות האב.
שני ילדים ביום / דוד וקסמן – דרך תיעוד של חקירות מצולמות, ראיונות עומק וחומרי ארכיון משרטט הסרט את השיטה שמאחורי מעצרי קטינים פלסטינים בגדה המערבית.
קולנוע ישראלי קצר
יסלחו לי כל היוצרים והיוצרות של הקצרים המתחרים אבל יש המון מהם, אז רק אקטלג אותם ובתקווה נוכל להרחיב בפסטיבל עצמו, המחלק אותם לשלושה מקבצים נוחים: ״אדנה וילאו״ של עוז צירלין, ״איך לשרוד את החמסין ולהישאר בן-אדם״ של רוני שלו ואלון שרעבי, ״אסי לא גר כאן״ של נטע מורט ורותם מורט, ״אשת לוט״ של אורי בירגר, ״הר האלוהים״ של תמר טל ענתי, ״זה עניין של שעות או ימים״ של אפרת ליפשיץ, ״חברו הטוב״ של גאיה אלשטיין, ״החיות הרעות שלך״ של עידו שפירא ועמית כהן, ״ילד אלוהים״ של דניאל דהאן, ״כל יום רביעי״ של רונה סגל, ״להרוג את עצמנו״ של מאיה ידלין, ״מיקה/2300״ של בעז פרנקל ועמרי ון-אסן, ״מכתב לחזיר״ של טל קנטור, ״נפילה״ של אוריאל ביג'ל, ״פאקינג פרדייס״ של שחר שבתאי, ״פלורה״ של יובל נעים, ״שלושה תפוזים״ של בן בריימן ושחר לוי, ״השמיים נופלים״ של סטפן סטלמן, ״תחזיקו אותי״ של שלי כרמל.
הקרנות מיוחדות
בנוסף לתחרויות הנ״ל, ולמסגרת הנסיונית שלא הזכרתי, שלושה סרטים ישראליים שיוקרנו אף הם בירושלים השנה הם: ״הומבויז״ של תמר גורן על פליטים דרום־סודנים צעירים שחולמים ליצור מוזיקת היפ-הופ, ״ז'ה טם רונית אלקבץ״ של מורן איפרגן הגאונה שהרכיבה פסיפס ארכיבאי אופנתי של האייקונית הישראלית, וגם ״עטאש״ / צימאון / عَطَشْ של תאופיק אבו־ואיל מ-2004, אחד הסרטים היפהפיים בקולנוע המקומי בעיניי שיוקרן בעותק דיגיטלי משוחזר. סיבה בפני עצמה לעלות לירושלים ולהתרשם מעבודת צילום שלא מהעולם הזה של אסף סודרי, בסרט שיוקרן בקרנה מיוחדת בשיתוף בית־הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל־אביב, לציון 50 שנה להקמתו.
עוד אורחים, אורחות, קצרים וקלאסיקות
לא רק רובן אוסטלונד אישר הגעה לירושלים. שורה ארוכה של אורחות ואורחים יכבדו בנוכחותם חלק מן ההקרנות של סרטי הפסטיבל. אטרקציה מרכזית תהיה משפחת אטאל-גינסבורג, שתכנס בהקרנה של ״האשמה״ את הבמאי איוואן אטאל והשחקנים שרלוט גינסבורג ובן אטאל, אשתו ובנם. הכוכבת הצרפתייה מגיעה לפסטיבל עם שני סרטים נוספים בהם תוכלו לפגוש אותה, על המסך או באולם – ״ציפורי לילה״ ו״שקיעת החמה״. האחרון הוא סרטו של מישל פרנקו, הבמאי המקסיקני שהוא כבר בן בית בישראל ויתארח גם הפעם. עוד אורח עבר שחוזר הוא הבמאי הקמבודי המוערך ריתי פאן, יחד עם סרטו החדש ״הכל יהיה בסדר״, בעוד אני אישית הכי מקנא במי שיוכלו לשוחח עם הפורטוגזי המבריק ז'ואאו פדרו רודריגז. עם או בלי קשר לצפייה בסרטו החדש, ״צל התעתועים״.
לביקור מולדת יקפוץ הבמאי הישראלי אבנר בן-נאים, שיצר בפנמה את ״כיכר הקתדרלה״ המוקרן בפסטיבל. סרטים תיעודיים שוודאי יעוררו דיון בקרב הקהל הישראלי, דוגמת ״הללויה: ליאונרד כהן, מסע, שיר״ או ״הכנר במסע להוליווד״ על יצירת ״כנר על הגג״, ילוו בדיון עם היוצרים שלהם: דן גלר ודיינה גולדפיין במקרה הראשון, דניאל ריים באחר. לסיום, מצאתי כיתת אחת אמן אחת שנראית שווה במיוחד, אותה יעביר הבמאי זוכה האוסקר פולקר שלנדורף (״תוף הפח״). הוא גם יציג את סרטו החדש והתיעודי, לראשונה בקריירה הארוכה שלו, ״בורא היערות״. הכניסה חופשית אבל חובה להירשם מראש באתר הפסטיבל, שם גם תמצאו את רשימת האורחים והאורחות המלאה.
משבצת הקלאסיקות השנתית של הפסטיבל מבטיחה ״עותקים חדשים ומשוחזרים של יצירות מופת בלתי נשכחות״ ואם יורשה לי להוסיף – גם מגוונות למדי. מהוליווד הקלאסית יפציעו ״שיר אשיר בגשם״ ו״הקוסם מארץ עוץ״, שניים מהסרטים המשפיעים בהיסטוריה שאין צורך להציג אבל מומלץ לראות על מסך גדול. את הגל הצ׳כי החדש ייצג ״מרגניות״ של ורה חיטילובה, כנראה הסרט האנרכיסטי המקסים בכל הזמנים, ויש גם סרט של ז׳אן-לוק גודאר מהצד הצרפתי של הגלים החדשים. אולם, זוהי לא בהכרח הבחירה המובנית מאליה – ״המוזיקה שלנו״, סרטו מ-2004 שיש בו גם את שרה אדלר, גם את מחמוד דרוויש וגם לא מעט מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.
סרט ישראלי למהדרין ששייך למשבצת זו הוא ״חור בלבנה״ של אורי זוהר, שהלך לעולמו השנה ויכובד באופן זה בפסטיבל בשתי הקרנות. קולנוע בועט בשחור-לבן תוכלו למצוא גם ב״מאמא רומא״ של פייר פאולו פאזוליני, בסרטו השני ועם אנה מניאני בתפקיד הראשי, אל מה שנדמה כמו היהלום שבכתר בקטגוריה זו הוא ״האם והזונה״ של ז'אן אוסטאש. הסרט שכל סינפיל הארדקור יספר עליו כעל צפיית חובה, המשולש הרומנטי שהיה אמור לסיים את כל המשולשים הרומנטיים אבל רק עורר השראה, ו-215 דקות של קולנוע צרפתי עד העצם (היערכו בהתאם).
בנוסף, מלבד התחרות הישראלית לקולנוע קצר יוצגו בפסטיבל עוד המון סרטים קצרים: מועמדים לאוסקר לפי קטגוריות (עלילתי, תיעודי, אנימציה) או מקבצי נבחרים מפרסי האקדמיה האירופית לקולנוע.
סרטים בינלאומיים לפי במאיות ובמאים
3,000 שנים של כמיהה / ג'ורג' מילר – טילדה סווינטון מגלמת חוקרת תרבויות המוצאת ג׳יני (אידריס אלבה). הוא מבטיח לה שלוש משאלות, היא יודעת שזה אף פעם לא כל-כך פשוט.
אי-אה / יז'י סקולימובסקי – היוצר הפולני הוותיק לקח השראה מ״בלתזאר״ של רובר ברסון והציב חמור בתפקיד הראשי של סרט המסע האירופאי הזה. הוא זכה על כך בפרס חבר השופטים של קאן.
הארץ הדמיונית שלי / פטריסיו גוזמן – הקולנוען הצ׳יליאני הפוליטי (״נוסטלגיה אל האור״) מתמלא אופטימיות נוכח ההפגנות ברחובות סנטיאגו ומביט אל עתיד דמוקרטי אמיתי למולדתו.
בוקר יפה אחד / מיה הנסן-לאב – ליאה סיידו מככבת כאישה המצויה בין אביה הדועך לחבר מן העבר ששב אל חייה, בסרטה של הבמאית הצרפתייה שהתארחה בישראל בחודש שעבר.
ברוקר / הירוקאזו קורה־אדה – הבמאי היפני המהולל משתף פעולה עם גדול שחקני קוריאה הדרומית וזוכה קאן הטרי, סונג קאנג-הו, בסיפור על צמד שמוכר בשוק השחוק תינוקות שנמסרו לאימוץ.
הגיבור / אסגאר פרהאדי – מאז פסטיבל קאן 2021 ממתין הסרט האיראני המצוין הזה להפצתו בישראל, במרכזו אסיר היוצא לחופשה ומבצע אקט שמביא לו תהילה וגם חשד סביבתי.
החלטה לעזוב / פארק צ'אן־ווק – זוכה פרס הבימוי בקאן, סרטו של המאסטר הקוריאני תואר על ידי הביקורת כמעין פילם-נואר, אודות בלש המגלה עניין באלמנה החשודה ברצח בעלה.
היסטוריית הטבע של ההרס / סרגיי לוזניצה – סרט-ארכיון חדש של הקולנוען האוקראיני, הפעם בהשראת ספר היסטוריה ובהתמקד בפרקטיקות מקובלות אך מפוקפקות במלחמות האנושות.
הכל יהיה בסדר / ריתי פאן – המאסטר הקמבודי שב אל טכניקת אנימציית החימר שאפיינה את סרטו ״התמונה החסרה״, בשילוב קטעי ארכיון, כדי לדמיין עולם בו בעלי החיים הם השולטים.
טורי ולוקיטה / ז'אן-פייר ולוק דארדן – האחים הבלגים קיבלו פרס מיוחד בקאן על הדרמה החברתית הנוכחית שלהם, על צמד פליטים אפריקאים ששמם כשם הסרט, המתחזים לאחים כדי להיקלט בבלגיה.
לא גיבור של אף אחד / אלן גירודי – במאי ״זרים על שפת האגם״ ו״מאונך״ עוסק הפעם באיש שיווק המתאהב באישה בזנות. במקביל, צעיר ערבי המסתתר בבניין שלו אחרי פיגוע טרור מערער את הדיירים.
לא ייאמן, אבל אמיתי + מי שמעשן משתעל / קוונטין דופייה – שני סרטים חדשים של אמן האבסורד הצרפתי יוצגו בפסטיבל השנה. הראשון מתמקד בזוג שעובר לגור בפרברים ומגלה מחילה מסתורית היוצאת ממרתפו. השני עוקב אחר קבוצת גיבורי העל ״כוח הטבק״ שיוצאת לגיבושון ומעלה זיכרונות.
הסרט של הסופרת / הונג סאנג־סו – המינימליסט שמזכיר שיש גם קולנוע קצת אחר בדרום-קוריאה, שיצא עם פרס חבר השופטים מפסטיבל ברלין. העלילה לא קריטית, זה החדש של הונג סאנג-סו.
עולם אחר / סטפן בריזה – דרמת מוסר נוספת של הבמאי הצרפתי, ששב לשתף פעולה עם ונסן לנדון (״ערכו של אדם״, ״מלחמה״), הפעם כמנהל בכיר בקונגלומרט אמריקאי. העבודה השתלטה על חייו והובילה לפרידה מאשתו (סנדרין קיברלן), בזמן שמופעלים עליו לחצים כלכליים להתייעל.
עכביש קדוש / עלי עבאסי – הבמאי של ״גבול״ השוודי שב אל מולדתו האיראנית לטובת הסיפור האמיתי על העיתונאית שיצאה לתפוס רוצח סדרתי של עובדות תעשיית המין. זוכה פרס השחקנית בקאן.
פשעי העתיד / דיוויד קרוננברג – בהתבסס על רעיון שלו מלפני יותר מחצי אימה, אשף האימה הגופנית חוזר למחוזות מוכרים, עם קאסט נוצץ ועולם בו רוב בני האדם הפסיקו לחוש כאב או הנאה.
צל התעתועים / ז'ואאו פדרו רודריגז – הפורטוגזי מאחורי ״הפעם האחרונה שראיתי את מקאו״ ו״האורניתולוג״ מתחקה אחר זכרונות הומו-אירוטיים של בן-אצולה שהתנדב בתחנת כיבוי אש.
קאט! / מישל הזנוויציוס – רימייק צרפתי לקאלט היפני ״One Cut of the Dead״ ובו צוות צילום של סרט זומבים דל תקציב ורווי תקלות צריך להתמודד עם פלישה אמיתית של המתים-החיים מול המצלמה.
רימיני / אולריך זיידל – האוסטרי המוערך שב לבימוי עלילתי אחרי תקופה תיעודית, כדי לספר על זמר שתהילתו מאחוריו וכעת הוא מתפרנס בעיר האיטלקית מן הכותרת, עד שבתו חוזרת אל חייו.
שקיעת החמה / מישל פרנקו – היוצר המקסיקני שב לשתף פעולה עם טים רות׳ (״כרוני״), בתור אב למשפחה בריטית אמידה הנופשת באקפולקו, מקבלת הודעה טרגית ומתחילה להתפורר.
עוד סרטים בינלאומיים מסקרנים: לפי נושא, תקציר, משתתפים וכו׳
אמילי הפושעת – אוברי פלאזה מגלמת את הגיבורה מן הכותרת, שנקלעת לעיסוקים מהצד הלא נכון של החוק בעקבות חובות עבר. דרמת פשע לפי הספר שהתחבבה עליי בסאנדנס האחרון.
אש האהבה – מאותו פסטיבל סאנדנס החל את מסעו גם הסרט התיעודי של שרה דוסה, המשתמש בצילומים של בני הזוג קראפט ובקריינות של מירנדה ג׳ולי כדי לספר על חוקרי הרי הגעש המרתקים.
הבור – זוכה פרס בפסטיבל ונציה האחרון, הסרט האיטלקי נטול הדיאלוג ורווי הדימויים הזה משחזר את חוויותיהם של חוקרי מערות משנות ה-60 שמצאו את המערה העמוקה בכל אירופה.
בלב הג'ונגל – זוכה מסגרת ״שבוע הביקורת״ בקאן מתרחש במתקן כליאה לקטינים בלב יערות קולומביה, אליו נשלח הגיבור בגין פשע שביצע יחד עם חברו, שם יתעמת עם עברו.
דיוויד בואי: Moonage Daydream – סרטו החדש של הדוקומנטריסט ברט מורגן מקים לתחייה את הזיקית המוזיקלית בקולאז׳ מסחרר חושים של קטעי הופעות, דימויים חזותיים וראיונות עם האמן.
הללויה: ליאונרד כהן, מסע, שיר – דיוקן של המוזיקאי האגדי דרך אחד השירים הכי מזוהים עימו, ״הללויה״. צמד הדוקומנטריסטים דן גלר ודיינה גולדפיין שב אל התהוות השיר והצלחתו המפתיעה.
חולה מעצמי – קומדיה נורווגית מפתיעה על זוג במערכת יחסים לא בריאה, שלא לומר תחרותית. כאשר הגבר (אנדרס דניאלסן לי) זוכה להצלחה, האישה מחליטה לגנוב את תשומת הלב במעשה משנה חיים.
יומני מיאנמר – תיעוד בגוף ראשון של קולקטיב הקולנוע של מיאנמר את המהפכה הצבאית בארצו בחודש פברואר הקודם. זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין.
הכנר במסע להוליווד – סיפור ההפקה ההוליוודית של המחזמר המשפיע "כנר על הגג", בעזרת קריינות של ג׳ף גולדבלום, חומרים נדירים מאחורי הקלעים וראיונות עם חיים טופול, ג׳ון וויליאמס ואחרים.
לחשוף את מייברידג' – סרט תיעודי על אדוארד מייברידג', מי שאחראי להולדתה של התמונה הנעה. על המפגש ששינה את חיי הצלם במאה ה-19 והניח את היסודות להמצאת הקולנוע (וללוגו פסטיבל ירושלים).
לינץ'/עוץ + העמק – דאבל דוקו של הבמאי היסודי אלכסנדר פיליפ. הראשון אודות האובססיה של דייוויד לינץ' עם "הקוסם מארץ עוץ", היצירה שהוא מודה כי אין יום שאינו חושב עליה וכיצד היא מתקשרת לעבודותיו. השני על עמק מוניומנט, האתר המדברי המרהיב שהופיע באינספור מערבונים של הוליווד הקלאסית, בעיקר בסרטי ג'ון פורד.
מטרונום – זוכה פרס הבימוי במסגרת "מבט מסוים" בקאן, סרטו של אלכסנדרו בלק הרומני מתרחש בתחילת שנות ה-70 ומפגיש בין תיכוניסטים המאזינים לתחנת רדיו מחתרתית לבין המשטרה החשאית.
ניקולא הקטן שמח עד הגג – סרט אנימציה על יצירת אנימציה והקמת דמויות מונפשות לחיים, שהוא גם עיבוד לגיבור ספרות הילדים הצרפתי והמפורסם שהעניק את שמו ליצירה.
הנמר האנטולי – זה סרט טורקי אז כמובן שארשום אותו, בטח ובטח עם תקציר כזה: מנהל גן החיות העתיק בטורקיה נדרש להפרטה ונאחז בקלף המיקוח האחרון שלו, נמר ישיש בסכנת הכחדה.
עד מחר – וזה סרט איראני אז ברור שגם הוא בפנים, וגם פה הסינופסיס מפתה: צעירה החולמת לעזוב את מולדתה לטובת ארה״ב מסתירה את תינוקה בן החודשיים ממשפחתה, עד שמגיע ביקור פתע.
הקתדרלה – סרט שעשה רעש בסאנדנס וסימן את הבמאי ריקי ד'אמברוז כהבטחה. קורותיה של משפחה אמריקאית לאורך עשורים, מסוף שנות ה-80, ומנקודת מבט של ילד שהולך וגדל.
עדינה – סרט הונגרי על מפתחת גוף החולמת לזכות באליפות העולם. בעידוד מאמנה הקשוח שהוא גם בן-זוגה, היא תעשה הכל כולל הכל בענף הספורט התובעני. סרט נוסף שהחל את מסעו בסאנדנס.
ציפורי הלילה – שרלוט גינסבורג מגלמת אשה שנישואיה מגיעים לקצם. היא מתחילה לעבוד כעוזרת הפקה בתוכנית רדיו מבוססת שיחות ליליות ואוספת לביתה את אחת הנשמות התועות שחייגו אליה.
קורסאז' – שילוב כוחות בין הבמאית מארי קרויצר וזוכת פרס ״מבט מסוים״ בקאן שגם יזמה את הפרויקט, ויקי קריפס. דיוקן מרדני של הקיסרית אליזבת, שנודעה בכינוי "סיסי" ולא שיחקה לפי הכללים.
אין השנה סדנאות אמן עם מאסטרים? בשנים שעברו היו כאלה, אבל לא מצאתי הפעם שום איזכור לזה באתר הפסטיבל. מוזר.
הודעה על רשימת האורחים מחו״ל התקבלה אחרי שפרסמתי את הפוסט, אבל אעדכן אותו בקרוב.
בינתיים יש את עמוד ״מפגשים״ באתר הפסטיבל שאפשר להתעדכן דרכו.
https://jff.org.il/he/lobby/%D7%9E%D7%A4%D7%92%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C-0