סרטים חדשים: ״עולה לראש״, ״איך נתת לזה לקרות״, ״תור: אהבה ורעם״, ״לונאנה: יש יאק בכתה״, ״סופרנובה״, ״סאמרלנד״

חודש יולי הוא השלב בשנה הקלנדרית שעלול להעיד על אימה מתקרבת עבור אוכלוסיות מסוימות, הורים למשל, אבל בשביל סינפיליות וסינפילים בעיניי הוא הצלה. בגבו של החודש חצי השנה הקולנועית שלרוב אינה מאופיינת בפנינים, אם כי אור מצא כמה וכמה כאלה בסיכום המחצית שלו, ובאופק מנצנץ כבר פסטיבל הקולנוע של ירושלים, שיכריז על תוכניה מלאה בסוף השבוע הנוכחי. גם הסינמטקים מלאים בכל טוב, דוגמת שבוע הקולנוע המקסיקני שינדוד ביניהם ומתוכו כתבנו בעבר רק על ״קיץ לבן״ אז יש מה להשלים, או שובם המשמח של סרטי ריוסוקה המגוצ׳י. יש גם הרבה קולנוע ישראלי בהקרנות ספורדיות, כולל צמד מפרסי אופיר 2020: ״דגים גם טובעים״ של רוברט יון ואנטון צ'יקישב ו״תקוע״ של ויקטור בראון ואלון נוימן, שנקרא אז ״אובססיה״. לפעמים הסרטים הללו מתרחבים להפצה סינמטקית של ממש, כלומר הקרנות יומיות, וזה המקרה של הסרט הישראלי הראשון ולא האחרון במדור השבוע.

איך נתת לזה לקרות – חודש יולי יהיה גם חודש הקרנות האקדמיה של פרסי אופיר 2022, אבל את הסרט הזה הקהל אולי מכיר עוד מפסטיבל הקולנוע הקודם של ירושלים, אז כתב עליו עופר. אני חותם על רוח הדברים שלו ומוסיף שמי שקצת מאסו בקולנוע ישראלי ממוסד ותבניתי מדי אולי ימצאו רוח תזזית בקולנוע החי והרוטט של צמד הבמאים, יאיר אשר ואיתמר לפיד. שניהם ממשפחות של יוצרים וגם בני דודים החתומים על סרט ביכורים משותף. זה מתחיל כמו סיפור על מוזיקאי (יקיר פורטל) השב ארצה מפריז אחרי פרידה רומנטית, ספק מחפש את עצמו במקום מוכר וספק בהפסקה מן החיים שבנה בניכר. זה הופך להיות גם הסיפור של אחיו הצעיר (יובל אורון), המתגורר עם שותף בליין (רוי מילר) וכנראה לא מספר לאחיו או למשפחה מה באמת עובר עליו. וזה מתנקש למפגש הזה בין מתיחות חדשה לאחוות אחים ותיקה, בין ביקור מולדת שנדמית זרה לבין חיים קבועים שלא לוקחים בחשבון את מחר. הגר טישמן ומורן רוזנבלט הן הצלעות הנשיות הנחוצות מאוד בסרט.

עולה לראש – או אם תרצו ״הסרט של ערוץ הכיבוד״ הוא אחד הדברים שהכי ציפיתי להם הקיץ. אולי בגלל הניסיון הקודם שנקרא ״גרוטראלי״ והכיל שני שליש מן החבורה והיה רק שליש מוצלח, אני מחכה לסרט קולנוע של המקבילה הישראלית לחבורת ״לונלי איילנד״ גם בלי שידעתי שבכלל עובדים על סרט כזה. שקד פררה (רותם קפלינסקי), אסטמה דה-לוקו (עומר ריבק) ולידוי (דור מוסקל) הם ״ערוץ הכיבוד״, להקה מצליחה שמסתבכת בעולם של הסרט בגלל אמירה על הצבא. הם מגוייסים בלית ברירה ללהקת היח״צ, עליה מפקדים רותם סלע וערן זרחוביץ׳. האם הלהקה הבידורית תשרוד את הלהקה הצבאית והאם השלושה ישרדו את צה״ל ביחד ולחוד הן רק חלק מן השאלות בסרט שביים דניאל אדר, המוכר מבימוי ב״ארץ נהדרת״ ומן הסדרות של תום יער, שגם משתתפת בסרט. כמוה גם אורלי זילברשץ, עלמה זק, אבי דנגור ואיתי זבולון. כי עד עכשיו רק התרגשתי, אבל אז החליטו שאני צריך גם לרייר. שמתי את הפוסטר של הסרט בתמונה לעיל, שיהיה למזל.

תור: אהבה ורעם (Thor: Love and Thunder) – כבר היום אפשר לראות בבתי הקולנוע את הפרק הרביעי בעלילות אל הרעם של מארוול, והסרט האפנתלפים ביקום שלהם אם ספרתי טוב, אבל לכתוב עליו מותר רק מחר. כלומר, לעיתונאים, איש לא יעצור את הציבור הרחב מלהתבטא, אפשר להניח. לא שצריך בהכרח ביקורות על סרטים של מארוולים, מי שאדוק באמונתו ודאי כבר קורא את הפוסט הזה אחרי הצפייה. למי שלא, בסרט הנוכחי של ת׳ור (כריס המסוורת׳) הגיבור המיתולוגי מצוי במסע לגילוי עצמי, בדיוק כאשר איום חדש מגיח – גוֹר רוצח האלים (כריסטיאן בייל). סיבה לחשש עבור גיבורנו שמתאחד עם כמה מן הדמויות שאסף בדרך (שומרי הגלקסיה, קורג, ואלקירי) וגם פוגש את האקסית, ג׳יין פוסטר (נטלי פורטמן). לא בטוח איך זאוס בגילומו של ראסל קרואו משתלב, אבל גם הוא חלק מסרטו של טאיקה וואיטיטי, מי שביים וכתב את ״תור: ראגנארוק״ ועושה כאן את אותו הדבר, בשיתוף התסריטאית ג׳ניפר קייטלין רובינסון (״Unpregnant״).

לא, זה לא מתוך ״אהבה ורעם״, אבל תודו שזה נראה הגיוני לרגע

לונאנה: יש יאק בכתה (Lunana: A Yak in the Classroom) – בדיוק כשהיה נדמה שמארוול זכו בפרס השם המצטיין לסרט השבוע, חטף את הכתר נציג בהוטן לאוסקר שגם היה מועמד לאוסקר. אור דירג אותו מעל האמצע במצעד סרטי האוסקר שלו, וכך יצא שכתבנו כבר לא מעט פעמים על סרטו של פאו צ׳וינינג דורג׳י. הוא מספר על מורה צעיר השואף להגר לאוסטרליה ולהגשים את עצמו כזמר, אך במקום זאת מוטל עליו לצאת למסע אל כפר מרוחק וקרחוני בשם לונאנה. הציביליזציה מתרחקת ככל שהוא מתקרב ליעדו וביעדו הוא מוצא תנאים לא אידיאליים עבור לימודים, כפי שמרמזת הכותרת.

סופרנובה (Supernova) – אחרי בכורה מקומית בפסטיבל הגאה דאשתקד, סרטו של הארי מקווין יוצא להפצה מסחרית. מקווין הוא שחקן שהפך לבמאי (״Hinterland״) ובסרטו השני מככב הצמד קולין פירת׳ וסטנלי טוצ׳י בתור זוג ותיק החורש את אנגליה ברכב. כיוון שאחד מהם אובחן כסובל מדמנציה, המצויה בשלב מוקדם, אין להם הרבה זמן. הם בוחרים להנות זה מחברתו של זה, לבקר חברים ולשוב אל מקומות הצרובים בזיכרונם. פיפה הייוורד, ג׳יימס דרייפוס ושרה וודוורד הם בין שחקני המשנה בדרמה הרומנטית הזו.

סאמרלנד (Summerland) – נישאר באנגליה עבור הסרט הזה, מאותו שנתון מעוכב כמו הקודם ברשימה (2020). העלילה מתרחשת הרבה קודם, בימי מלחמת העולם השנייה, אז לונדון הופצצה וילדים שהוריהם השתתפו במאמץ המלחמתי נשלחו למשפחות אומנות. כך נפל על גיבורת הסיפור, בגילומה של ג׳מה ארטרטון, לדאוג לילדון (לוקאס בונד) כדי ״לתרום את חלקה״. האם הוא יפתח את ליבה לאפשרות שאולי תמיד רצתה ילדים ושאר מסרים מסוג זה? אולי, אבל מה שיותר חשוב הוא שבסרטה של ג׳סיקה סווייל מככבים גם גוגו מבתה-רו, פנלופי ווילטון וטום קורטני.

כל מה שנושם (All that Breathes) – סרט החודש של קולנוע דוקאביב, מה שאומר שהוא גם ינדוד בין הסינמטקים ומאוד כדאי לתפוס אותו שם בעיניי. כתבתי עליו בקצרה בהמלצות המשותפות של סריטה לקראת הפסטיבל התיעודי, אבל זו הזדמנות לשוב ולהבליט את סרטו של שאונאק סן. הדוקומנטריסט עוקב אחר משפחה אחת בעיר המזוהמת דלהי, שמצב האוויר בה כל-כך חמור עד כי ציפורים צונחות מן השמיים. על רגע משבר סביבתי ולאומי ובין משברים אישיים, בני המשפחה מנהלים קליניקה מאולתרת לטיפול בבעלי הכנף הפצועים. מה שבאמת מדהים בסרט הוא לא רק הסיפור אלא גם הביצוע הקולנועי להפליא.

סרטים חדשים ב-VOD

כפולה / התקפה עצמית (Dual) – מה שמקסים בשם העברי המפוצל לסרט הזה בהתאם לשירות אליו יש לכם ולכן מינוי, הוא שכל גוף שידור בחר אלמנט אחר מן הכותרת. אצל yes תרגמו ישירות ל״כפולה״ (כך הצעתי בפסטיבל סאנדנס האחרון וקלעתי לדעת גדולים), בהתייחס לעלילה שמוצאת את קארן גילן משבטת את עצמה בעקבות מחלה חשוכת מרפא. זאת בעוד בסלקום tv בחרו בכפל המשמעות המצלולי של המילה ״דואל״, שנשמעת כמו דו-קרב, והלכו עם ״התקפה עצמית״, משום שהגיבורה והשיבוטה(?) שלה צריכות להילחם עד המוות כדי לקבוע מי תישאר. חשוב יותר לדעת שזה החדש של ריילי סטרנס (״אמנות ההגנה העצמית״), שיש בו את אהרון פול ושהוא כבר זמין בכל שם שהוא.

אבי הכלה (Father of the Bride) – מחר (7.7) יצוץ ב-yes סרט שדילג על בתי הקולנוע גם בארה״ב, רימייק לסרט בן 30 עם סטיב מרטין בתור הדמות מן הכותרת. שהוא מצידו רימייק לסרט בן 70 עם ספנסר טרייסי בתור אב המתקשה להתמודד רגשית וכלכלית עם חתונת בתו. או שיש כאן איזו אמת אוניברסלית חוצת דורות וזמנים, או שאולפני וורנר מקס בעיקר חשבו על טוויסט אמריקאי-קובני לסיפור. אנדי גרסיה מככב בגרסה הנוכחית לקומדיה הוותיקה, ולצידו גלוריה אסטפן, איזבלה מרסד וגם אדריה ארחונה בתפקיד הכלה. גארי אלאזרקי ביים.

קצב מרוקאי (Casablanca Beats) – באותו התאריך אבל הפעם גם בסלקום בנוסף אל יס, נעבור אל סרטו של נביל עיוש מפסטיבל קאן הקודם. אור כתב עליו במסגרת פסטיבל חיפה, והזכיר אותו גם כנציג מרוקו לאוסקרים. קצת כמו סרט שתואר מוקדם יותר בפוסט, גם הסרט הזה עוסק במורה שיש לו רקע מוזיקלי המגיע ללמד ילדים שגורלם לא שפר עליהם. אבל הפעם המורה זקוק להצלה לא פחות מן התלמידים והאופן בו הוא מלמד אותם לבטא עצמם דרך ראפ והיפ-הופ מאפשר לנו להכיר אותם כדמויות של ממש, אותן הסרט מלווה לא רק בשעות הלימודים.

מפלצת הים (The Sea Beast) – נסיים אצל נטפליקס ביום שישי (8.7) שכנראה החליטה להתחשב בזקוקים לבידור ביתי בחופש הגדול. זה התאריך שנבחר לסרט האנימציה החדש של כריס וויליאמס, מי שאחראי לכמה מהסרטים הכי מיוחדים של דיסני במאה הנוכחית (״בולט״, ״6 גיבורים״ וחלקית גם ״מואנה״), ויצא לדרך עצמאית. הסיפור נשמע קצת כמו שילוב של הסרטים בסוגריים, משום שבמרכזו ילדה המתפלחת אל ספינה של צייד מפלצות אגדי והופכת בעל-כורחו לשותפתו למסע. בגרסת המקור מדבבים בין היתר קארל אורבן, דן סטיבנס, ג׳ארד האריס וזאריס-אנג׳ל הייטור הצעירה בתפקיד הראשי.