• סרטים חדשים: ״אנחנו״ החדש והמצופה של ג׳ורדן פיל
  • מה לראות בפסטיבל אפוס לסרטי אמנות
  • מה לראות בפסטיבל הקולנוע האפריקאי 2019
  • ״אהבה, מוות ורובוטים״, סקירה לסדרה הנטפליקסית
  • מחשבות נוספות על ״מילים נרדפות״ של נדב לפיד
  • Triple Threat סקירה לסרט אמנויות הלחימה
  • אנחנו
  • משולש הגבולות
  • The Kid Who Would Be King :מחכים לתרגום
  • ״נערה״, סקירה
  • מה לראות בפסטיבל הקולנוע הצרפתי 2019
  • מצעד המבקרים להופעות האימה הגדולות בכל הזמנים
  • מצעד המבקרים להופעות האימה הגדולות בכל הזמנים
  • ״קפטן מארוול״, סקירה

״מוגלי: אגדת הג'ונגל״, סקירה

9 בדצמבר 2018 מאת אורון שמיר

תודו שזה נשמע מתבקש: עיבוד לכידת תנועה ל״ספר הג׳ונגל״ של רודיארד קיפלינג, הרחק מידיהם הדביקות של אולפני וולט דיסני ובניצוחו של מי שהכי מזוהה עם הטכניקה – אנדי סרקיס. השחקן האנגלי אמנם נמצא על המסכים מאז סוף שנות ה-80, אבל את התפקידים שהכי מזוהים איתו יצר מאחורי שכבת פיקסלים המכסים את פניו. זה התחיל עם גולום ב״שר הטבעות״ (וקצת ״ההוביט״) וקינג קונג בגרסת פיטר ג׳קסון, המשיך עם קוף מסוג שונה מאוד בדמות סיזר ב״כוכב הקופים״ המחודש, ואפשר להזכיר גם את סנוק בסרטי ״מלחמת הכוכבים״ החדשים. אם רוצים לזכור את פניו ולא רק קולו, השנה הוא שב ליקום הקולנועי של מארוול בתפקיד יוליסס קלו, ואפשר לחזור עד ״יוקרה״ של כריסטופר נולאן שם היה יד ימינו של טסלה (דייויד בואי). בקיצור, סרקיס הפך לדמות חזקה מספיק בהוליווד בשביל לרצות לביים משהו משלו, ומה שהוא רצה היה להעניק חיים חדשים ליצירה של קיפלינג, בעידן בו שם המשפחה הזה מזוהה יותר עם מותג תיקים.

אולם, סיפור ההפקה של הסרט הזה הרבה יותר פתלתל ממה שסרקיס היה יכול לחזות. עיבוד חדש ל״ספר הג׳ונגל״ כבר היה לנו ב-2016, בסרטו הפוטוריאליסטי של ג׳ון פאברו. העבודה של סרקיס על הפרוייקט החלה עוד לפני ההכרזה של דיסני על הגרסה שלהם, אבל הגיעה לכדי מימוש רק כעת. למעשה, מאז שעלה לסיפון של אולפני וורנר ב-2013 ולקח על עצמו לביים את התסריט של קאלי קלובס הטירון, סרקיס הספיק לרשום לזכותו את סרטו הראשון כבמאי, ״לנשום״, וגם להיות במאי-שותף בסרט טלוויזיה על אמן ההיפ-הופ הבריטי אקאלה. כך, במקום ש״מוגלי: אגדת הג׳ונגל״ (Mowgli: Legend of the Jungle) יהיה סרט הביכורים של סרקיס, הוא מגיע אליו למוד קרבות ואחרי שלושת סרטי ״ההוביט״ בהם תיפקד כבמאי ה-Second Unit, מה שוודאי סייע לו לצבור ניסיון וביטחון בהובלת הפקת ענק.

״מוגלי״, כפי שהוא נקרא לפני שזכה לתותב שמזכיר את הכתובת והתואר של הדמות הראשית, היה מצוי במירוץ מקביל לזה של ״ספר הג׳ונגל״ להחתמת שמות בולטים שיככבו בתפקידי משנה. סרקיס חמד לעצמו את תפקיד באלו הדב, מוקף בכוכבים מן השורה הראשונה: כריסטיאן בייל הוא בגירה, הפנתר השחור השני שסרקיס מככב לצידו השנה, בנדיקט קאמברבץ׳ הוא שירחאן הטיגריס מטיל האימה, נעמי האריס היא נישה הזאבה שמאמצת את גור האדם ואדי מרסן הוא אביו הזאבי, פיטר מאלן הוא אקילה מנהיג להקת הזאבים, וכמו בסרט של פאברו, גם הפעם קא הנחש הוא למעשה נקבה, ועוד איזו – קייט בלאנשט. את גזרת השחקנים שאינם מגלמים חיות מובילים מתיו ריס ופרידה פינטו. לא פלא שהפקה זוהרת שכזו הייתה מיועדת להגיע לקולנוע בסתיו האחרון, משתהה ככל שניתן כדי לתפוס מרחק מהסרט של דיסני שהקדים אותה בשנה-שנתיים.

אבל איכשהו, בסוף יצא שהסרט הזה מצא את עצמו בנטפליקס, שם הוא זמין החל מסוף השבוע. סרקיס עוד נלחם על הפרויקט שגזל שנים מחייו והתעקש על יציאה במקביל בבתי הקולנוע, בעיקר משום שלטענתו גרסת התלת-מימד היא הדרך האולטימטיבית לחוות את היצירה. זהו ניצחון חלקי משום שמספר המדינות שמקרינות את הסרט באולמות מצומצם עד מאוד. בכל הראיונות המקדימים שלו, ושמעתי או קראתי כאלה מכל מיני תקופות בתולדות הסרט, סרקיס מדבר על הפרויקט בתשוקה אמיתית ומשוכנע כי החזון שלו הוא הקרוב ביותר שניתן לספר האפל והקודר של קיפלינג. לכן, אחרי כל השנים, הציפיה וההשקעה, איזה באסה לגלות שהסרט פשוט לא מספיק טוב בשום קנה מידה. מבאס לכתוב זאת, אבל הוא באמת מתאים יותר לצפייה ביתית בלתי מחייבת מאשר להגעה מיוחדת אל בית הקולנוע.

אני מניח שלא צריך תיאור עלילה מפורט, כי כולם מכירים וכולן מכירות את סיפורו של מוגלי, גור האדם שמצא עצמו בג׳ונגלים של הודו וגודל בידי זאבים, פנתר ודב, וחייו הכינו אותו להתמודד עם אויבו המר ומנומר. האמת היא שהנסיונות לנחש את כיווני העלילה היו מה שהחזיק אותי במצב עירנות, בעודי משווה בזמן אמת בין הסרט וגרסאות דיסני השונות. אז כדי לא לחשוף יותר מדי ורק על מנת לסקרן, להקת הזאבים מקבלת הרבה זמן מסך (כמו אצל פאברו וכפי שראוי) אבל גם בני האנוש מהכפר הסמוך לג׳ונגל. כמו כן, באלו הוא יותר מדריך טירונות מאשר מנטור, בגירה עדיין מגניב אבל מעטה המסתורין שלו מוסר, ולשירחאן יש עוזר צבוע, תרתי משמע, כמו לאתם-יודעים-מי. כל העניין של צייד למטרות אכילה לעומת הרג בשביל הספורט מקבל פוקוס נרחב, ואולי לכן רק טורפים זוכים פה לאישיות ולדיבוב בעוד חיות צמחוניות הן סתם בעלי חיים רגילים.

בעניין זה, ההבטחה לגרסה לא ידידותית לילדים לספרו של קיפלינג מגיעה עוד לפני הסרט, בדמות הדירוג PG-13 בו זכה כשהיה מיועד לקולנוע. אך בעוד מדובר בדירוג שחביב במיוחד גם על סרטי אימה אמריקאיים, איפה ההבטחות ואיפה ״מוגלי״. יש פה כמה רגעים לא נעימים תמטית מלווים בקצת פציעות גופניות, ואין את הריכוך שבשירים הנעימים של דיסני. אבל קשה לומר שבני נוער או אפילו ילדים בוגרים מספיק יחלמו בלילות מסוייטים על הסרט הלא מאוד מפחיד. אני אסתכן ואומר שהוא לא אפל או קודר יותר מהחלק הראשון של ״ספר הג׳ונגל״ גרסת פאברו, וכולם עדיין מחווירים לעומת המקור הספרותי כמובן.

עם לשוב ולהתרכז בהשוואות למקור ולא לעיבודים אחרים, ראוי להזכיר שסיפורו של מוגלי הוא רק אחד מבין כמה שמרכיבים את ״ספר הג׳ונגל״. עם זאת, ״מוגלי״ של סרקיס, כפי שמרמזת הכותרת בעידון, מתרכז בעיקר בדמות של גור האדם, זה שאמור להיות שער עבור הקהל להכרת הדמויות הבאמת מעניינות כמו בגירה, באלו, הזאבים והשאר. אולם, הפעם הכל נדחק הצידה לטובת הילדון שלא יודע אם הוא אדם או זאב, קונפליקט זהות שלוקח יותר מדי זמן לבנות ושלא מגיע לרבע מהאימפקט הרגשי של תוצרים פארודיים כמו השיר זוכה האוסקר ״אדם או חבובה״. בכל 104 דקות הסרט, שאת רובן בילינו עם מוגלי, אני לא חושב שלמדתי עליו יותר מדי ובטח שלא יצא לי לחבב או להבין אותו. רוב הזמן הוא סתם מתגלגל ממקום למקום בהוראותיה של חיה כזו או אחרת, ועד שכבר אכפת לו לנסות לברר מי הוא באמת – גם אז דמויות אחרות מקבלות החלטות בשבילו. די סביר בהתחשב בכך שמדובר בילד, ועוד כזה שגדל בג׳ונגל, אז למה הוא הדמות המרכזית היחידה?

גם שאר ההחלטות התסריטאיות, בעיקר אופן פרישת הסיפור המקרטעת והתקדמות העלילה כעיוור באמצע הג׳ונגל, מעידות על כך שלא מדובר בכותב מיומן. תוך כמה דקות בלבד כבר הגעתי לשלב המאוד מתסכל של ״רגע, אבל למה?״. למשל כאשר בפרולוג מתואר לנו איך שירחאן מפר את חוקי הג׳ונגל בכך שהוא הורג את הוריו של מוגלי, אבל משום מה חס על הפעוט (אוף-סקרין יש לציין), וסצנה לאחר מכן מגיע אל להקת הזאבים בה מצא התינוק מקלט וטוען כי יש לו חזקה על העולל. איזה מן טיגריס נבל-על מאבד תינוק? ומה הקטע של כולם לזרוק ״אבל זה בחוקי הג׳ונגל!״ מדי כמה סצנות כשקורה משהו שלא מוצא חן בעיניהם? ספרו של קיפלינג אכן מלא בחוקים וקודים של התנהגות שלכאורה קיימים בטבע, אבל אצלו יש איזה היגיון בשגעון וגם עקביות.

בחירה אמנותית בעייתית נוסף קשורה למראה של הסרט. סרקיס התעקש ואף התגאה בבניית סט (בדרום אפריקה) שידמה את הכפר הסמוך לגו׳נגלים של הודו, וגם חלק מהיערות כאן נראים אמיתיים. על פניו, אני אמור להיות בעד הסרט הזה שמוותר על הגישה המכונה ״פוטוריאליזם״, כמו סרטו של פאברו שאמור להיראות כמו צילומי נשיונל ג׳יאוגרפיק אלא שהחיות בהם מדברות. החזון של סרקיס ביקש לשלב בין האיורים המקוריים של קיפלינג, הפרצופים של השחקנים המגלמים את הדמויות לא רק בקולם, ואנימציית מחשב כמעט-ריאליסטית כדי להשאיר את התחושה שמדובר בסרט. אבל שוב, חזון לחוד ומציאות לחוד – החיות שהן לב ליבו של ספר הג׳ונגל נראות וזזות פשוט נורא. קא נראית כמו נחש גומי, באלו מזכיר את ההומלס השכונתי, ולעומת זאת הזאבים חמודים וכלבלביים מדי. זה בהחלט נחמד יותר שהפרווה של כולם לא מבהיקה, והפילים מכוסים ירוקת – אבל זה גם נופל בין הכסאות, בין סרט אנימציה ולוק אמיתי.

בנוגע לליהוקים, אני מניח שיש משהו מאוד פוליטיקלי קורקט בכך ששני הנבלים בסרט הם צייד לבן בכפר הודי וטיגריס בלונדיני תכול עין, בעוד אנחנו אמורים להיות לצידם של תושבי המקום והחיות שצבעיהם נע בין שחור לחום. מבחינת מוגלי עצמו, הסרט מיישר קו עם קודמו מ-2016 בבחירת שחקן ראשי שלפחות נראה כאילו הוא מהודו, גם אם הוא ניו-יורקר מלידה – רוהאן צ׳אנד. מצד אחד, נחמד שלא לקחו אלמוני מוחלט אלא שחקן צעיר עם כמה קרדיטים לשמו, למשל הופעת בכורה כבנו המאומץ של אדם סנדלר ב״ג׳ק וג׳יל״. מצד אחר, צ׳אנד מאוד ״משחק״ ויש משהו מתאמץ מדי בהופעה שלו, כאשר כל רגש שהוא חווה מובע מאוד בגדול ובמופגן. זה היה יכול להיות בסדר אם לא היינו צריכים לבלות כמעט כל רגע בסרט במחיצתו, מה שעלול להוביל להתשה ומכאן לניכור מן המתרחש ומן הדמות.

עוד בנושא שחקנים-ילדים, נראה אם תצליחו לזהות או לנחש עוד לפני בוא הקרדיטים איזה תפקיד קולי העניק הבמאי לבן שלו, לואי אשבורן סרקיס. בעיניי זו בחירה מאוד מוזרה, שלא לומר מטרידה ברמה של להרים טלפון אל שירותי הרווחה. בכל מקרה, כדאי להתרגל ומהר אל סרקיס הצעיר שכבר הופיע פה ושם על המסך ומחזיק בתפקיד הראשי בסרטו החדש והמצופה של ג׳ו קורניש ״הילד שיהיה מלך״, טוויסט עכשווי על אגדת אקסקליבר שיפציע בבתי הקולנוע בשנה באה. ממש כפי שלא נותר אלא לצפות לשיתוף הפעולה הבא של סרקיס ונטפליקס – עיבוד אנימציית מחשב בטכניקת לכידת תנועה ל״חוות החיות״ של ג׳ורג׳ אורוול. תודו שזה נשמע מתבקש.

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.