אוסקר 2021/22: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ד'

הדד-ליין להגשת הנציגים לאוסקר הסרט הבינלאומי הטוב ביותר של הטקס ה-94 כבר חלף, אבל מכיוון שטרם יצאה ההודעה הרשמית מהאקדמיה (זה לוקח כמה שבועות), עדיין אין לנו את הרשימה המלאה.
יחד עם הנציגים בפרק הזה, כמות הסרטים שנשלחו עליהם אנחנו יודעים בוודאות, מצטברת ל-79. זה כמעט 15 פחות מהשנה שעברה, כך שבטוח יש עוד כמה ששלחו וכנראה לא הכריזו פומבית. מה גם שבין שלב בחירת הנציגים לבין הרשימה הסופית יש לעיתים פערים שנובעים מסרטים שנפסלו או החולפו. קורה כל שנה.
לעניינינו, מה שיקרה זה שהפרק הבא בסדרת הפוסטים הזו יתפרסם רק אחרי שהאקדמיה תשחרר את הרשימה הסופית והרשמית, ושם גם אוסיף את אלו שטרם נכתב עליהם כאן ואת השינויים. רוצה לומר – אני על זה. הכל טוב. נראה לי.

אבל בינתיים, עוד תריסר מדינות בחרו את הסרט המקומי שלהם להתמודד בתחרות. בשונה מהסקירה הקודמת, שהייתה מפוצצת בשמות גדולים, הפעם הסרטים קצת פחות מהדהדים ועומדים בפני מאבק די קשה על תשומת הלב של האקדמיה. למעשה, מכל המדינות בפרק הנוכחי, רק שתיים היו מועמדות בעבר, ורק אחת גם זכתה.
מבחינת הסרטים שנחשפו לקהל הישראלי, פסטיבלי חיפה וירושלים מוסיפים לעצמם עוד נקודה, וכרגע זה הצפוני עומד על 16, וזה מהרי יהודה עם 13. פסטיבל הקולנוע הגאה יקרין שלושה, ובפסטיבל סרטים בערבה יכולתם למצוא שישה, כולל נציג ישראל "ויהי בוקר". אני הצלחתי לראות 21 סרטים מכל המתמודדים עד כה, והדירוג שלי בלטרבקוסד ממשיך.

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-94
חלק 4

הרפובליקה הדומיניקנית – "החיה והמסיבה" (Holy Beasts)
בפעם השנייה שולחת המדינה סרט של צמד הבמאים לורה אמליה וגוזמן וישראל קרדנאס, אחרי "דולרים מנייר" ב-2015. כמו שאר 13 הניסיונות של המדינה, זה לא הגיע לכדי מועמדות.
הנציגות השנתית הייתה חלק מפסטיבל ברלין של 2019, והיא כוללת שחקנים בין לאומיים כמו ג'רלדין צ'פלין ואודו קייר (שממש קיבל עדנה מחודשת השנה עם מספר פרוייקטים בהשתתפותו). צ'פלין מגלמת שחקנית ידועה שנוסעת לקאריביים כדי לעשות את הסרט האחרון בהחלט שלה, ושם מתמודדת עם עברה או משהו בסגנון. האמת, נשמע די מעניין.
סיכוי להיכנס ל-15: קטן יחסית.

ונצואלה – "הזוהר הפנימי" (The Inner Glow)
ניסיונה ה-30 של ונצואלה באוסקר – עד כה ללא שום מועמדות – הוא סרטם של האחים לואיס ואנדרס רודריגז ובמרכזו אמא יחידנית המגלה שהיא חולה במחלה סופנית, ומנסה לחשוב על דרך להבטיח את העתיד של הילדה הקטנה שלה.
לא באנו לקטגוריה הזו להנות, כמו שאומרים.
סיכוי להיכנס ל-15: חלש.

טורקיה – "הדרך של חסן" (Commitment Hasan)
כנראה השם הגדול ביותר בפרק הספציפי הזה הוא נציגה של טורקיה, אותה מדינה יפייפיה שמייצרת כבר שנים כמה מהבמאים הטובים בעולם, אבל עדיין אף פעם לא הייתה מועמדת לאוסקר. הנציג ה-27 שלה הוא סרטו של סמיח קפלנוגלו, והוא נחשף בפסטיבל קאן לפני שהוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, ומשם בסינמטקים ברחבי הארץ.
"הדרך של חסן" הוא כביכול סרט שני בטרילוגייה, כאשר זה הראשון נשלח גם הוא לאוסקר לפני שנתיים. יחד עם "דבש" מ-2010, זאת למעשה הפעם השלישית שקפלנוגלו מנסה את מזלו באוסקר.
חסן משם הסרט הוא חוואי טורקי ששמו עולה בהגרלה להצטרף למסע רוחני חשוב, והוא יוצא לנסות ולבקש כפרה וסליחה מאנשים שונים מחייו על מנת להגיע לאירוע טהור ככל שהוא יכול. בדרך הוא יתמודד גם עם הממשלה שרוצה להקים אנטנה ענקית באמצע השדה שלו, עם אשתו העקשנית ועם בעיות כלכליות כאלו ואחרות. סרט מוצלח למדי.
סיכוי להיכנס ל-15: קיים, אך נמוך בעיני.

לבנון – "קוסטה בראבה, לבנון" (Costabrava)
אחרי נציג ישראל "ויהי בוקר" ונציג פלסטין "הזר", הנה מגיע המתמודד השלישי לאוסקר הבינלאומי בכיכובו של אחד מבני משפחת בכרי. טריפל בכרי, אם תרצו. הפעם זהו סלאח, שכזכור עשה היסטוריה מקומית כשהיה השחקן הערבי הראשון שזוכה בפרס אופיר, וגם אחד הדברים הכי יפים על פני האדמה. לצדו של בכרי מככבת נדין לבאקי, שהיא גם במאית בפני עצמה והייתה אפילו מועמדת לאוסקר לפני שלוש שנים עם "כפר נחום", המועמדות השנייה ברציפות של המדינה. את הסרט הנוכחי ביימה מוניה אקל.
בכרי ולבאקי מגלמים הורים צעירים שמחליטים לעזוב את ביירות המזוהמת לטובת חיים בהרים המרוחקים, מנסים ליצור אוטופיה משלהם.
הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה וזכה בפרס הקהל של פסטיבל לונדון.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשרי בהחלט.

קוסטה בראבה, לבנון

מלזיה – "יחי הנהג" (Hail, Driver)
כנראה התקנאו המלזים בסיכויים המצוינים של יפן להתקבל עם "הנהגת של מר יוסוקה", ובחרו לבלבל את המצביעים כאשר שלחו סרט נוסף בתחום ההסעות. הפעם זהו סיפורו של צעיר העובד כנהג דרך אפליקציה, והבעיה המרכזית שלו עם כל העניין הזה היא שאין לו רישיון בעקבות היותו עיוור צבעים. בהתאמה, הסרט גם עצמו בשחור-לבן.
הבמאי הוא מוזאמר רחמן, והוא ינסה להכניס את מלזיה לאוסקר לראשונה לאחר שישה ניסיונות לא מוצלחים (בשנה שעברה המדינה שלחה את "נשמה" בו ילדה קטנה ורדופת שדים משספת לעצמה את הגרון, אז, כאילו, לא ברור מה הם חשבו שיקרה).
סיכוי להיכנס ל-15: מפוקפק.

מצרים – "סואד" (Souad)
אחרי פורטוגל, מצרים היא מנחוס האוסקר הגדולה ביותר, כאשר עד כה ניסתה עד מזלה 35 פעמים ואפילו לא קיבלה מועמדות אחת. הפעם היא שולחת את סרט הביכורים של אייטן אמין, שהוקרן בברלין ובטרייבקה. האחרון אף העניק לשתי השחקניות הראשיות שלו, בסאנט אחמד ובסמלה אלגהייש, את פרס השחקנית.
"סואד" הוא סיפור התבגרות של נערה בצל הרשתות החברתיות והמסורת המגבילה, כאשר היא מנסה למצוא את הדרך הנכונה בשבילה.
סיכוי להיכנס ל-15: לא חושב.

סינגפור – "יקר הוא הלילה" (Precious is the Night)
מותחן על רופא צעיר בשנות השישים, המוצא את עצמו במרכזה של דרמה משפחתית עמוסת מסתורין, הוא הנציגות של סינגפור, וגם סרטו הלא-תיעודי הראשון של וויין פנג. אין לי שום דבר להוסיף, לכן אספר שסינגפור כבר שלחה 14 נציגויות ולא הייתה מועמדת מעולם.
אה, נזכרתי במשהו להגיד. אז השחקן הראשי צ'וואנדו טאן? פאקינג חתיך. הוא בתמונה הראשית של הפוסט, להנאת כולכם.
סיכוי להיכנס ל-15: לא.

עירק – "אירופה" (Europa)
הבמאי היידר ראשיד בן ה-35, יליד איטליה, מייצג את עיראק עם סרטו השלישי באורך מלא, ואחרי לא מעט פרויקטים תיעודיים שהביאו לו פרסים בהמון פסטיבלים גדולים. הספיק לא מעט, הבחור. "אירופה" הוא סרט מסע והישרדות של צעיר שנמלט מעירק אל היבשת השכנה דרך הגבול הטורקי-בולגרי, ומגלה שהוא ניצוד על ידי מספיק אנשים כדי להלחיץ.
הסרט השתתף באירוע הקולנוע הפופולרי ביותר בעולם "פסטיבל הקולנוע הבינלאומי מלחמה על המסך". רק תנסו להשיג אליו כרטיסים. בהצלחה.
אגב, הזוכה של השנה בפסטיבל הזה היה סרט שאולי שמעתם עליו – "ויהי בוקר".
עיראק לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: נמוך.

פורטוגל – "המטאמורפוזה של הציפורים" (A Metamorfose dos Pássaros)
הו, פורטוגל. מה יהיה איתה? 37 נציגויות בלי אף מועמדות, שיא עולמי. אפילו לרשימות המוקדמות היא לא מצליחה להיכנס. הפעם המדינה שמה מבטחה בשילוב של בדיוני ותיעודי שהשתתף בפסטיבל ברלין שם זכה בפרס מטעם פיפרסקי. הוא הוקרן גם בסן-סבסטיאן והלילות השחורים של טאלין.
סרט הביכורים של קטרינה ואסקונצ'לוס התמודד מול חמישה סרטים אחרים על האופציה להגיע לאוסקר, והוא מביא סיפור אהבה בין-דורי הכולל את סבה וסבתה של ואסקונצ'לוס.
סיכוי להיכנס ל-15: מעניין אם נחיה לראות את פורטוגל עושה את זה מתישהו.

פנמה – "כיכר הקתדרלה" (Plaza Catedral)
מתוך שמונה הניסיונות של פנמה באוסקר (כולן ללא מועמדות), שלוש מהן היו של הבמאי אבנר בנאיים. ה-ב' בשם הפרטי דגושה, אגב. אבל גם אבנר בן-נעים זה בסדר, נראה לי. אשאל אותו בהזדמנות. בכל מקרה, בנאיים היה הראשון לייצג את מדינתו, עם "פלישה" ב-2014 ואז שוב עם "רובן בליידס איננו אבא שלי" ב-2018.
הסרט הוקרן בפסטיבל גוואדלחרה, וזה משהו שאני חושב שראוי להתייחס אליו. כמו כן, אין לי מושג על מה הסרט הזה.
סיכוי להיכנס ל-15: לא.

המטאמורפוזה של הציפורים

צ'ילה – "לבן על לבן" (Blanco en Blanco)
הסרט הזה נמצא אתנו המון זמן. ואני באמת מתכוון "אתנו", כלומר עם סריטה בפרט. הוא הוזכר לראשונה בפסטיבל ונציה 2019, ובסוף השנה כאחד מסרטי השנה של עופר. לאחר מכן צץ במסגרת מהדורת האון-ליין של פסטיבל חיפה, והנה הוא מקבל חיים חדשים כנציג צ'ילה לאוסקר, בתקופה בה המדינה הזו נמצאת על הגל האוסקרי. ב-2012 הייתה מועמדת לראשונה עם "לא", ב-2017 הפכה לזוכה עם "אישה פנטסטית", ובשנה שעברה נכנסה לקטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר עם "החפרפרת".
סרטו של תאו קורט, זוכה שלושה פרסים מוונציה כולל הבימוי במסגרת אופקים, מספר על צלם מהמאה ה-19 שנשכר על ידי איש עשיר לצלם את כלתו לעתיד, ודרך הסיפור הזה נחשפים הצדדים האפלים של המדינה.
סיכוי להיכנס ל-15: אפשר להיות אופטימיים קצת.

תאילנד – "המדיום" (The Medium)
המדינה השנייה השנה ששולחת סרט אימה לאוסקר היא תאילנד (הראשונה הייתה הונגריה), וזאת בחסות ערוץ הסטרימינג האמריקאי והנהדר שאדר, זה שקרב מאוד לפרס את "האישה הבוכייה" בשנה שעברה. על הסרט המטורלל הזה של באנג'ונג פיסנתנאקון לא ארחיב בשלב זה כי אתם כל כך הולכים לקרוא עליו במהדורת אימת החודש של נובמבר. כן אספר שהסרט מוגש בסגנון דוקומנטרי, ובו אישה המשמשת כמדיומית מגיעה למפגש משפחתי לאחר שלא ראתה את אחותה שנים, בדיוק בזמן בו אחייניתה מגלה כמה סימנים מדאיגים של דיבוק. אחד מסרטי האימה הטובים של השנה, בקלות.
תאילנד לא הייתה מועמדת לאוסקר, אבל זו כבר שנה שנייה שהיא שולחת את אחד הסרטים האהובים עלי בשנה, אחרי "זורקת".
סיכוי להיכנס ל-15: ממש.

ומכאן נותר לנו רק להמתין לרשימה המלאה מטעם האקדמיה. בהצלחה לכולם.