סרטים חדשים: ״לשחרר את שולי״, ״שכונה על הגובה״, ״דרך הקרח״, ״הטיהור לנצח״, ״הקרודים 2: עידן חדש״

אתמול היה סיכום המחצית של אור, מה שאומר שהיום חודש יולי מתחיל היום ומביא עימו משב של סרטי קיץ. זה גם הזמן להגיד תודה לפסטיבל הסטודנטים שאירח את עופר, ולהגיד שלום וכמה התגעגענו לפסטיבל דוקאביב שיתפוס את מקומו בסינמטק תל אביב (ומקומות נוספים ברחבי העיר). להמלצות המוקדמות של עופר ואור ודאי נוסיף כמה דיווחים במהלך השבוע וחצי הקרובים, בינתיים יש לנו שישה סרטים חדשים להתייחס אליהם. כפי שאולי תשימו לב, בכותרת הפוסט יש רק חמישה. זה בגלל החוק השרירותי שקבעתי לפיו הרחבת הפצה של סרט אינה נחשבת מבחינת המדור. זה המקרה של ״ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד״ (The Personal History of David Copperfield), העיבוד המאוד לא שגרתי של ארמנדו איאנוצ׳י לספרו הדי אוטוביוגרפי של צ׳ארלס דיקנס. הסרט ערך טרום בכורות באפריל, ובעצם אפילו כתבתנו עליו (אני ליתר דיוק) לקראת פסטיבל הקולנוע המקוון של ירושלים. אז הוא כבר קיבל את מקומו בסריטה ולכן הנה החמישה שעדיין לא כתבנו עליהם ואולי נעשה זאת בקרוב, בתוספת קצת חדשות ועוד כמה חדשים אבל על המסך הביתי, כדי לעגל לעשרה סרטים בכך הכל.

לשחרר את שולי – נפתח עם סרט ישראלי חדש, כפי שהבטחתי בשבוע שעבר הם ממשיכים להגיע. ולא סתם סרט, אלא הגעתם אל המסך הגדול של שלישיית מה קשור, הלא הם ציון ברוך, שלום מיכאלשווילי ואסי ישראלוף. זוכרים וזוכרות את המערכון שלהם על שלושה תימנים שמגיעים לתאילנד לשחרר את הבן החטוף של אחד מהם? אם לא, זה היה לפני עשור שלם בתוכנית ״עם סגולה״. הסרט לוקח את הדמויות והקונספט ומעבירם לקולומביה עם אותה עלילה – שולי (דוד שאול) שוב נחטף ומי שבאים להצילו הם אביהו, נתנאל ובצלאל, שכמובן עושים את מה שעושים בקולומביה ומסתבכים עם קרטל סמים. הטריילר מבטיח עירום גברי, בלקפייס (אנחנו לא באמריקה), רפרנסים ל״נרקוס״ אבל גם ל״בדרך לחתונה״, כמו גם את לירון וייסמן ואביה מלכה בתפקידי משנה. הבמאי הוא בן בכר (״הלהקה האחרונה בלבנון״) ומי שכתב הוא אורי כץ, הקבוע של המה-קשורים. נפרגן בתמונת יח״צ, אותו צילם אייל רפאלוב, בראש הפוסט.

שכונה על הגובה (In the Heights) – הסרט האמריקאי הגדול של השבוע מגיע ארצה מעט אחרי שפתח את פסטיבל הקולנוע של טרייבקה. השמות היותר גדולים הם אלה שמאחורי הקלעים – הבמאי ג׳ון מ. צ׳ו (״עשיר בהפתעה״) מביא למסך עיבוד למחזמר של לין מנואל מירנדה, אותו יצר לפני תהילת ״המילטון״. מי שאחראית לעיבוד היא קיארה אלגריה הודס ועל המסך אפשר לפגוש אינסוף רקדנים ורקדנים כמו גם זמרים וזמרות, כאשר השם הכי מוכר בקאסט הוא אנתוני ראמוס. הוא מגלם את אוסנבי, בעלים של בודגה (קיוסק האופייני לניו יורק סיטי) החולם על עתיד טוב יותר לו ולתושבי שכונת וושינגטון הייטס אשר בצפון מנהטן. יש עוד קצת עלילה אבל הדגש הוא על הנאמברים המוזיקליים ועל התחושה המסויימת של השכונה המאוכלסת בעיקר בדמויות ממוצא לטיני (אם כי לא מספיק כהות-עור לטענת חלק מהקהל, כי אמריקה). מעניין אותי באמת ובתמים האם הקהל הישראלי, שאולי יגיע בזכות ״המילטון״, ימצא עניין במיוזיקל גדוש, קיצי וצבעוני אך מאוד ספציפי ושאורכו כשעתיים וחצי.

דרך הקרח (The Ice Road) – כאן ההימור הוא שהקהל הישראלי ינהר ובהמוניו, שכן הסרט הזה מופץ בארה״ב בנטפליקס בעוד בישראל הוא נקטף לטובת הפצה קולנועית. זאת משום שמככב בו ליאם ניסן, שעדיין נותן עבודה עם ״גנב עם כבוד״ באולמות ארצנו. הפעם הוא במצב רוח ״שכר האימה״, כנהג משאית שלוקח על עצמו משימת התאבדות – לנהוג על אוקיינוס של קרח קנדי, כמוביל צי משאיות הדוהרות אל מכרה שהתמוטט במטרה לחלץ את הכורים. נשמע כמו משהו שליאם ניסן יעשה, בטח אם צאצא שלו נחטף בדרך (אין הוכחות לכך בטריילר, זה בא ממני). הבמאי והתסריטאי הוא ג'ונתן הנסלי, מי שכתב דברים כמו ״ארמגדון״ ו״ג׳ומנג׳י״ המקורי, כמו גם סרטי ניקולס קייג׳ רבים. אבל גם את ״מת לחיות 3״ אז יש כבוד. לצידו של ניסן אפשר למצוא את לורנס פישבורן, מרקוס תומאס, בנג׳מין ווקר והולט מקאנלי. אוקיי, אני הכי צופה בזה.

הטיהור לנצח (The Forever Purge) – סדרת סרטי האימה מגיעה לנדבך הסופי שלה (?) ובעצם קיימת או נמשכת גם בצורת סדרת טלוויזיה. בסרט הקודם, שהיה הרביעי, נחשפנו לטיהור הראשון, כלומר למקורות היוזמה האמריקאית הבדיונית לאפשר יום אחד של אנרכיה מוחלטת כדי לתת לאומה החולה לפרוק זעם ולבצע פשעים ללא אכיפה. בסרט החדש, נדמה כאילו הגיע הטיהור האחרון, כאשר חבורת פורעי חוק מחליטה שלא לשוב אל דרך הישר ובעצם להמשיך את האין-חוקים של הטיהור – לנצח. מבין המשתתפים אפשר למנות את אנה דה לה רגרה, ג׳וש לוקאס ו-וויל פאטון. ג׳יימס דמונקו ממשיך לכתוב את הסרטים, כאשר הבמאי הפעם הוא אווררדו גוט (״Days of Grace״).

הקרודים 2: עידן חדש (The Croods: A New Age) – אני אפסיק לשאול רטורית מי זוכר או זוכרת סרטים, בואו רק נגיד שהיה היה פעם סרט אנימציה על אנשי מערות מבית אולפני דרימוורקס, והנה יש לו המשכון אחרי שמונה שנים. כי למה לא בעצם. אם הבנתי נכון, משפחת קרוד מהסרט הקודם מגלה שהיא לא משפחת האדם היחידה, אלא למעשה שנותרה מאחור בזמן שהאנושות התפתחה מעט. כל זאת ממפגש עם משפחה אחרת שהתקדמה מעבר לעידן האבן. עוד להבנתי, יש אפשרות לראות את הסרט גם בדיבוב המקורי, לא רק לעברית, אז אפשר גם לציין בין אלה שתרמו את קולם את: אמה סטון, ניקולס קייג׳, ריאן ריינולדס, קתרין קינר, לזלי מאן, פיטר דינקלדג׳ וקלי מארי טראן. על הבימוי ג׳ואל קרופורד, באמצע גדוד תסריטאים.

פרסי אופיר 2021 – הכריזו על התחרות לשנת 2021 בקול ענות חלושה. במסמך הרשמי שהגיע אליי, ואל אתרים אחרים ככל הנראה, המתמודדים מכונים ״מועמדים״ (למרות שאיש לא בחר בהם ואנחנו בקושי בשלב א׳ של התחרות). וכפי שכתוב שם, הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ייצג את ישראל בקגוריית ״הסרט הזר״ בטקס האוסקר. לא הסרט הבינלאומי כפי שהקטגוריה נקראת כבר שנתיים, ולא הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, השם הקודם ועניין סמנטי שעלה לישראל בבריאות. אז אם האקדמיה לא מכבדת את עצמה, איך אעשה זאת בעצמי? לא בקלות. במקום זה, הנה לינק לאתר שעשה את העבודה שלו במקום להעתיק מקומוניקט מלא טעויות עוד בכותרת, אידיבי, שם תוכלו לקרוא את רשימת המתמודדים. יש גם באתר האקדמיה אבל ללא מידע נוסף. האם יהיה כאן בקרוב הפוסט המסורתי שלי שמנסה לדלות כמה שיותר מידע על המתמודדים? בחיי שאין לי כוח. מעט החשק שנותר לסקר את האופיר נמחץ בשנה שעברה. אשתדל לעשות מאמץ, ובלי טיפה של ציניות, בהצלחה רבה לסרטים וכמובן ליוצרות וליוצרים. יש ברשימה כמה סרטים מאוד מסקרנים ומבין אלה שראיתי יש מה לאהוב ולמי להריע.

סרטים חדשים ב-VOD

פריים טיים

פריים טיים (Prime Time) – את החלק הזה של המדור נפתח עם דאבל נטפליקס שזמין כבר מאתמול. הסרט ראשון הוא דרמת מתח פולנית שראיתי ואף כתבתי עליה במסגרת פסטיבל סאנדנס. העלילה מתרחשת כולה באולפן טלוויזיה ערב השנה החדשה, כש-1999 עומדת להתחלף ל-2000 ומילניום חדש יפציע. ברטוש ביילניה (״קורפוס כריסטי״) מגלם צעיר חבוש כובע וחמוש באקדח שפורץ אל האולפנים בעת שידור חי של שעשועון ומבקש לשאת מסר לאומה. הוא חוטף כבני ערובה את המגישה ואחד המאבטחים חסרי האונים, במה שיתפתח לסרט מצור ומאבק בין הצעיר המעורער לבין הקונטרול שאיבד שליטה. סרט הביכורים של יעקוב פיאנטק ממשיך את הקו של נטפליקס להציג את הקולנוע הפולני החדש והצעיר, כפי שהיה בשנה שעברה עם ״הייטר״ של יאן קומאסה.

אמריקה: הסרט (America: The Motion Picture) – למקרה שזה לא עובר, שם הסרט הזה אינו יומרני אלא אובר-דה-טופ. מדובר ביצירת אנימציה פרועה המרפררת אל מאורעות מלחמת העצמאות האמריקאית, אבל עם ג׳ורג׳ וושינגטון וסמואל אדמס בתור שני גברברים שלא מהססים להשתמש במסור חשמלי, או בעזרתו של מישהו שדומה לרובוקופ, במלחמתם בבריטים. בקיצור, אירועים היסטוריים עם טיפול של קומדיית קאלט-וואנבי בנוסח ״אברהם לינקולן צייד הערפדים״. הבמאי הוא מאט תומפסון, דייב קאלאהם כתב, לורד ומילר הפיקו ובין המדבבים תמצאו את צ׳נינג טייטום, ג׳ייסון מנזוקאס, אוליביה מאן, ג׳ודי גריר, וויל פורטה, אנדי סמברג וסיימון פג.

צל (Shadow) – אני מוכן להישבע שראיתי את סרטו של ז׳אנג יימו, ועוד בקולנוע, אי אז ב-2018. מאז ועד היום הספקתי לשכוח אותו כליל בעוד הבמאי הסיני הספיק עוד שלושה סרטים. אבל זה הנוכחי לא הגיע ארצה, עד לגאולתו הנוכחית ב-yesVOD החל מהיום. העלילה עוסקת בממלכות יריבות ובסיפור על מי שנועד להיות ״הצל״ של השליט, מעין כפיל למקרה שיתנקשו בו, אבל מה שבאמת מעניין פה הוא הקונספט: יימו המזוהה עם צבעוניות חריגה בסרטיו צילם את הסרט הזה בצבע, אבל כל הביגוד ורוב התפאורות הם בשחור ולבן בלבד. מה שמעניק לסרט מראה ייחודי ומתקף את התימות המרכזיות של אור וצל, ין ויינג, וכמובן מטריות קרב שעשויות מלהבים מתעופפים. נו, המוטיב הידוע הזה.

זיכרון קצר (Little Fish) – נסיים עם סרט נוסף שזמין אצל יס החל מהיום, ושמו ספק לועג לזיכרון הקצר שלי שציינתי לעיל. אלא שגיבורי הסרט נמצאים במצוקה אמיתית, שכן הם חיים בעולם הסובל מווירוס מסתורי הגורם לאובדן זיכרון. אוליביה קוק וג׳ק אוקונל מגלמים את הדמויות הראשיות, זוג נאהבים הנאבק במגפה הפתאומית ובאפשרות שאהבתם תיכחד. כלומר, מעין ״שמש נצחית בראש צלול״ רק הפוך. צ׳אד הארטיגן ביים, ועל העיבוד התסריטאי לסיפור הקצר של אז׳ה גייבל חתום מטסון טומלין (שבקרוב יזכה ליותר הכרה בזכות היותו אחד מכותבי ״הבאטמן״).