• סיכום 2021: הסרטים הטובים ביותר של השנה
  • ״הבית״, סקירת נטפליקס
  • כישלונות נהדרים - ״לילה מלא גשם״ של לינה ורטמולר
  • דין מרטין: מלך הקול
  • אוסקר 2021/22: המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • סרטים חדשים: שובו של מותג האימה ״צעקה״
  • ״קלון״, סקירת נטפליקס
  • ״אנקאנטו״, סקירה לסרט האנימציה של דיסני
  • פסטיבל אקינו 2021: הסרטים של ריוסוקה המגוצ׳י
  • אוסקר 2021/22: מסקנות והשערות לקראת העונה
  • מעבדים את הטראומה: התעללות בכנסייה״, סקירה
  • על כל סרטי
  • ״קינגס מן: ההתחלה״, סקירה
  • סיכום הסיכומים של סריטה לשנת 2021
  • ״ליקריץ פיצה״, סקירה

"שטני", סקירה

30 בדצמבר 2021 מאת אור סיגולי

לפעמים הדבר הכי מעניין בסרט לא נמצא על המסך אלא דווקא בקרדיטים. "שטני" (Demonic), סרט אימה שזכה להתעלמות כמעט מוחלטת במהלך 2021, או לחילופין לביקורות מאוד לא מזהירות, והצטרף ללוח ההפצה הישראלי ממש עכשיו די כלאחר יד, הוא בדיוק כזה.
על פניו, עוד אחד מסרטי האימה-מד"ב הקטנים האלו, שנעשים בשולי התעשייה, צצים לרגע ולרוב נעלמים במהירות. עם זאת, משהו כן מעורר סקרנות כאשר מתגלה שמו של הבמאי – ניל בלומקמפ. זה לגמרי מעלה כמה סימני שאלה וקריאה לגבי הפרויקט, כאלו שממש הכריחו אותי לצפות בסרט ולכתוב עליו.
"שטני" אולי לא הסרט הכי חשוב שתראו השנה (או השבוע. או בכלל) אבל הוא כן מחזיר אותנו לתהייה איך הבמאי שהיה ההבטחה הגדולה של קולנוע המד"ב, שעשה את אחד הסרטים הכי מדוברים ומצליחים של תחילת האלף, ואפילו אחראי על אחד ממועמדי האוסקר הכי יוצאי דופן אי פעם, הפך תוך כמה שנים בודדות למישהו שמביים סרט אימה זעום שמתקבל ללא תהודה? יוצר צעיר שהוליווד העניקה לו צ'ק פתוח ואז לא רק שלקחה אותו ממנו, אלא גם הגלתה אותו, לעיתים בשילוב סוג של ביוש פומבי, פותחת אצלו פער של שש שנים בין פרויקטים שיוצאים לפועל. הסיפור של בלומקמפ הוא הכל חוץ מסתם, והוא מתגלגל כבר 12 שנה.

ב-2009 אי אפשר היה להתחמק מהסרט "מחוז 9", מד"ב מוקומנטרי מדרום אפריקה, סרט ביכורים של אותו בחור לא מוכר בן 30 בשם ניל בלומקמפ (על בסיס סרט קצר קודם שלו). זו הייתה הפקה בתקציב של 30 מיליון דולר, המשלבת באופן מעניין אפקטים ממוחשבים עם צילום מחוספס וריאליסטי, שזכתה לדחיפה בעזרת פטרון הפנטזיה זולל האוסקרים של התקופה, פיטר ג'קסון. הסרט התחבב על המבקרים והקהל הפך אותו ללהיט, מניב לו הכנסות של מעל 210 מיליון דולר, מנחיתות אותו במקום ה-28 בטבלת שוברי הקופות השנתית בארה"ב, וה-30 בטבלה הבינלאומית. ואם זה לא מספיק, באותה שנה גם הורחבה קטגורית הסרט באוסקר מחמישה מועמדים לעשרה, והלהיט המפתיע היה מועמד לפרס הגדול לצדם של "אוואטר", "צעצוע של סיפור 3" ו"ממזרים חסרי כבוד", עם גיבוי בקטגוריות התסריט המקורי, העריכה והאפקטים.

אני צפיתי בסרט בהקרנת טרום בכורה בסינמטק ירושלים, ובעצמי נדהמתי. הייתי בהלם מכך שסרט כל כך איום ונורא זכה ליחס המחבק הזה. אז הוא אולי באמת מרשים טכנית, אבל לא רק שהחזון האומנותי של בלומקמפ נע באופן גחמתי ממוקומנטרי לשגרתי, ולא רק שהתסריט המועמד לאוסקר כלל דברים כמו דלק חלליות שאם אתה שותה אותו אתה הופך ליצור, אלא גם במרכזו נמצא משגה תימטי כמעט בלתי נסלח.
בלומקמפ חשב שהוא עושה מותחן מד"ב הומני, אלגוריה שמראה איך האדם הלבן בעמדות הכוח מתייחס לקבוצות מהגרים מוחלשות במעברות. אולי זה גם היה עובד לו, אם הוא היה בוחר שלא להציג את המיעוטים (דימוי מובהק לאוכלוסייה שחורה) כג'וקים ענקים ומחליאים למראה מהחלל החיצון. זה עיוורון לבן מתנשא שאני בהלם שהעולם פשוט החליק, אבל זה מה שקרה.
אחרי הצלחה כזו, בלומקמפ יכל לעשות כל שעולה על רוחו, ולסרטו הבא החליט להמשיך באותו הקו – אלגורית מד"ב עם אלמנטים חברתיים. "אליסיום" מ-2013 היה סרטו השני, כזה שהצליח להביא שמות ענקיים כמו מאט דיימון וג'ודי פוסטר לתפקידים הראשיים. התוצאה הייתה מחרידה כמו הקודם, עם עלילת "מושיע לבן" שמתייחס לאוכלוסיות נחלשות כמו, סליחה על הביטוי, זבל. ההבדל הוא שהפעם הביקורות היו פחות נעימות, ואמנם הסרט הכניס כפול מתקציבו, אבל להיט גדול זה לא היה. למעשה, בלומקמפ בעצמו אמר שהפרויקט לא יצא כפי שתכנן.

"צ'אפי", סרטו השלישי, יצא לבתי הקולנוע ב-2015 ואמנם גם הוא לא היה כישלון קופתי גדול במיוחד, אבל אז הביקורת העולמית הריחה את הדם וכבר קרעה אותו לגזרים. זה קרה במקביל להכרזות של בלומקמפ על כך שהוא זה שעומד לקחת את מותג סרטי "הנוסע השמיני" לשלב הבא, ואפילו פרסם תוכניות קונספט לסרט, אבל משהו השתבש. לא לגמרי הצלחתי להבין לגמרי איך ומה, נדמה שזה קשור להתערבות ישירה של רידלי סקוט, אבל מהר מאוד הפרויקט בוטל. סקוט החזיר את המותג לעצמו, ויצר את "הנוסע השמיני: קובננט" (בשיא הכנות, אולי היה עדיף להשאיר את זה אצל בלומקמפ).
עוד ועוד הכרזות על פרויקטים נוספים יצאו מטעמו של בלומקמפ, כמו למשל המשכים ל"רובוקופ", אבל כולם נפלו אחד אחרי השני. בלומקמפ אמנם המשיך לעבוד על סרטונים קצרים ששכללו את עולם האפקטים שלו, אבל למסכים הגדולים הוא לא חזר עד השנה, שש שנים מאז סרטו השלישי.
מאוד קשה לומר האם בלומקמפ אחראי לטעויות שגרמו לכל הדלתות להיסגר בפניו, או שאולי הוא נפל קורבן להתנהלות האכזרית והאטומה של הוליווד, אבל אין ספק שהדברים לא הלכו כמו שצריך. כעת הוא חזר עם "שטני", פרויקט שונה בתכלית מקודמיו, מגשש את דרכו חזרה לעשייה.

"שטני" הוא הפקה קנדית בתקציב לא ידוע (או לפחות לא כזה שאני הצלחתי למצוא, זה לבטח אחוזים בודדים מסרטיו הקודמים), שבלומקמפ כתב, ביים והפיק במהלך הקורונה. אמנם כמו עם סרטיו הקודמים גם פה מעורבים מוטיבים מקולנוע המד"ב, אבל בשונה מהם הוא ללא ספק שייך לתחום האימה.
הסרט נפתח באישה צעירה בשם קארלי, המתבשרת בדרך-לא-דרך שאנג'לה, אמה שנכלאה בעקבות פשע נורא, עברה התקף כלשהו בכלא וכרגע מאושפזת במצב קטטוני במוסד רפואי משונה בעל שיטות פעולה לא שגרתיות. לא הרבה לאחר התגלית, אנשי המוסד יוצרים קשר עם קארלי ומבקשים ממנה לבוא. מסוקרנת יותר מכל דבר אחר, קארלי מגיעה ומגלה שהמקום הזה מצליח לייצר לאנשים קטטוניים עולם וירטואלי בעזרת גלי המוח שלהם. זאת ועוד, הטכנולוגיה מאפשרת גם להכניס אנשים אחרים פנימה, בעזרת גאדג'ט שמזכיר יותר מדי את "תא קטלני" (ואם יש משהו חיובי שיכול לצאת לי מהכתיבה על "שטני" הוא להזכיר לכם לראות את סרט האימה המדהים ההוא, למקרה שטרם עשיתם זאת).
קארלי מתחברת לעולם הוויזואלי של אמא שלה, ושם מוצאת לנכון להטיח בה כמה היא שונאת אותה, אבל גם מבינה שיש משהו מאוד לא בסדר בכל הסיפור הזה, ושאולי יש איזושהי ישות… חכו לזה… שטנית, שמעורבת בעניין ואולי אפילו גרמה לאנג'לה לעשות את המעשים המחרידים בגינם נעצרה ונכלאה. מאותו הרגע גם קארלי מתחילה לקבל חזיונות מאיימים למדי, ומנסה להבין לעומק מה עובר עליה והאם חייה בסכנה.

את קארלי מגלמת השחקנית קארלי פופ, שאולי איננה פרצוף מוכר מאוד, אבל אני הופתעתי לגלות שלא רק שראיתי אותה לאחרונה, אלא גם כתבתי עליה ממש פה בסריטה. זה התרחש בעקבות הסרט הכי שונה שאפשר לחשוב עליו מ"שטני", הקומדיה הרומנטית המשלבת בין חנוכה וכריסמס, "חגיגה כפולה". והאמת היא שפופ, לפחות משני הסרטים האלו, מציגה טווח די מרשים של יכולות, בין אם אימה או קומדיה, וזה לגמרי מעיד על כך שיש פה שחקנית טובה שמגיע לה יותר. הרבה יותר. הרבה הרבה יותר.

הייתי אומר ש"שטני" באיזשהו מקום טוב יותר מ"מחוז 9" ו"אליסיום" (טרם צפיתי ב"צ'אפי" אך לא סביר שזה יקרה), אבל בעיקר בגלל שלזה החדש אין באמת יומרות גדולות לא בתחום העשייה ולא בתחום האג'נדה. זה באמת בסך הכל סרט אימה קטן שקשה לכעוס עליו. מצד שני, זה בהחלט לא אומר שהוא טוב. או במילים קצת יותר ישירות, "שטני" הוא סרט רע. כמעט כל החלטה שגויה נעשתה במהלכו, להוציא את הליהוק של פופ. הוא בטח לא מפחיד בשום אספקט.
אז מעבר למהלכים העלילתיים הקלושים, והסצנות הארוכות של דיאלוגים מסבירניים, הסרט פשוט לא נראה טוב. העולם הווירטואלי אליו מושלכת קארלי מעורר געגועים ל"מכסח הדשא", עם גרפיקה שלא הייתה עוברת משחקי מחשב היום. גם לא ברור בכלל מאיזו זווית העולם הזה נחווה, כי קארלי רואה אותה מנקודת מבטה, אבל במחשבי "המוסד הרפואי" הוא עובר זוויות צילום, סאונד ועריכה של סרט לכל דבר ועניין. גם בשאר הסרט, להוציא סצנה אחת, האפקטים מרגישים נחותים יותר מסרטי טלוויזיה. מאוד משונה איך איש שהטכנולוגיה בדמו כמו בלומקמפ שחרר דברים כאלה לציבור, שעוברים כלא מרונדרים.

אלו עוד מתגמדים לעומת בעיית הקצב של הסרט, שיחסית לסיפור על יצורים מהשאול הוא ממש מרדים. הכל מונוטוני לחלוטין, והכל מרגיש על הילוך ראשון. יש אירוע שעה פנימה, סצנה לא רעה בפני עצמה בה קארלי זוכה לביקור לילי מחברת ילדות ושם דברים קצת משתגעים, שזה מרגיש כאילו הנה נכנסנו לקצב אחר, אבל לא. הכל חוזר לאותה רמת ישנוניות מוזרה שרק קארלי פופ מנסה להרים.
השיא הכי ביזאר הוא כשהסרט מתנתק לרגע מקארלי, ואנו מגלים את האמת מאחורי המוסד הרפואי, שם מכינים אותנו לסצנת אקשן של החיים, עם מלא אקדחים, חומרי נפץ ואנשים עם קעקועי ענק של צלב על הגב שלהם. זה קורה לקראת תום המערכה השנייה, מבטיח לנו פירוטכניקה ואוקטן גבוה של לוחמי דת נגד כוחות האופל. לכן דמיינו לכם את הפתעתי כשהסתבר כשאנחנו מגיעים לזירה רק לאחר שהפשיטה הסתיימה. שום דבר מהאקשן המובטח לא על המסך, ועל כל מה שהתרחש אנחנו שומעים בדיעבד. החלטה תסריטאית שמשווה לסרט תחושה של פארודיה.

הלוואי והייתי יכול להגיד שהצמצום והצניעות הוציאו משהו טוב יותר מניל בלומקמפ, אבל לא. הוא שוב מתגלה כבמאי גרוע ותסריטאי גרוע לא משנה התקציב או הציפיות. הייתי המום איך אין שום דבר ב"שטני" שעובד. וזה מצער גם באספקט אחר, כי סרטי האימה הוכיחו שהם מקור משיכה לקהל צעיר (אפילו "אפליקציה סוף" עבד טובה כשחזרנו מהסגר), ועל אף הכל היית רוצה ש"שטני" יצליח, אבל אני לא באמת יכול לעודד אנשים לצפות בו.
נחכה לסרט ההמשך הקרוב ל"צעקה" ונחזיק אצבעות ש-2022 תהיה שנת אימה טובה יותר בקולנוע.