"ונום 2", סקירה

כש"ונום" הראשון יצא לבתי הקולנוע באוקטובר 2018 לא עשו לו חיים קלים. ועל פניו, בצדק. כל הקטע הזה של סרט על נבל של ספיידרמן רק בלי ספיידרמן הרגיש מאוד ציני, כמו סחיטת מותג שמצחינה מחשיבה תאגידית. עוד פרק במלחמת האגו בין סוני ודיסני, בעלות הקניין הרוחני של מארוול. ואכן, הביקורות היו חסרות רחמים, התייחסו אליו בזלזול גמור וקטלו אותו מכל כיוון.
בקופות, לעומת זאת, זה היה סיפור אחר. נראה שביחס הפוך להכפשות, הקהל פשוט לא הפסיק לנהור, הופך את סרט האקשן-מד"ב הזה ללהיט משוגע, עם הכנסות של מעל 213 מיליון דולר מתקציב של בערך חצי. הוא נשאר בראש טבלת שוברי הקופות במשך תשעה שבועות (אבל לא רצוף. היה שבוע אחד בו היה במקום השני כש"כוכב נולד" יצא), וסיים במקום השביעי בטבלת שוברי הקופות העולמיים. אף אחד לא ראה את זה מגיע.

אל "ונום" הגעתי באיחור, כשכבר יצא למדיה הביתית, ובצפייה בו הופתעתי פעמיים: גם מהיחס האכזרי של הביקורות לסרט המאוד מהנה הזה, וגם מהתגובה הקיצונית של הקהל, בהתחשב בכך שזו באמת שטות מוחלטת. אני, אם אתם שואלים, נפלתי בצד החיובי. על אף הבזבוז המחריד של ריז אחמד ומישל וויליאמס, העברתי אותו בכיף לא מחייב, שמח על עוד זמן איכות עם טום הארדי, שנתן את כל מה שיש לו לתפקיד אד ברוק, העיתונאי שמתאחד עם אמבה מהחלל החיצון שאוהבת לאכול מוח. או במילים אחרות, היה סבבה. לכן הדיבור על סרט המשך בא לי די טוב, ולא אשקר, אפילו מצאתי זמן לצפות בראשון שוב.

בדיוק שלוש שנים לאחר מכן, אחרי מגיפה עולמית ועוד מיני מכות, יצא לבתי הקולנוע סרט ההמשך שבעברית נקרא בפשטות "ונום 2", אך שמו הלועזי קצת פאתוסי יותר: "ונום: ויהי טבח". שזה כפל משמעות על המילה "קארנג'", גם במהות שלה, וגם כי זה שמו של סוג חדש וקטלני של ונום, כלומר ממש דמות האנטגוניסט.
בסרט ההמשך, טום הארדי לא רק חוזר לתפקיד אדי ברוק, אלא גם חתום כמפיק ותסריטאי (לצד קלי מארסל, שלשמה מוזכרים גם התסריטים של "קרואלה" ו"חמישים גוונים של אפור"). אפילו מישל וויליאמס בכבודה ובעצמה חזרה לסיבוב נוסף. לעומתם, את הגה הבימוי תפס אנדי סירקיס, הידוע יותר כשחקן המושן-קפצ'ר מאחורי גולום, קינג קונג וסיזר, מחליף את רובן פליישר שעשה מהסרט הקודם הצלחה עצומה.
עוד כותרת שהצליח הסרט לתפוס בשלביו המתקדמים, הוא שעל המצלמה יהיה אחראי לא פחות מאשר רוברט ריצ'רדסון, אחד מענקי הוליווד, כיום הצלם הקבוע של סקורסזה וטרנטינו, לו שלושה אוסקרים ("JFK – תיק פתוח", "הטייס" ו"הוגו").

בפעם הקודמת אדי ו-ונום הצליחו לעצור את המדען המטורף קרלטון דרייק ולהציל את העולם, אבל זה לא עזר לאדי להרוויח מחדש את אהבתה של אן. מאז העיתונאי והאמבה חיים יחד באותו הגוף, מנסים להסתדר כמה שיותר מה שלא קל בטח בהתחשב בדיאטה של ונום. ב"ונום 2" אנחנו פוגשים אותם בדרך לפגוש את הרוצח הסדרתי קליטוס קסדיי (וודי הארלסון), שמסכים לתת לאדי את סיפור חייו. בזכות הביקור הזה, ונום מצליח לפענח היכן קבורים כל קורבנותיו של קסדיי, והקריירה של אדי נוסקת. ועדיין, היחסים בין ונום ואדי לא לגמרי מסתדרים, והם מתפצלים, בדיוק כשבעקבות אירוע שחוקיו לחלוטין אינם מוסברים או הגיוניים אפילו בסרט על טפיל-חוצני שאוהב מסיבות, סכנה חדשה נוצרת. וגם אם איננה מאיימת לגמרי על עתיד העולם, כן מעמידה את אן בסכנה. ולזה לא אדי ולא ונום יסכימו.
אני לא מאמין שאלו אשכרה מילים שאני כותב.

לאלו שאהבו, או לפחות נהנו, מהסרט הקודם, "ונום 2" יגיע כחדשות טובות. הסרט החדש לא מתרחק יותר מדי מהטון שקבע הראשון. הוא מטופש בקטע לא סביר, לא באמת מאמין באיזשהו סוג של היגיון, ומתנהג כמו משהו מהניינטיז. ככזה, סרקיס הבמאי בהחלט נשאר נאמן למותג. ועל פני קצת מעל לשעה וחצי (תודה על זה!) מדובר בסרט פופקורן בלתי מזיק בעליל, כשהוא בעצם מביא עמו עליית מדרגה אחת משמעותית, שקשורה לדמות עליה קרוי הסרט.
ונום, אותו חייזר סימביוטי נוזלי ושחור בקולו של טום הארדי, הוא בקלות הדמות האהובה עלי ביותר בקולנוע של 2021. ברמות של דרקס מ"שומרי הגלקסיה", האלק של "הנוקמים" ושהאזאם. מביך לי להודות כמה פעמים צחקתי בקול בזכותו. הוא משעשע, הוא חמוד, הוא דביל, וכל רגע אתו זה חגיגה. "ונום 2" הוא – וזה לא רחוק מהסרט הראשון – קומדיה בסגנון הבאדי-מובי, כלומר קומדיה רומנטית רק עם גברים סטרייטים: שני אנשים שונים זה מזה שנאלצים להסתדר יחד. הוא ממשיך בגאון תת-ז'אנר שכולל חגיגות כמו "תקועים בדרך", "נשק קטלני", "48 שעות", "בחורים רעים", "צעצוע של סיפור" ו"גברים בשחור".
בעניין הזה צריך לתת קרדיט בגודל של אוסקר לטום הארדי, על היכולות שלו לא רק לשחק מול דמות לא קיימת, אלא גם ליצור דינמיקה כפולה. הארדי הוא שחקן ענק אבל מעד מספר פעמים בקריירה שלו מבחינת היכולת שלו לתת לסרט מה שהוא צריך ("מקס הזועם: כביש הזעם" הוא הדוגמא המרכזית), ופה הוא עושה את הבלתי יאומן מבחינתי. ככזה, כל מה שקשור לצמד הראשי של הסרט, לא יכולתי להיות מרוצה יותר. איזה כיף גדול קורה שם מבחינת ההומור, עיצוב הדמויות, הדינמיקה והקצב.
למרבה השמחה, זה באמת מרכיב איזה שבעים וחמש אחוז מזמן המסך. אני אפילו הופתעתי מההופעה של מישל וויליאמס, שבסרט הקודם נראה שרצתה להיות בכל מקום אחר, ופה כבר שיתפה פעולה עם העובדה שזה לא מה שיביא לה מועמדות רביעית לאוסקר.
הבעיה היא כל השאר, גם אם אין ממנו הרבה.

לצערי, אחרי שראיתי גם את שני הסרטים האחרים של אנדי סירקיס, "לנשום" ו"מוגלי: אגדת הג'ונגל", אני חייב להודות שאני באמת חושב שהוא במאי לא טוב. החזון הוויזואלי שלו נע בין לא קיים לגרוע, וההתפתחות בסרטיו מסורבלת ומקרטעת. זה גם נכון ל"ונום 2", ואני משתדל לא לחשוב לאן הסרט היה נוסק בידיו של במאי/ת יותר יצירתי/ת, כי זה סתם ידכא אותי. עכשיו גם אני גם נאלץ להוסיף נקודה נוספת לרעת סירקיס – הוא במאי אקשן מאוד לא טוב. רגעי אורגיית האפקטים הממוחשבים, שהם חלק אינטגרלי מהסרט ולכן לא על המהות שלהם אני מתלונן אלא על הביצוע, מגושמים ומאוד קשה להבחין מה מתרחש על המסך, בטח אם אתם יושבים בחלק התחתון של אולם האיימקס.
אני עוד איכשהו חי עם זה שלסירקיס ממש אין מושג מה קורה בסרט שלו, והוא מדלג מעל חורים תסריטאים או סתם פתרונות מצ'וקמקים כדי להגיע לסט-פיס הבא, כי באמת שכל הניהול וההובלה של הסרט הזה מאבדת שליטה ברגע שאין ונום על המסך.
החולשות ממשיכות גם עם הנבלים של הסרט, המגולמים על ידי וודי הארלסון ונעמי האריס ("לא זמן למות", "אור ירח"). הם מאוד חיוורים, וגם אם השחקנים עצמם נראה שמאוד נהנים מההתפרעות שהסרט המטופש בחביבותו הזה מאפשר להם, מישהו היה צריך לרסן אותם. הם לא מעניינים, ולכן גם המתח שאמור להיות חלק מהנוכחות שלהם בסרט לא באמת קיים.

בכל הסצנות עם ונום ואדי, "ונום 2" יכל לקבל ממני עשר עגול. בידור מצחיק וחמוד עד בלי די, וככזה אני מודה לו על דקות רבות של הנאה. הלוואי שבמקום סרט המשך היו פשוט מרימים להם סיטקום באחת מרשתות הסטרימינג. "המשרד" גרסת "ונום" היא אולי הדבר שאני הכי רוצה כרגע. אני אפילו קצת מתבאס שבהמשך הוא יעמוד בצילו של ספיידרמן. עם זאת, כסרט המשתייך למסורת של גיבורי על, אקשן ופנטזיה, הוא די מתרסק. ככזה, יש אלמנט מאוד מתסכל ב"ונום 2" כי הוא יכל להיות די בקלות הרבה יותר מוצלח ממה שקרה בפועל. ועדיין, בזכות מה שכן עובד בו, אני לגמרי שמח על הזמן שלי אתו.