אוסקר 2021/22: סיום עונה שהוא סטירה מצלצלת

מה נזכור מטקס האוסקר ה-94 שאמור היה להיות שיאה של שנה מלאת תהפוכות בהוליווד? אולי את הסיום, את הזכייה ההיסטורית של ״קודה״ – הסרט הראשון של שירות סטרימינג (אפל+) שזוכה להניף את הפסלון היוקרתי מכולם. לזה מתלווה העובדה שהוא גבר על ״כוחו של הכלב״, המועמד של נטפליקס, הכמהה לתואר הזה כבר שנים. אולי נזכור דווקא את הזכייה של נטפליקס בפרס בימוי נוסף, הפעם לג׳יין קמפיון על אותו סרט מהולל, מה שהופך אותה לאישה השלישית בהיסטוריה שסוחפת את הקטגוריה והשנייה ברציפות (אחרי קלואי ז׳או של ״ארץ נוודים״). אולי נזכור הישגים דומים מבחינת ייצוג בפרסי המשחק: את אריאנה דבוז של ״סיפור הפרברים״ שדיברה יפה על הקוויריות שלה וחשיבות הכרה בזכויות להט״ב, או את טרוי קוטסר שהפך לגבר החירש הראשון לזכות על משחק, עבור הופעתו ב״קודה״, שהקדיש בשפת הסימנים את הפרס לקהילה שלו. גם העובדה שלג׳סיקה צ׳סטיין סוף סוף יש איש קטן ומוזהב בבית שימחה אותי באופן אישי, וזה ממש לא חשוב על איזה סרט, וכל פסלון שצבר ״חולית״, המנצח בנקודות של הערב עם שש זכיות, חימם את ליבי. אבל לא, זה לא מה שנזכור מהטקס של 2022 המכבד את סרטי 2021.

רגע אחד מתוך הערב החגיגי של הוליווד הפך אתמול לשיחת היום, תופעת אינטרנט, תבנית meme ומה שתרצו. רגע מהסוג של שגיאת המעטפות של ״לה לה לנד״ ו״אור ירח״, רוברטו בניני מטייל על מושבים בדרך לבמה, או אדריאן ברודי מדביק נשיקה כפויה להאלי ברי. בניגוד לרגעי אוסקר כאלה ואחרים שהופכים למונטאז׳ים מחממי לב (או מקריפים) במשדרים הבאים, ספק רב אם קברניטי האקדמיה ישמחו לשוב אל הרגע שהפך את המשדר השנה לזכיר ומעורר פולמוס. בכל זאת, לא בכל טקס אוסקר עולה וויל סמית׳ לבמה כדי להחטיף סטירה רועשת לפרצופו ההמום של כריס רוק, אחרי שהאחרון סיפר ״בדיחה״ עלובה ומשפילה על חשבונה של זוגתו, ג׳יידה פינקט-סמית׳. ולא בכדי היה זה הרגע המדובר של הבוקר שאחרי, כמו גם של המשדר עצמו, כפי שאפשר לקרוא בסיקור החי של אור, כולל תגובתו הבלתי ערוכה.

בעיניי, היה משהו מייצג ברגע הזה ובעיקר בתגובה אליו לאורך הטקס, שהשתנה לבלי היכר מאותה שנייה מהדהדת. מייצג את הוליווד לא כפי שהיא רוצה להיראות בערב החגיגי שלה, אלא בתור המקום שבו הצביעות היא הזוכה היחידה. היחס לזיוף בעיר הסרטים ובקרב הציבור הרחב כל-כך מושרש, עד כי אין זה מפתיע למצוא תגובות שטוענות כי מדובר בקטע מבוים או תעלול יחצני. אני מבין את התחושה, אבל כשמדובר באוסקרים אי אפשר באמת להאמין שזה המצב. הרשת המשדרת בארה״ב, ABC לבית דיסני, חתכה חלקית את השידור וסגרה את הסאונד באולם כדי למנוע מניבולי הפה של סמית׳ להגיע לאוזן אמריקאית. מצלמות שנותרו דולקות באולם בזמן הפרסומת לאחר התקרית, הראו אנשי יח״צ ניגשים אל סמית׳ שהיה מצוי סערת רגשות, אותה ניסו להרגיע גם המוזמנים האחרים. זה וויל סמית׳, לא סשה ברון כהן (וכריס רוק אינו אמינם), הוא לא נשאר בדמות ערב שלם רק בשביל רגע אחד.

כאמור, זה התחיל בבדיחה, אם אפשר לקרוא ככה לדברים שכריס רוק מוציא מהפה. משהו כמו: ״ג׳יידה, אוהב אותך. לא יכול לחכות לראות את ג׳י.איי.ג׳יין 2״. לא כולם צחקו, בעיקר לא הגברת סמית׳. מי שכן צחק ונקלט בעדשת המצלמה זה דווקא וויל, ששינה פאזה כשהבחין בתגובת אשתו. רוק עוד ניסה להצטדק וטען שזו בדיחה ״נחמדה״ אבל סמית׳ כבר היה בדרך אל הבמה. לא בשביל לדבר בשבחי זוגתו או לדרוש התנצלות, אלא כדי לסגור חשבון כמו בשכונה ולחזור למקומו בהליכת שופוני. אני מניח שכאן החלו ההנחות שזה בעצם מערכון חסר טעם. הכל היה כל-כך תיאטרלי. אבל גם בתור חובב קונספירציות קצת מוזר לי ששכחו לעדכן את מנהלי הטקס, כי המשך השידור החי הסגיר פאניקה אמיתית. זה אכן מאוד אמריקאי להראות אלימות פיזית אבל לצנזר את הסאונד, שחלילה לא ייאמר ״שיט״ או ״פאקינג״ בשידור, אבל קשה להעלות על הדעת שמקום כמו האקדמיה יתמוך באלימות משני סוגים – סטירה שהגיעה כתגובה ללעג לאישה חולה.

ג׳יידה פינקט-סמית׳ סובלת מאלופציה הגורמת לנשירת שיער, הסיבה שהגיעה מגולחת ראש לטקס האוסקר. לפני הטקס הודיעה חגיגית שממש לא אכפת לה מה חושבים על הקרחת שלה, כי היא אוהבת את המראה. גם על מחלתה דיברה בפומבי לא פעם והדיווחים הראשונים על כך היו לפני שנים. סביר להניח שכריס רוק מודע למצבה, במיוחד אם הוא מחשיב עצמו חבר של בני הזוג סמית׳. אחרי הכל, הוא וג׳יידה דיבבו יחדיו בסדרת סרטי ״מדגסקר״ וזו לא הפעם הראשונה בה רוק בחר לעקוץ את חבריו מעל בימת האוסקר. בטקס של 2016 הוא היה המנחה, בשנה בה הואשמה האקדמיה בחוסר גיוון אתני שנודע בהאשטג/כינוי ״האוסקר כה לבן״. פינקט-סמית׳ בחרה להחרים את הטקס בשל כך ורוק לעג לה: ״זה כמו שאני אחרים את התחתונים של ריהאנה. אפילו לא הוזמנתי״. סקסיסט נשאר סקסיסט, והצחוקים של הקהל לא הוסיפו כבוד לאקדמיה. אלא שהפעם החליט רוק להשפיל את סמית׳ לא באמצעות אישה אחרת, אלא בירידה על הנשיות שלה עצמה. גם אם זה רגע ששווה סטירה, אנחנו לא בגנון.

סוטר ובוכה (וזוכה) – וויל סמית׳ מקבל את האוסקר הראשון שלו לקול תשואות

התגובה של סמית׳ לאירוע, ובעיקר התגובה של הקהל באולם, הייתה מבחינתי כמו להישאב אל מימד אחר. או לשוב אל ימי הביניים בהם גבר צריך ״להגן על אשתו״ כפי שטען סמית׳ לאחר מכן. למקרה שצריך הסברים גם ב-2022, אלימות מכל סוג צריכה להיות מגונה, בטח בערב ממלכתי לכאורה כמו האוסקר, ומה שסמית׳ עשה זה לא להגן על אשתו. אין פלא שכמעט כל מי שעלה לבמה לאחר מכן ניסה להקליל את האווירה, לפייס, להתבדח ולנטרל את הריח הרע שעמד באוויר. כאמור, מחוץ לזמן השידור היו גם לא מעט מחבקים ומייעצים לסמית׳ עצמו, שכנראה אחרי שהעצבים נרגעו הבין באיזה משבר הוא מצוי.

כי הרי אז היה אמור להגיע הרגע הגדול של סמית׳, לא רק באותו ערב אלא אולי בכל הקריירה – אוסקר ראשון על משחקו בסרט ״משפחה מנצחת״. כל האולם כבר התכונן עוד לפני הטקס להריע לשחקן האהוד, וההצגה חייבת להימשך. זה ההסבר היחיד שלי לתגובות המחבקות את הבריונות של סמית׳, שמצידו הגיש רגע שהוא כן מבוים, בעיניי: דמעות תנין שליוו נאום מבלבל ומבולבל אחרי הזכייה הצפויה. פעמיים קם הקהל על רגליו לכבוד לאדם שלפני כמה רגעים החליט להפעיל אלימות כלפי אדם אחר. אירוע שהאקדמיה אמורה להוקיע, אם להאמין לכל המשוויצים בשטיח האדום בענידת סרטים תכולים למען ״הזדהות עם הפליטים״, או דקת הדומייה להפניית זרקור למצב באוקראינה. המחוות הללו לא שוות מאום אם ככה מתייחסים המטיפים לשלום וקבלה לאירוע פעוט בהרבה שקרה הרגע ומול העיניים שלהם.

כאחרון הפוליטיקאים, פלוס יכולת משחק המאפשרת להזיל דמעה, סמית׳ דיבר על אהבה והכלה בניסיון מובהק לסובב את מעשיו על ראשם. ״כדי לעשות את מה שאנחנו עושים, צריך להיות מסוגל להתמודד עם בריונות וזלזול״ אמר האיש שלפני כמה רגעים ממש לא התמודד. הוא הספיק להתנצל בפני ״האקדמיה ועמיתיי המועמדים״, אבל לא בפני האיש שהוא הכה בשידור חי. עוד ועוד ציטוטים ביזאריים כמו ״זה רגע יפהפה״ או ״אני רוצה להיות כלי של אהבה״, כנראה לא יתחרו בהשוואות שערך סמית׳ בינו לבין הדמות שעל גילומה זכה בפסלון. הוא דיבר על ריצ׳רד וויליאמס כעל מי ש״הגן על משפחתו״ ועל הזכות שניתנה לו לגלם אב מגונן. במילותיו: ״החיים מחקים את האמנות, נראיתי כמו האב המשוגע. אבל אהבה גורמת לך לעשות דברים משוגעים״. זה המקום להזכיר שריצ׳רד וויליאמס הוא אב מתעלל. אדם שהתגאה בגיהנום שהעביר את הבנות שלו כדי שיהיו הטובות בעולם הטניס, וסיפר בלי חרטה על רגעים מחרידים ואפילו נפשעים בחייו. בקולנוע הוא הונצח בתור אב השנה שדחף את בנותיו להצלחה.

ונוס וסרינה וויליאמס נכחו באולם ואף השתתפו בטקס. הן ראו איך ״אבא״ שלהן מפגין צד פחות מוצלח בערב החגיגי, או יותר נכון איך וויל סמית׳ גורר את המשפחה שלהן לבוץ יחד עם המשפחה שלו. אם זו לא הוליווד בשיא תפלצתה אני לא יודע מה כן ואולי יש משהו הולם (אין כאן משחק מילים) בכל צידי הסיפור המסריח הזה. בין המעשה המרתיע והצדקתו הדוחה, בין הפרובוקציה של רוק לזו של סמית׳, בין החיבוק שהתוקף קיבל מהאולם לבין הרצון ההוליוודי להנציח את הדמות של וויליאמס האב בתור כוח חיובי. אם זה לא היה מגעיל זה היה פואטי וחטא על פשע מוסיף המימד של הצביעות. הוליווד הרי יודעת היטב גם להוקיע אחד משלה וגם להעניק פרסים לאנשים אלימים, תלוי באינטרסים וברוח התקופה. אבל אי אפשר גם להתהדר בערכים שאתם לא באמת מאמינים בהם וגם להטיף מוסר לקהל על אחווה ושלום עולמי. קשה גם לצהול על הישגי הקולנועניות השנה אחרי שחזרנו לרגע לימי האבירים והעלמות במצוקה. לא פשוט גם להיזכר ברגעים מחרידים אחרים, למשל כאשר אחת המנחות, רג׳ינה הול, ביצעה בתחילת הטקס מערכון בו היא חופנת גברים לקול צחקוקי הקהל.

אני לא מצפה מהוליווד שתפסיק להיות מתחסדת ודו-פרצופית, הערכים האמיתיים בהם היא דוגלת. רק לקצת אחידות או להבנת ההבדל בין סטירה לסתירה, כי כבר אי אפשר היה להכיל את הדיסוננס. אני מורגל בתחושה המוזרה של רתיעה מן המתרחש על המסך באוסקרים כאשר זוכה סרט שלא מצאתי מה לאהוב בו, או בכל פעם שהעשירים והמנותקים מבברלי הילס מדברים בזחיחות על נושאים שאין להם מושג בהם. אבל כזה רגע משבש מוחית אני לא זוכר, ומעתה יהיה קשה לשכוח. יהיו לו השלכות שלמעשה כבר החלו, יממה לאחר הסקנדל: האקדמיה גינתה, סמית׳ התנצל שנית והפעם בפני כריס רוק, אבל דרך הרשתות החברתיות במה שנראה כמו פוסט שנכתב בידי יח״צ למטרת מזעור נזקים וניהול משברים. באפטר פארטי הוא נצפה רוקד עם הפסלון שהוא חיכה לו כל חייו, אחרי הערב הכי גרוע אבל מוצלח שהיה לו. אז לא הייתי ממהר להאמין לחרטה המחושבת שלו ובהחלט הייתי שמח אילו הדיון הזה יתגבר ואז יבער ויתכלה מעצמו. רק ככה אולי נוכל לזכור בעתיד שבאמת היו גם רגעים יפים באוסקר המוכתם הזה.

״קודה״ – היוצרים חוגגים על הבמה בסיום הטקס שלא ייזכר בזכותם