"טוביאנסקי" ו"מה כבר יכול לקרות?!", סקירה כפולה

הקולנוע הישראלי כבר מספק לקהל לא מעט סרטים בשנה ובניגוד לתלונה המוכרת אודותיו, גם לא מעט מגוון. בפוסט זה אגע בקצרה בשני סרטים שהם על הנייר בדיוק מסוג הסרטים שאני רוצה לראות כמותם בעברית, משום שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר: הראשון הוא סיפור היסטורי בעל אלמנטים של מתח ודילמה מוסרית, והשני הוא קומדיה פרועה. אולם מה שנשמע טוב על הנייר לפעמים הופך לסרט פחות טוב בפועל. ובמקרה של שני הסרטים הנידונים "פחות טוב" זו הגדרה עדינה למדי.

"טוביאנסקי"

הסרט הזה מבוסס על סיפור אמיתי בעל ייחוד בתולדות מדינת ישראל, מקרה היסטורי שהעדר הנוכחות שלו בתודעה הישראלית מוזר ואף מעט מטריד. דבר זה מעורר אהדה ראשונית לסרט, שכן השבת הסיפור של מאיר טוביאנסקי לתודעה הציבורית היא אקט חשוב.
במהלך מלחמת העצמאות, טוביאנסקי היה קצין בצה"ל וגם עובד בחברת החשמל בירושלים. מתוקף תפקידו, הוא העביר בגלוי לבוס הבריטי מידע על מקומות המקבלים אספקת חשמל בלתי פוסקת – רשימה שהייתה חפיפה מסוימת בין המקומות המצוינים בה, לבין מקומות שהופצצו על ידי הירדנים. אומנם ההפצצות קדמו להעברת המידע בידי טוביאנסקי, אבל לאנשי מנגנון המודיעין הדבר היה ראייה מספקת. הם מצאו את החשוד שלהם בריגול.

הסיבה לעסוק בסיפור היסטורי אינה רק על מנת לחשוף את עוולות העבר ובטח שלא על מנת לספק לנו סיפור מותח (מה שגם ש"טוביאנסקי" הוא מותחן אשר אינו מנסה לייצר מתח). המטרה היא להגיד דברים שרלוונטים גם ובעיקר לחברה בה אנו חיים כיום. יש בסיפור הסרט ביקורת על הסקת מסקנות מהירה מדי, על יחס בעייתי למי שמתנהג בצורה מעט שונה, של חשיבה מתוך זעם ולא חשיבה מתוך הגיון. נושאים שחשוב לעסוק בהם בימינו אלו.

אולם הבמאי הותיק ריקי שלח והתסריטאי מיכאל בר זוהר, שהוא היסטוריון, פוליטיקאי וסופר רב הישגים, בחרו לבנות את הסרט כסיפור של טובים מול רעים. וגם אם יש ניסיונות רגעיים לבנות צדדים פחות נעימים באישיות של מאיר טוביאנסקי (מיכה סלקטר) הרי שקציני המודיעין בהם הוא נתקל הם פחות או יותר הרוע המוחלט, למרות שמדובר בדמויות היסטוריות מוכרות בהרבה מן האיש שנתן את שמו לסרט.
מכיוון שאיני מאמין ברוע מוחלט, בניית הדמויות של קצין המודיעין בנימין גיבלי (עוז זהבי) ואיסר בארי (פולי רשף) צרמה לי על ידי כך שהיא מנסה להוסיף להם כל גוון שלילי שייצר סלידה מהן – והבקיאים בהיסטוריה הישראלית סולדים מהם אפילו בהעדר הידע על פרשה זו. כך שהדבר מונע כל אפשרות לדיון מעמיק בסוגיות מוסריות בסרט והופך את היצירה לרדודה מאוד מבחינה דרמטית.

בחירה זו היא הכשל העיקרי של הסרט והיא מייתרת במעט את הדיון ביתר הכשלים, ויש רבים כאלו. לי בעיקר הפריעה עריכה מאוד לא אחידה אשר בסצנות השיא בוחרת בפתרונות בעייתים במיוחד. גם השחקנים לא מצליחים להביא את כשרונם לידי ביטוי בסרט. השיחזור התקופתי בסרט סביר ואף יפה לפרקים, אבל קל לראות כי יוצרי הסרט לא נעזרו בתקציב גדול במיוחד.

"מה כבר יכול לקרות?!"

אם במקרה שאלתם את עצמכם היכן בדיוק מתרחשת עלילת הקומדיה הישראלית החדשה "מה כבר יכול לקרות?!" הרי שהתשובה ניתנת כבר בדימוי הראשון שנראה בסרט: העלילה מתרחשת על פני כדור הארץ. למקרה שחשבתם שהסיפור מתרחש בחלל החיצון.
אין שום קשר בין כדור הארץ המסתובב לסיפור הסרט, העוסק בשני חברים שאוחזים בפקק של בקבוק משקה השווה כסף רב. אבל כדור הארץ על ההתחלה כנראה נראה מגניב, או משהו כזה. לכן הוא נזרק לתוך הסרט, דבר ראשון מבין לא מעט דברים שלא ממש מתחברים לסגנון הסרט, אבל מושלכים פנימה כי איזה דברים מטורפים אפשר לעשות בקולנוע.
זה לא סתם סרט, זה סרט שחושב על הקולנוע. לכן, יש בו גם הרבה מאוד אזכורים קולנועיים. אני בעיקר שמתי לב להקשרים לקולנוע של דיויד פינצ'ר, קישורים הנעים על הקו שבין פרודיה למחווה, כולל כמה גניבות. הסרט הזה מתנסה לפרקים קצרים בכל כך הרבה סוגים של קומדיה וקולנוע, עד שלעיתים נראה כי קבוצת הקומיקאים שצריכה להוביל אותו היא שלישית "מה קשור". אבל לא, זהו סרט של קובץ' ודובדבני.

אני נאלץ להודות כי טרם הצפייה בסרט, ההיכרות שלי עם הפרסונה הקומית של הצמד אילן קובץ' וליאור דובדבני הייתה מצומצמת מאוד, אם כי גם על סמך סרט זה ראיתי רק מעט ממה שעשוי לקסום להם לקהל. השניים לא רק מככבים בסרט, אלא גם שותפים לכתיבה שלו יחד עם שראל פיטרמן והבמאי אופיר לובל.
השניים מגלמים דמויות שקרוית על שמם, חברים טובים שגרים ביחד וחולקים רצף ארוך של כישלונות בחיים. ברגע משבר השניים מוצאים פקק זוכה במבצע של חברת משקאות ויש להם יום אחד לאסוף את הפרס הגדול. לחוצים על מנת לא לאבד את כספי הזכייה, השניים חורגים מן התכנון המקורי שלהם ויוצאים החוצה במהלך הלילה. וכפי שכותרת הסרט מרמזת, במהלך הלילה והבוקר של אחריו קורים הרבה דברים, כולל הסתבכות עם פקח אכזרי במיוחד, קרוב משפחה חובב היפ-הופ וקבוצה של אנשים שאמנם עוסקים במשחק תפקידים על פי סרטי "שר הטבעות", אולם עושה רושם כי הם אינם יודעים לבטא בצורה נכונה אפילו שם של דמות אחת מעולמו של טולקין.

הסרט מצליח להעמיד את הדמויות שבו בסיטואציות אבסורדיות, אבל מכיוון שהסרט לא ממש הולך לכיוון של נונסנס מוחלט (אף כי לפרקים הוא מתקרב לכך), בכל זאת צריך לבנות עולם בעל הגיון פנימי, במידה ולוקחים את הקומדיה ברצינות. ודומה כי הסרט כושל בבניית עולם אחיד מפני שהוא לא ממש לוקח את עצמו ברצינות, או שהוא מעדיף את הפתרון הקל על פני בנייה ארוכת טווח של בדיחות טובות. הסרט מרבה לסתור את עצמו, לרוב בלי חן או סיבה מיוחדת, מלבד עוד בדיחה לא ממש מוצלחת.

יש בסרט לא מעט בדיחות, אבל רובן נותרות ברמה של דאחקה בין חברים ומעטות מהן מחושבות היטב. בודדות ממש הוציאו ממני פרצי צחוק, וזו הבעיה העיקרית של הסרט. אני מניח כי יש קהל שימצא אחוז גדול יותר של הסרט מצחיק ועבורו חווית הצפייה תהיה חיובית יותר, אבל אני בספק אם בסופו של דבר הסרט יהפוך לפולחן כפי שהוא קיווה להיות. לא מפני שאין בו כישרון, אלא מפני שדומה כי נעשה בזירוז יתר, כאשר רצף המערכונים לא מתחבר ליצירה אחידה וכל מערכון בפני עצמו לא מגיע לידי מיצוי, בין היתר עקב השאיפה לייצר בסוף יצירה אחידה.
לא מעט שחקנים קומיים מנוסים יותר תורמים לסרט בתפקידי משנה, אבל למרות שדומה כי רמי הויברגר, עפר שכטר, גורי אלפי וצחי גראד נהנו על הסט, גם הם לא ממש מצליחים להביא את מלוא הכישרון שלהם לסרט.

אני רוצה קומדיות ישראליות, וחלק מהן אכן צריכות להיות מטופשות. אבל אני רוצה שגם המטופשות שבהן תקחנה את עצמן ברצינות ושישקיעו הרבה בסרט, גם אם הוא מגוחך במוצהר. "מה כבר יכול לקרות?!" פשוט מרגיש כסרט שיצאו לצלם אותו בלי יותר מדי שכתובים של התסריט, ועשו אותו בזירוז. אולי עם השקעה גדולה יותר ופרק זמן ארוך יותר של עבודה על הסרט, יכלו לקרות דברים טובים יותר.